לפניי תביעת התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו בתאונה מיום 27.1.10. התביעה מופנית נגד מבטחת הרכב בביטוח מקיף, היא הנתבעת, לאחר שדרישת התובע לתשלום כאמור נדחתה על-ידה.

תמצית המחלוקת וטענות הצדדים:

1. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג רנו מגן מ.ר 1290514 (להלן – הרכב).

2. מקרה הביטוח שבבסיס התביעה הוא תאונה אשר התרחשה, לטענת התובע, ביום 27.1.10. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום האמור, בסביבות השעה 18:30 או בסמוך לכך התובע נהג ברכב באזור התעשייה בעיר שפרעם. רכב אחר שנסע מולו במהירות מופרזת אילץ אותו לסטות הצידה כדי למנוע התנגשות. כתוצאה מכך התנגש התובע בצינורות בטון שהיו מונחים בצד הכביש, ונגרם נזק לרכב. הרכב השני ברח לטענתו מהמקום. דרישת התובע מהנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה ע"י האחרונה בטענה שחקירה שנערכה מטעמה העלתה כי נסיבות האירוע לא התרחשו כפי שדווח וכי קיימות סתירות מהותיות בגרסאות המעורבים.

3. להוכחת התביעה הוגשו תצהירי התובע ואחיו, דיכ עאמר. בתצהיר העדות הראשית של התובע הוא חזר על העובדות שבכתב התביעה, תוך שינוי מסויים לעניין שעת האירוע, אשר הוגדרה בתצהיר "לאחר השעה 17:00". בתצהיר אחיו של התובע נאמר כי ביום האירוע התקשר אליו התובע ממקום האירוע, ואז, לפי האמור בתצהיר, התקשר האח לתובע ושמע ממנו את שארע. האח הגיע מייד למקום, ראה אנשים סביב התובע אשר נתנו לו מים, ולאחר מכן הסיע את התובע לבית הורי השניים.

4. הנתבעת העידה חוקר מטעמה אשר חקר את התובע לאחר הגשת התביעה לחברת הביטוח. לתצהיר החוקר צורף תמליל הקלטה של חקירת התובע והעתק מהודעתו לחוקר.

5. התובע טוען כי על יסוד הראיות שנשמעו יש לקבוע כי הוא הוכיח את התרחשות האירוע נשוא התביעה, ואילו הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה בדבר מסירת פרטים כוזבים בכוונת מרמה. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את יסודות תביעתו, וזאת נוכח סתירות מהותיות וכשלים בעדותו. בנוסף טענה כי הוכח שמדובר בתביעת כזב שנועדה לקבלת כספים במרמה.

דיון והכרעה:

6. כאמור לעיל, הנתבעת הכחישה את חבותה לשלם תגמולי ביטוח לתובע בטענה בין היתר כי מקרה הביטוח הנטען לא ארע או שלא ארע בנסיבות הנטענות על-ידי התובע. השאלה הראשונה שיש להידרש לה, איפוא, היא האם הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת התביעה, אם לאו.

7. הנטל להוכיח את התרחשות האירוע המוגדר שהינו מקרה הביטוח, כפי שפורט בכתב התביעה, מוטל על המבוטח. לעניין זה על המבוטח לשכנע, במידת השכנוע הדרושה במשפט האזרחי, כי האירוע המקים את עילת התביעה, על יסודותיו החיוביים, אכן התרחש. זהו נטל ראשוני שעל המבוטח לעמוד בו (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרדון הובלות בע"מ (פורסם במאגרים), פסקה 49 לפסה"ד; ע"א 1477-01-10 (מחוזי תל-אביב – יפו) הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יהושע יוסף ואח' (פורסם במאגרים)). ככל שעמד התובע בנטל האמור, על המבטחת הנטל להוכיח קיומם של סייגים לחבותה, ככל שהיא טוענת להם, ובכלל זה סייג המרמה לפי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981.

8. בענייננו, לאחר שמיעת העדויות ועיון במכלול הראיות שהוצגו מטעם הצדדים, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עילת תביעתו, קרי, את אירוע התאונה שפורט בכתב התביעה, ולפיכך דין התביעה להידחות.

9. כפי שעולה בבירור מחומר הראיות, ואף התובע לא טוען אחרת, במקרה דנן קיימות תמיהות לא מבוטלות וסתירות בעדות התובע. על אלו שהן העיקריות, לטעמי, אעמוד להלן.

10. כאמור לעיל, על-פי העדויות שנשמעו מטעם התביעה, לאחר התאונה הנטענת, ובעוד התובע נמצא במקום ההתרחשות, הוא התקשר אל אחיו. השיחה התנתקה מיד, ואז התקשר אליו אחיו בחזרה, שמע ממנו על התאונה, ומיהר להגיע למקום. לאחר מכן הסיע האח את התובע לבית הורי השניים.

11. מנגד, מדבריו של התובע לחוקר מטעם הנתבעת, עולה תמונה שונה. לפי הדברים שאמר התובע לחוקר, לאחר האירוע הוא התקשר לאביו, תוך שהוא מציין בפני החוקר את מספר הטלפון של האב (עמ' 17 לתמליל). משנשאל על-ידי החוקר אם התקשר לאחיו, ענה בשלילה. בעוד שהתובע ואחיו העידו כאמור כי האחרון הגיע מיד למקום התאונה וכי הוא שפינה את התובע מהמקום, הרי שלחוקר מטעם המבטחת סיפר התובע כי אנשים כלשהם שהיו במקום פינוי אותו לביתו (עמ' 18 לתמליל).

השוואת הגרסה שהציג התובע בפני החוקר, אל מול עדותו בהליך, מעלה כי בראשונה נעדר כליל חלקו של האח בהתרחשות לאחר האירוע, בעוד שעל-פי העדויות שנשמעו בפניי - לאח היתה מעורבות ממשית ומידית בזיקה לאירוע.

12. הסבר אפשרי לשוני שהתגלה בין הגרסה הראשונית שהושמעה בפני החוקר (כשבועיים אחרי התאונה), לבין זו שעלתה בעדויות בהליך, נעוץ בפלט שיחות הפלאפון של התובע, שהתקבל מחברת סלקום בעקבות צו שניתן על-ידי בית המשפט לבקשת המבטחת. צו זה ניתן במסגרת ההליך, ורק לאחר שהוא קויים והתקבל המידע מחברת סלקום, הוגשו תצהירי התביעה בהם הגרסה המעודכנת בדבר התקשרות שהתקיימה בין התובע לאחיו מיד לאחר התאונה. כזכור, לפי גרסה זו, התובע התקשר לאחיו אך השיחה התנתקה מייד, ואז התקשר האח אל התובע בחזרה ושמע ממנו את שארע. והנה, מסתבר כי גרסה זו, בניגוד לקודמתה, עשויה להתאים לנתונים שסיפקה סלקום; מתשובת סלקום במענה לצו עולה כי לא נרשמו כל שיחות יוצאות מהפלאפון של התובע ביום התאונה, ואילו בפלט השיחות הנכנסות נרשמה שיחה אחת ממספר הפלאפון של אחיו בשעה 17:48 ולמשך 38 שניות.

13. העולה מהמקובץ לעיל, כי בעוד שבדבריו של התובע לחוקר כשבועיים לאחר האירוע הנטען, לא היה כל זכר למעורבות של האח בהתרחשות בעקבות התאונה כפי שתוארה על-ידו, תוך שהתובע מציין כי הוא התקשר ממקום האירוע לאביו, הרי שלאחר שסלקום המציאה את נתוני התקשורת הרלוונטיים למכשיר הפלאפון של התובע, השתנתה הגרסה, וזאת באופן שיש בו כדי להלום לכאורה את אותם נתונים. שוני זה בגרסה, כמו-גם עיתוי השינוי, פוגם באופן מהותי במהימנות שניתן לייחס לגרסת התביעה.

14. אין בידי להסכים עם טענת התובע כי מדובר בפרטים שוליים שאין בהם לערער את גרסת התובע באשר לעצם התרחשות התאונה. סבורני כי מדובר בחלק מהותי מהמסכת הנסיבתית של האירוע נשוא התביעה, ומכאן גם הראיות שטרח התובע להציג לעניין זה, לרבות עדות האח. השוני בין הגרסאות נותר ללא מענה או הסבר משכנע ופוגם באופן ממשי במהימנות עדות התובע.

15. תמיהה נוספת נוגעת לגרסת התובע באשר לנסיבות נסיעתו למקום בו התרחשה התאונה הנטענת. לעניין זה העיד התובע כי הוא התבקש להגיע למקום (אזור התעשייה בשפרעם) על מנת לאסוף אדם שאיננו מוכר לו. משנשאל בחקירתו הנגדית מי התקשר אליו השיב כי אף המתקשר איננו מוכר לו (עמ' 4, ש' 17-27). לחוקר מטעם חברת הביטוח ידע לספק קצת יותר פרטים, כאשר ידע לנקוט בשם המשפחה של האדם אותו התבקש להסיע (משפחת קורטאן, עמ' 8-9 לתמליל שצורף לתצהיר נ/1) וציין כי הוא חבר של חבר (עמ' 12 לתמליל). אף אם אצא מנקודת הנחה כי לתובע מגבלות שונות, כפי שיצויין בהמשך, הרי שמדובר בגרסה תמוהה המעלה סימני שאלה, ובנסיבות אלה מצופה היה שיובאו ראיות ממשיות לתמוך בה, כגון עדות של אותו חבר שציין התובע כמי שקשור לפנייה העלומה אליו, דבר שלא נעשה.

16. למפורט לעיל מצטרפות אי-התאמות וסתירות נוספות בעדות התובע. כך, ביחס לגרסאות בדבר שעת האירוע, שנעו בין לאחר השעה 17:00 (בתצהיר) לשעה 18:30 (בכתב התביעה ובהודעת הביטוח). סתירה קיימת אף ביחס למהירות הנסיעה של התובע בעת התאונה (75 קמ"ש לפי דבריו לחוקר – עמ' 11 לתמליל, 25 קמ"ש לפי דבריו בעדותו – עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 2). אי-בהירות נוספת הינה ביחס למצבו של התובע לאחר התאונה; בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הוא התעלף, דבר שאין לו זכר בדבריו לחוקר המבטחת, ואף איננו מתיישב עם עדות אחיו לפיהם התובע לא נפגע בתאונה (עמ', 9, ש' 7) ועם העובדה כי התובע לא נזקק לטיפול או השגחה רפואית כלשהי לאחר התאונה. לכך יש להוסיף כי על-פי דבריו של התובע, לאחר התאונה ניגשו אליו אנשים שהיו אותה עת באזור התעשייה וסייעו לו (כאשר לחוקר סיפר כי הוא מכיר אותם בפנים, אם כי לא בשמות, עמ' 15 לתמליל), אולם עדויות של אותם עדים לא נשמעו ולא נטען כי נעשה מאמץ כלשהו לאתרם.

17. התובע טוען כי הסיבה לאי-ההתאמות בגרסאותיו נעוצה במצבו הקוגניטיבי, תוך שהוא מפנה לתעודת רופא פסיכיאטרי שצורפה לתצהירו. על-פי תעודה זו, התובע סובל מאפילפסיה ומפיגור קל, ונדרש כי ענייניו הכספיים ינוהלו על-ידי אחרים. נתתי דעתי לטענות אלה, ולאורן בחנתי בזהירות את עדותו של התובע בפני, אולם סבורני כי אין בכך לתת מענה למכלול הקשיים הראייתיים הקיימים כפי שצוינו לעיל. לעניין זה אציין תחילה, כי עדותו של התובע בפני היתה עדות שוטפת שניתן היה להתרשם כי היא עדות מודעת וקונקרטית, תוך הבנת השאלות והדברים אשר עומדים על הפרק, לרבות בנקודות שהן פחות "נוחות" עבורו. מעדות התובע ואחיו אף ניתן ללמוד כי התובע עצמאי ומסוגל לטפל בענייניו, כגון במגעיו מול סוכן הביטוח ובהזמנת גרר (ראו עמ' 9, ש' 14-19). יתכן שניתן להסביר חלק מאי-ההתאמות והשינויים בגרסאות התובע בשל כך שהוא סובל מפיגור שכלי קל (לפי העולה מתעודת הרופא שצורפה), כגון לעניין אי-הדיוק בשעת האירוע, או אי-הבהירות ביחס ליום בשבוע בו מדובר. אולם אינני סבורה כי יש בכך להסביר את מכלול הסתירות והתמיהות שעלו בגרסתו, ובפרט, כפי שצויין לעיל, בכל הנוגע לשינוי הגרסה ביחס למעורבות של אחיו בהתרחשות שלאחר התאונה. לכך לא ניתן כל מענה סביר, לא מצד התובע, ולא מצד אחיו, אשר כפי שניתן להתרשם היתה לו מעורבות במהלך העניינים, וזאת גם בהביאי בחשבון מוגבלות מסוימת של התובע.

18. נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו, קרי, את התרחשות התאונה ונסיבותיה כפי שפורטו בכתב התביעה. בנסיבות אלה, אינני נדרשת להוכחת הטענה הנוספת שהעלתה הנתבעת בדבר קיום חריג לחבותה בשל מסירת מידע כוזב בכוונת מרמה. מכל מקום אציין, כי אין לתת כל משקל לדבריו של חוקר המבטחת בעדותו בדבר מידע "מפליל" שנמסר ממקור מודיעיני הקרוב לתובע, משלא הוצגו ראיות ישירות כלשהן בעניין (יצויין כי הנתבעת עצמה לא טענה לעניין זה, ודווקא התובע הוא שהרחיב בהקשר זה בחקירה הנגדית של החוקר ובסיכומיו).

19. אשר על כן התביעה נדחית.

20. התובע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.