1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין שני אישומים של עבירות של זיהום מים וגרימת מפגע ריח. הנאשמת 1 הינה מועצה מקומית. הנאשם 2 היה ראש המועצה והנאשם 3 מנהל מחלקת מים וביוב.

2. ביום 6/8/12 הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, עבירות על סעיפים 20ב, 20ג, 20כא לחוק המים והנאשמים 2 ו-3 בגין עבירה על סעיף 20כב לחוק), עבירה על תקנות 5 ו-10 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (בריכות אידוי ואגירה), התשנ"ז-1997, גרימת ריח חזק או בלתי סביר בניגוד לסעיפים 3.11 ו-14 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (הנאשמים 2 ו-3 לפי סעיף 11ג לחוק), למעט העבירות שהתיישנו.

טיעוני הצדדים לעניין העונש

3. בדיון שהתקיים ביום 8/11/12 טען ב"כ המאשימה לעניין העונש כי מדובר בשני אישומים שיוחסו לנאשמים בגין לא פחות מ-10 אירועים וזאת לאחר הפחתת האישומים שהתיישנו. נטען כי העונש המירבי הקבוע בחוק המים הינו קנס של לא פחות מ-392,000 ₪ בגין כל אירוע ובגין הפרת החוק למניעת מפגעים קנס נמוך יותר של כ-70,000 ₪ בגין כל אירוע. נטען כי מדובר בקנס מירבי העולה על 4 מיליון ₪. נטען כי יש להעלות את רף הענישה בעבירות שעניינן הגנה על הסביבה והוצגה פסיקה בעניינים דומים (רע"פ 244/96). ב"כ המאשימה הציג פסיקה בסוגיית הבניית הענישה וטען כי עונש המינימום הינו פסק דין של פרי הגליל, שם הורשעה חברה בזיהום מים באירוע חד פעמי בקנס בסך 600,000 ₪ שהורד במסגרת ערעור לסך של 300,000 ₪ ולנושא משרה קנס בסך 60,000 ₪. הוצגה פסיקה נוספת ונמסרו אזכורי פסקי הדין. נטען כי בהתאם לכללים החלים בנושא הבניית הענישה הקנס במזערי שיש להטיל על הרשות המקומית הוא 100,000 ₪. לגבי נושאי המשרה נטען כי מדובר בקנסות שמתחילים ב-5,000 ₪ וכן הוצגה פסיקה המתייחסת לקנסות נמוכים יותר לאור העובדה כי ישנו קושי כלכלי של המועצה וכי מדובר בעבירות ישנות. עוד נטען להתחייבות גבוהה להימנע מעבירה דומה למשך 3 שנים.

4. ב"כ הנאשמת 1 טען כי חרף מצבה הכלכלי הקשה במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשמת 1 עשתה מאמצים לטפל בבעיית הביוב כפי שעולה מהמוצגים ואף השקיעה מאות אלפי שקלים בתיקון ותחזוקת מערכת הביוב. נטען כי לנאשמת ניתן צו הקפאת הליכים לאור הליכי פשיטת רגל. נטען כי מאמצי הנאשמת 1 למניעת מפגע, חרף מצבה הכלכלי כאמור מהווים סיבה לקולא בעונשה. נטען כי הנאשמת 1 נאלצה לפצות תושבים רבים שהגישו תביעות אזרחיות כנגדה נוכח המפגע ושילמה מחיר כבד. נטען כי המועצה ובעלי התפקיד בה פועלים כיום רבות לטובת איכות הסביבה. עוד נטען כי תיקון הפגמים, שיפוץ המקום ועשיית גינון מהווים שיקול לקולא וכך גם העובדה כי מיום האירוע ועד היום לא בוצעה כל עבירה דומה ולא הוגש כתב אישום כנגד המועצה. נטען כי החל מיום 1/1/10 המועצה אינה אחראית על מערכת הביוב והמים אלא התאגיד ולפיכך היא לא תוכל לעבור עבירה דומה בעתיד. נטען כי יש להתחשב בנסיבות המקרה בתקופה בה בוצעה העבירה ולהקל על הנאשמת 1.

5. ב"כ הנאשם 2 טען כי הנאשם 2 בן 47 ללא עבר פלילי וכך גם בנוגע לנאשם 3 שהינו כבן 50 ללא עבר פלילי. נטען כי מדובר בנאשמים המשתייכים למשפחות נורמטיביות וכי מדובר בעבירה הנמצאת במדרג הנמוך לעבירות מסוג זה. נטען כי מדובר בעבירה הנושאת בחובה פן מנהלי ברור, שאינה פלילית במובנה הטהור. נטען בנוגע למצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת 1 וכי הנאשמים עבדו ללא הרף עד שמצאו אוזן קשבת לפניותיהם והועבר התקציב לצורך השלמת העבודות נשוא כתב האישום. עוד נטען כי העבודות בוצעו באותה שנה במסגרתה אושר התקציב. נטען כי על אף שהפעולות שבוצעו לא הגיעו לרמה הנדרשת בסעיף 20 כב לחוק המים, הן מהוות לכל הפחות נסיבה לקולא לעניין העונש. נטען כי הדרך בה בחרו הנאשמים לנהל את ההליך חסכה זמן יקר. נטען כי אין מקום להשתמש בבני אדם כמכשיר למניעת עבירות בעתיד וכי על בית המשפט לבטל את הרשעתם מכח סמכותו בהתאם לחוק העונשין. הוצגה פסיקה בנוגע לביטול כתב אישום.

6. ב"כ המאשימה טען בנוגע לביטול כתב האישום כי לא מדובר בעבירה לפי חוק עבירות מנהליות וכי אין המדובר בעבירות של רף עבירה נמוך. נטען כי אין מקום לביטול ההרשעה היות ולא תהיה שום משמעות לתיקון החקיקה והוספת נושאי משרה, שעה בה הרשעתם תבוטל לאחר מכן. עוד נטען כי לא נטען שההרשעה יכולה לפגוע בצורה מיידית במעמדם או בפרנסתם של הנאשמים 2 ו-3 ולפיכך אין טיעון העומד בהלכת "תמר כתב". ב"כ המאשימה הפנה לפסק הדין בעניין חברת סלקום שם בוטל כתב אישום נגד נושא משרה אך לטענתו בר"ע שהוגשה לעליון טרם נדונה.

דיון והכרעה

7. כפי שציינתי בהכרעת הדין מיום 6/8/12 אין ספק כי הנאשמת 1 היתה בקשיים כלכליים אך היא לא היתה חדלת פרעון ולא מונתה לה ועדה קרואה. כמו כן, במקרה דנן מדובר בתקופה ארוכה שבה במסגרת ניהול הקופה הציבורית על ידי הנאשמים העדיפו לדחות את הטיפול בבעיה. עוד יצוין, כי מדובר בביצוע עבירות רבות, גם לאחר הפחתת העבירות שהתיישנו. לקולא אציין כי הנאשמת הציגה עלונים המעידים על נסיונותיה כיום להטמיע בציבור את נושא איכות הסביבה וכן את העובדה כי לא בוצעה עבירה דומה ממועד האירועים בגינם הורשעה. באשר לנאשמים 2 ו-3 כפי שצוין מדובר בנציגי שלטון אשר הופקדו בידיהם הן הסמכות והן החובה לטפל במניעת המפגעים והם אינם יכולים לפטור עצמם מאחריות. אומנם מדובר באנשים נורמטיבים ללא עבר פלילי והם אף פנו לגורמים שונים, אך הם יכלו לנקוט פעולות נמרצות יותר ואפקטיביות על מנת למנוע את הזיהומים. בנסיבות, אינני מוצא לנכון לבטל את הרשעתם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוצגה מטעם הצדדים, אני מורה כדלקמן:

1. הנאשמת 1 תשא בקנס כספי בסך 150,000 ש"ח אשר ישולם בחמישה תשלומים שווים, החל מיום 1/1/13 ובכל הראשון לחודש לאחר מכן.
2. הנאשמים 2 ו-3 ישאו בקנס כספי בסך 5,0000 ש"ח כל אחד או עשרה ימי מאסר תמורתו, אשר ישולמו בחמישה תשלומים שווים החל מיום 1/1/13 ובכל הראשון לחודש לאחר מכן.
3. הנאשמת 1 תחתום על התחייבות בסך 50,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה דומה למשך 3 שנים החל ממועד גזר הדין. הנאשמים 2 ו-3 יחתמו על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה דומה למשך 3 שנים החל ממועד גזר הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.