התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. מדובר בתאונת שרשרת שאירעה בנתיבי איילון והיו מעורבים בה 4 כלי רכב.

רכב התובעת הוא הרכב הראשון, והוא נפגע מאחור. נהג רכב התובעת העיד שהתאונה אירעה בעת נסיעה איטית עקב עומס תנועה, כאשר לפתע פגע בו מאחור רכב והסב לו את הנזקים הנתבעים. לזיכרונו, הוא הרגיש מכה אחת בלבד, וקודם לה הוא לא שמע דבר, גם לא חריקות בלמים או פגיעת רכבים. לזיכרונו נהג הרכב מאחור הודה באשמתו, ולא טען כי הפגיעה בו היא תוצאת הדיפת הרכב לפנים בשל פגיעה מאחור.

רכב הנתבעת 1 הוא הרכב השני. נהג הרכב העיד שהתאונה אירעה בעצירה, לא בנסיעה. לדבריו הרכב לפניו עצר עצירה פתאומית, גם הוא עצר רכבו, אך רכב מאחוריו פגע בו והדפו לפנים. הוא אינו יודע אם הרכב מאחוריו פגע בו פגיעה עצמאית, או שרכב אחר פגע בו והדפו לפנים.

רכב הנתבעת 2 הוא הרכב השלישי. נהג הרכב העיד שמספר רכבים נסעו נסיעה איטית, במגמה להשתלב ימינה. רכב "נדחף" לנתיב משמאל, והרכב לפניו פגע בו. הוא הספיק לבלום ולעצור רכבו אך רכב מאחוריו פגע בו והדפו קדימה אל הרכב לפניו.

רכב הנתבעת 3 הוא הרכב הרביעי. נהג הרכב העיד שהוא הבחין ברכב המנסה להשתלב ימינה, וכעבור זמן לא רב הוא שמע פגיעה. הרכב לפניו נעצר, גם הוא בלם אך לא הספיק לעצור לחלוטין, ופגע קלות ברכב לפניו. לרכבו לא נגרם כל נזק והרכב לפניו נפגע קלות מאחור.

בתום שמיעת העדויות נתנו ב"כ בעלי הדין הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים. הצדדים גם הודיעו מה סכום הנזק המוסכם.

בחנתי את העדויות והמסמכים. הגעתי למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לנזקי רכב התובעת בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, כך שהנתבעת 1 תישא באחריות בשיעור של 85% והנתבעת 2 תישא באחריות בשיעור של 15%. אינני סבורה כי יש לייחס לנהג רכב הנתבעת 3 אחריות כלשהיא לנזקי רכב התובעת.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות 1 – 2 לשלם לתובעת סך של 3,438 ₪ צמוד מיום 11.02.10 בתוספת אגרת משפט, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. כמוכן יישאו הנתבעות 1 – 2 בשכר בטלת עד הנתבעת 3, כפי שנפסק. בינן לבין עצמן, יישאו הנתבעות 1 – 2 בסכומים האמורים, בהתאם לחלוקה שנקבעה.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית, ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין .

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.