1. בפניי בקשה שהוגשה, ביום 18.10.12, לפי סעיף 14 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן – "החוק"), להאריך את צו הפיקוח והמעקב שניתן לגבי המשיב במשך 18 חודשים נוספים.

2. אין מחלוקת כי המשיב נידון בגין שתי עבירות שונות לתקופות מאסר בגין עבירות מין: תחילה, הוא נידון ל-10 שנות מאסר על ידי בית משפט זה (כב' השופט המנוח יעקב צמח, סגן נשיא, כב' השופטת מרים נאור, כב' השופטת מוסיה ארד – כולם כתואריהם אז) בת"פ 141/98, ביום כג תשרי התשנ"ט (13.10.98); בנוסף לכך, נידון המשיב לתקופת מאסר נוספת של 5 שנים, שמתוכם 3 שנים חופפות ושנתיים מצטברות, ושוב על ידי בית משפט זה (כב' השופט צבי סגל, כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור, כב' השופט משה גל – כולם כתואריהם אז), בת"פ 1023/00, ביום ל סיון תשס"ב (10.6.02).

3. המשיב ריצה את מלוא עונשו, דהיינו: 12 שנות מאסר, והשתחרר מן הכלא ביום 6.10.10, לאחר פעולת שיקום מוצלחת בתחום התעסוקתי. הוא החל לעבוד בחברת מרכבים, טכנולוגיות תחבורה בע"מ (להלן – "חברת מרכבים"), בפארק התעשייה קיסריה, תחילה דרך חברת כוח אדם, ומיום 1.2.11 הוא עובד חברת מרכבים במחלקת השלד. על פי אישור מר נועם ששר, מנהל מחלקת משאבי אנוש של חברת מרכבים, מיום יד טבת תשע"ג (27.12.12), הוא "השתלב במחלקה כאחד העובדים המקצועיים... מראה רצון לבצע עבודה רצינית, תוך מאמץ להקפיד על כללי הבטיחות והמשמעת בחברה. בנוסף לכך, נרתם... למשימות חריגות במסגרת העבודה במרכבים".

4. פרטתי את מועדי גזרי הדין שהוטלו על המשיב. על פיהם, אם לא היה משתנה החוק, היה המשיב, מיד לאחר תום ריצוי עונשו, אזרח חופשי ללא מגבלות כלשהן.

5. ברם, הכנסת, לפני כשש שנים, חוקקה את חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, והוא חל על המשיב, שכן בסעיף 34(ג)(3) שבו נאמר כי החוק יחול על כל מי אשר "נידון לעונש מאסר בפועל ובמועד תחילתו של חוק זה טרם שוחרר ממאסר".

הוראת חקיקה ראשית זו מחייבת, על אף, שלכאורה, מדובר במעין תחולה רטרואקטיבית, שכן, כאמור, כאשר נגזר עונשו של המשיב, חוק זה לא היה בעולם.

6. על כל פנים, סמוך לפני שחרורו ממאסרו, הוגשה הבקשה הראשונה להטלת צו פיקוח על המשיב, לתקופה של 4 שנים. בהחלטתי, מיום יט טבת תשע"א (26.12.10), קבעתי כי התקופה המבוקשת היא ארוכה מידי, ולכן, קצבתי את תוקף הצו לשנה אחת בלבד.

7. כאשר הוגשה הבקשה השנייה להארכת הצו לשנתיים, הסכימו ב"כ הצדדים כי צו הפיקוח יוארך בשנה נוספת. בהחלטתי, מיום ו חשון תשע"ב (3.11.11), קבעתי כי צו הפיקוח יוארך עד ליום 6.10.12. בפיסקה 4 של החלטתי הנ"ל כתבתי: "אם בכוונת המבקשת להגיש בקשה להארכת צו הפיקוח לתקופה נוספת, עליה להגיש בקשה מתאימה, כחודש לפני תום המועד, ולצרף את כל המסמכים הרלוונטיים".

8. הבקשה הנמצאת כרגע בפניי הוגשה, ביום 18.10.12, כאמור לעיל. נאמר בה, כי לאור הערכת מסוכנות עדכנית, לפיה מסוכנותו של המשיב נותרה כבינונית, מבוקש להאריך את צו הפיקוח לתקופה של 18 חודשים.

9. קיימתי בעניין הבקשה שלושה דיונים: ביום 1.11.12; ביום 14.11.12; והיום – 27.12.12.

10. עו"ד פרחאת, טען בשם מרשו, בדיון היום, כי יש למחוק את הבקשה על הסף, בשל הגשתה באיחור. לדבריו, לא הוגשה בכלל בקשה להארכת מועד. גם אם הייתה מוגשת בקשה כזו, היא לא הייתה עומדת בדרישות החוק, בדבר הצורך להסביר את הדבר בטעמים מיוחדים שיירשמו.

הוא הוסיף, כי לגוף העניין אין מקום לצו נגד מרשו, שלא ביצע כל עבירה מאז שחרורו מן המאסר, במשך כשנתיים וחודשיים. הוא שב וציין את עבודתו הרצופה של מרשו, והוסיף כי המשיב גם משתתף באופן קבוע בשיעורי ספורט במכון כושר.

הסנגור ער לכך שהערכת המסוכנות של מרשו היא בינונית, והסביר כי לא ראה צורך להשקיע כספים לצורך הערכת מסוכנות נמוכה יותר, שכן לגוף העניין אין הצדקה להערכת מסוכנות כזו. הוא הוסיף שמרשו היה מוכן לקיים טיפולים, אך לא היה לכך תקציב.

לעניין שיתוף הפעולה עם קצין הפיקוח, מזכיר ב"כ המשיב, כי צורת הפגישה גרמה למשיב נזק, שכן חשדו בו בקשר עם השלטונות, והדבר גרם למשיב לרצון לפגוש עד כמה שפחות את קציני הפיקוח.

11. עו"ד דוויק, ב"כ המדינה, הסביר את האיחור בלחץ עבודה. הוא אף ציין כי באזור ירושלים האיחור הוא נמוך יחסית, לעומת שאר הארץ.

לגוף העניין, סבור ב"כ המדינה, המבקשת, כי יש למצות את הפיקוח, כדי להגן על הציבור, כפי שעולה משמו של החוק ומהסעיף הראשון שבו. כל עוד אין חוות דעת אחרת, יש לראות את מסוכנותו של המשיב כבינונית. הדבר נובע גם מעבר פלילי של המשיב ומהתנהגות קלינית שיצרה רושם של אדם בלתי אמין, כפי שקבעו המומחים.

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להאריך את צו הפיקוח, הן מהטעם הדיוני והן מהטעם המהותי, המשולבים זה בזה.

13. סעיף 14 לחוק הנ"ל, המופיע גם בכותרת הבקשה, קובע לא רק את הסמכות להוציא צו פיקוח חדש, כאשר הקודם הסתיים, ועל כך, כנראה, התבססה עו"ד לי-זו וולפוס, סגנית בכירה לפרקליטת מחוז ירושלים (פלילי). אך, מי שמתבסס על סעיף בחוק, מן הראוי שיעיין בכולו. סעיף קטן (ב) של סעיף 14 האמור, קובע במפורש, כי "בית משפט רשאי להאריך את הצו גם לא בתוך תקופת הפיקוח, אם מצא שיש צורך בכך מטעמים מיוחדים שיירשמו". ב"כ המדינה, לא הגישה בקשה להארכת מועד ולא פרטה כל טעמים מיוחדים בבקשתה, שלא הוגשה. גם ב"כ המדינה שטען בפניי, עו"ד דוויק, לא הצביע על טעם מיוחד כלשהו. לחץ בעבודה, לבצע דבר שעתיד להתבצע, לאחר שנה, אינו יכול להוות טעם מיוחד.

יתרה מזו, בהחלטתי הנ"ל מיום 3.11.11, כתבתי במפורש כי אם יש כוונה להגיש בקשה להארכת הצו לתקופה נוספת, יש לעשות זאת כחודש לפני תום המועד. המדינה לא קיימה החלטה זו, והגישה את הבקשה, ביום 18.10.12, דהיינו: 12 יום לאחר המועד.

14. אם הייתי בתחושה כי מדובר באדם מסוכן לציבור ברמה גבוהה ביותר, וכל רגע ללא פיקוח מסכן את כלל שבעה מיליון תושבי מדינת ישראל, ייתכן והייתי סוטה מהוראות דיוניות אלה. אולם, גם לגופו של עניין, אין הצדקה, באיזון הנכון שבין זכויות הפרט, לבין הגשמת החוק האמור, להכניס את המשיב לסטטוס של מפוקח.

15. האיחור שעליו הצבעתי, אינו רק טכני. המדינה לא ביקשה בתקופת הביניים צו זמני, כך שבפועל, במשך התקופה שבין 6.10.12 לבין 27.12.12, דהיינו: 82 יום, המשיב היה ללא פיקוח, ודבר לא אירע.

16. העבר הפלילי עליו הצביע עו"ד דוויק, ב"כ המדינה, הוא עבר כל כך רחוק, שאני בספק אם ניתן להתייחס אליו היום, לאחר חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.

17. מאחר ופיקוח נועד לביצוע יומיומי, יש לתת משקל רב מאד לנתון שעליו הסכים גם ב"כ המדינה, והוא, כי המשיב לא ביצע כל עבירה שהיא, מאז שחרורו מן הכלא, לפני 26 חודשים.

18. אני גם נותן משקל רב לשיקום התעסוקתי של המשיב. במקרים רבים משוחררים מכלא לאחר תקופה ארוכה, "לא מוצאים את עצמם". לא כן, המשיב. הוא ממשיך באותו מקום עבודה, ומתקדם בו. לאחרונה, כפי שהבנתי ממנו, הוא ראש צוות האחראי על מספר עובדים (שמונה). אם המעביד, שחס על ממונו ואחראי לאווירה החיובית בעבודה במפעל, מוכן להעניק למשיב מעמד זה, מן הראוי כי גם בית המשפט, כנציג החברה, ימשיך בקו זה, ולא יטיל עליו סטיגמה של "מפוקח".

19. אכן, יש נקודה שהצדדים לא דיברו עליה, והיא – הבטחותיו של המשיב כי הוא "או-טו-טו" מתארס או מתחתן. ברם, על אף שהדברים נכתבו בכמה דוחות, אני מבין מן הסנגור כי מרשו הינו רווק, כפי שהיה ביום יציאתו מהכלא.

אינני סבור כי בית משפט זה, בעידן שמירת הפרטיות, חייב להתעמק בשאלה מדוע פלוני בחר להישאר רווק ולא להינשא.

מכל מקום, גם אם נקודה זו יכול שתהיה מטרידה קמעה, במיוחד לאור "הבטחותיו" של המשיב לקציני הפיקוח, הרי, במסגרת התמונה הכוללת, אין בכוחו של נתון זה להטות את הכף לעבר הפיקוח.

20. סוף דבר: הן בשל הטעם הדיוני והן בשל הטעם המהותי, בקשת המדינה נדחית.

21. לפיכך, כל ההגבלות ותנאי הפיקוח שהוטלו על המשיב, שכבר פגו ביום 6.10.12, אינם חלים יותר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"ג, 27/12/2012 במעמד הנוכחים.

נוסח זה, הכולל תיקוני דפוס, ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.