הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של אי קיום חובת רישום פעולות בחלקי רכב משומשים, לפי סעיף 7(ב) בצירוף סעיף 10(ב) לחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), והעדר ניהול ורישום יומן לפי תקנות 5 ו- 6 לתקנות הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השימוש בחלקי רכב), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").

על פי המפורט בהכרעת הדין, ביום 2/8/2009 החזיק הנאשם בבית העסק שלו 39 דלתות של כלי רכב וכן 12 תיבות הילוכים החייבות רישום ביומן, מבלי שרשם ביומן את הפרטים הטעונים רישוי.

הערך החברתי המוגן על ידי הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם הוא מניעת גניבות של כלי רכב למטרת פירוקם לחלקים. החוק והתקנות מבקשים למנוע מבעל עסק להחזיק ולמכור חלקי רכב, אלא אם ניתן לוודא שאינם גנובים, ובכך לצמצם את תופעת גניבות הרכב.

הנאשם בחר להתעלם מחובותיו הנ"ל ונמנע מלקיים את חובות הרישום. בכך מנע הנאשם מרשויות האכיפה לפקח ולוודא כי בית העסק שלו אינו תורם לתופעת גניבת הרכב על ידי מכירת חלקים שפורקו מכלי רכב גנובים.

לשם קביעת מידת הפגיעה בערך החברתי יש להביא בחשבון את כמותם וסוגם של חלקי הרכב אשר ביחס אליהם הפר הנאשם את חובת הרישום, כמפורט לעיל.

העונש שנקבע בסעיף 10(ב) לחוק בשל העבירות שביצע הנאשם הינו קנס כספי.

על פי הוראת סעיף 40ח לחוק העונשין תשל"ז – 1977, שעה שמתחם העונש כולל קנס, יש להתחשב בקביעת המתחם גם במצבו הכלכלי של הנאשם.

בטיעוניו לעונש ציין הסניגור כי לנאשם חובות כבדים, מתנהלים נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל, ותיקיו אוחדו. ברם, לא הוצגו ראיות לעניין זה.

בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במצבו הכלכלי הנטען של הנאשם ובמדיניות הענישה הנהוגה (ראו: (ת"פ (כ"ס) 2074/09 מדינת ישראל נ' סאלח 13/7/2010, ת"פ (ראשל"צ) 3785/09 מדינת ישראל נ' גברי 13/7/2011, ת"פ (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' נאשף 14/11/2012, הכל תוך התאמת העובדות לנסיבות דכאן), נראה לי כי מתחם הענישה נע בין קנס בסך 3,000 ₪ לבין קנס בסך 15,000 ₪.

לצורך קביעת העונש המתאים לנאשם יש להביא בחשבון, לקולא, כי מאז האירוע חלפו כ- 3.5 שנים. כמו כן יש לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו על ידי הסניגור בטיעוניו, ואת טענתו לפיה סגר את בית העסק שלו כשלושה חודשים לאחר האירוע. אולם, גם לעניין זה אין להתעלם מכך שלא הוצגה אסמכתא לתמיכה בטענה הנ"ל.

לחובתו של הנאשם עומדת הרשעתו בעבירות של הפרעה לשוטר ואיומים, עבירות שנעברו כשנה קודם לאירוע בו הורשע בהליך זה.

לנוכח המפורט לעיל אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 6,000 ₪, או 60 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב 6 תשלומים חודשיים החל מיום 2/4/2013. אולם, אם איזה מן התשלומים לא יבוצע במלואו או במועדו תעמוד מלוא יתרת הקנס לתשלום מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, במעמד המתייצבים.