לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור (עובדים) - מר אריה גור

נציגת ציבור (מעסיקים) - גב' אביבה שור

התובעת ע"י ב"כ עוה"ד משה כהן-חן

הנתבעת 1 ע"י ב"כ עוה"ד ענבל לוי.

הנתבעת 2 ע"י ב"כ עוה"ד שושנה ברוידה (במינוי הקרן לטיפול בחסויים)

פסק דין

פתח דבר

מונחת בפנינו ההכרעה בשאלה האם היתה התובעת הידועה בציבור כאשתו של המנוח, מר אברהם קרימר ז"ל ("המנוח"), אשר היה בחייו פנסיונר של הנתבעת 1 ("מבטחים") וזאת לצורך קבלת קצבת שאירים ממבטחים.

בתביעה נוספת (ק"ג 53128-09-12), המתנהלת בנפרד, שכן הוגשה בשלהי שלב ההוכחות הממושך בתיק דנן, תובעת הנתבעת 2 ("גב' קרימר") את קצבת השאירים ממבטחים, מכוח היותה אשתו החוקית של המנוח לעת מותו, אף כי חיו בנפרד שנים ארוכות. הנתבעת 2 צורפה לתביעה דנן כנתבעת פורמלית לבקשת מבטחים.

בהתאם להסכמות הצדדים, ככל שנקבל את התביעה דנן, תהא התובעת זכאית למחצית קצבת השאירים, וזאת עד להכרעה בתביעת הגב' קרימר, כאשר לאחר מכן תפעל מבטחים ביחס למחצית הנותרת של הקצבה, בהתאם לפסק הדין שיינתן.

רקע עובדתי וההליך שהתקיים בפנינו

1. המנוח עבד כקצין חשמל בצים וזכויותיו הפנסיוניות בוטחו במבטחים. הוא נישא לגב' קרימר ונולדו להם שני בנים. בשנת 1972 טבע בנם בים והוא בן 16 שנים. כפי שעולה מתצהירו של הבן השני, מר אשר קרימר (להלן גם – הבן), מאז שקעה אימו בדיכאון עמוק ואף אושפזה מספר פעמים. לא נמסר מתי נפרדו המנוח וגב' קרימר ואולם כבר בשנת 1980 חויב הוא במזונותיה.
2. התובעת, ילידת רומניה, נולדה כנוצריה ונישאה ברומניה ליהודי, ממנו נולד בנה. בשנת 1989 הגיעה התובעת לישראל בעקבות בנה, אשר התגייס לשירות חובה בצה"ל. במרץ 1990 קיבלה מעמד של תושב קבע בישראל, על מנת שתוכל להישאר בארץ לצד בנה (נספחים 8-9 לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת מיום 24.1.12). ב-1.12.1993 הוענקה לה אזרחות ישראלית (שם, נספח 15).
3. בתחילת שנת 1990 הכירה התובעת את המנוח, באמצעות חבר משותף. אותה עת התגוררה בקיבוץ אלונים ולטענתה המנוח היה מגיע לביתה ומחזר אחריה במרץ, עד שהתפתח בין השניים קשר רומנטי. לאחר תקופה קצרה עברה התובעת להתגורר בביתו של המנוח.
4. בתאריך 13.5.1990 חתמו השניים על תצהיר ובו הם מצהירים כי הם חיים יחד כידועים בציבור לכל דבר ועניין, כאשר התובעת היתה גרושה והמנוח היה פרוד שנים רבות מאשתו. התצהיר נחתם בפני עו"ד כהן-חן, ב"כ התובעת בהליך דנן (נספח ב' לת/4). מספר שנים קודם לכן, הגיש המנוח, באמצעות אותו בא כוח, תביעה למתן גט כנגד אשתו החוקית, גב' קרימר (שם, נספח ג'), אף שבסופו של דבר נותרו נשואים ולא התגרשו מעולם.
5. החל מחודש 10/92 קיבל המנוח פנסיה ממבטחים; וביום 22.6.10 נפטר.
6. אין חולק כי התובעת והמנוח התגוררו יחד תחת קורת גג אחת מאז שנת 1990 ועד לפטירת המנוח.
7. בתביעתה טוענת התובעת כי חיה עם המנוח חיי שיתוף וזוגיות משנת 1990 ועד ליום מותו ועל כן יש לראות בה כידועה בציבור כאשתו. על טענות הצדדים נרחיב בהמשך.
8. התביעה הוגשה כנגד מבטחים והמוסד לביטוח לאומי. ביום 16.8.10, עוד בטרם הגיש כתב הגנה, הודיע המוסד כי אושרה לתובעת הקצבה החל מחודש 7/2010 ועל כן התביעה כנגדו נמחקה (החלטת השופט קוגן מיום 26.8.10).
9. מבטחים פרשה בכתב הגנתה את התשתית העובדתית הידועה לה ובסיומה הודיעה כי היא משאירה לשיקול דעת בית הדין את ההכרעה בשאלת מעמדה של התובעת. יחד עם זאת, ביקשה מבטחים לצרף את אלמנתו על פי חוק של התובע, הגב' קרימר, וזאת "ולצורך בירור יעיל וממצה של זכויות התובעת ואשת המנוח, ככל שיוכרו כאלמנות פנסיונר" (סע' 12 ו-16 לכתב ההגנה).
10. בהתאם להחלטה מיום 10.10.10, בה צורפה קרימר לתביעה כנתבעת, הגישה קרימר כתב הגנה במסגרתו טענה כי התובעת ניסתה ומנסה להשתלט על רכושו של המנוח, כי בינה לבין המנוח היו תביעות הדדיות רבות מהלך השנים וכי לטובת קרימר קיים פסק דין המחייב המנוח לשלם מזונותיה, כך שהיא האלמנה היחידה של המנוח והיא הזכאית לתשלום קצבת השאירים ממבטחים. להשלמת התמונה, הגישה קרימר ביום 24.11.10 הודעה ולפיה המוסד לביטוח לאומי אישר לה קצבת שאירים, החל מיום 1.7.10.
11. מטעם התובעת העידו גב' הניה כרמי, גב' חביבה מזרחי ומר ששון מזרחי – כולם גרו בשכנות לתובעת ולמנוח וכן התובעת בעצמה. מטעם גב' קרימר העידו בנה, מר אשר קרימר וכן באת כוחה, עו"ד ברוידה (לא נדרש בהליך זה לפגם האתי לכאורה, עליו מצביעה התובעת).

מטעם מבטחים לא נשמעו עדויות.

העדויות הראשיות של כל העדים הוגשו בתצהירים והם נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

1. התובעת הפנתה לתצהיר עליו חתמה יחד עם המנוח בשנת 1990 ובו הצהירו על חיים משותפים כידועים בציבור מאז. מאז ועד יום מותו חיו לטענתה יחד ברציפות, ללא שינוי במעמדם. התובעת ליוותה את המנוח באירועים שונים מטעם עבודתו ובכלל זה בהפלגותיו בים פעמיים בשנה, מספר חודשים בכל פעם, כאשר לטענתה, על פי הכללים הנוהגים בצי"ם, ניתן לצרף להפלגה רק אישה כחוק או ידועה בציבור ככזו; התובעת והמנוח טסו לחו"ל יחד; בשנת 2000 חתם המנוח על צוואה כדין בה הוריש לתובעת את זכויותיו בדירה בה התגוררו ברכב ובחלק מכספיו (ת/4, נספח ו'); בשנת 2001 שוב הצהיר המנוח בפני עו"ד כי התובעת הינה הידועה בציבור שלו; בשנת 2002 העביר על שמה בלשכת המקרקעין את מחצית הדירה בה התגוררו; בשנת 2003 רכש המנוח רכב חדש והקפיד שפוליסת הביטוח תהא גם על שמה של התובעת; בשנים 2001 ו-2008 קיבלה התובעת הודעות מהמוסד לביטוח לאומי לפיהן המנוח מקבל תוספת לקצבת הזקנה בגינה כבת זוגו ולאחר פטירתו, כאמור, אישר לה המוסד לביטוח לאומי קצבת שאירים; התובעת היתה שותפה עם המנוח בחשבון הבנק שלו; המנוח כינה את התובעת "אשתי". כל אלו כמפורט בתצהיר בתובעת.
2. מבטחים בכתב הגנתה, פרשה את התשתית העובדתית שהיתה ידועה לה, לרבות ביחס לגב' קרימר והודיעה כי היא משאירה את ההכרעה בתביעה לשיקול דעת בית הדין (סע' 12 לכתב ההגנה). מאוחר יותר, הודיעה מבטחים כי היא חוזרת בה מסע' 12 לכתב ההגנה וביקשה לנהל הוכחות. לאחר שלב ההוכחות, הודיעה מבטחים בסיכומיה, שוב, כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין.
3. הנתבעת 2, גב' קרימר, אמנם התנגדה לתשלום הקצבה לתובעת, אך לא הגישה תביעה משל עצמה. רק מאוחר יותר, בעקבות הערת בית הדין, הגישה גב' קרימר תביעה בטענה לזכאות לקצבת השאירים. גב' קרימר טוענת שהתובעת פעלה בחוסר תום לב עת ניסתה להסתיר את קיומה של האישה החוקית של המנוח. התובעת, כך נטען, הינה אישה ערמומית אשר שמה לה למטרה להשתלט על נכסיו של המנוח. היא אמנם גרה עימו בדירתו, אך מיררה את חייו, וחייהם המשותפים היו רצופים בהתכתשויות משפטיות וניסיונות של המנוח לפנות את התובעת מדירתו, ללא הועיל. התובעת טסה לבדה לחו"ל, לבקר את בנה והמנוח היה טס לבדו לנסיעות משלו. המנוח העביר לתובעת כספים בתקווה שכך תעזוב את ביתו; את ביטוח הרכב עשה על שמה כדי שתסייע לו בנהיגה ומחמת דרישותיה; המנוח נכנע ללחצי התובעת, בניגוד לרצונו, והעביר על שמה את דירתו; למנוח היתה חברה ברומניה, בחלק מהתקופה שהתובעת טוענת להיותה ידועתו בציבור; בין התובעת למנוח לא התקיימו יחסי אישות. לבסוף טוענת גב' קרימר כי התובעת היתה למעשה המטפלת של המנוח ולא ידועתו בציבור.

דיון והכרעה

1. נוכח מועד פטירת המנוח (22.6.10) בחינת הזכאות לקצבה לשאיריו, נבחנת בהתאם להוראות התקנון האחיד החל על אירועים מזכים שמועדם החל מיום 1.10.03. בפרק א' לתקנון נקבע:

"אלמנת פנסיונר" – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת הזקנה.

לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת".

1. "בת זוג" מוגדרת בתקנון כאחת משתי אלה:
   "(1) אשתו של מבוטח או פנסיונר;

(2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".

1. הקרן מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה אך ורק על פי הוראות תקנונה, ואינה רשאית ליתן זכויות העולות על הקבוע בתקנון ולהפלות בין מבוטחיה (ראה: בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411, ניתן ביום 8.2.06). לפיכך, ותוך שים לב להוראות התקנון דלעיל, נותר לבחון האם התובעת היתה לבת זוגו של המנוח, שכן אין חולק כי גרה עמו עד ליום בו נפטר (סע' 15 לסיכומי מבטחים).
2. נקדים ונציין, כי חומר הראיות שבפנינו מעיד על כך שהתובעת והמנוח אכן היו בני זוג תקופה ממושכת ולפיכך יש לראות בה אלמנתו לצורך תקנון מבטחים.
3. בסמוך לתחילת חייהם המשותפים (1990) חתמו התובעת והמנוח על תצהיר בו הצהירו על ניהול בית משותף וחיים כידועים בציבור לכל דבר ועניין (נספח 12 לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת). בכך גילו השניים דעתם כי יחסיהם מבוססים על זוגיות ולא כפי שנטען על ידי הגב' קרימר.
4. כך עוד, במקום עבודתו של המנוח, חברת "צים קוי נוסעים (1970) בע"מ", הכירו בתובעת כידועה בציבור של המנוח (שם, נספח 13) ועדותה כי הפליגה עימו מתוקף מעמד זה, לא נסתרה.
5. החל משנת 2006 ניהלו התובעת והמנוח חשבון בנק משותף (נספח 39 שצורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת).
6. השכנים של התובעת והמנוח, משפחת מזרחי וגב' כרמי, העידו בפנינו בתצהיריהם על שכנות ארוכת שנים עם השניים. גב' מזרחי העידה כי היו מתארחים זה אצל זה, הוזמנו יחדיו לחתונת ביתם וכי היתה עדה לכך שהתובעת היתה למנוח אישה טובה ומסורה. כך גם הצהירה גב' כרמי. מר מזרחי העיד על שיחותיו עם המנוח, בהן היה מספר לו שהוא אסיר תודה על הזוגיות עם התובעת.
7. בחקירתה הנגדית העידה גב' כרמי, שהתגוררה בבית משותף עם התובעת והמנוח והכירה את התובעת משנת 1990. על דלת ביתם היה שלט הנושא את שמם של בני הזוג; היא היתה נפגשת עימם בתדירות של יום-יומיים ולעיתים רחוקות נפגשו לכוס קפה; ראתה אותם חוזרים יחד מקניות או מקופת חולים ואף הזמינה אותם כזוג לחתונות ילדיהם.

מר מזרחי העיד בחקירתו הנגדית שכאשר הגיעה התובעת להתגורר בביתו של המנוח, הציג אותה המנוח בפניו במילים "תכיר זאת תהיה אשתי לעתיד"; הוא ואשתו היו ביחסי שכנות קרובים עם המנוח והתובעת והזוגות היו נפגשים האחד בביתו של האחר בתדירות של פעם בשבוע – שבועיים; התובעת והמנוח התנהגו כבעל ואשה.

גב' מזרחי העידה שהתובעת חיה עם המנוח "כזוג רגיל כמו בעל ואישה" וכאשר חלה, טיפלה בו התובעת והיתה צמודה אליו; כאשר נתנו לביתה מתנת חתונה נרשם שהמתנה היא "ממשפחת קרימר ניקול ואברהם". כל השכנים שהעידו לא היו מודעים למריבות בין התובעת למנוח או להליכים המשפטיים שניהלו.

1. עדויות השכנים והתובעת, בצירוף הראיות שהוצגו, ותקופת הזוגיות המשותפת בין המנוח לתובעת, לא הותירו בליבנו ספק כי התובעת היתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח.
2. עיקר הטענות של הגב' קרימר מתמקד בהתכתשויות המשפטיות והאחרות שהיו נחלת התובעת והמנוח ואכן הוכח כי השניים ניהלו את חייהם המשותפים תוך עליות וירידות קיצוניות, כולל תביעות בבתי המשפט. ואולם, בניגוד מוחלט לטענה כי התובעת היתה המטפלת של המנוח, דהיינו כי בין השניים התקיימו למעשה יחסי עובד ומעביד, הרי שכאשר ביקש מי מהשניים לפתור סכסוך ביניהם באמצעות ערכאה שיפוטית, נעשה הדבר בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין לעבודה. כך כאשר התובעת פנתה לערכאות וכך גם כאשר המנוח פנה לערכאות.
3. מהמסמכים החלקיים שהוצגו בפנינו עולה כי המריבות בין בני הזוג היו, לכל הפחות בין היתר, על רקע שאלות של נאמנות לבן הזוג. כך, כאשר הגיש המנוח בקשה לפינוי התובעת מדירתו (תביעה אשר לבסוף נמחקה בהסכמה – נספח ל'-לא' לתצהיר התובעת), בחקירתו אמר את הדברים הבאים: "...היא טיפוס של קנאות מטורפת..." (פרוטוקול דיון בבית המשפט לענייני משפחה מיום 18.11.2001, נספח כח' לתצהיר התובעת, עמ' 4, ש' 13). במקום אחר, כתב לבאת כוחו: "...אני אשם לגבי חברתה...עליה להתחייב כי אני חופשי ושהיא לא תציק לי [תזכיר לי כל פעם על האישה האחרת]..." (נספח לב' לתצהיר התובעת). התבטאויות מסוג זה שייכות לתחום הזוגיות ולא לתחום יחסי העבודה.
4. לפי המסמכים שהוצגו בפנינו, ביום 6.8.07 הודיעו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה כי שבו לחיות בשלום בית (נספח לג' לתצהיר התובעת); ובסמוך לאחר מכן, ביום 20.9.07 ערך המנוח את צוואתו האחרונה בה הוריש לתובעת את כל נכסיו, תוך שהוא מציין שם שהיא הידועה בציבור שלו מאז שנת 1990 (נספח לז' לתצהיר התובעת. יצוין כי עד אז ערך המנוח מספר צוואות: נספח 19 לתצהיר גילוי מסמכים של התובעת (2000), נספח 21 (5/2001), נספח 22 (8/2001), נספח 42 (5/2007)).

ללמדנו, כי מאז שנת 2007 ולעת מותו חיו בני הזוג בשלום בית.

1. לא מצאנו אפוא בעדויות מטעם גב' קרימר כדי לערער את התמונה העובדתית הברורה שעלתה מעדויות התביעה, ולפיה התובעת והמנוח חיו משנת 1990 כבני זוג, תחת קורת גג אחת ותוך ניהול משותף של משק הבית.
2. העובדה כי בין השנים התנהלו מהלך השנים הליכים משפטיים ומריבות אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן אין אנו בוחנים את איכותם של היחסים בין השניים אלא רק את מהותם. 7
3. נציין עוד ביחס לעדים מטעם גב' קרימר - כי בנו של המנוח, אשר קרימר, כמעט ולא היה בקשר עם אביו (השכנים העידו כי לא הכירו אותו כלל), וודאי שלא בקשר קרוב ועדותו היתה בלתי רלוונטית לחלוטין; עוה"ד ברוידה היתה באת כוחו של המנוח ולכן מפגשיה עימו היו בעת פרוץ סכסוך בין בני הזוג (כדוגמת אותו תמליל שיחה עם המנוח שצירפה עו"ד ברוידה לתצהירה ואשר היה מוקדם למועד בו הודיעו המנוח והתובעת לבית המשפט על שלום בית). לא מצאנו בעדותה או בידיעותיה של עו"ד ברוידה מכלי ראשון כדי ללמד על חיי בני הזוג מחוץ לכותלי בית המשפט.
4. על מנת להכיר בבת זוג כידועה בציבור, נדרשת הוכחת שני יסודות מצטברים: קיום חיים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף (כדוג': עא 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, ניתן ביום 9.8.10). כפי שפירטנו לעיל, שני היסודות הוכחו בפנינו בבירור.
5. בשולי הדברים נציין עוד זאת – בין אם קיימו בני הזוג יחסי מין ובין אם לאו; בין אם טסו לעיתים לחו"ל בגפם; ובין אם ניהל המנוח רומן עם אישה אחרת במהלך תקופת הזוגיות עם התובעת – בכל אלו אין כדי לשנות ממסקנתנו דלעיל. מרגע שהוכח בבירור כי חיו תקופה ממושכת כבני זוג, תחת קורת גג אחת, תוך שיתוף בנכסים ובחיי היום-יום כבעל ואישה, וכל זאת עד ליום מותו של המנוח, אין זה מתפקידנו לפשפש באופי הזוגיות שבין השניים או ברמת המוסריות של מי מבני הזוג.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל, אנו מצהירים כי התובעת היתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח, מר אברהם קרימר ז"ל, אשר נשא בחייו ת.ז שמספרה 102953916, וזאת לצורך קצבת השאירים ממבטחים. התובעת עונה הן על הגדרת "בת זוג" בתקנון מבטחים והן על הגדרת "אלמנה" בתקנון והינה זכאית אפוא לקצבת שאירים.
2. בהתאם לאמור בפתח הדבר, מבטחים תשלם לתובעת חצי מקצבת שאירים, עד ובכפוף להכרעה בתביעתה של גב' קרימר.
3. בנסיבות העניין, תישא כל אחת מהנתבעות – מבטחים וגב' קרימר, בהוצאות התובעת בסך 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ‏כ"ט אייר, תשע"ג, ‏09/05/2013, בהעדר הצדדים.