1. בפני התנגדות לביצוע 4 שיקים על סך כולל של 53,814 ₪ (2 שיקים ע"ס 20,000 ₪ כל אחד, ועוד שני שיקים ע"ס 6,000 ש"חו-7,814 ₪), שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1708919106) על ידי המשיבה, חברת החשמל לישראל בע"מ, נגד המבקש, מר יוסף חבה.

2. המבקש הגיש התנגדות לאקונית, שנתמכה בתצהיר קצר, ובו טען כדלקמן: בעבר היה בעליו של בית דירות (שבינתיים מונה לו כונס נכסים), והבית נוהל על ידי חברה בשם ב.ח.מ.ח. בע"מ, שהיתה אחראית, בין היתר, על תשלום חשבונות החשמל. חברה זו נקלעה לקשיים, והבניין עמד בסכנת ניתוק זרם החשמל. לפיכך, נאלץ להגיע להסדרים שונים עם המשיבה. הסדרים אלה כללו תשלום ישיר של דיירי הבית למשיבה במקום לב.ח.מ.ח., וכן הפקדת שיקים אישיים שלו כבטחון, "בנוסף לכל הסדר שהגיעו דיירי הבית עם חב' החשמל ו/או מאוחר יותר עם כונס הנכסים". לאור ההסדרים שהושגו כאמור, משמע שהחוב נפרע, בין על ידי הדיירים ובין על ידי כונסי הנכסים, ועל כן לא היה מקום להפקדת השיקים לפרעון, בניגוד למוסכם, שכן אלה היו שיקים על תנאי, בלבד.

3. לאחר דחיות רבות, ולאחר שפעם אחת אף נדחתה ההתנגדות בהעדר התייצבות, אך ההחלטה בוטלה, התקיים דיון במעמד הצדדים, ואז הודיעה ב"כ המשיבה כי היא מוותר על חקירה, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקש חזר על טענתו, ואילו המשיבה מיקדה טענותיה בהעדר פירוט ואסמכתאות אודות ההסדרים הנטענים והטענה כי מאן דהוא עמד בהם.

4. לאחר ששבתי ועיינתי בתצהיר ובטענות הצדדים, אני סבור שזהו מהמקרים הגבוליים, בהם קרוב בית המשפט לדחות את ההתנגדות, אולם נותן רשות להתגונן בכפוף להפקדה. כידוע, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

5. הווה אומר, לא בנקל יימנע בית המשפט מלתת לנתבע את יומו בבית המשפט, אם הראה שהגנה אפשרית בפיו, ומאידך, לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה שכזו, כשהנתבע לא פרט כדבעי את הגנתו.

6. התצהיר, כפי שהובאו הדברים לעיל, נוגע-לא-נוגע בעיקרי ההגנה, מעלה טענות הראויות להתברר אך נמנע מלפרט את פרטי העובדות הצריכות לדבר. זהו איפוא מהמקרים הגבוליים, בהם יש לוודא כי אין כוונתו של המבקש רק לדחות את הקץ, ובכל זאת לאפשר לו למצות את אפשרויות ההגנה שלו.

7. לפיכך אני מורה כדלקמן:

א. ניתנת בזה למבקש רשות להתגונן, באופן שתצהירו ישמש כתב הגנה, אולם זאת בכפוף להפקדת סך של 18,000 ₪ בקופת בית המשפט, עד ליום 20.12.2012.

ב. לא הופקד הסך האמור עד למועד האמור, תידחה ההתנגדות, המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 1,800 ₪, וההליכים יחודשו בתיק ההוצאה לפועל.

ג. הופקד הסך האמור עד למועד האמור, יימשך בירור התביעה בסדר דין מהיר, ותינתנה הוראות מתאימות בהחלטה נפרדת.

8. המזכירות תחזיר התיק לעיוני ביום 21.12.2012.

ניתנה היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.