נוכחים:

<#1#>

ב"כ המאשימה עו"ד תמיר גינדין ועו"ד יניב פרטוק

ב"כ הנאשם 1 עו"ד פישר דורי

ב"כ הנאשמת 2 עו"ד שריק

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: ב- 3.1.2012 הצהרנו על הסדר טיעון כך שיודו בכתב אישום מתוקן. לגבי הנאשמת תודה ותורשע ותשלח לשירות המבחן. במידה והתסקיר חיובי תעתור התביעה לשל"צ, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. ההגנה תטען לשל"צ ללא הרשעה.

לגבי הנאשם 1 – בכפוף להצגת מסמכים בנוגע למצבו הרפואי, אנו נעתור למאסר על תנאי וקנס.

לאחר שהוגשה בקשה באשר לנאשם 1, הסכמנו לקבל גם לגביו התייחסות שירות המבחן לענין ההרשעה, מאחר והוא עובד על רכב ציבורי.

קראנו את התסקירים הם חיוביים, במצב דברים זה.

לגבי נאשם 1 – אנו נסכים לאי הרשעה, של"צ של 140 שעות לפי המלצת שירות המבחן, אנו מבקשים פיצוי לשוטרים וזאת בהתאם לחלקו המינורי בכתב האישום, מצבו הרפואי.

לגבי הנאשמת 2- אנו עומדים על מאסר על תנאי, של"צ ופיצוי לשוטרים.

אין לנאשמים עבר פלילי.

ב"כ הנאשם 1:

אני מפנה את ביהמ"ש לכתב האישום שתוקן לקולא לגבי הנאשם 1. בסופו של יום מבלי להקל ראש, מדובר בהפרעה לשוטר מדובר באירוע שחריג לאורחות חייו של הנאשם, אירוע יחיד, אין הסתבכות נוספת לא לפני ולא אחרי. אני מצטרפת לבקשתו של חברי לענין אי ההרשעה, הוא הורשע ב- 3.1.2012. הוא הציג לשירות המבחן שהוא עובד חלקית כנהג מונית, ברכב ציבורי.

אני אטען לענין הפיצוי – אני מבקשת שלא להטיל על הנאשם פיצוי , בעבירות שבהם הוא הודה והורשע, אין צורך לבקש פיצוי.

מעבר לכך, מדובר בנאשם שסובל מנכות קשה, עובד באופן חלקי בלבד כאשר מצבו הרפואי הלא פשוט.

ב"כ הנאשמת 2:

אני מציה לביהמ"ש תסקיר בדבר הנאשמת 2.

מדובר בנאשמת בת 27, היא הודתה בכתב אישום מתוקן.

הוגש בעניינה תסקיר חיובי מאוד, מתאר ברגישות את תולדות חייה, את הקשר הזוגי כקשר בונה. ואת העובדה שהביא לומדת בקורס מזכירות רפואית. היא לומדת בקורס זה כבר שנה. מדובר בקורס בעלות גבוהה, בסך של 6,000 ₪, הבחינה האחרונה ב- 27.10. אם תורשע ברור שלא תוכל לעבוד בתחום זה.

היא צריכה להיכנס לעבודה במוסדות ממשלתיים.

האירוע הינו אירוע אחד, כתב האישום הינו אירוע אחד, משק הבית הינו אחד. הפגיעה בעתידו של הנאשמת היא גם פגיעה בעתידו של הנאשם.

העבירה שלו היא יותר חמורה. וההתנהגות שלו יותר משמעותית.

הבעל התקשה בהליכה והגיעו למחסום, הבעל השתולל והיא מתחרטת ומתביישת. היא חשבה שהיא צריכה להגן עליו, כתוב בתסקיר במפורש שהיא מתביישת ומתחרטת, היא מוקירה הערכה לפועלה של משטרת ישראל, היא יודעת שהיא שגתה.

מגישה פסיקה בענין בועז שניידרמן (מצטטת).

הנאשמת שהיא שגתה יודעת שהיא שגתה.

מאסר על תנאי אנו לא צריכים כיוון שאין מסוכנות.

השאלה אם נאפשר לה לבצע שירות למען הקהילה.

בעלה הוא נכה ועובד באופן חלקי, היא המפרנסת העיקרית בבית.

<#3#>

גזר דין

הנאשמים שהינם בני זוג הורשעו על פי הודייתם בכתב אישום מתוקן ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כאשר הנאשם 1 הורשע גם בהעלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר.

הנאשמת 2 הורשעה גם בתקיפה חבלנית של שוטר.

כעולה מכתב האישום המתוקן, הגיעו הנאשמים לאיזור אמפי תאטרון באלעד, כאשר במקום עמד שוטר שכיוון את תנועת הרכבים והודיע לנאשמים כי המעבר במקום אסור.

יצוין כי הנאשם 1 הינו נכה בדרגה של 84% נכות רפואית.

פרץ ויכוח בין הנאשם 1 לבין השוטר, במהלכו העליב הנאשם 1 את השוטר, ולאחר שהשוטר הודיע לו כי הוא עצור, התנגד הנאשם למעצר, כשהוא משתולל. סמוך לכך הגיעה הנאשמת 2 למקום והיכתה את המקום באמצעות מקל ההליכה של הנאשם 1 וגרמה לו לשטף דם בצלעותיו.

הנאשמים נעצרו ובמהלך שהייתה מעצרה של הנאשמת 2 בניידת, צעקה הניידת 2 על השוטר.

ניתנו בעניינם של הנאשמים תסקירי שירות המבחן. מהתסקיר בעניינו של הנאשם 1 עולה כי הוא בן 40 , ללא עבר פלילי, נשוי בשנית ואף לילדים מנישואיו הנוכחיים, סובל ממחלות בריאותיות כרוניות שבעטיין מקבל קיצבת נכות של 100% ועובד חלקית כנהג מונית.

מהתסקיר עולה כי אין לנאשם דפוסי התנהגות אלימים והאירוע הינו חריג בהתנהלותו.

הנאשם הביע חרטה ושירות המבחן לא התרשם מנזקקות טיפולית. כן ציין שירות המבחן כי ההרשעה בדין עלולה לפגוע בפרנסתו של הנאשם בנהיגת מונית שהינה פרנסה יחידה הפתוחה בפניו, לאור מצבו הרפואי.

לפיכך, המליץ שירות המבחן לבטל את ההרשעה, ולהטיל עליו של"צ שיהווה עונש קונקרטי וחינוכי, בהיקף של 140 שעות.

לענין הנאשמת, כעולה מהתסקיר היא בת 27, נשואה לנאשם ואם לשני ילדים קטנים.

כעת עובדת כמוכרת בחנות, מוצאה ממשפחה נורמטיבית שמנהלת אורח חיים חרדי אך הנאשמת עברה תהליך של חזרה בשאלה ובעקבות הקונפליקט שנוצר עם בני משפחת המוצא, עברה משבר אישי וחוותה בידוד חברתי.

עוד צוין בתסקיר כי הנאשמת לומדת בחודשים האחרונים בקורס מזכירות רפואית מטעם משרד התמ"ת ומעוניינת להשתלב בתום זה בעתיד.

הקשר הזוגי יתואר כחיובי ויציב.

הנאשמת תיארה את התנהגותה האלימה כאירוע חריג שנבע מחששה לשלומו של בעלה בשל מצבו הבריאותי. היא הביעה צער וחרטה את התנהגותה האלימה.

שירות המבחן התרשם כי התנהלות הנאשמת הינה תקינה במסגרות השונות וכי מדובר באירוע נקודתי בו חשה מצוקה עקב מצבו של בעלה.

שירות המבחן התרשם כי להליך המשפטי היה אפקט מרתיע, המקטין את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, לפיכך המליץ שירות המבחן על של"צ בהיקף של 140 שעות ועל ביטול ההרשעה כדי שלא לפגוע בעתידה בתחום המזכירות הרפואית.

לאחר ששקלתי את המלצת שירות המבחן ואת טיעוני הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ביחס לנאשם ואילו ביחס לנאשמת על אף חומרת העבירה אני נכונה לקבל את ההמלצה לאור גילה הצעיר יחסית והפגיעה הקונקרטית הצפויה בעתידה באם תעמוד ההרשעה על כנה. אך יחד עם זאת, אגדיל את מספר שעות השל"צ כדי ליתן ביטוי הולם לחומרת ההתנהגות.

לפיכך אני מבטלת את הרשעתם של הנאשמים ומטילה עליהם את העונשים הבאים:

נאשם 1 – של"צ בהיקף של 140 שעות במסגרת שתקבע ע"י שירות המבחן ותוגש לאישורו של ביהמ"ש, תוך 30 יום מהיום.

נאשמת 2 - של"צ בהיקף של 200 שעות במסגרת שנקבעה ע"י שירות המבחן.

פיצוי למתלונן (השוטר משה פרץ) בסך 500 ₪.

הפיצוי יופקד בקופת ביהמ"ש תוך 60 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"ג, 11/10/2012 במעמד הנוכחים.