התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. מוסכם שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור; המחלוקת היא לגבי היקף הנזק שנגרם בעטיה של אותה פגיעה. לטענת התובעת בעקבות הפגיעה נגרמו לרכבה הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה. לטענת הנתבעים הפגיעה היתה קלה בלבד, ואין כל אפשרות שבעקבותיה ניזוק הרכב באופן הנראה בתמונות הנזק.

מטעם התובעת העידו בנה, שנהג ברכב בעת התאונה, ונוסע ברכב, אחיו. שני הנתבעים העידו בעצמם, נהגת הרכב, הנתבעת 2, ואביה, הנתבע 1, שישב לצידה.

בחנתי היטב את העדויות, המסמכים ותמונות הנזק. הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. הטעם לכך הוא שמקובלת עלי טענת הנתבעים כי לא כל הנזקים הנתבעים נגרמו בתאונה דנן. יתכן וחלק מהנזקים אכן נגרמו בתאונה, אלא שעל התובעת הנטל להוכיח אלו מהנזקים ברכב נגרמו בתאונה. התובעת לא הוכיחה זאת, ולפיכך, יש לדחות תביעתה. אבהיר מסקנתי.

מדובר ברכב משנת 1995. נהג הרכב טען שלא היו ברכב כל נזקים קודמים, ואם היו, הם תוקנו (עמ' 2 שורה 5, עמ' 6 שורות 7 – 8, שורה 11, שורות 19 – 20). גם אחיו העיד שהרכב לא היה פגוע לפני התאונה, שלא היו שום תאונות, ושכל הנזקים תוקנו (עמ' 3 שורות 2 – 8), כדבריו, לפני התאונה הרכב היה "ישר ונקי" (עמ' 3 שורה 20). לדברי העדים כל הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי נגרמו בתאונה. אלא שלפי הנראה בתמונות הנזק שצילם השמאי, הרכב נראה פגוע לא רק בחלקו האחורי, אלא גם בצידו השמאלי (ראה תמונות נ/1; ת/1). על פניו, לא ברור כיצד פגיעה מאחור יכולה לגרום לפגיעה בצידו השמאלי של הרכב.

טוען ב"כ התובעת שהתביעה מתייחסת רק לנזק מאחור, ולא לנזק שבצד הרכב. אלא שמתוך טענה זו עצמה עולה, שהרכב כן היה פגוע טרם התאונה, ושלא כל הפגיעות הנראות בתמונות הנזק נגרמו בתאונה. כאמור, כך עולה מתוך עיון בתמונות עצמן. מכאן שעדותם של עדי התובעת לפיה הרכב לא היה פגוע טרם התאונה, אינה משקפת את המציאות. לאור זאת, לא ניתן לסמוך על עדותם כי כל הנזקים בחלקו האחורי של הרכב, נגרמו בתאונה הנדונה. ואכן, הנתבע 1 העיד שלאחר התאונה הוא ראה ברכב התובעת נזקים נוספים שאינם קשורים לתאונה.

ב"כ הנתבעים היפנה לתמונות הנזק, וטען שאין כל אפשרות שמכה של פגוש בפגוש תגרום לנזקים הנראים בחלקו העליון של מכסה תא המטען ברכב. לכך משיב ב"כ התובעת שלא הוגשה חוות דעת נגדית, על כן יש לקבל את חוות דעת שמאי התובעת. אלא שחוות דעת השמאי מעידה רק אלו נזקים נמצאו ברכב בעת בדיקת השמאי, אין היא מעידה שנזקים אלו נגרמו בתאונה הנדונה דווקא. משקבעתי שהטענה לפיה רכב התובעת לא היה פגוע טרם התאונה אינה תואמת למציאות, לא ניתן להסיק מתוך חוות דעת השמאי אלו מהנזקים המפורטים בחוות הדעת, נגרמו בתאונה.

לא ניתן גם לדעת אם חוות דעת השמאי מתייחסת רק לנזקים מאחור, או גם לנזקים שבצד הרכב, שלטענת ב"כ התובעת אינם כלולים בתביעה. חוות הדעת כוללת גם עבודות פחחות בסך 2,500 ₪ ותיקוני צבע בסך 2,450 ₪. לא ברור על יסוד מה טוען ב"כ התובעת כי עבודות אלו מתייחסות רק לחלק האחורי של הרכב, שעה שהשמאי צילם גם נזקים בצד הרכב.

יש להוסיף שהיתה זו תאונת שרשרת ורכב התובעת נפגע מלפנים ומאחור. הנזקים בחלקו הקדמי של הרכב לא פורטו בחוות דעת השמאי, אך לפי האמור בחוות הדעת, היקף הנזק מאחור עולה כדי 56.81% משווי הרכב. בנסיבות אלו, ספק רב בעיני אם ניתן היה בכלל לתקן את הרכב לאחר התאונה, ואם הרכב תוקן, או שמא חובה היתה להשביתו. אינני מוצאת לנכון להרחיב בעניין זה, מאחר והוא לא לובן בפני במידה הנדרשת.

מכל מקום. הגעתי למסקנה שבניגוד לטענות עדי התובעת, הרכב היה פגוע עוד טרם התאונה. משכך, אינני מקבלת טענתם כי כל הנזקים בחלקו האחורי של הרכב הם תוצאת תאונה זו. לכך יש להוסיף שהנזקים הנראים בתמונות הנזק מצויים במספר מוקדים שלכאורה אין קשר ביניהם, וחלקם מצויים גם בחלק העליון של מכסה תא המטען, למרות שהפגיעה היא בפגוש הרכב.

על תובע להוכיח הן את האחריות לתאונה, והן את היקף הנזק שנגרם בגינה. התובעת לא עמדה בנטל זה. ואשוב ואדגיש, שהנתבעים טוענים שמדובר בפגיעה קלה, שגרמה רק לנזק קל.

לאור האמור התביעה נדחית.

בהתחשב בכך, שגם הנתבעים מודים שרכבם פגע ברכב התובעת, יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ב, 16 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.