1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה, כי בעת שרכב מבוטחה היה בחניה כשהוא לא מאויש וכאשר בעליו של הרכב נם בביתו, הוא נפגע מרכב בו נהג הנתבע 1, אשר ככל הנראה היה שיכור. לטענת התובעת, הרכב בו נהג הנתבע 1, היה שייך לאביו החורג של הנתבע והוא נטל אותו ממנו ללא רשותו. לרכב נגרם נזק והתובעת נשאה בתשלום למבוטח ובתשלום שכר טרחת שמאי בסך כולל של 53,218 ₪.
3. הנתבע טען כי הוא לא נהג ברכב והכחיש את כל הטענות שהועלו כלפיו.
4. בדיונים שהתקיימו לפני שמעתי את עדויותיהם של גב' ליז בן שטרית, אשר הייתה עדת ראייה לאירוע ושל הנתבע. בנוסף, שמעתי את עדותו של שוטר, אשר הגיע למקום בסמוך לאחר האירוע ורשם דו"ח פעולה (ת/1). ב"כ הנתבע ויתר על חקירת פקידת התובעת שנתנה תצהיר בתמיכה לכתב התביעה.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות וכן לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.
6. עדותה של גב' ליז בן שטרית הייתה מהימנה עליי. היא אמרה כי היא זיהתה בוודאות את הנתבע, כמי שהיה ברכב, אשר היה מעורב בתאונה. לדבריה, היא הייתה במועד האירוע בדירת הוריה המצויה בסמוך. היא שמעה את רעש ההתנגשות והביטה מהחלון וראתה רכב הפוך. בהיותה חובשת, היא יצאה להגיש עזרה ראשונה, או אז היא ראתה בחור כבן 20, אשר היה נראה לה שיכור, מבולבל ולא יציב. היא הציעה לו את עזרתה והוא סירב לקבלה. לדבריה, היה נראה שהוא מחפש מישהו שכנראה היה אתו. הוא רץ במדרגות וברח לכיוון גן סמוך. לשוטר שהגיע למקום היא אף מסרה תיאור של הצעיר.

בעדותה לפניי, היא הצביעה על הנתבע כמי שהיה במקום. להלן דבריה: "ראיתי אותו הבוקר ואני רוצה לומר שהדמות שלו נחקקה לי עוד מאותו לילה. האדם שהיה באותו אירוע זה הנתבע שנמצא באולם. אני מזהה אותו". ובהמשך: "הפעם הראשונה שראיתי אותו זה היה באירוע, הפעם השניה היתה בערך 20 דקות או עד שעה לאחר האירוע לאחר שהמשטרה איתרה אותו. עוד טרם שנדרשתי לזהות אותו השוטר ליווה אותי לניידת. כשהם פתחו את הדלת של הניידת הנתבע היה בה וזיהיתי אותו ישר. לשאלה אם אני זוכרת איך תיארתי אותו, אני זוכרת שתיארתי אותו לפי מידת הגובה שלי. שיער שחור קצוץ, כתפיים רחבות. אני זוכרת שתיארתי אותו כמבנה גוף צנום ורזה. את זה אני זוכרת ללא קשר שב"כ התובעת הקריא לי את ההודעה. יש לו את מבנה הגוף של אחי. ובהמשך: "בניידת הוא היה נראה עם בגדים אחרים יחסית לתאונה. הוא היה נראה נקי. הוא עבר מקלחת והחליף בגדים. זיהיתי אותו לפי מבט העיניים שלו . אני מתכוונת לכך שהוא היה בניידת. היה לו את אותו מבט מפוחד שלאחר האירוע וגם בניידת" (ראו עמוד 7 שורות 19-31).

ובהמשך:

ש. אם אני אומר לך שלנתבע שנמצא פה יש אח צעיר ממנו במעט ודומה לו, האם את

יכולה לשלול וזיהית אותו ברמת זיהוי וודאית?

ת. זיהיתי אותו ברמת זיהוי וודאית" (ראו עמוד 9 שורות 3-5)).

1. השוטר מר שלומי פנירי העיד כי הוא זה שמילא את דו"ח הפעולה (ת/1). בדו"ח הפעולה השוטר מזכיר את העדה גב' ליז בן שטרית במפורש. הוא אף אישר כי היא זיהתה את הנתבע כמי שהיה ברכב וברח מהמקום. להלן הדברים: "כאשר הניידת הגיע למקום האירוע עדת הראיה ליז אמרה לי בודאות כי זהו הנהג אשר יצא מהרכב וברח מהמקום. כמו כן גם העדים האחרים אמרו לי אותו דבר". (ראו ת/1).
2. הנתבע בתצהירו אישר כי העדה זיהתה אותו באותו לילה כמי שהיה הנהג. להלן הדברים שהוא כותב בסעיף 5 לתצהירו: "זכור לי שבליל הארוע הגיעו שוטרים לבית אימי בו ישנתי ועיכבו אותי לחקירה. המשטרה לקחו אותי למקום הארוע והציגו אותי (בלבד!) בפני עדת ראיה לארוע ואמרו לה שאני הנהג שהם תפסו והיא אישרה זאת".
3. עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם שלילי ביותר ואיני מאמין לו. תשובותיו היו מתחמקות ועל שאלות רבות הוא השיב באופן מתחכם. הנתבע אמר כי באותו ערב הוא היה באירוע משפחתי, אולם לא ידע לפרט באיזה אירוע מדובר (ראו עמוד 10, שורות 24-25). הוא גם לא ידע לומר מתי הלך לישון (ראו עמוד 11, שורות 8-16).
4. כשנשאל הנתבע, האם הוא שאל את אביו החורג, שהוא הבעלים של הרכב, האם הוא היה מעורב בתאונה, זאת לאחר שהגיעו שוטרים אל הדירה בה ישן לטענתו, הוא ענה באופן תמוה כדלקמן: "אני מכיר אותו. הוא מנהל עסקים והוא בן אדם מן השורה. זה לא בן אדם שיעשה דבר כזה. לא צריך לשאול אותו דבר כזה. זה בן אדם שמנהל משפחה" (ראו עמוד 11, שורות 28-30).
5. כשנשאל בהמשך, האם הוא זוכר שהשוטרים שאלו את אביו החורג היכן המפתחות של הרכב וזה השיב שהם היו על השולחן וכעת הוא לא מוצא אותם, הוא השיב: "זה לא מעניין אותי מה היה ומי לקח את המפתח. אני לא בעל הרכב. לא נהגתי. לא מעניין אותי, אני לא זוכר כלום". כשב"כ התובעת התעקש וחזר ושאל אם הוא לא זוכר את המעמד שבו השוטרים שואלים היכן המפתחות, הוא השיב: "לא זוכר שום מעמד כזה. אני לא אמור לדעת וזה לא מעניין אותי בכלל".

ובהמשך:

"ש. מדוע אם כך השוטרים לקחו אותך לניידת, אם זה לא מעניין אותך?

ת. באו השוטרים, ראו אותי ישן והעירו אותי, בדקו את כל בני הבית אחד אחד ודיברו

עם כולם ואני הפכתי להיות חשוד. ואני לא יודע למה. הייתי מעוכב חצי שעה בתחנת המשטרה ושחררו אותי. הניידת החזירה אותי עד הבית" (ראו עמוד 12 שורות 1-13).

1. בעדותו התברר, כי בעת שהמשטרה הגיעה למקום, היו אתו כל בני המשפחה לרבות אביו החורג ואמו. למרות זאת, הנתבע לא טרח לזמן מי מהם לעדות כפי שמצופה היה שיעשה. התנהלות זו של הנתבע מקימה חזקה שאילו עדים אלה היו מעידים לטובתו, הוא היה דואג לזמנם ולפיכך יש להניח שעדותם הייתה פועלת נגדו.
2. אציין שהעובדה שכנגד הנתבע בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום אינה משנה דבר. ראשית לא הוברר מדוע בסופו של דבר לא הוגש כתב אישום ושנית עסקינן בהליך אזרחי בו כידוע נטל הראייה הנו שונה מההליך הפלילי.
3. התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי, אשר צורפה לכתב התביעה. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית. התובעת גם צירפה מסמכים המלמדים כי נשאה בתשלומים הנתבעים למבוטח ולשמאי. כאמור פקידת התובעת לא נחקרה.
4. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 53,218 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 13/09/09 ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט – אגרת בית משפט, שכר העדים הפסוק ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.