הצדדים והמחלוקת

1. התובעת, הגב' בתיה סטולוביץ (להלן: "התובעת"), נפגעה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.1.10.

2. הנתבעת 2 היא מבטחת האוטובוס בו נסעה התובעת בעת התאונה.

3. הצדדים אינם חלוקים בכל הנוגע לעצם התרחשות התאונה ולכיסוי הביטוחי. המחלוקת בתיק זה נוגעת לנזקים אשר התובעת טוענת כי נגרמו לה כתוצאה ממנה.

הפגיעה כתוצאה מהתאונה

4. התאונה התרחשה בעת שהתובעת נמצאה בתוך האוטובוס בו נהג הנתבע 1. תוך כדי נסיעה, האוטובוס עלה על מהמורה בכביש וכתוצאה מן הטלטלה, נפגעה התובעת בגבה. לפגיעותיה הפיסיות של התובעת נלוו פגיעות בתחום הנפשי.

5. שני מומחים רפואיים מונו על מנת לבדוק את התובעת ולקבוע את שיעור נכותה כתוצאה מן התאונה.

ד"ר אנקשטיין, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, קבע את נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה בשיעור 16% כאשר 4% נכות נוספים ייחס למצבה עובר לתאונה.

ד"ר בלייך, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, קבע את נכותה של התובעת בתחום הנפשי בשיעור 10% ואף קבע כי 10% נכות נוספים הם בגין מצבה עובר לתאונה.

סה"כ נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה – 24.4%.

6. מחוות דעתו של ד"ר אנקשטיין ניתן ללמוד, כי מגבלותיה של התובעת נובעות מתסמונת כאב כרונית שנגרמה בעקבות שבר בחוליה 1L. בנוסף לכאב הכרוני, התובעת סובלת מהגבלות תנועה בע"ש גבי בדרגה בינונית.

7. מחוות דעתו של ד"ר בלייך עולה, כי התאונה גרמה להחמרת מצבה הנפשי של התובעת, מצב אשר היה קיים עובר לה, ומתבטא בין היתר בדיכאון, חרדה וקושי להתמודד עם מגבלותיה וכאביה הפיסיים. מצבה הנפשי של התובעת מקשה עליה בפעילות השגרתית והחברתית.

8. על מנת לקבוע את ההשפעה התפקודית של פגיעתה הפיסית כתוצאה מהתאונה, יש לבחון תחילה את מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת עובר לתאונה.

מצבה של התובעת עובר לתאונה

9. כפי שהתברר, בין היתר מתוך חוות הדעת הרפואית, אך גם מעיון בתיקה הרפואי של התובעת ואף מעדותה, התובעת סבלה עובר לתאונה מבעיות רפואיות כמפורט להלן:

א. התובעת עיוורת בעין ימין מילדות [ראה האמור בחוות דעתו של ד"ר אנקשטיין בעמ' 3 בפרק ההסטוריה הרפואית];

ב. התובעת סבלה בשנת 2003 מסרטן שד ועברה ניתוח כריתה [עמ' 10 שורות 7-8 לפרוטוקול];

ג. התובעת עברה ניתוח לכריתת בלוטת לימפה;

ד. לתובעת עבר רפואי ותלונות רבות בגין כאבי גב ובשנת 2005 התגלה אצלה בלט דיסק בגובה L4-L5. [עמ' 3 לחוות דעתו של ד"ר אנקשטיין];

ה. התובעת סבלה בעברה מדיכאון, בעיות פסיכיאטריות שונות ו- O.C.D - הפרעה כפייתית [ראה חוו"ד ד"ר בלייך];

ו. כמו כן, התובעת סבלה מבעיות רפואיות נוספות, קלות יחסית כגון מיגרנות, טחורים, ורטיגו, בריחת סידן ועוד.

כל בעיותיה הרפואיות הנ"ל אינן קשורות לתאונה ומצביעות על מצב רפואי פיסי ונפשי מורכב, אשר יש להניח, כי השפיע על כושר התפקוד וההשתכרות של התובעת.

10. ואכן, למרות שהתובעת טענה בתצהירה [ס' 15] כי משנת 1972 ועד התאונה עבדה כמטפלת בתינוקות, הרי שמהראיות שהוגשו ומהעדויות שנשמעו, התבררה תמונה עובדתית שונה.

11. מדו"ח הרציפות של המוסד לביטוח לאומי, אשר צורף כנספח ג' למוצגי הנתבעת עולה, כי על פי נתוני המל"ל, התובעת לא עבדה מאז שנת 1995 ועד למועד התאונה.

12. בתביעות שונות שהגישה למוסד לביטוח לאומי, טענה התובעת במהלך השנים כי אינה עובדת או כי אינה מסוגלת לעבוד. הדברים עולים ממסמכי המל"ל שהוגשו כנספח ד' למוצגי הנתבעת: תביעה לנכות כללית משנת 1999, משנת 2002 ומשנת 2005.

13. התובעת צירפה לתצהירה מכתבים שונים אשר לכאורה נכתבו על ידי מעסיקיה השונים אשר בילדיהם טיפלה, אולם מכתבים אלו אינם מהווים ראיה קבילה לאמיתות תוכנם ויש להתעלם מהם [ראה החלטה מפרוטוקול הדיון ביום 4.9.14].

14. התובעת לא טרחה לפרט בתצהירה את תקופות עבודתה המדויקות ושכרה בכל אחת מהעבודות. העד היחידי שהתובעת מצאה לנכון להביא לעניין זה הוא מר נמרוד כהן, אשר העיד בתצהירו כי התובעת עבדה אצלו כמטפלת בשנים 2007-2008 ולאחר לידת בנו השני, הוא ורעייתו סיכמו עם התובעת שתתחיל בעבודתה כמטפלת בבנם כשזה יהיה בן 6 חודשים ובשכר של 5,500 ₪ לחודש.

התובעת טוענת, כי התאונה ותוצאותיה סיכלו את תחילת עבודתה המתוכננת אצל מר נמרוד כהן ורעייתו [ס' 18 לתצהירה].

אולם, גם במקרה זה התברר כי טענות לחוד ומציאות לחוד.

בחקירתו הנגדית של מר כהן ציין העד, כי בנו נולד ביום 5.6.09, כך שאם נכונה גרסתו, התובעת אמורה היתה להתחיל לעבוד אצלו כמטפלת בתחילת חודש דצמבר 2009.

התאונה התרחשה למעלה מחודש לאחר המועד שנטען כי התובעת אמורה היתה להתחיל בעבודתה.

אין חולק, כי התובעת לא החלה בעבודתה אצל בני הזוג כהן, אולם לא היה זה כתוצאה מהתאונה אשר התרחשה למעלה מחודש לאחר מכן. העד, מר כהן, הסביר מדוע התובעת לא החלה בעבודתה:

"ש. מתי סיכמתם עם בתיה שתטפל בו?

ת. אחרי שלושה חודשים, בסביבות גיל חצי שנה. בפועל הוא התחיל ללכת למטפלת אחרת.

ש. בזמן שבתיה נפגעה בתאונה, לפי התאריכים שאתה כותב, הבן היה כבר בן 7 חודשים, למה הוא לא התחיל ללכת אליה?

ת. הוא התחיל אצל מטפלת אחרת. ...

ובהמשך:

...

ש.ב.מ לא קבעתם תאריך אבל כשהבן היה בן 5 חודשים, כמעט חצי שנה, לא דיברתם עם בתיה על כך?

ת. אשתי היתה בבית ולא סגרנו סופית תאריך. זה היה דיבור כללי וזה היה כמה חודשים לפני. אמרנו לה שיש עוד ילד ורוצים שתטפלי בו.

[עמ' 17 שורות 12-24 לפרוטוקול].

המסקנה מעדותו של מר כהן היא כי לא היתה זו התאונה אשר מנעה מהתובעת להתחיל בעבודתה אצלו אלא בחירתה של מטפלת אחרת, עוד בטרם התרחשה התאונה.

15. בנוסך לאמור לעיל, לא אוכל שלא לציין את התרשמותי השלילית מאמינותה של התובעת.

במהלך כל עדותה, ניסתה התובעת להאדיר ולהגזים בתיאור נזקיה כתוצאה מהתאונה, לעיתים בדרך של תיאורים דרמטיים ולעיתים תוך כדי שהיא פורצת בבכי וזועקת זעקות שבר שאינן תואמות כלל את הסיטואציה ואת תוכן חקירתה הנגדית.

כך למשל, כאשר נשאלה האם אושפזה בעבר בבית החולים "שלוותה" , החלה לזעוק כנגד השאלה תוך נסיון ליצור רושם כאילו אין היא מבינה מדוע נשאלה על כך.

לאחר שעומתה עם מסמך בחתימתה המעיד כי טופלה בבית החולים – הודתה כי טופלה שם, אך לא אושפזה [עמ' 7 שורות 23-27 לפרוטוקול].

גם ד"ר אנקשטיין התייחס בחוות דעתו [בעמ' 3] לאמינות תלונותיה של התובע וציין כי התובעת טענה בפניו כי לא סבלה לפני התאונה מכאבי גב ולא עברה כל תאונה נוספת כאשר מהמסמכים הרפואיים בהם עיין, נמצאו לא פחות מ – 11 פניות לרופאי קופת חולים בגין כאבי גב, והתובעת אף נבדקה בבדיקת C.T בשנת 2005 בעקבות תלונות אלה.

לכך יש להוסיף את המצגים אשר הציגה בתביעותיה השונות למוסד לביטוח לאומי, עובר לתאונה, לפיהם כלל אינה עובדת כתוצאה ממצבה הרפואי הקשה – מצגים העומדים בסתירה גמורה לטענותיה בתיק זה [עמ' 8-9 לפרוטוקול] ומעידים כי לתובעת אין כל קושי להציג בפני גופים שונים מצגים שאינם נכונים על מנת לזכות בזכויות והטבות.

אינני נותן אמון בעדות התובעת, הן ביחס לעברה התעסוקתי והן ביחס לתיאור מגבלותיה.

16. המסקנה מן האמור לעיל היא, כי התובעת לא הוכיחה כי השתכרה מעבודה בתקופה הסמוכה עובר לתאונה וגם אם היתה תקופה שעבדה כמטפלת אצל בני הזוג כהן, היה זה לתקופה קצרה שהסתיימה בשנת 2008.

17. התובעת, בת 58 בעת התאונה, סובלת עוד לפניה מבעיות פיזיות ונפשיות רבות אשר הגבילו בצורה קשה את יכולת ההשתכרות והתפקוד שלה.

לפיכך, לפגיעותיה הפיזיות והנפשיות כתוצאה מהתאונה, השפעה תפקודית חלקית בלבד ביחס למצבה הכולל עובר לה. את נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה אני מעריך אם כך, בשיעור 15%.

18. אף פוטנציאל ההשתכרות של התובעת עובר לתאונה היה נמוך לאור מצבה הרפואי ולמרות שלא הוכיחה השתכרות בפועל בתקופה שלפני התאונה. אני מעריך, כי לתובעת היה פוטנציאל השתכרות של 3,500 ₪ בחודש בממוצע וגם זאת – עד לגיל 67 בלבד, גיל שבו אני מעריך כי התובעת לא היתה מסוגלת לכל עבודה גם לולא התאונה.

חישוב הנזק

19. התובעת ילידת 1.1.52, נכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה 24.4%. נכותה התפקודית 15%. פוטנציאל שכרה אלמלא התאונה – 3,500 ₪.

לאור נתוניה המפורטים לעיל, נזקי התובעת מסתכמים לפי ראשי נזק כמפורט להלן:

א. אובדן השתכרות לעבר –

כאמור לעיל, התובעת לא עבדה עובר לתאונה ולא הוכיחה כי התאונה גרמה לה שלא לעבוד כלל לאחריה. יש לציין, כי התובעת לא הראתה כי עשתה נסיונות כלשהם לעבוד בעבודה כלשהי לאחר התאונה, גם כאשר חלפה תקופת נכותה הזמנית ותקופת אי הכושר.

אבדן השתכרות לעבר הינו נזק מיוחד אשר יש להציג ראיות לכך שנגרם. התובעת לא עשתה כן.

בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין ראש נזק זה.

ב. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד –

למרות שהתובעת צירפה אסופת קבלות על הוצאות שטענה כי הוציאה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, הרי שבפועל התברר כי על חלקן קיבלה החזר וחלקן הוצאו בקשר לטיפולים רפואיים אשר יכולה היתה לקבל במסגרת קופת החולים [ראה עמ' 12 – 14 לפרוטוקול]. זו כנראה הסיבה לכך שהתובעת לא פירטה בסיכומיה מהם הסכומים שהוציאה לטענתה בפועל כתוצאה מהתאונה.

מכיוון שהתאונה נשוא התביעה התרחשה לאחר חקיקתו של חוק ההתייעלות הכלכלית, הרי שהוצאותיה הרפואיות אמורות להיות מכוסות על ידי קופת החולים.

יחד עם זאת, שני הצדדים מסכימים כי במקרה זה יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה (ס' 41 לסיכומי התובעת וס' 59 לסיכומי הנתבעים).

לפיכך, מכיוון שפגיעותיה הפיזיות והנפשיות של התובעת הן פגיעות משמעותיות והנכות הרפואית שנקבעה לה היא כזו, אשר יש להניח כי תהיה כרוכה בהוצאה כספית על מנת להיטיב את מצבה, אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 25,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ג. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד –

אין ספק, כי מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת בסמוך לאחר התאונה היה קשה, הואיל וסבלה משבר בחוליה בגבה.

התובעת העידה, כי נעזרה בתקופה זו בבני משפחתה בביצוע פעולות היום-יום הפשוטות וזאת בשל חסרון כיס אשר לא אפשר לה לשכור עזרה בתשלום.

לאור נכותה של התובעת, בהתחשב בגילה המתקדם, יש להניח כי תיזדקק גם בעתיד לעזרה בשכר על מנת לבצע את מטלות היום-יום.

גם כאן מסכימים הצדדים כי יש לפסוק פיצוי באופן גלובאלי בהיעדר ראיות להפסדים בפועל או הפסדים ודאיים צפויים בעתיד (ס' 50 לסיכומי התובעת וס' 73 לסיכומי הנתבעים).

הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, עד תוחלת חייה, בהתחשב בנכותה, הוא בסך 55,000 ₪, והוא נפסק באופן גלובאלי.

ד. כאב וסבל –

הצדדים מסכימים כי הסכום אותו יש לפסוק לתובעת בגין ראש נזק זה הוא בסך 40,125 ש"ח (ס' 55 לסיכומי התובעת וס' 74 לסיכומי הנתבעת). על כן, אני פוסק לה סכום זה.

ה. הפסדי השתכרות לעתיד –

לפי פוטנציאל השתכרות של 3,500 ₪, נכות תפקודית של 15% וחישוב ההפסד עד גיל 67 שעד אליו, אני מעריך כי התובעת יכולה היתה לעבוד לאור מצבה לפני התאונה (מקדם היוון – 45.18) – הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה הוא בסך 23,719 ₪.

20. נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה הם בסך 143,844 ₪ כמפורט לעיל.

ניכויי מל"ל

21. את תגמולי המל"ל שהתובעת מקבלת כתוצאה מהתאונה יש לנכות מסך נזקיה. זאת יש לעשות באופן יחסי כאשר התגמולים אותם היא מקבלת ללא קשר לתאונה יופחתו מסך התגמולים ורק היתרה תנוכה. שווי תגמולי המל"ל על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר [נ/2] הם – 168,160 ₪.

22. דרך החישוב אותה הציגה הנתבעת בסיכומיה ומבוססת על ההלכות שנקבעו בענין זה בבית המשפט העליון – היא דרך החישוב הנכונה (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב).

כלומר – מציאת היחס בין הפרש הנכויות לפני ואחרי התאונה לנכות הכוללת לאחר התאונה. יחס זה מבטא את תרומתה של התאונה מתוך סך התגמולים. הכפלת שיעור התרומה בסך התגמולים יתן את הסכום אותו יש לנכות מהפיצוי המגיע לתובעת.

לעומת זאת, נתוני הנכות אשר נלקחו בחשבון בסיכומי הנתבעים שגויים, ואבהיר:

לאורך כל סיכומיהם, טוענים הנתבעים כי התובעת סבלה עובר לתאונה מתחלואים רבים וביניהם – עיוורון בעין ימין אשר לטענת הנתבעים מקנה לתובעת 30% נכות (ס' 9א' ו- 39 א' לסיכומיהם) וכן מצב לאחר סרטן שד וכריתה המקנה לה 15% נכות (ס' 9ב' ו- 39ב' לסיכומיהם).

לאורך כל סיכומיהם, עושים הנתבעים שימוש בנתוני נכות אלה על מנת לבסס טענותיהם כי התובעת היתה אישה הסובלת מתחלואים ומוגבלת ביכולתה לתפקד ולהשתכר – עובר לתאונה.

לפתע, בעת חישוב הנכויות, נתונים אלה נעלמו מחישוביהם.

מרגע שהנתבעים הודו בקיומן של נכויות אלה – אין עוד צורך בקביעת מומחה לצורך כך והודאתם של הנתבעים מחייבת אותם.

23. לפיכך, חישוב סכום הניכוי הנכון הוא כדלקמן:

נכויות עובר לתאונה: - פסיכיאטרית 10%

• אורטופדית 4%
• עיניים 30%
• מצב לאחר סרטן 15%

סה"כ משוקלל 48.59%

נכויות לאחר התאונה - פסיכיאטרית 20%

• אורטופדית 20%
• עיניים 30%
• מצב לאחר סרטן 15%

סה"כ משוקלל 61.92%

ההפרש בין הנכויות – 13.33%.

היחס בין ההפרש לנכות הכוללת 21.53% = 61.92% / 13.33%.

על כן, הסכום אותו יש לנכות בגין תגמולי מל"ל הוא 21.53% מסך התגמולים (168,160 ₪) – 36,204 ₪.

24. סכום נוסף אשר יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובעת הוא התשלום התכוף שקיבלה בסך 12,000 ₪ ביום 16.5.10 ובערכו נכון להיום - 13,794 ₪.

התוצאה

25. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת והנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 93,846 ₪.

26. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנוגע לסכום ההוצאות שיש לפסוק בתיק זה, לרבות טענות הנתבעת בקשר לזימונו של האקטואר לחקירה נגדית, אני קובע כי הנתבעת 2 תשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 6,000 ₪.

27. כמו כן, הנתבעת 2 תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 14,395 ₪.

28. כל התשלומים יבוצעו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.