<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אורן בר עוז

הנאשם 1 בעצמו בשמו ובשם הנאשמת 2 וב"כ הנאשמים - עו"ד יואב ציוני

פרוטוקול

<#3#>

הכרעת דין

1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עשרים ואחת עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס ערך מוסף – עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").

2. הנאשמת מספר 1 (להלן: "הנאשמת") היא חברה פרטית מוגבלת במניות אשר בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום היתה רשומה כ"עוסק", כמשמעותו בחוק. הנאשם מספר 1 (להלן: "הנאשם") הוא בעל המניות ומנהל הפעיל של הנאשמת בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום, דהיינו החל מחודש מרץ 2004 ועד מועד הגשת כתב האישום.

לטענת המאשימה הנאשמים קיבלו במהלך התקופה מחודש מרץ 2004 ועד חודש אפריל 2006 ארבעים ושתיים חשבוניות מס פיקטיביות שכן העסקאות המפורטות באותן חשבוניות לא נעשו או לא היתה התחייבות לעשותן (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"). בתקופה שבין מרץ 2004 ועד פברואר 2005 קיבלו הנאשמים שבע עשרה חשבוניות פיקטיביות ע"ש "ק.א.ז.מ. ניהול פרויקטים בע"מ" (להלן: "ק.ז.א.מ.") בסכום כולל של 2,447,125 ₪, שסכום המס הנובע מהן הוא 355,5655 ₪. בתקופה שבין חודש מרץ 2005 ועד חודש אפריל 2006 קיבלו הנאשמים עשרים וחמש חשבוניות פיקטיביות ע"ש "דור יניר" (להלן: "דור יניר"), בסכום כולל של 10,008,642 ₪, שסכום המס הנובע מהן הוא 1,434,507 ₪.

לטענת המאשימה הנאשמים רשמו את התשומות הפיקטיביות בספריה של נאשמת 2, וניכו את מס התשומות הנובע מהן בדיווחיה התקופתיים של נאשמת 2 למנהל מע"מ, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. בסך הכך ניכו הנאשמים בדיווחיה של נאשמת 2 למע"מ ארבעים ושתיים חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של 12,455,767 ₪, שסכום המס הגלום בהן הוא 1,790,072 ₪. משכך טוענת המאשימה שהנאשמים ביצעו את העבירה המיוחסת להם, וכי העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות וזאת לאור הסכומים הגבוהים שמתשלומם התחמקו הנאשמים.

3. החלק הארי של ראיות המאשימה הוגש בהסכמה, וזאת עת יוצגו הנאשמים על ידי סניגור אחר. במסגרת ההסכמות הללו הגישה המאשימה את צילומי החשבוניות נשוא כתב האישום – כפי המפורט בנספחים א' ו – ב' של כתב האישום, ובכך הוכיחה קיומן של החשבוניות, דהיינו: עשייתן על ידי דור יניר וק.ז.א.מ. ע"ש הנאשמת, ומסירתן לידי הנאשמים. כן הוגש צילום כרטסת הנהלת החשבונות של הנאשמת לתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ובכך הוכיחה המאשימה את הכללת החשבוניות הפיקטיביות בהנהלת החשבוניות של המאשימה שעל בסיסה נעשה הניכוי של מס התשומות – קרי, הוכח השימוש שנעשה בחשבוניות הפיקטיביות.

עוד הוגשה הודעה של בנבנישתי שרון (להלן: "בנבנישתי"), שעניינה ניכיון שיקים שנמסרו לחברת ריינבאו אינווסטמנט שבה הוא עובד על ידי אדם ששמו רמי חג'אמי (להלן: "חג'אמי"). בהמשך לכך הוגשה גם הודעתו של חג'אמי, שאחר כך – עם חילופי הסניגורים - נקרא להעיד כעד הגנה, ובעדותו ידובר להלן. בהודעה שלו, זו שכאמור הוגשה בהסכמה, מספר חג'אמי שהיה בעבר חלפן כספים וכי השיקים שצילומיהם מצורפים להודעה – שנמשכו מחשבונה של הנאשמת – נמסרו לו על ידי הנאשם לצורך ניכיון, כשלדברי הנאשם הוא נזקק לבצע את ניכיון השיקים בשל היזקקות למזומנים. חג'אמי פרע את השיקים אצל בנבנישתי ומסר את סכום השיקים במזומן לנאשם. חג'אמי שולל כל קשר לאנשים שלהלן: פארס, טארק עבד אל האדי (להלן" טארק"), ואיברהים חמדה (להלן: "אברהים") שכן לדבריו כל השיקים נמסרו לידיו על ידי הנאשם. לדבריו אלה של חג'אמי יש רלוונטיות לעניין ההתנהלות של הנאשם בעניין מימון הנאשמת, כשלהתנהלות זו יש קשר והשלכה לקשרים של הנאשמת עם מי שלכאורה עשו בעבורה עבודות שבגינן הוצאו החשבוניות הפיקטיביות.

עוד הוגשה הודעה של אלטורי מופיד (להלן: :אלטורי") הבעלים והמנהל של חברת אורנג' ספרינג שעוסקת בהמרת מטבע. גם אלטורי נקרא להעיד כעד הגנה עם חילופי הסנגורים, וגם בעדותו ידובר להלן. אלטורי מאשר בהודעתו שהנאשם היה לקוח שלהם וכי הוא פרט בעבורו שיקים שנמשכו על חשבונה של הנאשמת, וכך הוא אומר לאחר שהוא מופנה לחשבונית ע"ש הנאשם. וגם לכך יש רלוונטיות לעניין תשלומים שלכאורה שלמה הנאשמת לדור יניר ולק.ז.א.מ., כשלמעשה לא נעשה כל תשלום, שכן לדברי אלטורי סכומי השיקים נמסרו לנאשם עצמו.

וההודעה האחרונה – הודעתה של גזל בת חן (להלן: "בת חן"), שבמשרדה נוהלה בשנת 2004 וחלק משנת 25 הנהלת החשבונות של הנאשמת, באופן שאחת לכמה חודשים הביא הנאשם את מסמכיה של הנאשמת לצורך הטיפול בהם, אם כי את הדו"חות הוא היה משלם בעצמו, ובסופו של דבר הוא קיבל את כל המסמכים בחזרה לידיו. הודעה זו מתקשרת לעדותו של רוזנמן רונן (להלן: "רוזנמן"), שבה ידובר להלן, כשמהצירוף של ההודעה והעדות מתבקשת המסקנה שהלכה למעשה מי ששלט בהנהלת החשבונות של הנאשמת ובדיווחים למע"מ הוא לא אחר מאשר הנאשם. פשיטא, שכל מה שנעשה בדיווחים למע"מ על ידי הנאשם נעשה, ועל ידו בלבד.

4. התביעה העידה שני עדים: האחד - רוזנמן שבעדותו ידובר להלן, והשני - חסן אבו גאנם (להלן: "חסן"), שמעיד על עצמו שהוא חבר של הנאשם, ולדבריו עזר לו לפרוט שיקים. הוא קיבל מהנאשם שיקים שנמשכו על חשבון הנאשמת, נתן אותם לחלפן, ואת הכסף שקיבל מהחלפן מסר לנאשם. צילומים שך שמונה שיקים שחלקם נמשכו לפקודת חסן וחלקם היו פתוחים הוגשו לתיק החקירה. דברים אלה של חסן מאששים את טענת המאשימה לעניין משיכת שיקים מחשבון הנאשמת לפקודת אדם כזה או אחר, ללא תמורה, והפקדת הכספים שהתקבלו בגין השיקים בחשבונה של הנאשמת, וזאת לנוכח קשיי המימון והצגת מצג של קבלת כספים לחשבון.

בחקירה הנגדית אומר חסן שהוא מכיר את טארק ויודע שהוא הבעלם של דור יניר, וכי ראה שיקים של הנאשמת שנמשכו לפקודת דור יניר. אין הוא זוכר אם דור יניר סיפקה עובדים לנאשמת, ואין הוא זוכר אם פרט בעבור טארק שיקים שקיבל מהנאשם. אין הוא זוכר את אברהים ואת ק.ז.א.מ. ואין הוא זוכר אם פרט שיקים בעבורם. הוא מכחיש שעבד עם הנאשם או מי מהאחרים ואומר שרק עזר לנאשם לפדות שיקים. הוא חוזר ואומר שאת הכסף שקיבל מהחלפנים מסר לנאשם. עם זאת הוא אומר שיתכן שהעביר כסף גם לספקים של הנאשם, אך אין הוא זוכר. אין הוא זוכר אם עזר גם לטארק והוא מבקש שיוצג בפניו משהו כדי שיוכל להשיב על השאלה אם עזר לטארק. אין הוא זוכר אם היו שיקים פתוחים שתמורתם שולמה לאדם אחר ולא לנאשם. הוא מאשר שהיו לו יחסי אמון עם החלפנים איתם היתה לו היכרות. כשהוא מעומת עם הודעתו בה לא אמר שמכיר את טארק ואת אברהים ואת החברות שלהם, הוא טוען שלא נשאל בעניין זה. אחר כך הוא שב ואומר שאין הוא זוכר אם העביר מזומנים לטארק או לאברהים. יאמר כבר עתה: טארק ואברהים אינם טוענים שקיבלו כספים מהנאשמת באמצעות צד שלישי. מכאן המסקנה שהנאשם נעזר בחסן כדי לנכות שיקים שנמשכו על חשבונה של הנאשמת, אך לא כדי לשלם לדור יניר או לק.ז.א.מ. בגין אספקת שומרים, אלא כדי להפקיד כספים בחשבונה של הנאשמת. ועובדה זו מחזקת את טענת המאשימה לפיה כלל לא התקיימו עסקאות בין הנאשמת לדור יניר וק.ז.א.מ., ובכלל זה עסקאות של אספקת שומרים שסופקו על ידי הנאשמת לש. אור..

בהמשך החקירה הנגדית הוא אומר שפתחי אבו קטיפן להלן: "פתחי") הוא בן דודתו, ואין הוא יודע אם לפתחי היו קשרים עם הנאשם. אין הוא זוכר אם פתחי מסר לו שיקים מאת הנאשם והוא מסר אותם לחלפנים.

5. הראיה המרכזית עליה מטילה המאשימה את יהבה היא הודאת הנאשם, שעוברת כחוט השני בארבע מתוך חמש ההודעות שניגבו ממנו. בהודעה הראשונה, זו שנגבתה מהנאשם בתאריך 25.12.07 (להלן: "ההודעה הראשונה"), מאשר הנאשם שהוא בעל המניות והמנהל היחיד בנאשמת. בהמשך, מכחיש הנאשם את המיוחס לו ואומר בסיפת ההודעה שהוא לא קונה ולא מוכר חשבוניות פיקטיביות. בהודעה השניה, זו שנגבתה מהנאשם ביום המחרת, בתאריך 26.12.07 (להלן: "ההודעה השניה"), מספר הנאשם שהיו לו קשיים כספיים, ושאדם בשם פארס, שהוא לטענתו הבעלים של דור יניר (להלן: "פארס") נתן לו כסף מזומן והנפיק לו חשבוניות של דור יניר, והוא בתמורה נתן לו שיקים דחויים וכן שילם לו את סכום המע"מ, שהיה נקוב מעת לעת בחשבוניות. בכך לא התמצה הקשר ביניהם אלא היה לו לשיטת הנאשם עצמו פן נוסף: חברת ש. אור (להלן: "ש. אור"), לא הסכימה לקבל מפארס, חשבוניות, ולכן הנאשם הוציא ומסר לש. אור חשבוניות ע"ש הנאשמת, וזאת מבלי לעשות עבודה כלשהי עבור ש. אור ומבלי לספק לה פועלים, דהיינו: מבלי לתת לה כל שירות. ש. אור מסרה לנאשם שיקים תמורת החשבוניות והוא מסר אותם לפארס.

הנאשם נשאל בהמשך ההודעה השניה על חשבוניות נוספות, כפי שנשאל בהודעה הראשונה, ובשתיהן כאחת הוא נותן הסברים לגבי הנסיבות שבהן התקבלו החשבוניות, וכן את העבודה או דרכי המימון שהן משקפות.

בהודעה השלישית, זו שנגבתה מהנאשם באותו היום, השעה מאוחרת יותר (להלן: "ההודעה השלישית"), מוצגות בפניו עשרים ושלוש חשבוניות מצולמות, שהוצאו על ידי דור יניר, והוא מספר שאת כולן הוא קיבל מאדם שהוא חושב ששמו פארס, כאשר חלק מהחשבוניות – כמחצית מהן - ניתנו כנגד חשבוניות שהנאשמת מסרה לש. אור בגין עבודה שדור יניר ביצעה עבור , חלק אחר מהחשבוניות - כעשרים אחוז מהן ניתנו במסגרת הסיוע במימון שנתנה דור יניר לנאשמים – כפי שהנאשם הסביר בהודעה הראשונה, וחלק נוסף של החשבוניות ניתנו בגין עבודה שדור יניר עשתה – סיפקה עובדים לנאשמת, בעבודה שהנאשמת ביצעה בפתח תקוה. חרף אמירה אחרונה זו אין הנאשם יכול לומר איזו חשבונית הוצאה בגין עבודה שבוצעה בפועל. מגרסה זו מתבקשת המסקנה שמחצית מהחשבוניות הוצאו שלא בגין עבודה או שירות שנעשו או שנתנו בין דור יניר לנאשמת.

בהמשך ההודעה השלישית מוצגות בפני הנאשם תשע עשרה חשבוניות מצולמות ע"ש ק.א.ז.מ. שהוצאו עבור הנאשמת, והנאשם אומר שאותו אדם שנתן לו את החשבוניות ע"ש דור יניר, ושהוא חושב ששמו פארס, נתן לו גם את החשבוניות הללו. הנאשם מעריך שעשרים אחוז מהחשבוניות הן בעבור המימון שהוא והנאשמת נזקקו לו, והיתר ניתנו בעבור עבודה שעשה אותו אדם לנאשמת או בעבור שירות של אספקת פועלים שנתן אותו אדם לנאשמת, והנאשם אינו יכול לומר מה משקפת כל חשבונית. הנאשם נשאל האם בדק שאותו פארס הוא הבעלים של דור יניר ושל ק.ז.א.מ., והוא משיב בשלילה, ועם זאת אומר שהיה לו אישור שהוא מנהל בחברות הללו – סתם הנאשם ולא פירש איזה אישור ומי נתן אותו.

עוד בהמשך ההודעה השלישית הוא שב ומאשר, שהוא לא עשה עבודה כלשהי ולא סיפק פועלים לש. אור שלה הוצאו החשבוניות ע"ש הנאשמת. לדבריו, הבעלים של ש. אור היה מודע לכך. הוא מספר שמנהלה של ש. אור היה מזמן אותו פעם בחודש, ובפגישה זו הוא היה מוסר את החשבוניות ומקבל את השיקים שאותם הסבה הנאשמת כך שפארס יכול היה לפרוע אותם. לפגישה הראשונה הביא אותו פארס למשרדיה של ש. אור. הנאשם מתאר את פארס כבחור ערבי , כבן שלושים, שמנמן במקצת, אשר מתגורר בלוד. הנאשם מספר שראה את פארס כותב חלק מהחשבוניות שנמסרו לידיו.

גם בהודעה השלישית נשאל הנאשם לגבי חשבוניות אחרות ונותן הסבר לגבי נסיבות קבלתן והעבודה או השירות שהן משקפות, או אומר שהן ניתנו בעבור מימון. בהקשר זה יש לציין שלגבי חלק מהאנשים שאליהם הוא מתייחס אין יודע בוודאות את שמם ו/או אין הוא יודע את שמם המלא ואין הוא יודע למסור פרטים מלאים עליהם – בדיוק כמו לגבי אותו אדם שהוא סבור ששמו פארס.

בהודעה הרביעית, זו שנגבתה בתאריך 14.4.08, דהיינו בחלוף שלושה וחצי חודשים מיום שנמסרו ההודאות הראשונות (להלן: "ההודעה הרביעית"), הוא אומר שבשנים 2004 – 12007 הוא ניהל את הנהלת החשבונות של הנאשמת אצל בת חן ובשנת 2006 הוא העסיק באופן פרטי אדם בשם רוני שעבד אצל בת אל. רוני עבד במשרדה של הנאשמת, והמחשב שבו נשמרה הנהלת החשבונות נגנב בפריצה למשרד שהיה כשבעה – שמונה חודשים לפני גביית הודעה זו. הנאשם אומר שלא נמסרה תלונה למשטרה בגין הפריצה והגניבה. עובדה זו היא תמוהה, ולא פחות תמוהה ממנה היא הטענה שכל שנגנב מהמשרד היה רק המחשב והמסך שלו. ולא למותר, לציין שהעובדה שלא נעשה גיבוי למחשב בעצם אינה מאפשרת בדיקת החומר החשבונאי של הנאשמת לגבי השנים 2006-2007. כשמטיח החוקר בנאשם, שבת חן טוענת שאין ברשותה חומר ממוחשב של הנאשמת, אומר הנאשם שהוא אינו יודע, וכי את החומר הפיזי הוא לקח ממנה והעביר לחוקרים.

בהמשך ההודעה הרביעית שב הנאשם ומתאר את פארס, ושב ומאשר שהוא מסר לידיו שיקים שעליהם נרשם: "דור יניר" ו"ק.ז.א.מ.". כששוב מוצגות בפניו חשבוניות ע"ש הנאשמת שהוצאו עבור ש. אור הוא דבק בגרסה, לפיה הוא הוציא חשבוניות אלה במקום פארס כי ש. אור לא הסכימה לקבל חשבוניות שלו, כפי שהוא חוזר על הגרסה לפיה הוא והנאשמת לא ביצעו עבודה עבור ש. אור, לא סיפקו לה פועלים או שומרים. הוא מוסיף ואומר שלא ענין אותו אם פארס סיפק פועלים לש. אור אם לאו. דהיינו אין הוא יודע אם בין ש. אור לדור יניר או ק.ז.א.מ. אכן היו עסקה או התחייבות לעסקה כלשהן. הוא שב ומספר שתמורת החשבוניות ע"ש הנאשמת שהוא מסר לש. אור הוא קיבל ממנה שיקים, הסב אותם והעביר אותם לאותו פארס. חלק קטן מהשיקים הוא פרע אצל חלפנים, ואף זאת בעבור פארס, כך שבסופו של דבר לא נותר בידיו דבר מסכומי השיקים של ש. אור. כשהוא נשאל מה הוא הרוויח מכל העניין, הוא שהוא לא הרוויח דבר אבל הוא היה זקוק לפארס כדי שיסייע לו במימון. עוד בהמשך ההודעה הרביעית מאשר הנאשם שהוא הכניס את החשבוניות של דור יניר וק.ז.א.מ. לספריה של הנאשמת כהוצאות, ומכאן ברור שהנאשמים עשו שימוש בחשבוניות הפיקטיביות שנמסרו להם מדור יניר ומק.ז.א.מ., וניכו תשומות בעבורן, בדיוק כפי המיוחס להם על ידי המאשימה. וכדי להסיר כל ספק בענין זה, אין לשכוח את מה שמוסיף הנאשם ואומר – חלק מהחשבוניות ניתנו לו על ידי אותו פארס כ"כיסוי" עבור החשבוניות שהנאשמת מסרה לש. אור מבלי לקבל ממנה שירות או עבודה ומבלי לדעת אם דור יניר ו/או ק.ז.א.מ קיבלו עבודה או שירות, דהיינו מבלי לדעת האם היתה עסקה אמיתית כלשהי ביניהם. הנאשם אומנם חוזר ואומר שחלק מהחשבוניות שקיבל מפארס הן בעבור אספקת פועלים אבל גם זו הפעם אין הוא מצביע על חשבוניות ספציפיות ככאלה שמגלמות מתן שירות באמת.

ועוד בהמשך ההודעה הרביעית מתייחס הנאשם להפקדת מזומנים בחשבון הבנק של הנאשמת, ואומר שחלק מהכספים שהופקדו מקורם בשיקים של הנאשמת ושלו, שאותם הוא היה פורט אצל חלפנים כדי שיהיה לו כסף בבנק, וכך הבנק יכבד שיקים שלו. את השיקים כך הוא אומר הוא נתן לפארס ולאדם נוסף - סולימאן שמו , והם היו פורטים אותם אצל חלפנים, מחזירים לו את המזומן, והוא היה מפקיד אותו בחשבונה של הנאשמת. וגם זו הפעם אין הוא יודע ליתן את פרטיו המדויקים של אותו פארס ועם זאת כאשר הוא נשאל לגבי שני אנשים נוספים: טארק עבל האדי (להלן: "טארק") וחמדה אברהים (להלן: "אברהים") הוא אומר, שהוא לא מכיר אותם בשם אבל השם טארק מוכר לו, והוא חושב שהוא עבד יחד עם פארס בק.ז.א.מ. או בדור יניר. אחר כך כאשר מטיח בו החוקר, שטארק הוא הבעלים של דור יניר, ואברהים הוא הבעלים של ק.ז.א.מ. אומר הנאשם, שהוא חושב שאת טארק הוא פגש פעם אחת בלוד, ואחר כך הוא אומר שאולי פגש אותו אותו פעמיים. לשיטתו פארס הביא את טארק פעם אחת ואמר לו שהוא הבעלים של אחת משתי החברות, ואין הוא זוכר של מי מביניהן. כשהוא נשאל מדוע הציג פארס את טארק בפניו הוא משיב ואומר: "וואלה אין לי מושג". כשמציע לו החוקר שהמפגש התקיים כדי שאם במע"מ ישאלו אותם האם הם מכירים האחד את השני, הם ישיבו בחיוב, הוא אומר שוב שאין לו מושג מדוע פארס הפגיש ביניהם. הוא מוסיף ואומר שלא היה לו קשר עם טארק. אשר לאברהים הוא אומר, שהוא לא זוכר אותו ויכול להיות שהוא פגש אותו. או אז הוא מעומת עם גרסתו של טארק לפיה הוא בעצמו תן לנאשם את החשבוניות, ולפיה אין הוא מכיר אדם בשם פארס, והנאשם דבק בגרסה שהוא קיבל את החשבוניות של דור יניר מפארס ולא מטארק. גם כאשר מטיח בו החוקר, שאברהים טוען שהוא זה שנתן לו את החשבוניות של ק.ז.א.מ., וכי הוא לא מכיר אדם בשם פארס, דבק הנאשם בגרסתו לפיה פארס הוא זה שנתן לו את החשבוניות של ק.ז.א.מ. ולא אברהים.

בהמשך ההודעה הרביעית נשאל הנאשם לגבי יפוי כח שניתן על ידי הנאשמת לאדם בשם פתחי אבו קטיפן |(להלן: "פתחי"), ואשר החוקרים מצאו אותו במסמכיה של הנאשמת, והנאשם אומר שפתחי עבד אצלו, במשך חמישה – שישה חודשים, אם כי אין הוא זוכר אם הוא הוציא לו תלוש משכורת, ובהמשך הוא מבהיר שפתחי לא היה עובד שכיר של הנאשמת. לגבי ייפויי הכח הוא אומר, שהוא ניתן לפתחי כדי שהוא יוכל לתת לש. אור את החשבוניות של הנאשמת ולקבל ממנה את השיקים, וזאת במקרים שבהם לנאשם עצמו לא היה זמן להגיע לש. אור. מהדברים הללו מתבקשת המסקנה שפתחי בעצם היה שליחו של הנאשם בקשר עם ש. אור.

בסוף ההודעה הרביעית מטיח החוקר בנאשם, שעל פי הבדיקה שהוא ערך, הנאשמת דיווחה על תשומות בסכום גבוה יותר ממה שיש לה במסמכים שברשותה, והנאשם שולל את האפשרות הזאת, מעלה את הסברה שאין בידי החוקר את כל המסמכים, ומבטיח להשלים חומר שלא נמצא בידי החוקר. כאשר נשאל הנאשם לגבי המסמכים – בהודעה החמישית שבה ידובר להלן, הוא אומר שכל החומר החשבונאי שהיה במשרדו נזרק על ידי האדם שממנו הוא שכר את המשרד, ואת שמו המלא של אותו אדם ואת פרטיו הוא לא יודע.

בהודעה החמישית, זו שנגבתה מהנאשם בתאריך 11.8.2008 (להלן: "ההודעה החמישית"), מתבקש הנאשם שוב ליתן את פרטיו של פארס. הוא אומר שאין המדובר בפארס אבו ריאש (להלן: "אבו ריאש"), אם כי אין הוא בטוח כלל שהוא מכיר אותו. הוא שב וטוען שאין הוא יודע את שם משפחתו של פארס אין לו את כתובתו וגם לא את מספר הטלפון שלו. בהמשך מציג בפניו החוקר רשימת שיקים שנמשכו לפקודת דור יניר וק.ז.א.מ.. רשימה זו מצורפת להודעה והיא נערכה על פי המסמכים שנתפסו בחיפושים שנעשו במשרדה של הנאשמת ובביתו של הנאשם. הנאשם מאשר שהוא פרט אצל חלפנים חלק מהשיקים שבמפורטים ברשימה, וזאת בין בעצמו ובין באמצעות חבר ששמו חסן אבו גנם (להלן: "חסן") וזאת משום שהיה זקוק למזומנים. החלק האחר של השיקים, כך הוא טוען, נמסר על ידו לפארס. גם כשמקשה החוקר ואומר לנאשם שהחלפנים אינם מכירים אדם בשם פארס, ממשיך הנאשם לטעון שקיים אדם בשם פארס אשר נתן לו את החשבוניות של דור יניר ושל ק.ז.א.מ.. לגבי השיקים שהוא קיבל מש. אור הוא שב וטוען שהוא היה מעביר אותם לפארס אבל חלק מהם, כך הוא אומר, הוא פרע אצל חלפנים והפקיד את המזומן בחשבון הבנק של הנאשם, ומאותו חשבון הוא משך שיקים ומסר אותם לפארס. בשולי ההודעה הוא שב ומבטיח להמציא את החומר החשבונאי החסר. ולא למותר לציין שחומר כזה כלל לא הומצא.

4. המסקנה המתבקשת מההודעות השניה, השלישית, הרביעית, והחמישית של הנאשם היא ברורה: הנאשם מודה, בשמו ובשם הנאשמת בעבירה המיוחסת לו על ידי המאשימה. הוא מספר בצורה ברורה ומפורשת על הוצאת החשבוניות הפיקטיביות, על הרקע לכך, על הנסיבות להוצאתן, את האופן שבו תוכנן ובוצע ההליך, ועל השימוש שנעשה בחשבוניות. הוא מספר על המעורבות הברורה והישירה שלו בעניין הוצאת החשבוניות הפיקטיביות והשימוש בהן. לא נעלמה מעיננו כמובן שהנאשם מספר על פארס כעל שותף לכל ההליך, ולא נעלמה מעיננו העובדה שטארק ואברהים שוללים את קיומו של פארס וטוענים שהיו בעלי דברו של הנאשם, ואולם אין בעובדה זו, שאליה נתייחס להלן, כדי לקעקע את הגרסה הבסיסית של הנאשם לענין החשבוניות הפיקטיביות, גרסת שעולה בקנה אחד עם הראיות האחרות שבאמתחתה של המאשימה, וכמובן עם הרשעתו של טארק בגין חלקו בפרשה, והכל כפי שיבואר להלן.

חרף ההודאה בארבעת ההודעות, הרי כאשר הנאשם ניצב על דוכן העדים הוא מכחיש את כל המיוחס לו ולנאשמת בכתב האישום, טוען שרק ההודעה הראשונה שמסר היא הודעה נכונה, וכי כל ארבע ההודעות האחרות הן שקריות. יאמר מיד – אין בידינו לקבל את טענת הנאשם והכל מהטעמים שיבוארו להלן.

בפתח עדותו מספר הנאשם על היום בו נלקח לחקירה, ועל כך שהחוקרים לא האמינו לגרסה שמסר וזאת בענין חשבוניות אחרות שלא נכללות בכתב האישום דנן. לדבריו יחד עמו נלקח לחקירה קבלן שעבד אתו, ובסופה של חקירתה הראשונה אותו קבלן שוחרר ואילו הוא נעצר. הוא מספר שהוא נכנס ללחץ ומוסיף שאותה עת היו לו הרבה בעיות, הוא מספר על תנאי המעצר הלא נעימים, ואומר שהוא מעולם היה אפילו בתחנת משטרה. בבוקר המחרת הוא נלקח למשרדי מע"מ, ושם הוא נפגש עם עו"ד יוסף עמאר, שמונה על ידי לשמש סנגור לו ולנאשמת (להלן: "עו"ד עמאר"). עו"ד עומר שוחח עם החוקרים, והוא נוקב בשמו של אחד החוקרים: אפי, כמי שעמו שוחח עו"ד עמאר. לטענתו כעבור כחמש עשרה – עשרים דקות חזר אליו עו"ד עמאר ואמר לו כך: "אתה תיתן להם כמה דברים ואני סגרתי איתם עסקה 60,000-70,000 ₪ ואני גומר לך את העניין". אמירה זו מעוררת תמיהה על פניה: הייתכן שנקשרה עסקה באמצעות סניגור שזה עתה מונה, ואין הוא מכיר תיק החקירה, ובמהירות כה גדולה?! זאת ועוד – הנאשם אינו מבהיר איזה דברים הוא אמור היה לומר לחוקרים, והוא אינו אומר מפורשות שהוא היה אמור למסור הודאה. האמנם יסתפקו החוקרים ב"כמה דברים" ולא בהודאה ולו חלקית?! הנאשם ממשיך ואומר שאפי או חוקר אחר אמר לעו"ד עמאר שאם הוא לא יודה, אזי הוא ייעצר לשבעה ימים. אם אכן נדרשה הודאה שלו, מדוע לא אמר לו עוה"ד שעליו להודות אלא הסתפק באמירה הסתומה "תיתן להם כמה דברים"? אם אכן נקשרה עסקה היא כללה מן הסתם הודאה לצד סנקציה מקלה, אך הנאשם אינו אומר זאת. בנסיבות אלא הטענה בדבר קשירת עסקה עומדת על כרעי תרנגולת, ואין היא סבירה בעליל. זאת ועוד – אם אכן נקשרה עסקה מדוע היא לא בוצעה מיד לאחר ההודעות שניגבו בו ביום? מדוע התמשכה החקירה ומדוע ניגבו עוד שלוש הודעות? והתמוה מכל – אם אכן מע"מ לא מילא את חלקו בהסדר, מדוע המשיך הנאשם לאחוז בהודאתו במשך מספר חודשים, ומדוע לא חזר בו מההודאה כבר בהודעה הרביעית, שנגבתה לחלוף יותר משלושה וחצי חודשים?! לכל התמיהות הללו אין הסבר מניח את הדעת בפי הנאשם, והמסקנה המתבקשת מכך היא שאין אמת בטענה לעניין ההסדר ומסירת הודאה כוזבת. ואם לא די בכך הרי הטענה הנוספת שבפי הנאשם, לאמר: בכוונה תחילה הוא נקב בשמו של פארס, אדם שכלל לא קיים, כדי שיוכל אחר כך להכחיש את הדברים, מעוררת שאלה נוספת לא פשוטה, שמערערת את אמיתות הטענה שמועלית מעל גבי דוכן העדים: אם אכן הנאשם היה לחוץ בגין המעצר, הכיצד זה הצליח לנהוג בקור רוח כה גדול, ולא רק לבדות סיפור לא נכון אלא גם להגות הרעיון של יצירת אדם דמיוני כפתח מילוט? אם אכן כך עשה הנאשם, ואכן הכין לו פתח מילוט מההודאות השקריות, הרי הוא נהג בשיקול דעת ובקור רוח, שלא מאפיינים אדם לחוץ ומבוהל. אגב, בהקשר זה של יצירת דמות דמיונית אומר הנאשם, שעו"ד עמאר אמר לו שאם לא יודה ייעצר. כיצד אמירה זו מתיישבת עם האמירה עליו רק לתת לחוקרים כמה דברים? על פני הדברים ברור וגלוי, שהנאשם מבקש להתנער מההודאה שלו, וכל דרך לעשות זאת כשרה בעיניו. ועוד בעניין המצאת הדמות הדמיונית – בשים לב לכך שטארק הודה בכך שעשה ומסר החשבוניות הפיקטיביות לנאשם, ואף טען שהוא שעשה את הדברים בעצמו, ובשים לב לכך שאברהים אמנם טוען שאנשים אחרים כתבו את החשבוניות, אך לא מוסר מיהם ומה היו תפקידיהם, אזי מן הסתם הנאשם נקב בשם "פארס" רק כדי לא לסבך את שותפיו לעבירות.

מוסיף הנאשם ומעיד שאברהים סיפק לו פועלים, ואומר שהיו לו מנהלי עבודה שיקראו להעיד, וכן אומר ש"יש תלושי שכר, יש הכל". בפועל, לא הוצג ולו מסמך אחד שמגלם התקשרות בין הנאשמת לדור יניר ולק.א.ז.מ. בעניין אספקת עובדים, כפי שלא הוצג בדל מסמך בעניין אותם פועלים על ידי הנאשמת לש. אור, לא הומצאו רשימות של עובדים, תלושי שכר, פירוט של ימי ושעות עבודה וכיו"ב. לו היו נקשרים הסכמים כנטען בין הנאשמת לבין שלוש החברות הנ"ל, מן הסתם היה תיעוד כלשהו, שהרי עסקינן בחברות להבדיל מאנשים פרטיים, וחזקה שהן מנהלות את ההתקשרויות וביצוען בצורה מסודרת. ואפילו נקבל את גרסת הנאשם, לפיה המסמכים נזרקו על ידי בעל המשרד שבו ניהלה הנאשמת את עסקה, הרי לא היתה כל מניעה לפנות לדור יניר (מבעוד מועד ובטרם הושם טארק מאחורי סורג ובריח) ולק.ז.א.מ. ולקבל את העתקי המסמכים שלהם, והוודאי שלא היתה כל מניעה לבקש העתקי המסמכים מש. אור. העובדה שלא הוצגו מסמכים מכל סוג שהוא, אך מבססת ומחזקת את הטענה שהחשבוניות הן אכן פיקטיביות ואין הן מגלמות עסקת אמת כלשהי.

הנאשם מוסיף ומפנה לשיחה שניהל עם עו"ד עמאר בתאריך 18.5.11, שהוקלטה על ידו – הקלטת והתמליל הוגשו לתיק בית המשפט. בשיחה זו אומר הנאשם לעו"ד עמאר שהוא אמר לו שיסדר לו עסקה – כך בניגוד לטענה שכבר למחרת המעצר כבר נקשרה העסקה או לפחות נקבעו עקרונותיה. עו"ד עמאר מתייחס להצעה שהוא שלח למע"מ, ומדבר על הסכמה עקרונית שהיתה בענוין זה. ובהקשר זה הוא מתייחס לטענות שהועלו בפני מע"מ, לומר: הדברים נעשו בשם אחר והנאשם לא הפיק מהם רווח. פשיטא, לא בביצוע עבודות מדובר אלא באותה עסקה סיבובית של הוצאת חשבוניות, כשלנאשם לא היתה כל ידיעה, וגם לא היה לו כל ענין לדעת האם בכלל ביצעו דור יניר ו/או ק.ז.א.מ. עבודה כלשהי בעבור ש. אור כך בניגוד לטענה שמעלה הנאשם בעדותו בדבר ביצוע עבודות. לו היתה הטענה בדבר ביצוע עבודות נכונה היה עו"ד עמאר אומר זאת בפה מלא אותה שיחה. העובדה שאין לטענה הזו זכר בשיחה, מלמדת אף היא על כך שאין בה כל ממש. בהמשך השיחה שולל עו"ד עמאר את קו ההגנה הנוכחי של הנאשם, לומר: הוא נחלץ ולכן שיקר בהודעותיו. עו"ד עמאר מתייחס להסכמה "למסור אמרה" – כך להבדיל מ"להודות" בתמורה לאי העמדה לדין. ואם לא די בכך הרי בהמשך השיחה אומר עו"ד עמאר לנאשם: "אתה למעשה לא ביצעת את העסקאות האלה". ודי בכך כדי לסתור את כל טענותיו של הנאשם. ועוד אומר לו עו"ד עמאר שטענת ההגנה היא שהנאשם הסכים לשתף פעולה – ושוב אין זכר למילה "הודאה", וכמובן שאין כל התייחסות למתן הודאה שקרית, וכי אם ההסדר לא יתממש כי אז רשאי הנאשם לטעון את טענותיו. ועו"ד עמאר מוסיף ואומר בשיחה שהגרסה שנמסרה בהודעות היא שקרית, לטענתו של הנאשם. מכל הדברים הללו ברור שהנאשם לא הודרך לשקר אלא רק לשתף פעולה, וכי הלכה למעשה כל שהיה הם גישושים ראשוניים במסגרת מו"מ לגיטימי לקשירת עסקה. ולמרות הדברים שאומר עו"ד עמאר באותה שיחה, טוען הנאשם בהמשך חקירתו שעו"ד עמאר אמר לו "תן להם משהו, תמציא להם סיפורים". דהיינו: לשיטתי עו"ד עמאר הוא שהנחה אותו לשקר! ולעניין השאלה המתבקשת מדוע לא מומש ההסדר הוא אומר, שעו"ד עמאר אמר לו שיתן כמה הודעות ואז הוא "יסגור" לו עסקה. כך בניגוד לטענה לפיה נקשרה העסקה מיד בבוקר שלאחר המעצר.

בהמשך עדותו של הנאשם הוא מספר על כך שפתחי, אשר שעבד בנאשמת, יצר את הקשר בינה לבין ש. אור שהוביל לקשירת העסקה לפיה הנאשמת תספק לש. אור פועלים, ואותם פועלים יסופקו לנאשמת על ידי דור יניר וק.א.ז.מ.. הנאשם מספר שהיו כרטיסי עובד חודשיים שעל בסיסם נערכה ההתחשבנות בין הנאשמת לחברות האחרות. על העובדה שמסמכים כאלה לא הוצגו כבר עמדנו לעיל, כמו גם על המשמעות של עובדה זו. אגב, במהלך העדות מציג הנאשם את פרוטוקול האסיפה הכללית של הנאשמת שבה הוסמך פתחי ליצג את הנאשמת במפני ש. אור, והעובדה הזו רק מחדדת את השאלה והתהייה לעניין אי הצגת מסמכים מאמתים. ולא זו בלבד שלא מוצגים מסמכים מאמתים אלא שהנאשם גם לא יודע לפרט למשל את העבודות ו/או האתרים שבהם סופקו לו פועלים על ידי דור יניר.

אשר לפריטת שיקים אומר הנאשם שלעיתים נתן לטארק מקדמות על חשבון התשלום ולכן כאשר התקבל התשלום מש. אור הוא פרט את השיקים והפקידם בחשבונו. טענה זו אין בה כדי להבהיר מדוע נפרטו שיקים של הנאשמת – ולא של ש.אור – ותמורתם הופקדה בחשבונה שלה. עוד הוא אומר שחלק מהשיקים נפרטו אצל החלפן חג'אמי על ידי פתחי וכי לכן ציין חג'אמי על השיקים את האות פ'. הוא מתייחס גם לחסן שלדבריו היה פורט שיקים עבור טארק.

לעניין קיזוז החשבוניות – הוא שולל שניסה לרמות את מע"מ, טוען שהוא שילם לדור יניר את המע"מ, וכי למעשה לא הזדכה על כל החשבוניות שהיו לו, כי היה לו עודף של חשבוניות. גם טענה אחרונה זו אינה נתמכת במסמכים להוכחתה. לטענת הנאשם הוא נהג להעביר את כל החשבוניות להנהלת החשבונות והם היו מכינים את הדו"חות למע"מ. טענה זו נסתר מיניה וביה מעדותו של עד התביעה רוזנמן, שעבד במשרדה של בת חן, שכן לשיטתו המשרד שלהם לא נתן שירותי הנהלת חשבונות אלא שירות של קלדנות וריכוז חומר שמסר להם הנאשם. לדברי רוזנמן לפעמים הנאשם היה משלים את הדו"חות בעצמו תוך הוא אומר לו שיש לו חשבוניות נוספות. רוזנמן לא יודע מה נכלל בדו"חות שהגיש הנאשם. הנאשם מוסיף וטוען, שאין הוא יודע אם החשבוניות נדרשו במע"מ, תשובה זו בוודאי אינה מסברת את האוזן לנוכח עדותו של רוזנמן. בשים לב לכך שהכרטסת של הנאשמת, שעל בסיסה נעשים הדו"חות, הוגשה בהסכמה, אזי אין מקום לטענה שהמאשימה לא הוכיחה שימוש בחשבוניות, ואם אכן חפצו הנאשמים להוכיח ההיפך ממה שמתבקש מהדו"חות היה עליהם לתמוך את הטענה במסמכים, לרבות חשבון מסודר ובו הנתונים שעל פיהם נערכו הדו"חות, דבר שכמובן לא נעשה. זאת ועוד – רוזנמן סיפר בעדותו שכמעט ולא היו הפקדות שיקים לחשבונה של הנאשמת אלא הופקדו מזומנים והנאשם אמר לו שאת רוב השיקים הוא מנכה אצל חלפנים ואף משלם לספקים במזומן. ייתכן אפוא השיקים שלכאורה נמסרו לנאשמת על ידי ש. אור? רוזנמן גם טוען וגרסתו לא נסתרת בחקירה הנגדית שכל החומר הוחזר לנאשם. פשיטא, שבידי הנאשם היתה האפשרות להמציא לחוקרים את כל המסמכים הנדרשים כדי להזים את ההאשמות שהוטחו בו ובנאשמת. משבחר שלא לעשות זאת, הדבר מלמד על שקריות גרסתו.

בחקירה הנגדית דבק הנאשם בגרסה שהוא שיקר בהודעותיו, למעט הראשונה. הוא גם דבק בגרסה לפיה שיקר בהודעות הארות לצורך ובמסגרת ההסדר עם מע"מ. כשהוא מעומת עם העובדה שטארק הודה הורשע ומרצה עונש מאסר בגין אותה פרשה ואותן חשבוניות, הוא אומר, שהוא לא יודע מה היו שיקוליו של טארק. לגבי אברהים הוא טוען שהוא לא יודע מה הוא עשה ואין זה מעניינו אם אברהים מוכר חשבוניות פיקטיביות. הוא עצמו כך הוא טוען, עבד עם אברהים שעשה לו עבודות וסיפק לו מסמכים, וכרגיל אין בדל של מסמך מאמת. ולנוכח תשובות אלה של הנאשם מתבקשת כמובן השאלה האם גם טארק משקר כשהוא מודה בהודעה הראשונה שנגבתה ממנו, ואליה נתייחס להלן, במסירת חשבוניות פיקטיביות וגם אברהים משקר כשהוא אומר שאנשים אחרים שלטו למעשה בק.ז.א.מ. וגם כתבו חשבוניות, ומדוע? בהמשך החקירה הנגדית מתברר שלשיטת הנאשם עוד אדם משקר: חג'אמי, שכן בהמשך להכחשת הטענה בדבר פריטת שיקים של הנאשמת והפקדת הכספים בחשבונה, טוען הנאשם שחג'אמי לא ראה אותו יותר מחמש פעמים, דהיינו שאין ביניהם היכרות ופעילות מתמשכות. ואיזו סיבה יש לחג'אמי לשקר? זאת אין הנאשם מסביר!

ועוד בחקירה הנגדית – הנאשם דבק בטענה שביצע עבודות לש. אור. יחד עם זאת הוא חוזר לגרסה בהודעות לפיה ש. אור לא הסכימו לקבל חשבונית של דור יניר, ולכן הוא זה שהוציא חשבוניות ע"ש הנאשמת ומסר אותן לש. אור. כיצד מתיישבת הגרסה הזו עם הטענה לפיה היתה עבודה שהוא ביצע בעבור ש. אור זאת אין לדעת. ממשיך הנאשם וטוען שהוא עשה עבודות לש. אור בהיקף של ארבע מאות – חמש מאורת אלף לחודש, ובסך הכל בערך חמישה – שישה מיליון ₪. וכאן חוזרת, וביתר שאת, השאלה לעניין העדר התיעוד במסמכים של כל העסקאות הללו? וכך גם לגבי הטענה שהיקף העבודות עם דור יניר וק.ז.א.מ היה בערך עשרה מיליון ₪.

5. עו"ד עמאר נקרא להעיד כעד הגנה. בחקירתו הראשית הוא מספר על כך שלראשונה פגש את הנאשם במע"מ, לאחר שהנאשם נעצר והוא נקרא אל המקום על ידי אביו של הנאשם. עו"ד עמאר שמע מהחוקרים עימם שוחח שהנאשם מסר גרסה, אך לא שיתף פעולה, אלא מסר גרסה שהיתה רחוקה מאד מלשקף את החומר שהיה בידי החוקרים. לשאלתו של עו"ד עמאר השיב החוקר אפי שאם הנאשם ימסור גרסה וישתף פעולה, ניתן יהיה לערוך הסדר, כמובן לאחר שהעניין ייבדק על ידי הפרקליטות. לאחר שיחה זו פגש עו"ד עמאר את הנאשם שהיה לדבריו מכונס בעצמו ומפוחד "ולא מבין מאיפה זה נפל עליו", והוא אמר לנאשם שהוא אינו יודע מה החוקרים מחזיקים בידם, וכי סביר להניח שהם לא הגיעו אליו סתם. עו"ד עמאר הבהיר לנאשם שהוא יכול לשמור על זכות השתיקה אבל הוא לא ממליץ ללקוחותיו לעשות כן, אלא אם כן יש להם מה להסתיר. עוד אמר לו שהוא יכול לבחון אפשרות של שיתוף פעולה והסדר טיעון. לשאלת הנאשם הבהיר לו עו"ד עמאר, שיכולה לעלות הצעה שאם הוא ימסור גרסה שעולה בקנה אחד עם מה שיש בתיק החקירה אזי ניתן לבנות הליך של הסדר טיעון שיכלול הפיכת הנאשם לעד מדינה או שיינתן לו חסיון והוא לא יצטרך להעיד. לבקשת הנאשם בירר עו"ד עמאר עם אפי מה יקרה אם הנאשם ייחקר בשנית ויענה על השאלות ואפי השיב שבמקרה כזה לא יוארך מעצרו של הנאשם. עוד אמר אפי שאם בגרסה שימסור הנאשם יהיו סימני אמת כי אז הנאשם ישוחרר. את הדברים הללו מסר עו"ד עמאר לנאשם. מהדברים הללו ברור לחלוטין שעובר למסירת ההודעה השניה לא נקשר הסדר בין הצדדים, ולא היתה כל אמירה שעליו להודות במיוחס לו כתנאי לשחרור. ברור גם, שלא היו כל אמירה או שכנוע שלו על ידי אדם כלשהו לשקר בתמורה להסדר טיעון. פשיטא, שכל מה שאמר הנאשם בהודעות שנגבו לאחר שיחה זו נאמר מרצונו החופשי של הנאשם מבלי שיופעל עליו לחץ כלשהו – כך בכלל, וכך בפרט וביתר שאת לגבי ההודעות שניתנו לאחר השחרור מהמעצר. ברור גם שלא נערך כל הסדר בין הצדדים אלא היה ניסיון של עו"ד עמאר שכלל לא הכיר את התיק לגשש לעבר עריכת הסדר. אשר לרכיב הכספי עו"ד עמאר אומר בעדותו שהוא פנה למע"מ בהצעה לפדות את תיקו האישי של הנאשם בשישים או שבעים אלף ₪, והוא מהביר שזה קשור להליך האזרחי ושאין להצעה זו כל קשר להליך הפלילי. הדברים הללו סותרים בעליל את טענות הנאשם לעניין ההסדר, שנקשר בין רגע, בין הצדדים לסיום ההליך הפלילי. בהמשך החקירה אומר עו"ד עמאר שלאחר שהנאשם מסר הודעות, הוא אמר לו שאם ימשיך באותו מסלול הדברים יבדקו על ידי הפרקליטות ושאלת ההסדר תבחן על ידם. גם דברים אלה מחזקים את המסקנה הכפולה שאליה באנו לעיל, לומר: לא נקשר הסדר בין הצדדים, והנאשם לא שוכנע או אולץ לשקר כדי להשתחרר מהמעצר. עו"ד עמאר מוסיף ומספר שהנאשם שאל אותו מה יקרה אם בסופו של דבר לא יושג הסדר טיעון – דהיינו הנאשם ידע גם ידע שאין כל הסדר – והוא השיב לו שאם יוגש נגדו כתב אישום הוא יוכל לכפור ולנהל את המשפט.

בחקירה הנגדית מבהיר עו"ד עמאר שגם לא היה מדובר באותו שלב במתן הבטחות משום שלחוקרים אין סמכות להחליט, שכן שאלת ההסדר נבחנית על ידי הפרקליטות. הוא גם אומר שאפי לא הבטיח וש"אין הבטחות". ובשולי החקירה הנגדית הוא שב ואומר שאפי התייחס למסירת גרסה על ידי הנאשם, גרסה שיש בה סימני אמת. עינינו הרואות - על סימני אמת מדובר ולא על הודאה כוללת וגורפת ולו שקרית. ובכך למעשה נסתרת מיניה וביה גרסת הנאשם וקורסת.

6. אביו של הנאשם שהעיד אף הוא כעד הגנה טען שעו"ד עמאר אמר לו ולבנותיו עת היו במשרדי החקירות במע"מ שהוא הגיע להסדר עם החוקרים שבתמורה לתשלום 60,000 ₪ ואמירת "כמה דברים קטנים" ישוחרר הנאשם מהמעצר. הוא ובנותיו החליטו לשלם את הכסף כדי שהנאשם ישוחרר. ברור, שהדברים הללו לא עולים בקנה אחד עם גרסתו של עו"ד עמאר כפי שהובאה על ידינו לעיל, ואף לא עם ההיגיון הצרוף בשים לב לסמיכות הזמנים. ועם זאת אפילו בגרסה זו אין כל טענה שהיה על הנאשם להודות בכל המיוחס לו או לשקר.

המסקנה המתבקשת מבחינתן של הודעות הנאשם יחד עם גרסתו של עו"ד עמאר אחת: האמור בהודעות השניה – החמישית של הנאשם – לעניין קבלת חשבוניות מטארק ומק.ז.א.מ. מבלי שתהיה בבסיסן עסקה אמתית כלשהי - אמת הוא. כך, למרות שחלקים מסוימים בהודעות כגון: דמותו של פארס, הטענה שהנאשמים קיבלו שיקים מש. אור, ונמסרו שיקים לדור יניר ולק.ז.א.מ. –אינם אמת. ברור, הנאשם מוסיף פרטים אלה גם כדי להשאיר לו פתח מילוט, וגם כדי למזער את הפעילות הלא חוקית שעשה בשמה של הנאשמת, ולפיכך אין בהם כדי להוביל למסקנה שכל חלקי ההודעה – כל אחת ואחת – שקר הם. ההודעות השניה – החמישית מסרו מרצונו החופש של הנאשם, מבלי שיופעל עליו לחץ, מבלי שיובטח לו דבר, אמנם במסגרת גישושים לקראת הסדר, שנעשו מטעם הנאשם - אך לא כחלק מהסדר. אמנם ההודאות נמסרו לאחר שהובהר לנאשם, שאם ישתף פעולה בחקירה וימסור בהם דברים שיש בהם סימני אמת, אך זה לא נעשה במסגרת דרישה חדה וברורה למתן הודאה מלאה ומסודרת כפי שעשה הנאשם, בפועל. העובדה שהנאשם הותיר לעצמו פתח מילוט מההודאה על ידי יצירת הדמות הדמיונית של פארס מלמדת לא רק על כך שההודאות ניתנו מרצון חופשי אלא גם ללא פחד ולחץ תוך שיקול מלא וקור רוח. גם העובדה שההודעות הרביעית והחמישית ניתנו כאשר הנאשם מהלך חופשי מעידות כך שניתנו מרצון מלא וחופשי וכי הן נכונות.

8. עודד גולן ששימש החוקר הראשי בתיק (להלן: "גולן") נקרא אף הוא להעיד כעד הגנה. גולן טען שהוא לא מכיר עסקה כלשהי שנקשרה עם הנאשם. גולן לא זכר אם נפגש עם עו"ד עמאר טרם גביית ההודעה השניה מהנאשם. לעניין קיזוז החשבוניות הפנה לתיק החקירה, וכפי שציינו לעיל הכרטסת של הנהלת החשבונות הוגשה בהסכמה. גולן דבק בגרסה שהחשבוניות הפיקטיביות אינן מגלמות עסקה כלשהי שנקשרה בין הנאשמים לש. אור והביע דעתו שמנהלה של ש. אור תומך בגרסתה הנאשם, רק מחשש שאף הוא יסתבך. הוא מעומת עם כך שאברהים לא הודה שנתן חשבוניות פיקטיביות ואומר שאין בכך כדי לסתור את הראיות שבתיק בחקירה ואת טענות המאשימה. לגבי חג'אמי הוא מבהיר שהוא נשאל מי האיש שמסר לו את השיקים. לגולן אין מושג לגבי סימונים שעל השיקים ודי לו בתשובת החלפן – חג'אמי בענין זה. לעדותו של חג'אמי נתייחס להלן, אבל כבר בשלב זה נשאל כמובן איזו סיבה היתה לחג'אמי לומר את שאמר בהודעתו, אם לא היתה זו האמת, וכבר עכשיו נתהה איזו סיבה היתה לחג'אמי לסבך את הנאשם על לא עוול בכפו? – תהייה שאין לה תשובה בחומר הראיות שנפרש בפני בית המשפט.

גולן כמי שניהל את החקירה בתיק זה חקר את אבו ריאש, שהודעתו הוגשה בהסכמה. אבו ריאש טען בהודעתו שעבד בעבר עם ש. אור ששייכת לנועם לוי (להלן: "לוי"), אבל אין לו כל נגיעה למי מהנוגעים והקשורים לחשבוניות הפיקטיביות. אין מחלוקת שאבו ריאש איננו "פארס" שעליו דיבר הנאשם בהודעות השניה – החמישית.

9. טארק הוזמן תחילה להעיד כעד תביעה ומשהתייצב הוגשו בהסכמה הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בניינו ובעניינה של דור יניר, תוך שהצדדים מוותרים על חקירתו. מתוך הכרעת הדין וגזר הדין עולה שטארק ודור יניר הורשעו בכך שפעלו במטרה להביא לכך שאדם אחר ישתמט מתשלום מס, וזאת בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות, ובהמשך התברר שבין החשבוניות הללו נכללות החשבוניות שהן נשוא כתב אישום זה. עובדות אלה מחזקות כמובן את ראיות התביעה ומאמתות את דברי הנאשם בהודעות השניה – החמישית.

עם חילופי הסניגורים נקרא טארק להעיד כעד הגנה, ואז אישר שהיה הבעלים של דור יניר, ושהוא מרצה את עונשו וסרב להוסיף דבר מעבר לכך, שכן הוא את שלו כבר אמר. בנסיבות אלה הוגשו ההודעות שנגבו ממנו. בהודעה הראשונה שנגבתה ממנו ב – 13.3.06 הוא מאשר שהוציא חשבוניות פיקטיביות מבלי שנעשתה כל עבודה בגינן, ועם זאת טוען שפעל על פי הנחיית אדם אחר ששילם לו תשלום חודשי קבוע בגין כך ואף רשם אותו כבעלים של דור יניר. לשיטתו אותו אדם הפגיש אותו עם האנשים שלהם נמסרו החשבוניות הפיקטיביות כדי שיוכל לזהות אותם, אם ייחקר על ידי מע"מ.

בהודעה השניה שנגבתה מטארק בתאריך 1.4.08 הוא משנה את גרסתו וטוען שהוא סיפר לנאשמת פועלים לעבודות בניה, אין הוא יודע לפרט היכן בדיוק בוצעו העבודות הללו, אין הוא יודע להשיב על השאלה כמה פועלים שכירים היו לדור יניר, והוא מאשר שהוציא עשרים וחמש חשבוניות לנאשמת. לשיטתו את החשבוניות מסר לנאשם עצמו, ואדם בשם פארס לא תיווך בינו לבין הנאשמים – כך בניגוד ברור לגרסת הנאשם. לכשנשאל לזהות העובדים הפנה את החוקר למנהל החשבונות שלו. עוד הוא אומר שבדרך כלל שילם לו הנאשם במזומן ולעיתים בשיקים שאותם הוא פרע אצל שני חלפנים: צחי ושלי מגבעת שמואל – רמת גן וטל מגבעת שמואל. כאשר הוא מתבקש ליתן פרטים לגבי ביצוע העבודות הוא שומר על זכות השתיקה, וכך גם כאשר הוא מעומת עם גרסת הנאשם לעניין אספקת שומרים, ולעניין החלפת החשבוניות, ועובדה זו מעוררת כמובן סימן שאלה גדול לגבי טיבם האמתי של היחסים בין טארק ודור יניר לנאשמים, שכן אם אכן לא מדובר היה בחילופי חשבוניות פיקטיביות , והיה מדובר באספקת שומרים מה פשוט היה יותר מלומר זאת באופן ברור ונחרץ?! רק בהמשך ההודעה חוזר טארק לגרסה הקודמת לפיה סיפק פועלים לנאשמים אבל כשהוא מתבקש למסור פרטי העובדים הוא משיב ואומר שאם הוא יזכור את הפרטים הוא יתקשר לחוקר. ומה יותר פשוט מאשר לבדוק את ספריה של דור יניר לשאוב משם את האינפורמציה ולמסור אותה לחוקר?! העובדה שטארק לא מציע זאת ואף לא עושה זאת מעידה כאלף עדים על היות הגרסה גרסה כוזבת. בהמשך הוא שב וטוען שמסר את החשבוניות לנאשם עצמו וכשהוא מעומת עם גרסת הנאשם לפיה החשבוניות נמסרו בגין מימון שנתן לנאשמים הוא שב ושומר על זכות השתיקה. מדוע?! אחר כך אין הוא זוכר לומר מתי פגש לאחרונה את הנאשם, והוא מתחמק מבקשת החוקר שיתאר את הנאשם. אין הוא זוכר שם של ראש צוות אצל הנאשמת למרות שלשיטתו הוא היה מתקשר עם בעל תפקיד כזה לצורך אספקת הפועלים, והוא שב ושומר על זכות השתיקה כשהוא נשאל כמה פועלים סיפק מדי חודש לנאשמים. על פני הדברים ברור לחלוטין שהגרסה המאוחרת שסותרת את הגרסה בהודעה הראשונה היא שקרית.

בהודעה השלישית שנגבתה מטארק בתאריך 5.6.08 הוא משיב בשלילה לשאלה האם הביא את פרטי העובדים שסיפק לנאשמת והוא מבטיח להמציא אותם בקרוב. באופן מפתיע – או שמא לא – אין הוא יכול למסור פרטים מדויקים של מנהל החשבונות שלו, שליטתו בידיו מצויים פרטי העובדים והעבודות. כשהוא מעומת עם כך שהשיקים שמשכה הנאשמת לפקודת דור יניר לא הגיעו אליה אלא לחלפנים הוא שב ושומר על זכות השתיקה, כפי שהוא עושה בכל עת שהחוקר מטיח בו ממצאים שמקעקעים את גרסתו. ובהמשך הוא שב לגרסה בעניין קשרי העבודה בין דור יניר לנאשמת ובינו לבין הנאשם, והכל כאמור מבלי להמציא הפרטים והמסמכים שהחוקר מבקש. ההתנהלות הזו של טארק מעידה כאלף עדים על כך שגרסתו המאוחרת איננה גרסת האמת.

זאת ועוד העובדה שטארק בחר לערוך הסדר טיעון ובמסגרתו להודות אף היא מצביעה על כך שהגרסה הנכונה היא זו שמסר טארק בהודעה הראשונה. כפי שציינו לעיל טארק לא מוכן היה לנדב פרט כלשהו מעבר למה שכבר אמר, ובכלל זה לא הועלתה על ידי טארק כל טענה או טרוניה לעניין הודאתו. מכאן המסקנה שדפוס הפעולה של טארק ודור יניר מחד ושל הנאשם מאידך הוא זה שתואר בהודעתו הראשונה של טארק ובהודעות השניה עד החמישית של הנאשם דנן. פשיטא, שטענות המאשימה הן נכונות ומבוססות.

10. אברהים נקרא אף הוא להעיד כעד הגנה, ומפיו למדנו לדעת שהוא ריצה עונש מאסר בפועל לאחר שהורשע יחד עם ק.ז.א.מ. בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, אם כי אחרות שאינן קשורות לחשבוניות הפיקטיביות נשוא תיק זה. הכרעת הדין וגזר הדין בעניינם של אברהים וק.ז.א.מ. הוגשו לתיק ביהמ"ש. אברהים טען בחקירה הראשית, שהוא - באמצעות ק.ז.א.מ. -סיפק פועלים לנאשמת בשנים 2005-2006. לדבריו הפועלים עבדו בפרויקטים בלוד, ברחובות ובראשון. עוד העיד שהנאשמת שילמה לק.ז.אמ. וכי בגין התשלומים הוצאו החשבוניות נשוא תיק זה. אברהים אמר שאין הוא זוכר האם החשבוניות הללו נפסלו על ידי מע"מ.

בחקירה הנגדית התגלה אברהים כעד חמקן, שהלך סחור סחור עת נשאל לגבי העבירות בהן הורשע, ואף הגדיל לעשות כאשר טען שהועמד לדין בגין תשלום המע"מ – כך בניגוד להכרעת הדין וגזר הדין! בהמשך החקירה הנגדית התברר גם שזכרונו של אברהים הולך ומשתבח עם השנים, שכן חרף העובדה שבשנת 2008 עת נחקר במע"מ, הוא טען שאנשים השתמשו בשמו "והלבישו עליו תיק", רשמו על שמו את ק.ז.א.מ. תמורת תשלום, הרי עתה הוא טוען שהוא עצמו עבד עם הנאשם ושק.ז.א.מ. אכן ביצעה עבודה – נתנה שירות – לנאשמת. וכשהדברים מוטחים בפני על ידי התובע הוא אומר שאותם אנשים אחרים הוציאו חשבוניות במקומו, וחרף זאת דבק בגרסה שעבד עם הנאשם. ולא זו אף זו, מתברר שבשנת 2008, עת נחקר במע"מ, הוא לא ידע לנקוב ולו במקום אחד שבו נעשתה עבודה או ניתן שירות לנאשמת, והנה הפלא ופלא – בחלוף מספר שנים הוא יודע למסור פרטים אלה! הכיצד?! אין לאברהים כל תשובה על שאלה זו למעט האמירה שהוא לא יודע ולא זוכר. בשולי החקירה הנגדית מתקעקעת לחלוטין מהימנותו של אברהים, כאשר הוא אומר שאנשים אחרים, שאין הוא נוקב בשמותיהם או תפקידיהם, כתבו את החשבוניות הכוזבות.

בחקירה החוזרת הוא טוען שבעת שנחקר במע"מ הוא התבלבל שכן נחקר על ידי ארבעה חוקרים. הניסיון של הסניגור להציל מפיו תשובה קצת יותר משכנעת – כשל, שכן אברהים שותק כאשר השאלה מופנית אליו בשנית ובשלישית.

המסקנה הברורה המתבקשת מאליה מהאמור לעיל היא שאברהים איננו מהימן כלל ועיקר ולא ניתן לקבוע על סמך דבריו שק.ז.א.מ. אכן ביצעה עבודה או נתנה שירות לנאשמת, ומכך מתחזקת המסקנה שהחשבוניות נשוא כתב האישום שהוצאו על ידי ק.ז.א.מ. פיקטיביות.

11. גרסת הצלע הרביעית בפרשה נשמעה מפיו של לוי הבעלים והמנכ"ל של ש. אור, אשר סיפר בחקירה הראשית שהוא התקשר עם הנאשמת באמצעות הנאשם כדי שיסופקו לו שומרים באתרי בניה שונים. לדבריו כאשר נזקק לשומרים באתרים בהם ביצעה ש. אור עבודות בניה, הוא היה פונה לנאשם או לפתחי, עוזרו של הנאשם, ומבקש שיוצבו שומרים באתר. מדי חודש בחודשו היתה נערכת התחשבנות בינו וש. אור מצד אחד לבין הנאשמת והנאשם או מי מעובדיהם ואז היו מוצאות חשבוניות. אסופת חשבוניות שהוצאו על ידי הנאשמת לש. אור הוגשה לתיק ביהמ"ש, ולוי אומר שהיא משקפת את ההתחשבנות שנערכה כאמור בין הצדדים. לשאלה האם היה לו הסכם עם הנאשם משיב לוי בחיוב, אבל הסכם בכתובים איננו מוצג, וזאת באופן מתמיה לנוכח הטענה בדבר קבלת שירותים באופן ממושך, קרי שאין המדובר בהתקשרות אקראית וחד פעמית. לטענת לוי הוא נחקר בעניין הקשר עם הנאשמים ומסר את הניירת שהיתה לו לחוקרים. משאין טענה שהיה בין הצדדים הסכם שהועלה על הכתב, מן הסתם גם לא נמסר הסכם כזה לחוקרים. לוי מוסיף ואומר שספריה של ש. אור מעולם לא נפסלו. אשר למסמכים שעל בסיסם נערכה ההתחשבנות החודשית, אומר לוי שמדובר כרטיסי עבודה חתומים על ידי מנהליה העבודה שאותם הוא צירף לחשבוניות החיוב ששלח לאותן חברות שהזמינו ממניו את שירותי השמירה. הייתכן שלא נותרו בידי ש. אור העתקים? ואם נותרו - מדוע לא ביקש הסנגור מלוי שהעיד כעד הגנה, שיצטייד במסמכים אלה ויציג אותם במהלך עדותו? ואם לא נותרו העתקים – מדוע לא ביקש הסניגור מלוי שימציא לו את רשימת הלקוחות שקיבלו את אותם מסמכם ומדוע לא פנה אליהם בבקשה לקבל מהם את כרטיסי עבודה? העובדה שלא נעשה כל ניסיון לאתר המסמכים, מובילה למסקנה שפשוט אין כאלה.

בחקירה הנגדית מעומת לוי עם גרסת הנאשם בהודעות השניה עד החמישית לפי כלל לא סיפק שומרים לש. אור ולוי מכחיש גרסה זו ודבק בטענתו לפיה הנאשם אכן סיפק לו שומרים. כשנשאל לוי מיהו פארס הוא משיב שאין הוא מכיר אדם כזה וכי כל ההתנהלות שלו היתה מול הנאשם. אחר כך הוא משנה טעמו ואומר שפרס היה קבלן משנה שעמו הוא עבד עובר לשנת 2000. כשהוא מעומת עם גרסת הנאשם לפי הנאשמת הוציאה חשבוניות בגין העבודות שביצע למעשה פארס שולל זאת לוי באומרו שבשנים 2005-2006 לא היה לו שום קשר עם פארס וכי הוא התקשר רק עם הנאשם. באופן מפתיע אין לוי זוכר מדוע נפסקה ההתקשרות של ש. אור עם הנאשמת.

בחקירה החוזרת אומר לוי בתשובה לשאלת הסניגור שבשום שלב לא אמר לו הנאשם להגיד בביהמ"ש משהו שהוא לא אמת.

לוי, בדיוק כמו הנאשם, מסתפק באמירות כלליות ואינו יודע למסור פרטים מלאים על ההתקשרות בין הנאשמת לש. אור, לא מתבסס על מסמכים - והכל כשהוא באופן ברור עד מעוניין, שהרי שאם אם לא יתמוך בגרסת הנאשם הוא עלול להפליל את עצמו כמו גם את ש. אור.

12. הייתם מסארווה (להלן: "הייתם"), מי שהקים את הנאשמת יחד עם הנאשם ושימש מנהלה, סיפר על הלקוחות של הנאשמת שלהם היא ביצעה עבודות בניה ואחר כך טען שש.אור - כמו קז.א.מ. ודור יניר- סיפקה עובדים לנאשמת . כך בניגוד מוחלט לגרסת הנאשם! אחר כך הוא אומר שהנאשמת סיפקה עובדים לש. אור וכי את העובדים סיפקו לה איברהים מק.ז.א.מ, וטארק שלשיטת הייתם עבד בש. אור.

כשהייתם נשאל בחקירה הנגדית האם זכר את הדברים טוב יותר בשנת 2008, עת נחקר במ.ע.מ., הוא אינו משיב על השאלה, והוא בוחר לומר שהוא לא ראה את הנאשם שנים, שהוא לא דיבר אתו, ושאין לו את מספרה טלפון שלו. כך מבלי שנשאל כלל דבר כלשהו בעניין הקשר הנוכחי שלו עם הנאשם, וההתנדבות הזו של הייתם מעוררת סימן שאלה גדול ומטילה צל כבד על מהימנותו. אשר לחקירה במע"מ הוא אומר שלאחר שהחוקר אמר לו שהנאשם מוכר חשבוניות הוא פחד, ואף התבלבל במהלך החקירה, ואולי לא ענה נכון, אך זאת בתום לב, ולא כי צריך לשקר. ושוב הוא טוען מיוזמתו שלא ראה את הנאשם הרבה שנים. בהמשך הוא מאשר שבהודעתו אמר שהתעסק בפרויקט אחד בלבד של חברת בצלאל, וכי העובדים הם עובדיה השכירים של הנאשמת , והוא מוסיף עתה שחלק היו קבלני משנה. או אז מטיח בו התובע שבהודעה אמר שלא היה להם קבלן שסיפק פועלים אלא כולם היו עובדי הנאשמת. על כך הוא אומר שהוא לא יודע, וכי בא אחד שהציע לו לקבל עובדים ממנו והם עבדו אתו. כשנשאל האם לא זכר זאת בעת שנחקר במע"מ השיב שהיו לו אז בעיות, ועם זאת הוסיף ואמר שגם עכשיו יש לו בעיות, והוא מבולבל, ו"לא הכי יציב בעולם". הוא מאשר שאמר בהודעתו שיש להם עוד אתר עבודה באשקלון וגם שם היו לנאשמת עובדים שכירים, 3-4 פועלים בחודש. אחר כך מעמת אותו התובע עם האמירה בהודעתו, לפיה אין להם קבלן משנה שמספק עובדים או עושה עבודה, והוא טוען שהיו שתי חברות שסיפקו להם עובדים. ושוב הוא נשאל לפשר השינוי בגרסתו, והוא משיב שהוא לא יודע, שהיה מבולבל, שפחד, וכי מטעם זה גם אמר בחקירה שלא מכיר את אברהים ואת ק.ז.א.מ., וגם לא את טארק ודור יניר, והוא שב ומתרץ זאת גם בכך שלא ידע על מה מדובר. אחר כך הוא אומר שגם עכשיו יש לו צרות מבית, וכי בעת שעבד עם הנאשמים, הנאשם היה זה שעשה את העסקאות וסיפר לו עליהם. מפיו של הייתם אנו למדים לדעת, שהלכה למעשה הוא רוב הזמן היה עסוק בפרויקט בלוד ולא ממש עסק בניהולה של הנאשמת.

ובהמשך שב הייתם ואומר שש. אור סיפקה פועלים לנאשמת, אבל אין הוא יודע כמה פועלים סופקו שכן הנאשם טיפל בזה ובחשבונות מולם. אחר כך הוא אומר שש. אור סיפקה והנאשמת סיפקה, והוא שוב טוען שהוא מבולבל. הוא שב ואומר שהנאשם היה אחראי על החשבונות. הוא מאשר שבהודעתו אמר שלא מכיר חברה בשם ש. אור והוא שב ותולה זאת בהיותו מפוחד ומבולבל, ואף מודאג בשל כך שהחוקר אמר לו שהנאשם "השתולל".

בחקירה החוזרת הוא אומר שהיו חברות שסיפקו עובדים לנאשמת והיו חברות שהנאשמת סיפקה להם עובדים, אבל הוא לא זוכר בדיוק.

עדותו של הייתם אשר סותרת בחלקה את גרסת הנאשם – בהודעה הראשונה ובעדותו, שכן מועלית בה טענה שלא בה זכרה בגרסת הנאשם ו/או בגרסת טארק ו/או בגרסת אברהים ו/או בגרסת פתחי - שתובא להלן, שכן לראשונה עולה הטענה שגם ש. אור סיפקה עובדים לנאשמת, כשבעצם לא ברור לצורך מה. ולא זו בבד אלא שכדותו של הייתם היא עדות כבושה שסותרת את הגרסה הראשונה של הייתם – בהודעה שנגבתה ממנו, כשההסבר שהוא נותן לכך אינו מניח את הדעת. אגב, גם הייתם, כמי שהיה מנהלה של הנאשמת לזמן מה הוא עד מעוניין שצריך להרחיק מעצמו את סכנת ההסתבכות העצמית בעבירה המיוחסת לנאשמים. משכך אין ליתן אמון בגרסה שנשמעת מפיו כשהוא ניצב על דוכן העדים. פשיטא, שעדותו של הייתם אנה מועילה לנאשמים.

13. פתחי שהעיד אף הוא כעד הגנה סיפר שעבד אצל הנאשמת כאחראי על פועלים וכי הוא מכיר את ש. אור. לדבריו הנאשמת סיפקה שומרים לש. אור כשהוא היה האדם שדאג שקבלני המשנה של הנאשמת יספקו את השומרים. קבלני המשנה היו דור יניר באמצעות טארק וק.ז.א.מ. באמצעות אברהים. טארק סיפק שומרים גם לפרויקט נוסף לא של ש. אור באתר בכפר גנים. לגבי ההתחשבנות הוא אומר שבסוף החודש טארק ואברהים היו מגיעים עם הכרטיסים של השומרים כשהם חתומים על ידי מנהלי העבודה באתרים, הנאשם היה מתחשבן איתם ונותן להם שיקים. לדבריו הוא עצמו שלח את הקבלנים לחג'אמי לפרוע את השיקים של הנאשמת, ובמקרה כזה חגאמי היה מציין את האות פ' על השיק כסימן זיהוי לכך שהוא זה ששלח אליו את הקבלן. לעיתים הוא עצמו התלווה אל טאראק ואיברהים לחג'אמי, ולדבריו השיקים שנתן להם הנאשם ושאותם הם פרטו אצל החלפנים היה תמורת עבודה שהם בצעו לנאשם. בסוף החקירה הנגדית הוא מאשר שהוא לא הוזמן לחקירה במע"מ.

בחקירה הנגדית הוא אומר שעבד אצל הנאשמת אולי מסוף 2004 תחילת 2005, ואין הוא זוכר במשך כמה שנים עבד. לדברו קיבל משכורת וגם היה לו רכב מהעבודה. כשמטיח בו התובע שהוא לא היה רשום כעובד אצל הנאשמים הוא אומר שזו בעיה של הנאשם והוא עומד על דעתו שעבד אצל הנאשמת. לדבריו אברהים עבד איתם בשנת 2004, וסיפק פועלים לעבודות בנין, וטארק עבד איתם בשנים 2005-2006, וסיפק שומרים. לגבי ההודאה של טארק בהוצאת חשבוניות פיקטיביות אומר פתחי שטארק משקר. לשאלה המתבקשת – מדוע צריך טארק לשקר אין הוא מספק כל תשובה.

בהמשך החקירה הנגדית הוא מתבקש לומר על כמה פועלים הוא היה אחראי והוא אומר שמסובך לענות על השאלה, כי מדובר בעבודה גדולה במספר נקודות שמירה ולבסוף הוא מעריך שמדובר היה בסביבות 150-160 פועלים שסופקו לש. אור, ולגבי אלה שעבדו באתר שבכפר גנים אי אפשר לדעת בדיוק, ואין הוא מבהיר מדוע, פרט לכך שהוא אומר שהמספר השתנה לפי הצרכים. ובכל זאת תמוהה העובדה שהוא אינו מסוגל לנקוב במספר על דרך האומדנה. כשהוא נשאל היכן היו האתרים שבהם בוצעה השמירה הוא עונה תשובה כללית, שרובם היו בשרון במרכז ובדרום וחלק בצפון. תמוהה העובד שמי ששימש לדבריו אחראי על השמת שומרים אינו יודע לומר היכך הושמו אותם עובדים – שומרים. העובדה שפתחי אינו מסוגל למסור את האינפורמציה שעל פני הדברים אמורים להיות בידיעתי מקעקעת את מהימנותו, ולכן גם עדותו אין בה כדי לאמת ולאשש את גרסת הנאשמים.

14. איימן עבוד (להלן: "איימן"), שעבד אצל הנאשמת כמנהל ביצוע סיפר בעדותו שלפרויקט בהוד השרון סופקו הפועלים על ידי טארק. מדי שבועיים הוא היה נפגש עם טארק וחותם על כרטיסי העובדים כדי שטארק יוכל להתחשבן עם הנאשמת. לגבי תשלומים הוא אומר שזה לא היה תפקידו וזה היה לפי הסיכום ביניהם קרי: בין טארק לנאשמים. הוא מבהיר שחתימתו על הכרטיסים היתה אישור תשלום וטארק היה פונה לנאשמת כדי לקבל כסף. בהתחשבנות שהוא עשה אתו הם סכמו את שעות העבודה של הפועלים.

בחקירה הנגדית הוא אומר שעבד רק בפרויקט בהוד השרון במשך 3-4 חודשים, ולדבריו היו שם 20-25 פועלים. אין הוא יודע מה היו הסיכומים בין הנאשמת לדור יניר, וגם אין זה מתפקידו. כשמטיח בו הסניגור שטארק מרצה עונש מאסר בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות משום שלא סיפק דבר לנאשמים איימן לא מכחיש זאת ומסתפק באמירה שהוא אינו יודע. תגובה זו היא תמוה בשים לב לטענות שנטענו על ידי איימן, כפי שהבאנו אותן לעיל. אגב, גם איימן אינו יודע למסור את רשימת כל הפרויקטים שבם ספקה דור יניר שומרים ומספר השומרים שהוא נוקב בו בוודאי אינו מתיישב עם הסכומים הגבוהים שבחשבוניות. לכן, במכלול המצטבר של הדברים לא ניתן ליתן אמון בגרסתו.

15. פואד דראושה (להלן: "פואד") עבד אף הוא אצל הנאשמת, תחילה כפועל ובהמשך כאחראי על העובדים ועל הספקים, וזאת בשנים 2004-2005. פואד אומר שמדובר היה בעבודות בניה ושיפוצים, בהרבה פרויקטים והוא נוקב בששה מקומות: רמת השרון, פתח תקוה, אשדוד, לוד, תל אביב ונתניה. הוא אומר שטארק ואברהים היו הקבלנים שספקו פועלים, וכי בסוף כל חודש הוא היה בודק יחד איתם את כרטיסי העובדים ומאשר חשבונות. לדבריו הנאשם אמר לו שטארק הוא מחברת השמירה. ועם זאת כפי שציינו לעיל פואד מדבר על פועלים שעבדו בבניין ולא על שומרים.

בחקירה הנגדית אומר פואד שבמסגרת תפקידו סיפק הרבה עובדים, ועם זאת הוא אומר שהיה אחראי לארבעים עובדים. לדבריו לא רק טארק סיפק עובדים לנאשמת אלא גם הנאשמת סיפקה לו עובדים – טענה שבאמור לא בא זכרה באף לא אחת מהגרסאות של הנאשם, וגם לא בגרסתו של טארק - הייתכן? לשיטתו של פואד טארק סיפק 10-12 עובדים, ובטח לא 100 עובדים וברור שמספר כזה קטן של עובדים לא תואם את סכומי החשבוניות. הגם שפואד מכיר את טראק באופן מפתיע הוא לא יודע מהי דור יניר. הכיצד? גם לגבי אברהים אומר פואד שהוא סיפק 10-12 עובדים שכן מספרם של כל עובדי הנאשמת היה 40-50, ושוב המספרים לא תואמים את הסכומים הגבוהים של החשבוניות. לשיטתי של פואד התשלום לכל העובדים הסתכם בכל חודש בכ – 140,000 ₪, סכום שנופל מרוב סכומי החשבוניות.

בחקירה החוזרת אומר פואד שהוא טיפל בפרויקטים שבאור המרכז ומוסיף גם שלא טיפל בפרויקטים הגדולים. גם אם נקבל את הדברים הללו ככתבם וכלשונם עדיין אין ראיה – ולו בדמות עדות מסודרת ומפורטת – לגבי אתרים אחרים ומספר העובדים שסופקו לאותם אתרים. משכך גם עדותו של פואד שכאמור אינה תואמת במלואם את גרסת הנאשם, אין בה כדי להסביר ולבסס את סכומי מרבית החשבוניות, ומשכך אין בה כדי לסייע לנאשמים.

16. בן יעקב דוד (להלן: "דוד"), שהעסיק את הנאשמת כקבלן משנה באתר עבודה בגדרה שם הוא עצמו היה הקבלן, מספר שטארק היה מגיע לאתר בתור מי שעבד עם הנאשמים, והיתה לו נוכחות ומעורבות במקום. בחקירה הנגדית הוא מבהיר שהנאשם סיפק לו עובדים לעבודות בניה והוא התרשם שטארק הוא קבלן משנה אבל הוא לא יודע מה בדיוק היה טיב היחסים ביניהם. יושם נא אל לב, דוד מתייחס בעדותו לאספקת פועלים לביצוע עבודות בניה ולא לאספקת שומרים. כך שגם היו אתרים שבהם טארק סיפק לנאשמים עובדים לעבודות בניה עדיין אין בכך כדי להעיד על אספקת שומרים לש. אור. לכן אין בעדותו של דוד כדי ללמד אותנו על כך שהחשבוניות נשוא תיק זה אכן מגלמות עסקאות אמתיות.

17. אליהו דוזטס (להלן: "אליהו"), שהנאשמת היתה לקוחה שלו בשנים 2005-2006 סיפר בעדותו שהוא סיפק לנאשמת חומרים לבניה, שבהם היא השתמשה הן לצורכי בניה והן למכירה למאגר הלקוחות שלה. לדבריו טארק עבד מולו בפעילות השוטפת של פרויקט כפר גנים והוא היה מתקשר בקשר להזמנות ולאספקת טובין. בנוסף היה לו קשר עימו בעניין החלפת שיקים – כאשר הנאשמת נקלעה למצב שבו לא יכלה לשלם בשיקים היה אליהו משלם בעבורה וזאת כדי לאפשר לה להמשיך לתפקיד וכך לשלם לחברה שלו את החובות שהיא חבה לה. הגם שהוא הכיר את טארק אליהו מודה שלא היה לו מושג באמת מה טיב הקשר בין טארק לנאשמים, אבל הוא הבין שטארק הוא קבלן משנה של הנאשם. בגרסה הזאת דבק אליהו גם בחקירה הנגדית, עם זאת והגם שדבריו הם על פניהם מהימנים הרי אין בהם כדי להשליך על הפרשה נשוא כתב האישום דנן, שכן אליהו מתייחס לעבודות בנין, שלא מן הנמנע שנעשו על ידי הנאשמים ו/או טארק אבל אין הוא מתייחס כלל ועיקר לשירותים של אספקת עובדים ובעיקר לאספקת שומרים שהיא העסקה שלטענת הנאשם בבסיס החשבוניות נשוא תיק זה, ובכלל זה אין עדותו מתייחסת לנושא של אספקת שירותי שמירה לש. אור. משכך אין בעדותו של אליהו כדי לאשש ו/או לחזק את גרסת הנאשם. בשולי החקירה הנגדית אומר אליהו שהוא לא יודע על תחומי עיסוק נוספים של הנאשמת ואחר כך אומר שלמיטב זכרונו היה עיסוק בעובדים בתחום הבניה אבל הוא לא משוכנע שזה היה במסגרת הנאשמת. גם אם אכן היה עיסוק בנושא של אספקת עובדים בתחום הבניה אליהו אינו יודע לספר על אספקת שומרים.

18. כפי שציינו לעיל חג'אמי נקרא להעיד כעד הגנה, לאחר שהודעתו הוגשה בהסכמה. בחקירה הראשית הוא אמר שבשנת 2005 עסק בניכיון שיקים, ואישר ששיקים של הנאשמת שצילומיהם הוצגו בפניו נוכו אצלו. לדבריו על השיקים הוא ציין את האות R שזה הסימון שלו וכן את האות פ' והמשמעות היא שפתחי שלח אליו קבלנים או הגיע אליו יחד איתם לבצע את הניכיון כשהוא משמש כמעין ערב לשיקים.

בחקירה הנגדית הוא אומר שלא זוכר שנחקר אבל כשמוצגת בפניו הודעתו הוא מאשר את חתימתו עליה. הוא טוען שהנאשם ניכה אצלו כמה שיקים בודדים ושב וטוען שפתחי מסר לו את השיקים תוך שהוא מפנה לאות פ' שרשם על השיקים. כשמטיח בו התובע שהוא שיקר בהודעתו הוא מכחיש וטוען שהוטעה בחקירה. אין הוא מסביר את טענת ההטעיה. ובהמשך הוא שב וטוען שרוב השיקים נמסרו לו על ידי פתחי ורק בודדים על ידי הנאשם. כך הוא גם טוען בחקירה החוזרת.

ברור, שגרסתו המאוחרת של חג'אמי סותרת את הראשונה, וברור שאין בפיו הסבר משכנע לעניין שינוי הגרסה. תמוהה העובדה שחג'אמי שבפניו הוצגו כל השיקים בעת גביית ההודעה לא ציין שנרשמה עליהם האות פ' ולא ציין את המשמעות שיש ליתן לכך. קשה להניח שחג'אמי זוכר היום את הדברים טוב יותר מכפי שידע ו/או זכר אותם סמוך להתרחשותם. בנסיבות אלה קשה להעדיף את גרסתו המאוחרת של חג'אמי על פני הגרסה הראשונה. והגרסה הראשונה מחזקת כאמור לעיל את טענות המאשימה.

19. גם מופיד נקרא להעיד כעד הגנה, לאחר חילופי הסניגורים, והגם שהודעתו הוגשה בהסכמה. בחקירה הראשית הוא מספר שחסן הוא לקוח לא קטן, ושהוא שותפו של טארק, שאף הוא היה לקוח גדול. חסן, כך אומר מופיד, ניכה אצלו שיקים שנמשכו לפקודת דור יניר. דברים אלה אינם סותרים מה שאמר מופיד בהודעתו לעניין השיקים שפרע לנאשם עצמו ואשר נמשכו על חשבונה של הנאשמת.

בחקירה הנגדית הוא לא הסכים עם הגרסה שהציע לו התובע לפיה חסן ניכה אצלו את השיקים שמסר לו בעבור הנאשם, וגם מסר לנאשם את הכספים שקיבל ממנו, ואמר שהנאשם הוא לקוח לא קטן שלא היה צריך את חסן כדי לנכות שיקים אלא יכול היה לעשות זאת בעצמו. לדבריו הוא זוכר את הדברים חרף הזמן שחלף משנת 2005 עת בוצעו הניכיונות, בשל ההיכרות האישית שלו עם הלקוחות. אם כך, הוא היה אמור לדעת ולזכור זאת בעת גביית ההודעה, מה שלא קרבה בפועל. זאת ועוד, ברור לחלוטין שמה שאומר מופיד כשהוא ניצב על דוכן העדים , אינו סותר את מה שעולה מההודעה – הנאשם ניכה בעצמו שיקים שנמשכו על חשבונה של הנאשמת וקיבל את הכסף, משום שמופיד לא טוען בעדות שהוא כלל לא ניכה שיקים לנאשם. העובדה שהוא ניכה שיקים גם לאחרים לא שוללת את העובדה שהוא פרט שיקים גם לנאשם. דהיינו על פני הדברים חלק מהשיקים שהיו אמורים להיות תשלומים של הנאשמת לאחרים אכן נפרעו על ידי הנאשם והכסף נלקח על ידו. מסקנה זו עולה בקנה אחד – ולו לגבי חלק מהשיקים – עם טענת המאשימה, שהנאשם משך על חשבון הנאשמת שלא לצורך תשלום לדור יניר וק.ז.א.מ בגין עסקאות שלכאורה נעשו, אלא בגין קשיי המימון של הנאשמת, כשלמעשה לא נעשתה כל עסקה אמתית.

20. הבחינה המדוקדקת של הראיות שנפרשו בפני בית המשפט מובילה למסקנה שהמאשימה הרימה את הנטל והוכיחה הן באמצעותה ראיותיה שלה והן באמצעות הודאת הנאשם – בהודעות השניה – החמישית, שהנאשמים אכן עשו שימוש בחשבוניות שהוצאו על ידי דור יניר וק.ז.א.מ. הגם שהיו אלה חשבוניות פיקטיביות, דהיינו כאלה שאינן משקפות עסקה אמתית, וזאת כדי להקטין את סכומי המס שהיה על הנאשמת להעביר למ"מ. משבוצעה העבירה לא פעם אחת בודדת ומקרית אלא עשרים ואחת פעמים, דהיינו בשיטתיות ובעקביות, ובשים לב לסכומי המס שהנאשמת השתמטה מתשלומם המסקנה המתבקשת מאליה היא שהעבירה בוצעה בנסיבות מחמירות שבהן הנאשמים הונו שאת שלטונות מע"מ פעם אחר פעם, ובסכומים מאד גדולים.

אשר לנאשמים – חרף השורה הארוכה של העדים שעלו ובאו אל דוכן העדים והתאמצו לתמוך בגרסת הנאשמים, לא עלה בידי הנאשמים לסתור את ראיותיה של המאשימה, ולו על דרך של הקמת ספק סביר.

משכך המסקנה היא שהמאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשמים ביצעו את העבירה המיוחסת להם, ועשו זאת עשרים ואחת פעמים.

סוף דבר – אני מרשיעה את הנאשמים בביצוע עשרים ואחת עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס ערך מוסף – עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"ד, 25/12/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם: לאור ההרשעה, אנו נעשה ניסיון לקראת הטיעונים לעונש, להסדיר את החוב האזרחי. צריך ללמוד את הכרעת הדין וישנם עדי אופי לטובתו, שנביא. אני לא מוכן לטיעונים לעונש. אם סכום החוב ישולם, זה משמעותי. דיברנו שאם תהיה הרשעה, המשפחה תתגייס, אולי ימכרו נכסים ולדעתי, תהיה לכך השלכה על העונש. כמו כן, יש לו 3 ילדים קטנים שתלויים מאוד באב, עקב מבנה המשפחה, אולי נביא חוות דעת של עו"ס. אני צריך קצת זמן.

הנאשם 1: יש לי 3 ילדים קטנים ואני צריך קצת זמן כדי להתארגן.

ב"כ המאשימה: הדבר היחיד שהינו בעל השפעה משמעותית, הינו עניין הסרת המחדל. אכן, אם תהיה הסרת מחדל, זה משנה את הטיעונים לעונש. לגבי מכירת נכס, זה לא משהו שיכול לקרות בטווח זמן ריאלי. אני יכול לטעון עכשיו, אך לאור דברי חברי, אני מוכן לדחייה קצרה, על מנת שנוכל לסיים את ההליכים.

<#5#>

החלטה

משמבקש הנאשם לבחון את האפשרות של הסרת המחדל, לא יישמעו היום הטיעונים לעונש.

הטיעונים לעונש יישמעו בתאריך 8/1/14, שעה 09:00.

הנאשם מוזהר כי עליו להתייצב, שאם לא כן, יוצא כנגדו צו הבאה וניתן יהיה לקיים את הדיון בהעדרו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"ד, 25/12/2013 במעמד הנוכחים.

אתי כהן

הוקלד על ידי אתי כהן