בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעת לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת לטענתה, בעקבות נפילתה עת צעדה ברחוב הספורט בחיפה (להלן: "הרחוב") ביום 08.01.2008 (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, ביום התאונה בזמן חזרתה מעבודתה בשעות הערב, ועת צעדה ברחוב, רגלה נתקלה בבור שהיה פעור בכביש (להלן: "המפגע") וכתוצאה מכך, התובעת נפלה ונחבלה בראשה, בפניה, בגבה ובצווארה.

לטענת התובעת נגרמו לה בעקבות התאונה שפשופים במצח ובאף, סבלה מסחרחורות, מכאבי ראש, בחילות, הקאות, ותחושות של עייפות וכבדות בראש, סטייה באף והפרעות בנשימה.

בחלוף כארבעה חודשים מהתאונה, התובעת החלה להתלונן על כאבים בגב ובצוואר ואז הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה.

התובעת הגישה תמונות המפגע הנטען. התובעת הגישה תמונות פניה המראים את הפגיעות והשפשופים במצחה ובאפה. מדובר בתמונות שצולמו בסמוך מאוד למועד התאונה.

התובעת טענה, כי נעדרה מעבודתה למשך חודשיים ימים בעקבות התאונה. אך, המוסד לביטוח לאומי, שהכיר בפגיעתה כפגיעה בעבודה, שילם לה דמי פגיעה עבור חודש אחד בלבד.

התובעת ילידית 1964, ערב התאונה עבדה בעבודות משק בית ושכרה עמד על 3,580 ₪ לחודש, בהתאם לדיווחים מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובעת, נפילתה נגרמה עקב רשלנותה של הנתבעת המתבטאת, בין היתר, בכך שלא דאגה לתחזוקת הכבישים בצורה סבירה ושלא דאגה לסלק את המפגע מדרכם של הולכי רגל ועוברי אורח, ובכללם התובעת.

יודגש, כי בדיון בפניי נטען על ידי ב"כ התובעת, כי התובעת הלכה בכביש עצמו, משנאלצה לחצותו לצורך זריקת שק אשפה במיכלית שבצידו השני של הרחוב.

לתובעת אין כל טענה לנכות צמיתה עקב התאונה. אך, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת לפצותה בגין כאב וסבל, בגין הוצאותיה עבור נסיעותיה לטיפולים והביקורים בקופ"ח, בגין עזרת צד ג' בעבר ובגין הפסדי שכרה מעבר לדמי הפגיעה ששולמו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בנוסף לראשי הנזק שלעיל, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאותיה בגין הליך זה (שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט).

הנתבעת כפרה בעצם קרות האירוע. מכל מקום, הנתבעת טענה כי המדובר באירוע שאינו מקים את אחריותה ו/או חבותה כלפי התובעת, משמדובר בסיכון רגיל וטבעי.

לחילופין, הנתבעת טענה, כי היה ולא תידחה התביעה, אזי יש להשית על התובעת אשם תורם בשיעור של 50%.

הנתבעת כפרה בכלל הנזקים הנטענים על ידי התובעת ובקיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הנזקים הנטענים על ידה לבין התאונה ובפרט, בין כאבי הגב והצוואר וטיפולי הפיזיותרפיה הנטענים לבין התאונה.

באשר לנזקים המיוחדים הנטעים על ידי התובעת, הנתבעת טענה כי בהעדר כל הוכחה בצידם הרי שאין מנוס מדחיית דרישותיה של התובעת בגין נזקים אלה.

באשר לעזרת צד ג', הנתבעת טענה, ובנוסף לטענותיה שלעיל, כי עזרת בני המשפחה, ככל שניתנה לתובעת, לא חרגה ממסגרת העזרה הרגילה והמקובלת בין בני המשפחה ולא נתלווה אליה כל הפסד בפועל, כך שאינה ברת פיצוי.

הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,000 ₪ בצירוף סך של 3,520 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התיק הסתיים בפשרה בקדם המשפט השלישי, כאשר רק בשניים מתוכם התקיימו דיונים לגופו של עניין. בנסיבות, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.