בפניי תביעה כספית חוזית ע"ס 8,000 ₪.

לטענת התובעת, נחתם בין התובעת והנתבע ביום 31.12.09 הסכם למתן שירותי פחחות וצבע בגין רכב מס' רישוי 5874836 ולפיו התחייב הנתבע כלפי התובעת לשלם עבור השירות.

הנתבע שילם רק סכום של 17,958 ₪, הגם שהחוב היה גבוה יותר ועמד על כ- 25,000 ₪ ומכאן התביעה הכספית לתשלום סך של 7,040 ₪ נכון ליום 31.12.09, אשר לא שולמה ע"י הנתבע.

הנתבע מצידו טוען, כי לא נחתם הסכם שירות עם התובעת וכל השירות נעשה ע"י צד ג' (חב' הביטוח שביטחה את רכב הנתבע).

הנתבע טוען, כי את הסכום של 17,958 ₪ שילם דרך צד ג' והסכום הזה היה עבור כל השירות שקיבל מהתובע.

לטענת הנתבע, הוא הודיע לצד ג', כי התובעת לא סיימה את עבודתה ו/או תיקנה את הנזק כמו שצריך.

לטענתו אף גרמה לו התובעת לנזקים נוספים.

ביום 30.4.13 נשמע התיק בראיות, במהלכו נחקר נציג התובעת מר בחוס חוסאם וכן הנתבע.

נציג התובעת זיהה בביהמ"ש את הנתבע כמי שתיקן את הרכב.

לטענת התובעת, קיבל הנתבע את כל הכסף מחב' הביטוח שלו לצורך תיקון הרכב אצל התובעת, למעט ירידת ערך, ואולם נמנע מלהעביר את מלוא הסכום לתובעת.

הנתבע מצידו ציין, כי את כל הכסף שקיבל מחב' הביטוח העביר לתובעת.

עוד העיד בישיבת ביהמ"ש: "אני עשיתי תאונה. בא סוכן הביטוח ואמר לי שאני לא אשלם כלום. יש לו חבר בשפרעם וניקח את הרכב אליו. צילמתי את התאונה ואמרו לי בסכנין שהתיקון זה 3,000, 4,000 ₪. אני לא מבין את הסכומים האלה עכשיו. אני לא מבין למה הוא רצה 18,20 אלף ש"ח".

בתשובה לשאלה כיצד חזר שיק שנתן ע"ס 3,540 ₪ מחמת העדר כיסוי, הסביר כי הוא צריך לבדוק עם סוכן הביטוח כמה קיבל.

עוד טען לגבי נזקים שנגרמו ברכב (עמ' 8 לפרוטוקול) "פעם נפלה הדלת. יש לי אוטו של הסעות ויש לי את המלווה שיכולה להעיד. הוא אמר ששם דלת חדשה. אמרו לי שהדלת ישנה. יכולתי לתבוע אותו ולא רציתי".

על מנת להשלים את התמונה, לאור טענות הנתבע, אפשרתי לנתבע להמציא מסמכים מסוכן הביטוח וגם להתייחס לשיק ע"ס 3,540 ₪.

הנתבע מצידו צירף מסמך של הכשרה חב' לביטוח, שבו מתייחסים לסכומים אשר קיבל מחב' הביטוח בסך של 16,436 ₪.

לטענתו, השיק אליו התייחסה התובעת (3,540 ₪) היה כנראה שיק ביטחון.

התובעת מצידה מפנה לכך, כי על פי חוות הדעת השמאית עלות התיקון היה 21,457 ₪ בתוספת מע"מ. השיק ע"ס 3,540 ₪ היה על סכום המע"מ, שיק שלא כובד.

תוספת המע"מ מצביע על סכום תיקון של 24,998 ₪ (כ- 25,000 ₪).

התובעת מסבירה כי היא אינה חייבת לשלם את ההשתתפות העצמית של הנתבע וגם לא את עלות הגרירה או הוצאות הכינון וכי מדובר בתיקון שנעשה שתמורתו לא שולמה.

לאחר שעברתי על נתוני התיק ועל טענות הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל.

טענתו של הנתבע להעדר יריבות עם התובעת, דינה להידחות הן לאור העדויות בביהמ"ש והן לאור המסמכים שהוצגו לי.

הנתבע עבר תאונה, רכבו תוקן אצל התובעת על פי חוות דעת שמאי, שלמעשה חוות דעתו לא נסתרה. חוות הדעת כללה סכומים שלמעשה נאלץ הנתבע לספוג ובוודאי שהתובעת לא צריכה לשאת בהן.

זאת ועוד, הנתבע טען טענות כנגד התובעת שעניינם נזקים שנגרמו לו, תיקון רשלני וכו'.

הנתבע לא הוכיח כלל טענות אלה.

לא הביא חוות דעת שמאי, לא הביא כל תיעוד לגבי תקלות שנעשו כתוצאה מהתיקון, עדותו לא נתנה שום כלים על מנת לקבל את עמדתו. העובדה שיש לו חבר בסכנין שיכול היה לתקן ב- 3,000, 4,000 ₪ לא הוכחה וגם לא אותה דלת שנפלה, כפי שציין.

הנתבע לא נתן עדות אמינה לגבי אותו שיק בסך 3,540 ₪, אשר התגלה למעשה כקיזוז המע"מ שנעשה על ידו והסבריו בהקשר זה לא היו סבירים ואמינים.

משהוכח כי עבודה נעשתה ולא הוכח בשום שלב כי היתה רשלנית או פגומה ולאור המסמכים שהנתבע עצמו הציג, דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת את סך 8,000 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרות ראשונה ושנייה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 1,000 ₪ + מע"מ.

סכומים אלה ישלם הנתבע לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.