לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 26/1/11.

התביעה הוגשה ביום 28/7/10 בגין נזק, שנגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים ביום 26/6/05, ונטען כי ארע ברשלנות הנתבעת.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 30/9/10 חתום לכאורה ע"י המבקשת, לאחר שמסירה בדואר רשום ביום 15/8/10 הוחזרה בנימוק "לא נדרש". יצויין כי בדו"ח המסירה, שצורף לבקשה למתן פסק דין צויין כי "איתרנו את ביתה של הנ"ל ובתאריך 30.9.10 מסרנו את כתב התביעה לידי הנתבעת והחתמנו אותה ע"ג אישור המסירה". בכתב התביעה יש התייחסות אל הנתבע כגבר, אף כי בהודעה על תאונה נכתב כי המדובר היה בנהגת. גם ב"כ המבקשת השאיר את כותרת הבקשה בלשון זכר, ובבקשה התייחס אליה פעם כ"מבקש" ופעם כ"מבקשת". לאור תצהיר המבקשת וההודעה על תאונה, שנערכו ע"י המעורבים בה, אתייחס אל המבקשת כאשה.

הבקשה הוגשה ביום 11/3/15, והמבקשת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה ולא את פסק הדין, אינה חתומה על אישור המסירה שבתיק, ונודע לה על ההליך רק כשקיבלה עיקול ואזהרה בתיק ההוצל"פ. החלטתי לפיה תגיש המבקשת את האזהרה נענתה ע"י בא כחה בכך שאין לה כל מסמך מתיק ההוצל"פ, ולאחר החלטה נוספת צורף מסמך מהבנק, לפיו העיקול הוטל ביום 1/3/15. מהמסמך עלה כי תיק ההוצל"פ 03-08732-14-2 נפתח רק בשנת 2014.

לעניין מועד הגשת הבקשה טוענת המבקשת כי בשל אירועים שונים במשפחתה נמנע ממנה מלטפל בעניינה, וכי לו היתה מקבלת את המסמכים במועד, היתה מתגוננת כדבעי. עוד מצהירה המבקשת כי היא מכחישה את גובה הנזק, וכי ממילא יש לה ביטוח, המכסה את נזקי התאונה. גם בעניין זה התבקשה המבקשת להמציא מסמך, בא כחה השיב בהפנייה להודעה על תאונה, שמילא נהג התובעת, בה צויין מס' פוליסה, אך לא חברת הביטוח, ולאחר החלטה נוספת, צורפה פוליסת ביטוח מקיף בהכשרה חברה לביטוח בע"מ.

בבקשה המשלימה השניה מיום 12/3/15 הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי האחראי לתאונה הינו נהג התובעת, אך טענה זו לא נתמכה בתצהיר המבקשת, ואינה מופיעה בתצהירה היחיד בתיק, בו היא טוענת רק לעניין הנזק.

המשיבה בתגובתה טענה כי הוכח שהמבקשת ידעה על כתב התביעה ועל פסק הדין, מפנה לאישור המסירה, התצהיר ודו"ח החוקר, שצורפו לבקשה לפסק דין, וטוענת כי ב"כ המשיבה שלח למבקשת גם את פסק הדין ביום 6/2/11, וצרף המכתב הנלווה מיום 3/2/11 ואישור המשלוח בדואר רשום ללא תדפיס בדבר תוצאות המסירה. עוד הציג ב"כ המשיבה כי שלח למבקשת מכתב תזכורת ביום 17/5/11, והציג את המעטפה, שהוחזרה בנימוק "לא נדרש".

לגוף התביעה טענה המשיבה, כפי שעלה כבר מעיון בכתבי הטענות, כי הטענה אינה נתמכת בתצהיר המבקשת, בו לא מסרה גרסה לעניין נסיבות התאונה. המשיבה מפנה לגרסה שמסר נהגה בטופס ההודעה על תאונה, שצורף לכתב התביעה, וטוענת כי לתביעה צורפו הוכחות לאחריות ולנזק.

בתגובה לתגובה, שהגישה המבקשת, חזר בא כחה על הטענה לפיה לא נמסר למבקשת כתב התביעה ולא פסק הדין, לא חזר על הכחשת האחריות לתאונה וטען כי ההגנה הטובה של המבקשת מתבטאת בקיום הביטוח.

איני מוצאת מקום לקיים דיון בשאלה האם חתמה המבקשת על אישור המסירה, שכן הנסיון מלמד כי תשובות מבצעי המסירה הינן כי אינם זוכרים את פרטי המסירה, בהתחשב במסירות הרבות שהם מבצעים. הדבר נכון במיוחד כאשר המסירה בוצעה בשנת 2010. לאור העובדה שהוכחה לכאורה רק מסירה אחת ושאר נסיונות המסירה נכשלו, אני מוכנה לקבל כי הוטל ספק בידיעת המבקשת אודות ההליך.

העובדה שלמרות שפסק הדין ניתן ביום 26/1/11, ונשלח למבקשת לטענת המשיבה פעמיים ביום 3/2/11 וביום 17/5/11, תיק הוצל"פ נפתח רק בשנת 2014 ולא צורף אישור המסירה של האזהרה מאפשר הארכת המועד להגשת הבקשה. אין הסבר לשיהוי המשיבה ואין הצדקה לייחס למבקשת התעלמות מהליך, שלא ננקט.

מלכתחילה הוגשה התביעה בשנת 2010 בקשר עם תאונה משנת 2005 וחוות הדעת נערכה רק בשנת 2007 ללא הסבר. לא צורפה אסמכתא על ביצוע התיקון ומועדו. גם לא צורף מכתב התראה או נסיון לאיתור חברת הביטוח של המבקשת, לפי מס' רכב, שם מבוטח ומס' פוליסה, שהתברר כמדוייק, והמבקשת זכאית להעלות את טענותיה לעניין הנזק וחובת המשיבה לתבוע את חברת הביטוח.

מכל האמור אני מבטלת את פסק הדין מיום 26/1/11.

המבקשת, הנתבעת, תגיש, עד ליום 31/1/17 כתב הגנה בסדר דין מהיר, אחרת יהווה התצהיר, שתמך בבקשה לביטול פסק דין כתב הגנה מטעמה.

בשלב זה ומאחר ולא נקבעו ממצאים פוזיטיביים בעניין המסירה, איני עושה צו להוצאות הבקשה, ואלה יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי ולפי תוצאותיו.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.