תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה בשטח מתנ"ס, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע כללי

1. התובעת ילידת 1926, אלמנה, גמלאית, תושבת באר שבע.

נתבעת 1 הינה חברה עירונית שהוסמכה על ידי עיריית באר שבע לספק שירותים עירוניים בתחום תרבות הפנאי, ואשר החזיקה בעת האירוע במקרקעין הידועים כמתנ"ס לוין בבאר שבע.

נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את פעילות נתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה.

1. לטענת התובעת, ביום 2/10/2008 בשעות הבוקר, היא נפצעה כאשר נפלה מגובה בשטח המתנ"ס.
2. הנתבעות מכחישות את נסיבות התאונה ואת אחריותן לתאונה, וחולקות על שיעור הפיצויים להם עותרת התובעת.

נסיבות התאונה

1. התובעת תיארה את נסיבות התאונה בסעיף 6 לתצהירה כדלקמן: "כאשר עליתי לבימת המשרד במדרגות ונעזרתי במעקה בטיחות, המעקה נותק ממקומו הטבעי וקרס, תוך שהוא גורם לנפילתי מגובה 3 מדרגות.".

במהלך חקירתה בבית המשפט פירטה התובעת את נסיבות נפילתה (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 4 – 19):

"ש. את יכולה להסביר לי מה אנו רואים בתמונות? מה סיפור שהתמונות אמורות לספר לנו?

ת. אני עליתי למדרגות ובערך כאן – מסמנת בעט כחול – היה מעקה בטיחות, עליתי שתי מדרגות. הסתובבתי שמאלה. בצד שמאל היה מעקה בטיחות. הייתי אמורה לעבור את כל הפרוזדור כדי להיכנס בדלת בסוף המעבר ונתמכתי במעקה.

ש. סמני על התמונה איפה היה המעקה שאת מדברת עליו.

ת. מסמנת על התמונה בעת כחול. את המעקה.

התמונות שהוגשו ב-ת/4 בתיקי המוצגים של התובעת – מוגשות ומסומנות נ/1.

ש. אני מבין שלא מדובר במעקה שהולך לכל האורך של המסדרון?

ת. זה לא היה לכל אורך המעבר, זה היה עד התחתית, עד הקרקע, אבל ממש בהתחלה. זה לא ממשיך לאורך כל המעבר.

ש. מה היה גובה המעקה הזה?

ת. בערך בגובה שלי.

ש. לא הבנתי. המעקה הגיע לגובה שלך?

ת. אולי טיפה יותר נמוך.

ש. מה היה רוחב המעקה?

ת. בערך 1.5 מ'. (הכוונה לאורך המעקה)."

ראו גם: עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 17 – 25:

"ש. מפנה לסעיף 6 לתצהירך – נרשם בעברית: "כאשר עליתי... במדרגות ונעזרתי במעקה בטיחות המעקה נותק ממקומו הטבעי וקרס תוך שהוא גורם לנפילתי מגובה של 3 מדרגות". את מסכימה איתי שזה לא מה שאת מתארת לנו עכשיו? את לא נעזרת במעקה במדרגות כדי לעלות בהן, ואת גם לא נפלת במדרגות.

ת. אני לא נפלתי במדרגות עצמן. נפלתי מבימת המשרד. במעבר בפרוזדור.

ש. במדרגות עצמן לא היה מעקה כלשהו ולא נעזרת במעקה כלשהו במדרגות?

ת. לא נפלתי במדרגות ולא היה שום מעקה במדרגות עצמן.

ש. תסבירי, מה היתה הסיבה שנשענת על אותו לוח פה?

ת. הייתי זקוקה לתמיכה."

1. מטעם התובעת העידה הגב' חרדס לידיה אשר ליוותה אותה למתנ"ס. הגב' לידיה תיארה את נסיבות התאונה בסעיפים 6 ו-7 לתצהירה.:

"6. אני עליתי במדרגות ראשונה, ואילו התובעת הלכה בדרכי. כאשר עלתה לבימת המשרד במדרגות תוך שהיא נעזרת במעקה בטיחות, המעקה נותק ממקומו הטבעי וקרס, תוך שהוא גורם לנפילתה מגובה של 3 מדרגות.

7. היא נפלה והתחילה לצעוק מכאב, תוך שהיא מחזיקה יד שמאל, ואני לא ידעתי מה לעשות עד אשר הגיעו אנשים ועזרו לה לקום, הזמינו לנו מונית ונסענו לחדר המיון של ביה"ח סורוקה."

במהלך חקירתה פירטה גב' לידיה את נסיבות אירוע התאונה (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 17 – 31):

"ש. אני הלכתי ראשונה, התובעת היתה מאחורי, כיוון שלא ידעתי לאן ללכת סובבתי את ראשי לכיוונה אז כל הזמן היא היתה בטווח ראיה שלי. היה פה מעקה בטיחות. התובעת עלתה אחרי במדרגות, פנתה שמאלה, הניחה את ידה על מעקה הבטיחות, הוא קרס והיא נפלה מעליו. ואני עומדת פה ורואה הכל.

ש. סמני בעיגול איפה נפלה התובעת.

ת. היא רק עלתה במדרגות, פנתה שמאלה, הניחה יד על המעקה ומיד נפלה. מסמנת את התובעת X בתוך עיגול.

ש. כשהתובעת נפלה, זה היה אחרי שהיא סיימה לעלות במדרגות?

ת. היא עלתה במדרגות ופנתה שמאלה. מדגימה על המדרגות שבאולם. היא עלתה במדרגות, סיימה לעלות במדרגות, ואז פנתה שמאלה, הניחה היד על המעקה ומיד נפלה. (העדה עלתה על המדרגות שלאולם בית המשפט ופנתה שמאלה).

ש. היא הספיקה לסיים העליה במדרגות?

ת. היא פנתה שמאלה, הניחה יד על מעקה הבטיחות ונפלה. היא לא הספיקה להתקדם במעבר הפרוזדור."

1. העדויות של התובעת והעדה לידיה, בעניין נסיבות התאונה, עשו עלי רושם אמין ומשכנע; הן היו מפורטות וקוהרנטיות ולא נתגלו בהן סתירות.
2. עד נוסף מטעם התובעת, מר דרמן אנטון, נכדה של התובעת, מסר בתצהירו כי יום למחרת הנפילה הוא ניגש יחד עם התובעת אל מקום הנפילה וצילם את מקום האירוע. הצילומים צורפו לתצהיר התובעת ואף סומנו כחלק מהמוצגים בתיק (ראו: נ/1, נ/5, ת/1). מהצילומים עולה כי לא קיים מעקה, או חיץ כלשהו, בין המסדרון לבין הקרקע, דבר שמחזק את גרסת התובעת שלפיה היא נפלה כתוצאה מקריסת המעקה.
3. מטעם הנתבעת העידה הגב' קמינר פולינה, אשר מסרה בהודעתה:

"תשובה: זה היה לפני שנתיים, אני הייתי במשרד שלי במתנ"ס לוין בב"ש, הדלת של המשרד הייתה פתוחה, מבחוץ ראיתי אישה מבוגרת מסתכלת על לוח הזמנים שהיה על הקיר, האישה עמדה על יד הגדר שבפרוזדור מבחוץ, אמרתי לה תיכנסי למשרד אבל היא לא הייתה מעוניינת, פתאום האישה הזאת נפלה.

ש.ת. אני לא יודעת למה היא נפלה, היא זקנה, אולי סחרחורת, אולי היא עשתה צעד על האדמה אחורה.

ש.ת. האישה נפלה, אני לא יודעת למה.

ש.ת. האישה עמדה על האדמה, איפה שיש כיום פרחים.

ש.ת. האישה לא עלתה בכלל למשרד שלנו.

ש.ת. לא ראיתי אם האישה הזאת שמה יד על הגדר ליד הפרוזדור של המשרדים שלנו.

ש.ת. הגדר לא נפלה."

במהלך חקירתה על הודעתה מסרה גב' פולינה בעמ' 18 לפרוטוקול, ש' 21 – 22):

"ש. כאשר באו ושאלו אותך לגבי הגברת, את זכרת מתי היא נפלה?

ת. גם באותו רגע לא זכרתי מתי זה קרה ומה קרה גם במועד החקירה."

עוד מסרה הגב' פולינה בחקירתה כי, בעת נפילתה של התובעת היא היתה בתוך החדר ולא יצאה ממנו (ראו: עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 5 – 7):

"ת. אני הייתי בפנים. לא יצאתי מהחדר. היא היתה עם עוד מישהי. מבפנים שאלתי אותה "תיכנסי את מעוניינת במשהו, את רוצה לדעת משהו?". הגברת הזו אמרה: "מה שמענין אותי אני רואה על לוח מודעות על הקיר"."

ראו גם דבריה של גב' פולינה בעמ' 20 לפרוטוקול, ש' 7 – 8, 19 – 21, 20 – 31 ובעמ' 21, ש' 3 – 5, 12 – 13:

"ש. את אמרת שהיא עמדה ליד הגדר בפרוזדור. מה התכוונת להגיד?

ת. לא זוכרת עכשיו מה זה גדר. זוכרת שפה ליד המדרגות היו פרחים והיא היתה איזה הגנה.

...

ש. אחרי שהגברת נפלה, מה קרה אח"כ?

ת. יצאתי, ראיתי שהיא נפלה , ראיתי שיחד איתה יש גברת, שאלתי האם צריך לעזור לכם. רק ברגע זה ראיתי שהיא קשישה.

ש. האם את זוכרת עוד שני גברים שעזרו לה?

ת. אולי היה מישהו, לא זוכרת.

ש. אבל מי זה שמעון?

ת. הוא עובד של המתנ"ס והוא שם מסתובב בפנים.

ש. אז הוא עזר לה לקום?

ת. לא זוכרת. זה לפני 6 שנים היה.

ש. איפה היא נפלה? איפה ראית אותה שוכבת?

ת. אני חושבת שהיא כמו החליקה משהו כזה.

ש. איפה היא שכבה?

ת. אני לא זוכרת אם היא שכבה."

...

ת. מאיפה אני יודעת מאיפה היא הרימה אותה?

ש. בואי נסכם – היא נפלה כשאת היית בחדר ולא ראית. כשהרימו אותה את ראית ולא זוכרת איפה בדיוק ולא ראית אותה שוכבת.

ת. מה שראיתי זה שהרימו אותה כבר.

...

ש. תסבירי מדוע את חושבת שהיא החליקה אם לא ראית כלום?

ת. ככה אני חושבת." (ההדגשות שלי - ע.ע.)

מדברים אלה של הגב' פולינה עולה כי עדותה אינה אמינה ומשכנעת. היא היתה בחדר בעת אירוע התאונה; היא ראתה את התובעת רק לאחר נפילתה; והיא לא זוכרת את נסיבות הנפילה.

1. לנוכח כל האמור, סבורני כי התובעת הוכיחה את נסיבות התאונה כמתואר על ידה, כפי שהובא לעיל.

שאלת האחריות

1. על פי הפסיקה, בעלים ומחזיק במקרקעין נושא בחובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, שפ בעמ' 125; ע"א 615/89 מרדכי נ' עיריית גבעתיים (לא פורסם); ע"א 862/80 עיריית חדרה נגד זוהר, פ"ד לז (3), 757, בעמ' 766; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112, 123. וזאת, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם (השוו: ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399); בין אם הנזק נגרם בשטח המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים (ראו: ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא (2) 630).
2. מכאן לשאלת ההתרשלות (הפרת חובת הזהירות): ראשית, סבורני כי עצם קריסתו של המעקה תחת ידיה של קשישה שביקשה לאחוז בו ולהישען עליו, מעיד על התרשלות מצידה של הנתבעת.

זאת ועוד, עיון בצילומים שהוגשו מעלה כי קיים פרוזדור צר ברוחב של כ- 80 – 100 ס"מ (ראו גם: עדותה של פולינה, עדת הנתבעת, בעמ' 19 לפרוטוקול, ש' 8 – 9), וקיים הפרש גובה בין הפרוזדור לבין הקרקע בגובה של כ- 3 מדרגות. בנסיבות אלה היה על הנתבעת לדאוג להצבת מעקה בטיחותי ויציב בשולי הפרוזדור והמדרגות, בכדי למנוע נפילתם של אנשים המבקרים במתנ"ס, במיוחד שמדובר במבנה ציבורי אליו ניגש הציבור הרחב, שכולל קטינים וקשישים, חולים ומוגבלים.

יוצא, אפוא, שממה נפשך: אם הותקן מעקה הרי שזה לא היה אמור לקרוס תחת ידיה של התובעת, ואם אין מדובר במעקה, הרי היתה התרשלות באי-התקנת מעקה כלל.

אשם תורם

1. על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. לצורך בחינת האשם התורם יש להציב את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחנים המקובלים לקביעת שיעור האשם התורם הם מבחן האשמה המוסרית ומבחן האחריות היחסית של הצדדים. השוו: ע"א 417/81 מלון רמאדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח (1) 72, 81; ת"א (י-ם) 6043/01 יואב נגד המועצה האזורית גזר (19.12.2005) והאסמכתאות המובאות שם.

בנסיבות העניין, אמנם מצד אחד, התובעת אישה קשישה שביקשה להיאחז במעקה שהיה מוצב במקום ובגין כך קשה ליחס לה אשמה, אולם מאידך, התובעת הגיעה למקום מלווה בחברתה, לידיה, וניתן היה לצפות, במיוחד לנוכח הסביבה המסוכנת במקום, שהיא תיצמד לחברתה ותיעזר בה בהליכה במסדרון, כפי שגם לידיה בעצמה ציפתה לכך (ראו סעיף 10 לתצהירה של לידיה).

בנסיבות אלה, כשמציבים אשמה של הנתבעת אל מול אשמה של התובעת, סבורני כי סביר להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

שיעור הפיצויים

1. בעקבות התאונה נחבלה התובעת בכתף ובאמה השמאלית; היא הועברה לטיפול בבי"ח סורוקה בבאר שבע, שם אובחן אצלה שבר באולנה אשר טופל באמצעות הנחת סד גבס; מאוחר יותר נצפתה תזוזה משנית של השבר והתובעת עברה ניתוח לתיקון השבר ביום 3/11/2008.

מומחה רפואי מטעם התובעת, ד"ר גד ולן, העריך את נכותה בשיעור 10% בגין הגבלה בפרונציה וסופנציה באמה שמאלית; כמו כן, קבע המומחה לתובעת נכות זמנית בשיעור 50% למשך 3 חודשים מיום האירוע, ו-30% למשך 3 חודשים נוספים.

מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר ליאון קפלן, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 2.5%.

מומחית רפואית מטעם בית המשפט, דר' יניב יונה, העריכה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בסופנציה. כמו כן קבעה המומחית לתובעת תקופת אי-כושר של 3 חודשים מיום התאונה.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת ולגילה המתקדם, סבורני כי סביר לאמץ את קביעת המומחית מטעם בית המשפט, ולקבוע כי נכותה הרפואית עקב התאונה עומדת על 10%.

הוצאות ועזרת הזולת

1. התובעת מסרה בתצהירה כי ערב התאונה היא היתה בריאה בגופה ולא סבלה מכל מגבלה; מאז מהתאונה היא סובלת מכאבים ומגבלות בתנועות הכף ואמה שמאלית, מתקשה בביצוע כל עבודות הבית והחזקתו ובהיגיינה אישית, לא מצליחה להרים את היד ללא תמיכה של היד השנייה (סעיף 16 לתצהיר).

ואולם, מתעודות עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי בענף ביטוח סיעוד עולה כי, התובעת הגישה תביעות לגמלת סיעוד לפני התאונה, בשנים 2007 ו- 2008, ובהן היא התלוננה כי היא סובלת ממגבלות בידיים ובכתפיים ואינה מסוגלת לבצע פעולות יומיומיות, לרבות רחצה ואכילה (ראו: נ/4). תביעות אלה נדחו על ידי המל"ל.

גם תביעה שהתובעת הגישה סמוך לאחר התאונה נשוא דיוננו, ביום 23/10/2018, נדחתה על ידי המל"ל.

רק בעקבות נפילה נוספת של התובעת בבריכה, בחודש נובמבר 2009, היא הגישה תביעה חדשה לגמלת סיעוד, ותביעתה התקבלה בשיעור זכאות של 91%.

לאחר מכן, הופסקה הגמלה של התובעת מחודש אפריל עד אוקטובר 2010; לאחר מכן, הוכרה זכאותה מחדש החל מחודש אוקטובר 2010.

1. עינינו הרואות שטענות התובעת שעניין מגבולותיה לפני ואחרי התאונה אינן מתיישבות עם בדיקות מקצועיות שנערכו על ידי המל"ל, שכן, כאמור, התובעת טענה למגבלות דומות לפני התאונה ותביעתה לגמלת סיעוד נדחתה; גם תביעתה לאחר התאונה נשוא דיוננו לגמלת סיעוד, נדחתה; רק לאחר נפילתה בבריכה בחודש נובמבר 2009, שבעקבותיה סבלה משבר בגולגולת ואושפזה במשך 4 ימים בבי"ח סורוקה, הוכרה זכאותה לגמלת סיעוד בשיעור 91%.

עם זאת, סבורני כי, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת, שכאמור, סבלה משבר באמה, ידה הושמה בגבס ואף עברה ניתוח, גילה המתקדם וקביעת המומחה מטעם בית המשפט בדבר אי-כושר משמעותי בתקופה הסמוכה לתאונה, סביר כי בתקופה זו התובעת נזקקה לעזרה מוגברת מבני משפחתה וחבריה ובגין כך היא זכאית לפיצוי. כך גם סביר כי ברבות הימים והשנים ובשים לב לגילה, שנכותה של התובעת תיתן את אותותיה בצורה משמעותית יותר, באופן שעלול להגדיל את ההזדקקות שלה לעזרת הזולת בעתיד .

בהתחשב במכלול הדברים, סבורני כי סביר לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד בשיעור 30,000 ₪.

כאב וסבל

1. בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת והנכות שנקבעה לה, לרבות הנכות הזמנית והטיפולים שעברה, לרבות הניתוח לתיקון השבר, סבורני כי סביר לפסוק לה בגין כאב וסבל סך של 30,000 ₪.

סוף דבר

1. לנוכח האמור, הנתבעות תשלמנה לתובעת את הפיצויים כדלקמן:

הוצאות ועזרת זולת 30,000 ₪.

כאב וסבל 30,000 ₪.

60,000 ₪

אשם תורם 20% (12,000) ₪

סה"כ: 48,000 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.