מונחת בפני בקשת המבקש לביטול פסה"ד שניתן בהיעדרו ביום 27.10.10.

המדובר בדו"ח מהירות שמספרו: 30200912241, בו מיוחסת למבקש עבירת מהירות מעל המותר, במקום מהירות 90 קמ"ש נסע המבקש במהירות 131 קמ"ש.

במסגרת פסק הדין, הטלתי על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 750 ₪ ופסילה על תנאי לחודשיים לתקופה של שנתיים.

לטענת ב"כ המבקש, יש לבטל את פסק הדין, היות והמבקש לא זומן כדין ואף המשיבה לא המציאה לב"כ המבקש את אישור המסירה, כאשר התבקשה לכך על ידו.

עוד נטען כי רק לאחרונה נודע למבקש על פסק הדין והוא כופר במיוחס לו, מאחר והרכב, ביום ביצוע העבירה היה בחזקת אחר.

המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעמים הבאים:

1. מדובר בדו"ח שניתן לפני 6 שנים ואין מקום לפתוח שוב את התיק , כעבור זמן רב.

2. המבקש קיבל את ההזמנה לדין לידיו ואף חתם עליה.

לאחר עיון במסמכים ובתגובת המאשימה, מצאתי לנכון שלא להיעתר לבקשה וזאת מהנימוקים הבאים:

1. המדובר בדו"ח מהירות שניתן למבקש ביד , ביום 08.03.10 והוא אף חתם עליו, ולכן כל טענתו כי לא קיבל את הזימון – דינה להידחות.

2. יובהר כי אין מדובר ב-דו"ח מצלמה ולכן טענתו לפיה, אחר נהג ברכב, אף היא דינה להידחות.

בנוסף לכך, דברי הנהג שנרשמו בדו"ח מצביעים על ראשית הודיה "אני מצטער, רבתי עם אשתי בלמס לא ראיתי ....אני מוכן לתת טביעת אצבע". מה שמהווה ראיה לכך שהמבקש בכבודו ובעצמו נהג ולא אחר. כך שכל טענותיו ביחס לעבירה חסרות בסיס.

3. מדובר בדו"ח שנרשם למבקש ב-2010 ולא ברור מדוע פנה בבקשה רק עכשיו.

4. ביחס לענישה, מדובר בענישה סבירה הנמצאת ברף התחתון של מתחם הענישה, ואין חשש לעיוות דין.

5. אני גם מוסיף כי גזה"ד הומצא לנאשם בסמוך לאחר שנשפט כאמור, ולכן בקשת הביטול לא הוגשה בפרק הזמן שקבוע בחוק.

במצב דברים זה, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ז, 20 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.