המבקשות מבקשות במסגרת המרצת פתיחה זו שבית המשפט יצהיר שהן הבעלים של המיטלטלין לפי רשימה שצורפה (להלן: (המיטלטלין") המצויים ברח' שטיינברג 7 רמת מוצא (להלן: "הנכס") וכי למשיבים הפורמליים -החייבים בתיק הוצל"פ 03-29578-08-0-(להלן: "החייבים") אין כל זכות בהם. כמו כן מבוקש שבית המשפט יתן פסק דין הצהרתי לפיו הכתובת הנ"ל הינה כתובתה של המבקשת 1 ולפיכך יש לבטל את העיקולים שהוטלו על המיטלטלין ולהורות כי אין להמשיך בהליכי עיקול בנכס בגין חובם של המשיבים הפורמליים.

המשיבה היא הזוכה בתיק ההוצל"פ הנ"ל. תיק ההוצל"פ נפתח בגין חוב גבוה של החייבים. החוב נבע מכך שהחייבת 1 שכרה מהמשיבה נכס לצורך הפעלת עסק של שמלות ערב שמלות כלה ומכון איפור ולא שילמה את דמי השכירות. החייבת 3 היתה בעלת המניות של החייבת 1 והחייב 2 הוא בעלה (החייבים 2 ו- 3 חיים היום בנפרד - לפי האמור בתובענה).

במסגרת הליכים שנקטה המשיבה נגד החייבים ננקט הליך של פינוי המושכר ששכרה החייבת 1 מהמשיבה. לאחר הפינוי הוצאו כל המיטלטלין של החייבת 1 שהיו בנכס והועברו, לבקשת החייבים, לנכס. הליך הפינוי בוצע ביום 15.3.09.

ביום 7.4.09 הוקמה המבקשת 1, בעלת המניות שלה היא המבקשת 2 שהיא ביתה של החייבת 2.

המשיבה המשיכה בהליכים נגד החייבים ובמסגרת הליכים אילו נקטה הליך של עיקול מיטלטלין בנכס. המבקשת טענה שמדובר במיטלטלין שלה וביקשה מכב' רשם ההוצל"פ לבטל את העיקול. כב' רשם ההוצל"פ הורה שעל המבקשת להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי וכך עשתה המבקשת. המבקשת הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה ובה ביקשה להצהיר שהיא בעלת המיטלטלין ואין לעקלם בגין חובם של החייבים. הבקשה נדונה בפני כב' השופטת זינגר בתיק ה.פ. 716/09. בסיומו של ההליך ניתן פס"ד בו קבעה השופטת זינגר כי המבקשת לא הצליחה לשכנע שהמיטלטלין שבנכס שייכים לה ולא לחייבים ולפיכך דחתה את התובענה. במסגרת פסק הדין התירה כב' השופטת זינגר למשיבה להמשיך בהליכי עיקול בנכס וכן הורתה כי המבקשת לא תהא רשאית להוציא חפצים מהנכס למשך 90 יום מיום מתן פסק הדין. להבטחת צו זה הורתה כב' השופטת זינגר כי הפיקדון שהפקידה המבקשת, בעת הגשת התובענה וקבלת הצו הארעי, לא תוחזר למבקשת ולמעט סך של 5,000 ₪ שיועברו למשיבה כשכר טרחת עו"ד תיוותר יתרת הפיקדון בתיק בית המשפט ותוחזר רק לאחר 90 יום ורק אם לא תהיה טענה של הברחת נכסים.

בעקבות פסק הדין הנ"ל ננקט הליך עיקול בנכס ובמסגרתו הוצאו מהנכס כל המיטלטלין שהיו שווי ערך. בדו"ח העיקול מיום 21.4.10 נכתב כך:

"כל הציוד נארז ב- 10 באלות והועמס על המשאית. פרט לכך ובהתייעצות עם ירון מהמחסן לא נלקחו פריטים אשר הוברר כי אינם ברי ערך. פרט למה שנלקח לא נמצאו דברי ערך ברי עיקול. כל מה שהיה בר עיקול הוצא מהבית".

ביום 3.6.10 הגישה המבקשת בקשה לעיקול והוצאת מיטלטלין מהנכס הבקשה נענתה בחיוב על ידי כב' רשמת ההוצל"פ. המבקשת הגישה בקשה לביטול העיקול ובתום דיון בפני כב' הרשמת אבגנים ויינשטיין ניתנה החלטה , ביום 18.7.10 , לפיה המבקשת לא הצליחה לשכנע שמדובר במיטלטלין השייכים לה לפיכך העיקול לא בוטל ואולם ההליך עוכב עד יום 1.8.10 על מנת לאפשר למבקשת להגיש תביעה לביהמ"ש למתן פס"ד הצהרתי. בעקבות החלטה זו נפתח ההליך שבפני.

המבקשות טוענות כי לאחר שהוצאו כל המיטלטלין שהיו ברי ערך, כפי שעולה מדוח העיקול, הן רכשו מיטלטלין חדשים כדי שיוכלו לנהל את העסק. לטענתן אין להסתמך עוד על החלטת כב' השופט זינגר שכן זו הסתמכה על כך שהמיטלטלין שהיו בנכס היו אלה שהוצאו מבית העסק הקודם של החייבים. עתה, משהוברר שכל המיטלטלין שהיו בעבר של החייבים ואשר היו בעלי ערך כלשהו כבר עוקלו, ברור שהמיטלטלין החדשים אינם של החייבים ולפיכך, לטענתה , אין לעקלם בגין חובות של החייבים.

המשיבה טוענת כי לא הוכח שהמיטלטלין הינם של המבקשות. לטענתה מדובר בשיטת עבודה לפיה כל פעם שעסק של החייבים כושל וצובר חובות, מוקמת חברה חדשה על מנת להימלט מהנושים. לטענת המשיבה, החייבים מסתתרים מאחורי מסך התאגדות של המבקשת מס' 1 וזאת על מנת לרמות את הנושים תוך ניצול ושימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של המבקשת 1. המשיבה פירטה את הליכי הרמיה הקודמים בהם נקטו החייבים כדי להימלט מתשלום חובותיהם, כולל החברות השונות שהוקמו בעבר, כאשר חברה קודמת נתקלה בקשיים כספיים.

לטענת המשיבה, המבקשת 2 עבדה אצל החייבת 1 כשכירה באגף האיפור של העסק שהוא נספח למערך השירותים שנתנו החייבים. המשיבה טוענת עוד כי עיון באתר האינטרנט יכול ללמד אף הוא שהעסק מנוהל כאשר החייבת בחזית והיא הרוח החיה בעסק. המשיבה ביקשה למחוק את כותרת ההליך ולהסבו לתביעה רגילה על מנת לאפשר לה הגשת תביעה שכנגד ובמסגרתה לבקש הרמת מסך בין החברות. בקשה זו נדחתה על ידי. על החלטה זו וכמה החלטות נוספות הוגש ערעור שהתקבל והענין הוחזר אלי, על מנת לאפשר למשיבה להגיב. גם לאחר תגובת המשיבה הותרתי את ההליך בדרך של המרצת פתיחה כאשר הבהרתי כי פתוחה למשיבה הדרך להגיש תובענה נפרדת בענין הרמת המסך בין החברות. תביעה כזו לא הוגשה לפיכך נשמע ההליך בדרך של המרצת פתיחה.

במסגרת ההליך נחקרו המבקשת 2 והמצהיר מטעם המשיבה.

במסגרת ניהול ההליך התברר כי בינתיים העסק אינו מנוהל יותר מהבית ברח' שטיינברג 8 במוצא אלא ברח' דרך אלון 8 בבית זית. לטענת המבקשת העסק הועבר לכתובת זו כחצי שנה לפני הדיון. הוצגו למבקשת דפי אינטרנט שונים בהם מופיעה החייבת כחלק מהעסק והמבקשת השיבה שהיא המנהלת היחידה של העסק. החייבת עובדת שלה ומשתכרת 4,500 ₪ לחודש ודפי האינטרנט שהוצגו הם מהעבר או פרסומים חינמיים שאינם בשליטת המבקשות.

מטעם המשיבה העיד מי שהיה סמנכ"ל שלה. בזמן מתן העדות הוא כבר לא היה עובד של המשיבה. לדבריו, מדובר בניסיונות התחמקות מחושבים של החייבים כפי שפורט לעיל. לדבריו לא הוכח כי מדובר במיטלטלין שנרכשו על ידי המבקשות או מי מהן ולפיכך ולאור ההחלטות הקודמות הן של בית משפט והן של רשמי ההוצל"פ יש לדחות את הבקשה.

בתום הדיון הוריתי על סיכומים בכתב ולאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

1. בניגוד להליך שנוהל בפני כב' השופטת זינגר, שם ההנחה היתה שהציוד שעיקולו התבקש היה הציוד שהוצא מבית העסק של החייבים כאשר בוצע הפינוי, בהליך שבפני מדובר במיטלטלין שלא היו שייכים בעבר לחייבת 1. על פי דוח העיקול שבוצע לאחר החלטת כב' השופטת זינגר הוצאו מהנכס כל המיטלטלין שווי הערך לפיכך ברור שהמיטלטלין שמבקשים עכשיו לעקל הינם מיטלטלין שהובאו למקום העסק לאחר ביצוע העיקול.
2. הנכס ברח' שטיינברג שימש בעבר כבית המגורים של החייבים לפיכך ולמרות ההסכמים החדשים שנחתמו לגבי הנכס, מוטל על המבקשות הנטל להוכיח שהמיטלטלין אינם שייכם לחייבים אלא להן. על פי הוראות החוק נכס שנמצא במקום מגורים של חייב חזקה שהוא שלו אלא אם כן מוכח אחרת.
3. בהליך שבפני אין מקום לדון בשאלת הרמת המסך בין החברות. המשיבה ביקשה לבטל את ההליך כהליך שמתנהל בדרך של המרצת פתיחה על מנת לאפשר לה להגיש תובענה נגדית בענין הרמת מסך בין החברות. בקשה זו לא התקבלה ובסופו של דבר, תוך שמירת זכותה של המשיבה להגיש תובענה נפרדת בענין הרמת המסך, מיקדתי את הדיון בשאלת הבעלות על המעוקלים. לפיכך, הדיון שבפני אמור להתמקד בבעלות על המיטלטלין ולא בשאלת הרמת המסך. אין בפסק דין זה כדי למנוע מהנתבעת להגיש תובענה נפרדת לענין הרמת המסך, ואולם, כאמור, פסק דין זה מתמקד בשאלת הבעלות במיטלטליןבלבד, האם המבקשות הן בעלות המיטלטלין או החייבים. גם אם יקבע בהליך זה כי המיטלטלין או חלקם הינם בבעלות המבקשות אין בכך כדי למנוע מהמשיבה הגשת תובענה מתאימה לענין הרמת המסך ואם וככל שיתברר שיש להרים את המסך ניתן יהיה להמשיך בהליכי גביה בדרך של עיקול אותם מיטלטלין.
4. לא התרשמתי מתוך העדויות שמטרת הקמת העסק של המבקשות היתה התחמקות מהנושים. אכן העסק של החייבים נכשל ונכנס לקשיים כלכליים. האם משמעות הדבר הוא שביתם של החייבים לא תוכל יותר לפתוח עסק דומה כל ימי חייה?? מתוך עדותה של המבקשת התרשמתי שהיא אכן ניסתה להקים עסק חדש, אמנם עסק שדומה במהותו לעסק שהפעילה אמה ושהיא עבדה בו ואולם אין די בכך כדי לקבוע שמטרת הקמת העסק היתה התחמקות מהנושים. כאמור, הליך זה לא נועד לשאלת הרמת המסך לפיכך אין בקביעה זו כדי לשלול מהמשיבה הגשת תובענה מתאימה בשאלת הרמת המסך.
5. באשר לרשימת המיטלטלין שבנכס שלגביהם התבקש פסק הדין ההצהרתי, כאמור, לטעמי לאור העובדה שמדובר בנכס ששימש לפחות בעברו למגורי החייבים, על המבקשות הנטל להראות שמדובר במיטלטלין שאינם שייכים לחייבות. את רשימת המיטלטלין שלגביה התבקש הצו ניתן לחלק לשניים.

האחד, מיטלטלין שלגביהם יש חשבוניות שהם נרכשו על ידי המבקשות או מי מהן.

השני, מיטלטלין המצויים ברשימה אך אין לגביהם ראיה שהם נרכשו על ידי המבקשות.

באשר למיטלטלין שלגביהם יש קבלות או חשבוניות שהם נרכשו על ידי המבקשות או מי מהן הצליחו המבקשות לעמוד בנטל ולהראות שמדובר במיטלטלין שלהם ולא של החייבים (כאמור מבלי לפגוע באפשרות שנשמרה למשיבה להגיש תובענה נפרדת לענין הרמת מסך). באשר ליתר המיטלטלין אין די בטענת המבקשים שמדובר בציוד שלהם. לא הובאה כל ראיה לגבי הבעלות על מיטלטלין אילו. על אף שלפי הטענה שבבקשה מדובר במיטלטלין שניתנו למבקשות על ידי בני משפחה, לא הובאה כל עדות של מי שנתן את המיטלטלין למבקשות. אני קובע איפוא כי לגבי מיטלטלין אילו לא עמדו המבקשות בנטל המוטל עליהם להוכיח שמדובר ברכוש השייך להן ולא לחייבים.

התוצאה היא איפוא שניתן בזה צו הצהרתי לפיו המיטלטלין שלגביהם יש חשבונית שהם נרכשו על ידי המבקשות או מי מהן הינם בבעלות המבקשות ולא ניתן לעקל אותם בגין חובות של החייבים (כאמור, אין במתן צו זה למנוע מהמשיבה הגשת תובענה להרמת מסך ובאמצעותה, אם תתקבל, לעקל את אותם מיטלטלין). לגבי יתר המיטלטלין שאין לגביהם חשבוניות או קבלות שהן נרכשו על ידי המבקשים או מי מהן, לא ניתן צו והמשיבה רשאית להמשיך בהליכי עיקול לגביהם שכן לא נסתרה לגביהם החזקה שהם שייכים לחייבים.

לאור התוצאה אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה