כתב האישום

1. כנגד שני הנאשמים, רחל סלומון (להלן : רחל) ו-מישל זיתון גרינברג (להלן : מישל), הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. הנאשמים כפרו בכתב האישום ועל כן נשמעו הראיות לגבי שני האישומים. באישום הראשון מיוחסת לנאשמים עבירה של ביצוע עבודה במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 145(א)(2), 204, 205 ו- 208 לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). על פי עובדות האישום הראשון בביקורים שנערכו במקרקעין הידועים כגוש 5633 חלקה 5 ביישוב שילת (להלן: המקרקעין) ב- 29.7.07, 1.1.08, 26.1.10 ו- 18.3.10, נמצא שבוצעו ללא היתר בנייה העבודות הבאות :

א. הצבת מכולה בשטח של כ- 15 מ"ר (להלן: המכולה);

ב. הקמת גדר באורך של כ- 175 מ' (להן : הגדר).

2. באישום השני מיוחסת לנאשמים עבירה של ביצוע שימוש במקרקעין ללא היתר בניגוד לסעיפים 145(א)(3), 204, 205 ו- 208 לחוק התכנון והבניה. על פי עובדות האישום השני בביקורים שנערכו במקרקעין ב- 29.7.07, 1.1.08, 26.1.10 וביום 18.3.10 נמצא שנעשה במקרקעין שימוש ללא היתר כדלקמן :

א. בשטח של כ- 1,100 מ"ר נעשה שימוש למרכז ארצי למכירת אבני נוי ומוצרי נוי לגינות (להלן: העסק);

ב. בשטח של כ- 15 מ"ר נעשה שימוש למשרד (להלן: המשרד).

3. על פי האישום השני, התוכניות שחלות על המקרקעין הן גז/159 ו- תממ 7/3, על פיהן המקרקעין הינם קרקע חקלאית וכי השימושים שנעשו על ידי הנאשמים במקרקעין הם שימושים חורגים ללא קבלת היתר כדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים :

א. נגבו הודעות מרחל וממישל מטעם המפקח שערך את הביקורות במקרקעין מר נועם וולנר (להלן: נועם) ולא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי קבילות ההודעות או לגבי תוכנן.

ב. רחל היא הבעלים של המקרקעין ומישל הוא השוכר של המקרקעין מאז שנת 2007 ובו הוא מנהל את עסקו שהינו עסק למכירת מוצרי חקלאות שונים כגון קומפוסט, אדמה לגינון, עציצים, ושתילים (ראו: הודעות מישל, ת/3 ש' 1 – 9, וגם ת/10 ש' 1 – 8, 29 – 30 וכן חוזה השכירות שצורף ל-ת/10; הודעות רחל, ת/4 ש' 1 – 6 וגם ת/11 ש' 1 – 14). האחריות של רחל ומישל בשני האישומים היא מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, לפיו לבעלים ולמחזיק בפועל ישנה אחריות משותפת לנעשה במקרקעין.

ג. לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי המועדים שבהם בוצעו הביקורות במקרקעין על ידי נועם ולגבי התיאור העובדתי של העסק על פי דו"חות הביקורת. התיאור העובדתי המובא בדו"חות הביקורת השונים לגבי הנעשה בעסק נתמך בתמונות של העסק ואשר נערכו על ידי נועם בזמן הביקורות שבוצעו (ראו: ת/1, ת/5, ת/6). האמור בדו"חות הביקורת מהווה את הבסיס העובדתי לעובדות כתב האישום כפי שהובאו לעיל. הנאשמים לא חלקו על מה שניתן לראות בתמונות ולא חלקו על כך שהתמונות אכן משקפות את מהות פעילות העסק במקרקעין.

האישום הראשון

המכולה

5. רחל לא חלקה על כך שהוצבה המכולה במקרקעין מבלי לקבל היתר כדין מטעם המאשימה (ראו: הודעותיה ת/4 ש' 9 – 14; ת/11 ש' 15 – 16 ; עדותה בבית המשפט, פרוט' עמ' 19 ש' 26 – 28). מישל אישר שהמכולה שייכת לו ומשמשת אותו כמשרד לעסק ובכל מקרה לא קיבל היתר כדין להצבתה במקום (ראו הודעותיו, ת/3 ש' 14 – 17; ת/10 ש' 19 – 22). בסיכומים בכתב שהוגשו מטעם הנאשמים לא נטען שהצבת המכולה בעסק היא פעולה שאיננה טעונה קבלת היתר בניה כדין. בנסיבות אלה, בכל הנוגע למכולה, די בנאמר עד כה על מנת להרשיע את שני הנאשמים בעבירה המיוחסת להם באישום הראשון.

הגדר

6. רחל טענה שהגדר הוקמה בשנים 1978- 1979 למניעת כניסתן של חיות בר למקרקעין בשל הנזקים שגרמו לגידולי הפרחים שנעשו במקרקעין באותה העת. מדובר בגדר רשת עם מוטות ברזל אשר תוקנה על ידי מישל לאחר ששכר את המקרקעין על ידי החלפת חלקים ממנה עם אותם חומרים. לטענת רחל מדובר בגדר שהיתה קיימת במקרקעין ממילא במהלך כל השנים מאז הקמתה ולכן אין כל צורך לקבל היתר בניה בגינה (פרוט' עמ' 18 ש' 18 – 31, עמ' 19 ש' 29 – עמ' 20 ש' 3) . מישל טען שכאשר שכר את המקרקעין בשנת 2007 הגדר היתה קיימת והיו חללים בחלק מהרשת של הגדר ואלה תוקנו עם אותם חומרים ובכל מקרה לא היתה כל תוספת או הגדלה לגדר הקיימת (פרוט' עמ' 21 ש' 22 – 30).

7. מעיון בדו"ח הביקור במקרקעין מיום 29.7.07 (ת/1) עולה שנועם הכין שרטוט של העסק שהיה בצורה מלבנית, כאשר שתי צלעות מקבילות הן באורך של 38 מ' ושתי הצלעות האחרות באורך של 30 מ'. לעומת זאת, בשרטוט אחר של העסק שנערך בדו"ח ביקור במקרקעין ביום 1.1.08 (ת/5) נראה כי ישנה תוספת לעסק בצורת "ח", ואשר אורך צדדי ה-"ח", הוא של כ- 20 מטר בכל צד. תוספת זו בצורת "ח" גם כן מגודרת במוטות ברזל ורשת. נועם גם העיד על כך בעדותו בבית המשפט (פרוט' עמ' 15 ש' 30 – עמ' 16 ש' 3).

8. מן הראוי לציין שהנאשמים לא הביאו כל ראייה מטעמם כמה מוטות הוחלפו בגדר ומה אורך הרשת שהוחלפה לעומת הקודמת בשל בלאי והאם התיקונים השונים נעשו בפעם אחת או שמא במספר הזדמנויות. כמו כן, לא היה ניסיון ממשי מטעמם להתמודד עם הטענה של נועם שהיתה תוספת של גדר בצורת "ח", ואשר נוספה בתקופה שבין 29.7.07 ו- 1.1.08.

9. סעיף 145(א) (2) לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן :

145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא

לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה ;

... "

(ההדגשה – לא במקור)

10. לפי סעיף 145 (א)(2) לחוק התכנון והבניה אסור להקים "בנין", או לערוך הוספה לבנין או כל תיקון בו ללא קבלת היתר כדין. הביטוי "בנין" הוגדר בסעיף 1 לחוק בהאי לישנא :

" 'בנין' – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות –

1. כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;
2. קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל".

(ההדגשה לא במקור)

11. עינינו הרואות, גדר הוא "בנין" שהקמתו טעונה קבלת היתר, וכך גם עריכת תוספת או תיקון בגדר טעונה קבלת היתר כדין (על החובה לקבלת היתר לתיקון או החלפה של "בנין" קיים, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, כגון גג, ראו למשל, רע"פ 5278/07 סבלסון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.6.07); רע"פ 3282/08 בוארון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון [פורסם בנבו] (16.4.08). רחל ומישל אישרו שנערך תיקון בגדר. כמו כן, לא נתנו הסבר לתוספת בצורת "ח" שנערכה בו. בנסיבות אלה, יש להרשיע את שניהם בעבירה המיוחסת להם באישום הראשון, ככל שהיא נוגעת לגדר.

האישום השני

המשרד

12. מהראיות שהובאו בפני עלה שה-"משרד" הוא למעשה המכולה המתוארת באישום הראשון. הנאשמים טוענים שהשימוש במכולה כמשרד הוא שימוש נלווה לשימוש העיקרי המתקיים בעסק שהינו שימוש חקלאי מותר ולכן לא חלה עליהם חובה לקבלת היתר לשימוש חורג שיכשיר את השימוש במכולה כ-"משרד". על מנת להכריע בתקפותה של טענה זו יש לבחון תחילה האם הפעילות שמתבצעת בעסק היא בגדר "שימוש חקלאי" מותר, או לא. ככל שיימצא שאופי הפעילות של העסק איננו מהווה "שימוש חקלאי", כפי שאכן אקבע בהמשך, הרי שהשימוש הנלווה במכולה כמשרד ייראה כמקים את העבירה של "שימוש חורג" במקרקעין ללא היתר.

העסק

13. לא היתה מחלוקת בין הצדדים שהייעוד של המקרקעין הוא לשמש למטרות "חקלאיות" על פי התוכניות החלות במקום (ראו ת/12 ו- ת13). הנאשמים טוענים שעסק לממכר מוצרי חקלאות (כגון אדמה לגינון, קומפוסט, שתילים ועציצים) עומד בקנה אחד עם הייעוד של המקרקעין כקרקע חקלאית ולכן אין בכלל צורך לקבל היתר לשימוש חורג. במילים אחרות, לא בוצעה כל עבירה מטעמם של שימוש חורג במקרקעין בניגוד לתוכנית שחלה על המקרקעין. טענה זו דינה להידחות.

1. 14. סעיף 204(ג) לחוק התכנון והבניה קובע כי "המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה [...] דינו קנס [או] מאסר שנה אחת [...]". בנוסף, קובע סעיף 156(א) לחוק התכנון והבניה כי "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". סעיף 7(א) לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, קובע כי "לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא-חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הוועדה [לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים]" [ההדגשה נוספה – ה'א'ש']. לפי סעיף 7(ג), שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוולקחש"פ ואישור הוועדה המחוזית. סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה מגדיר את התיבה "מטרה לא-חקלאית" כ"בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים".
2. 15. בהחלטתו בר"ע 30/86 פ.א.ב. שרותים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 249 (1986) (להלן: עניין פ.א.ב.) קבע כבוד הנשיא שמגר כי עסק לאחסון חומרי הדברה לחקלאות אינו יכול להיחשב "שימוש בקרקע הדרוש במישרין לייצור חקלאי". נפסק כי יש לפרש באופן מצמצם תיבה זו, כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור. בית המשפט ציין כי ההגבלה שנקבעה בסעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה היא חלק מהותי ממערך הסמכויות של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, ותכליתה לשמר את ייעודה של קרקע חקלאית ולמנוע זליגה של שימושים שאינם חקלאיים, ללא אישור מתאים של גורם תכנוני מוסמך בעל ראיית רוחב. בדומה, נפסק כי אחסון מזון לבעלי חיים במסגרת עסק מסחרי איננו שימוש חקלאי (רע"פ 252/04 שדות נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – לודים, פ"ד נח(5) 871, 874 (2004)); עוד צוין בפסיקתו של בית המשפט העליון כי עסק של רכיבה על סוסים גם הוא איננו בבחינת "שימוש חקלאי" (רע"פ 4594/04 ברא"ז נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.11.2004)).
3. 16. ב-רע"פ 9585/09 הוועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים נ' ראש המועצה האזורית שפיר [פורסם בנבו] (3.9.12) היה מדובר בעסק שפעל לסילוק בוצה והתאמתה לשימוש חקלאי. העסק פעל בקרקע עם ייעוד חקלאי ללא קבלת היתר לשימוש חורג. נטען שפעילות העסק היא בעלת אופי "חקלאי" ולכן לא בוצעה עבירה של שימוש חורג במקרקעין. הטענה נדחתה וכבוד השופט פוגלמן ציין את הדברים הבאים בפסקה 25 לפסק הדין:
4. "לא אופי החומרים שבהם עסקינן הוא החשוב, כי אם אופי הפעילות המתבצעת והיקפה. בשני המקרים מדובר בפעילות עסקית שאמנם נועדה לצורך ייצור חקלאי, אך אין זיקה ישירה בינה לבין פעילות חקלאית. אכן, עם התפתחות הטכנולוגיה חל גם שינוי משמעותי גם במאפייניה של החקלאות, ולא מן הנמנע כי שימושים מסוימים במקרקעין ישנו את אופיים וייחשבו בעת הנוכחית כשימושים הדרושים במישרין לייצור חקלאי. עם זאת, הכלל הפרשני המצמצם שהתווה הנשיא מ' שמגר בעניין פ.א.ב. נותר על כנו, והגיונו לא התעמעם. תכלית כלל זה היא לאפשר פיקוח תכנוני הולם על כל שימוש שאינו חקלאי במובהק, לשם שמירה על ייעודה החקלאי של הקרקע ולשקול את "משמעות העסק מבחינת השפעתו על השימוש החקלאי הישיר במקרקעין...לאפיו של העסק, להיקפו, להשלכותיו על הסביבה החקלאית ולשאלה, באיזו מידה יש בכך כדי לשנות את אופיים וייעודם של המקרקעין החקלאיים.." (שם, בעמ' 252-251). אין בקביעה זו כדי לרפות את ידיהם של החברה ואחרים מהקמת אתרים לעיבוד בוצה, שהיא פעילות עסקית לגיטימית ואף מבורכת מבחינה סביבתית. עם זאת, ככל שפעילות זו מבוצעת על קרקע חקלאית, היא כפופה למגבלות התכנוניות החלות על קרקע זו. משמדובר בשימוש בקרקע חקלאית שאינו נדרש במישרין לייצור חקלאי, טעון השימוש בחינה ואישור של הגורמים התכנוניים המוסמכים, שביכולתם לשקול את השיקולים הצריכים לעניין."

17. לסיכום, עסק של מכירת מוצרי חקלאות למיניהם, כדוגמת העסק של מישל, איננו "שימוש חקלאי" לפי המשמעות הצרה המקובלת שניתנה לביטוי זה בפסיקה. לפיכך, היה על מישל לקבל אישור לעשיית שימוש חורג במקרקעין ומשלא ניתן אישור כזה, פעילות העסק על המקרקעין תיחשב כעבירה.

סוף דבר

18. לאור כל האמור לעיל הנני מרשיע את כל אחד מהנאשמים בעבירות הבאות :

א. באישום הראשון בעבירה של ביצוע עבודה במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 145 (א)(2), 204, 205 ו- 208 לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965;

ב. באישום השני בעבירה של ביצוע שימוש במקרקעין ללא היתר בניגוד לסעיפים 145(א)(3), 204, 205 ו- 208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד , 11 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים