1. כנגד הנאשם מר אילן דיין (להלן-"הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות שלהלן:

א. סטייה מנתיב נסיעה – עבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

ב. נהיגה ללא ביטוח תקף - עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

ג. נהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62(2) וסעיף 38(2) [לאחר תיקון כ"א] לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ד. עזיבת מקום תאונה – עבירה על תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

ה. אי הודעה למשטרה על תאונה עם נפגעים – עבירה על תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 15.9.09 בשעה 18:30, "נהג הנאשם (בהיותו הבעלים והמחזיק ברכב) פרטית מס' 7289508 בק. ים בשדרות ירושלים והתקרב ליד בית מס' 70". הנאשם נהג בקלות ראש, בכך שללא סיבה סבירה סטה ימינה מנתיב נסיעתו, התנגש במכולת אשפה שהתהפכה על צידה ופגעה בהולכת רגל שעמדה על המדרכה בסמוך למכולה (אירוע זה ייקרא להלן: "התאונה").

"כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל, וכלי הרכב המעורב והמכולה ניזוקו". הנאשם על אף שידע כי היה מעורב בתאונה שבה נחבל אדם, עזב את מקום התאונה מבלי שמסר את פרטיו לנפגעת או שדיווח למשטרה. באותו מעמד נהג הנאשם ללא ביטוח חובה.

3. לאחר שהנאשם אותר וכתב האישום הוקרא לו, כפר הנ"ל במיוחס לו וטען כי הרכב לא היה בחזקתו, שכן הוא נגנב לפני התאונה.

לאור כפירתו של הנאשם, נקבע התיק לשמיעת ראיות, כשמטעם המאשימה שמעתי את עד התביעה רס"מ אשר ועקנין הבוחן המשטרתי שטיפל בתאונה ובאמצעותו הוגשו מסמכים שונים (להלן: "הבוחן"). כמו כן הוגשו בהסכמה; הודעת הנפגעת ותעודה רפואית, זיכרון דברים ועדות שמסר רוני אשקר (להלן: "רוני"), הבעלים הקודם של הרכב, וכן דו"ח פעולה שערך השוטר אלי גבע שהגיע למקום התאונה.

מטעם ההגנה העידו הנאשם ובנו מר דוד דיין (להלן-"דוד"). הנאשם הגיש אישורים בדבר הגשת תלונות במשטרה.

דיון והכרעה

4. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין ואת המשמעויות והממצאים שעולים מאותן ראיות, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום.

5. ייאמר מיד, כי האישומים נשוא תיק זה מבוססים על חזקת הבעלות, כפי שנקבעה בסעיף 27 ב לפקודת התעבורה. סעיף זה קובע כי אם נעשתה עבירת תעבורה ברכב רואים את בעל הרכב כאילו הוא הנהג אותה שעה, אלא אם הוכיח מי נהג ברכב או הוכיח כי אחר החזיק בו או כי נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסמכתו.

הנטל אפוא לסתור את החזקה הנ"ל מוטל על שכמו של הבעלים שעליו לשכנע את בית המשפט ברמת הוודאות הדרושה בהליך אזרחי (מאזן ההסתברות) כי לא הוא נהג ברכב. יאמר מדי, כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

6. כאמור, טענתו של הנאשם היא כי הרכב נגב ממנו. להוכחת טענתו זו הביא לעדות את בנו דוד שהעיד כי בעת שהיה בצבא התקשר אליו אביו והודיע לו כי בעת שסידר משהו במנוע והשאיר את המפתחות בפנים לקחו לו את האוטו. הוא אמר לאביו שיתקשר למשטרה והוא בעצמו התקשר, אך במשטרה הודיעו לו כי עליו להגיע לתחנה על מנת שיגיש תלונה. הוא הודיע על כך לאביו ויצא מהתמונה.

דוד לא זכר את מספר הטלפון ממנו התקשר וציין שהוא עצמו לא הגיש תלונה במשטרה. יודגש כי בעדותו של דוד אין כל אינדיקציה באשר למועד האירוע עליו העיד וכיצד, אם בכלל, הוא קשור לתאונה נשוא תיק זה או למועד התרחשותה. כל שציין דוד היה, כי הרכב היה אצלם כמה שבועות לפני אירוע הגניבה.

7. הנאשם בעדותו העיד, כי הרכב היה אצלו 3-4 ימים עד שהתחיל לסדר אותו וכי באותו בוקר סידר את הרדיאטור, עלה לשירותים בדירתו וכשירד למטה הרכב לא היה.

הנאשם הדגיש לכל אורך הדרך כי הוא גר בשכונה "לא טובה" וכי הוא "מוטרד שם כל הזמן על-ידי אחרים". הנאשם טען כי שרפו לו רכב של העבודה וגנבו אותו והגיש מסמכים בדבר תלונות שהגיש למשטרה שאינם קשורים לתקופה הרלוונטית, למעט תלונה אחת מיום 7.9.09 שעניינה הצתת רכב אחר שאין לו קשר לתאונה דנן.

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי המשטרה הודיעה לו על התאונה, זאת בניגוד להודעתו במשטרה כי שמע זאת בשכונה. הנאשם נשאל מדוע טען כי טייל עם כלבו בשעה 18:30 וכי זו גם השעה בה שמע על גניבת הרכב, וענה, כי הוא מטייל עם כלבו באופן קבוע באותה שעה. על גניבת הרכב לטענתו הודיעו לו בצהריים. משנשאל מדוע השאיר את המפתחות ברכב, על אף שלטענתו מתגורר הוא בשכונה לא טובה, ענה כי הוא מיהר לשירותים ואפילו השאיר מוסיקה ברכב. בתשובה לשאלה האם הגיש תלונה במשטרה ענה: "לא הגשתי עד היום למעשה".

8. גרסת הנאשם והעד מטעמו, נוכח התרשמותי מעדותם ולאור הסתירות שבין שתי העדויות, דינן להידחות. גרסת הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון. אדם שגר בשכונה "לא טובה", לא משאיר את מפתחות הרכב בתוך רכבו ומפקיר את הרכב לאחרים. אדם כזה, גם מגיש מיד תלונה במשטרה אם הרכב נגנב, כפי שידע להגיש תלונות על אירועים אחרים.

9. חזקת הבעלות מבוססת על ההנחה לפיה בעלים של רכב או המחזיק בו יודע מי נהג ברכבו, אם הוא עצמו לא נהג. "אחריות זו היא אחריות פלילית - אישית מוחלטת. היא אישית שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי – ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי שמירת רישומים בעניין זה... האחריות היא מוחלטת שכן הבעלים אחראי בגין עבירה שנעברה ברכב למרות שהוא עצמו לא נהג ברכב". ע"פ 3027/90, חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מ"י, פד"י מה(4), 364 בעמ' 389-390.

עוד נאמר שם (עמ' 391-392), כי "ההנחה הינה, כי אם אין יודעין מי נהג ברכב בפועל או החזיק בו, הרי בעליו של הרכב או המחזיק בו הם שנהגו בו או שאחר נהג בו בידיעתם ובהסכמתם... הנחה זו מבוססת על ניסיון החיים, לפיו הבעלים הוא הנוהג ברכבו, ואם אינו נוהג, הוא יודע מי נהג בו...".

10. בענייננו ולאור הראיות שנפרשו בפניי, אין חולק בדבר מעורבותו של הרכב בתאונה. הדבר אף עולה מדו"ח הבוחן ומלוח התצלומים שהונח בפניי. אין חולק גם שהרכב היה בחזקתו ואף בבעלותו של הנאשם שגם מודה בכך בעדותו (גם אם הבעלות במשרד הרישוי טרם עברה על שמו). אם כך, ומשהוכח כי מי שנהג ברכב גרם לתאונה תוך סטייה מנתיב נסיעה ופגיעה בהולכת הרגל ומשלא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת הבעלות כאמור לעיל, אין מנוס מהרשעתו של הנאשם בכל הוראות החיקוק אשר יוחסו לו בכתב האישום.

סוף דבר

11. העולה מהאמור הוא, שעובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר וכאשר אין הנאשם סותר את חזקת הבעלות. אי לכך אני מרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק אשר יוחסו לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 1/11/12 שעה 09:50.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ג , 21 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.