רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. המשיב תבע את המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים שהינה תאונת עבודה מיום 12.10.08 [להלן – "התאונה"].

2. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי [להלן – "הועדה"] בדקה את עניינו של התובע פעמיים. בפעם הראשונה, בנוכחותו, ביום 4.1.10 ובפעם השנייה, בהיעדרו ולאחר עיון בצילומים, ביום 11.5.10. הוועדה האחרונה סיכמה את הממצאים והמסקנות:

מצב לאחר שבר באזור הקריבני של עצם זרוע שמאל, המקנה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 40 [1] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956.

להלן – "התקנות".

3. הוועדה פירטה את חומר שעמד לפניה: אשר לעברו הרפואי של המשיב, הוא מסר לוועדה עניין אחד בלבד - כאבי גב תחתון בגין פגיעה מ – 9.5.01 . אשר לחומר בגין התאונה עצמה - תיק ד"פ, תיק נ"ע, דו"ח חדר מיון, תעודת אי כושר וסיכום ביקור אצל ד"ר יחיאל אורן.

4. המשיב נפגע בעבר בזרועו השמאלית:

4.1. ב – 1995 או ב - 1998, שבר של ההומרוס וב – 6.2.03, חבלה בזרוע זו, עקב נפילה.

4.2. ב – 27.4.03, לאור תלונות המשיב על כאבים בזרוע שמאל, רשם הרופא המטפל ד"ר לוגר "בצילום מצב לאחר – שבר של ההומרוס. מאוחה ... ממצאים: רגישות ע"פ הזרוע המקורבת. ללא רגישות או הגבלת תנועה. ללא דפורמציה. הגבלה קלה ביותר בתנועות הכתף".

5. למשיב מצב רפואי כללי, קרדיולוגי וכד' וכן פגיעות וסבל צוואר וגב תחתון. כמו כן נפגע בקרסול, בצלעות ובעצם הזנב. כל אלו לא הותירו אצלו נכויות רפואיות.

המחלוקת

6. לטענת המבקשת הסתיר המשיב מהוועדה את עברו הרפואי ובפרט את השבר הזרוע שמאל. הוועדה העידה על עצמה כי עיינה אך ורק בחומר הרפואי הקשור לתאונה ובתלונת התובע על פגיעת גב מ – 9.5.01 . לו הייתה הוועדה מעיינת במלוא החומר הרפואי, הייתה למדה על השבר או השברים הקודמים בזרוע שמאל והייתה משנה את קביעתה, לפחות באשר לייחוס מלוא הנכות לתאונה נשוא התביעה.

7. לטענת המשיב יש ללמוד מסעיף הנכות שקבעה הועדה כי זו מצאה אצל המשיב חיבור גרוע של עצם זרוע שמאל עם קיצור ניכר או זווית ניכרת עם הגבלה בתנועות המרפק או בכתף בצורה קלה או בינונית. כן ניתן לראות שהועדה התבססה על הצילום שהראה עמדת וארוס וקלוס היפרטרופי באזור השבר. למשיב טענות נוספות על חוסר הרלוונטיות של פגיעות העבר בזרוע ושל יתר תחלואותיו ופגיעותיו האורטופדיות. אתייחס אליהן לפי הצורך בהמשך.

דיון

8. הלכה פסוקה כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו ונוסח החוק מצביע על כך כי מדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, ראו הסקירה אצל ריבלין תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהד' רביעית, עמ' 774 ואילך. אף באותם מצבים בהם בוססה הבקשה להבאת ראיות לסתור על דו"ח הועדה, על ה"יש" ועל ה"חסר" שבו, נקטה הפסיקה לרוב בגישה מצמצמת. לענייננו, אין די באי ידיעת הוועדה על עובדות רלוונטיות הנוגעות למצבו של הנפגע עובר לתאונה, אלא על הנתבעת לבסס כי לו היו בפני הוועדה עובדות אלה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה [ריבלין, עמ' 775, מפנה לרע"א 4482/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך, פד"י מט [5] 198. תנאי נוסף שהציב ריבלין במהדורה השנייה של ספרו, בעמ' 305, מצמצם את ההיתר להבאת ראיות לסתור למקרה בו לא הובא בפני הועדה ממצא רפואי שכבר היה קיים במועד הבדיקה.

מן הכלל אל הפרט:

9. מעיון בתיקו הרפואי של המשיב עולים הנתונים הבאים: אכן בשנת 1995 או 1998 נפגע המשיב בתאונת עבודה ושבר את זרועו השמאלית. הוא אף נחבל באותה זרוע בתאונת עבודה נוספת משנת 2003. כבר ב – 27.4.03 רשם הרופא המטפל כי הצילום מגלה מצב לאחר שבר בהומרוס והשבר מאוחה. למעט רגישות והגבלה קלה ביותר בתנועות הכתף לא נמצאו הגבלות תנועה או דפורמציה. ככלל, שבר שהתאחה אינו מקנה נכות על פי התקנות.

המשיב לא התלונן בהמשך על בעיות או מגבלות בזרוע.

תחלואותיו הכלליות של המשיב אינן חריגות בהתחשב בגילו [יליד 1938] ולטעמי אין בהן כדי להשליך על הנכות הרפואית תוצאת התאונה. כך גם לגבי פגיעותיו ותלונותיו האורטופדיות האחרות. הללו אינן נוגעות לשבר הנוכחי בזרוע ולמגבלות הנגזרות ממנו כשלעצמו.

כל הפגיעות שנגרמו לו בעבודה לא "הניבו" נכויות במוסד לביטוח לאומי או בכלל.

10. אין ספק שהמשיב לא נהג כשורה כאשר הסתפק בהפניית הועדה לתאונת עבר בודדת [ככל הנראה מתוך שש תאונות לפחות] ולפגיעה לא רלוונטית בגב תחתון. אני מוכנה גם לקבל כי לא עמדו בפני הועדה תיקיו ורישומיו של המשיב ביחס לתאונות עבודה קודמות ובפרט אלו בהן נגרמו פגיעות ואף שבר בזרוע שמאל. ואולם, לאור הריפוי והאיחוי של השבר הקודם, לאור היעדר ממצאים מקני נכות לאחר מכן ולאור חלוף הזמן ללא תלונות רלוונטיות או טיפולים רלוונטיים, אני סבורה כי לו עמדו בפני הועדה נתונים אלה, לא היה בכך כדי לשנות את קביעתה ולא היה בכך כדי להביאה לייחוס הנכות, המגבלות, כולן או חלקן, לאותן פגיעות ולאותו שבר מן העבר.

הבקשה נדחית.

לאור התנהלות המשיב בהליכים מול הועדה איני רואה לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.