לפני:

כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה

החלטה

1. בתיק זה תלויות ועומדות 2 בקשות:

בקשה לפטור מאגרה, או לחילופין קביעה כי האגרה ששולמה בביהמ"ש המחוזי בגין נזקי גוף היא מספקת וכן בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

2. אדון, על פי סדר הדברים, בראש ובראשונה בבקשה הנוגעת לאגרה.

הדיון בעניין זה התחדש בעקבות החלטת בית הדין הארצי בבר"ע 8914-12-11 לפיו נתנה לתובעת אפשרות להגיש בקשה חדשה לפטור מאגרה, תוך שהערעור על החלטתי הקודמת בעניין נמחקה בהסכמה (פסק דין מיום 9.1.12).

התובעת הגישה בקשה חדשה כאמור.

3. שקלתי את נימוקי הבקשה החדשה לפטור מאגרה, את תגובות הנתבעים לגביה וכן את עמדת המדינה, והחלטתי כי דין הבקשה החדשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

4. מעיון בבקשה החדשה שהוגשה, לא עולה כי בוסס טעם מספיק למתן פטור מתשלום אגרה, או מביצוע ההחלטות החלוטות שנתנו בבית הדין, הן על ידי כב' השופטת גליקסמן והן ההחלטה הנוספת שניתנה על ידי אשר הערעור לגביה נמחק כאמור, בהסכמה.

5. בשים לב גם לאמור מתגובות הנתבעים ולעמדת המדינה, לא שוכנעתי כי יש מקום מנימוקים כלכליים ליתן בידי התובעת פטור מתשלום הפרשי האגרה הנדרשים.

יוטעם כי גם לגובה סכום התביעה וגם לטענות כבדות המשקל של הנתבעים בעיקר בנוגע להתיישנות, יש חשיבות בבואי לשקול את הבקשה המחודשת לפטור מאגרה.

6. התובעת טענה עוד כי יש מקום לשקול את החלתן של תקנות האגרות בבתי המשפט הכלליים בגין תביעות נזקי גוף, על ההליך בבית הדין לעבודה, משאין בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) רכיב תביעה מסוג "נזקי גוף".

בעניין זה לא סברתי כי על דרך ה"אימוץ", שמכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, יש מקום להחיל הוראה הנוגעת לתשלום אגרה, כך שכביכול יושלם "חסר" נטען, כאשר לא הובאה כל עמדה מבוססת לתמוך בטענה כי אכן בלקונה מדובר.

גם המדינה בתגובתה לא תמכה בטיעון זה וסברה כי יש מקום לבדיקת העניין ולא להחלה אוטומטית בעניינה של התובעת, כפי שהתבקש מטעמה.

7. מעבר לכך, אין הדבר דומה לאימוץ כלי עזר פרוצדוראלי מאלו החלים בבתי המשפט הכללים. מדובר, הלכה למעשה, בשינוי חקיקת משנה, שיש לה השלכות רוחב מרחיקות לכת.

מן הראוי לטעמי ליתן למחוקק המשנה להתייחס לנושא זה, נוכח הסמכות הנתונה לבית דין לעבודה מכוח סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, ועל פיו הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות שהוראות פקודת הנזיקין [נוסח משולב], יחולו עליהן בכפוף להוראות החוק למניעת הטרדה מינית, וזוהי עילתה של התביעה שלפני.

8. בנוסף, יש לזכור כי הצדדים ביקשו לצרף הליך זה ולנהלו במאוחד עם שתי התובענות הנוספות שכבר התנהלו בבית דין זה במועד העברת התיק מבית המשפט המחוזי (ראה סעיף 3 להחלטת ההעברה מיום 3.1.11).

התובענה המתנהלת בתיק 9652/06 עניינה בעילות הנובעות מקיום יחסי עבודה וסיומם ונוגעת לשכר עבודה שהופחת על פי הנטען שלא כדין תוך אפלייתה של התובעת, לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין ייצוג בלתי הולם, כך על פי הנטען.

טענה מרכזית בפי הנתבעים היא כי בתביעה זו שהוגשה בעילה נזיקית, מבקשת התובעת הלכה למעשה להשיג גם על הליכי סיום עבודה ותנאי פרישתה.

טענה זו תצטרך בירור בשמיעת ראיות, (להבדיל מתביעת נזקי גוף "רגילה" המתנהלת בבתי המשפט הכלליים), כך שגם לעניין זה השלכה על ההכרעה בעניין תשלום אגרה.

9. מכל הטעמים האמורים לעיל, לא ראיתי מקום להיעתר גם לבקשה החדשה לפטור מאגרה.

כפועל יוצא, וכתנאי להמשך ההליך בתביעה זו, על התובעת להשלים הפרשי אגרה, על פי ההחלטות הקודמות שנתנו.

10. יבוצע תשלום ההפרשים עד ליום 10.5.13 – תינתן החלטה בטענת ההתיישנות.

ניתנה היום, 7 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

.