רקע כללי, חוות דעת הרופאים והשאלה שבמחלוקת

1. המערערת מבקשת מהוועדה להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל טענתה שבתאונת דרכים שאירעה לה ביום 15.5.05 (כאשר היתה בשירות צבאי) היא נפגעה (בנוסף לפגיעות אחרות שאינן קשורות לערעור זה) גם בעמוד השדרה הצווארי והמותני ובכתף ימין.
2. להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו:
   • 1. המערערת היא ילידת 13.1.85.
     2. המערערת התגייסה לצה"ל ב-18.3.03 ושירתה כחובשת.

ג. אין מחלוקת על כך שביום 15.5.05 נפגעה המערערת בתאונת דרכים במהלך שירותה הצבאי.

ד. המערערת נפגעה בברך, בבטן ובשלפוחית השתן ובהמשך סבלה מ-PTSD וכאבי ראש. קצין התגמולים הכיר בתאונה; ולמערערת נקבעה בגינה נכות רפואית משוקללת וצמיתה של 54%.

ה. לאחר שחרורה מצה"ל למדה המערערת לימודי סיעוד.

1. יצויין כי ד"ר בצלאל פרידמן (המומחה מטעם המשיב) בחוות דעתו הראשונה מיום 2.11.08, המליץ להכיר בכאב בברך כקשור לתאונה אך לא המליץ להכיר בטענות המערערת לגבי עמוד השדרה הצווארי והמותני ובכתף ימין, כקשורים לתאונה הנ"ל. המלצותיו של ד"ר פרידמן אומצו ע"י המשיב ועל כך הערעור.
2. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם שני הצדדים כדלהלן:

שתי חוו"ד של פרופ' גדעון מן מטעם המערערת: חוו"ד הראשונה היא מיום 30.11.2010 והשנייה היא מיום 24.8.11.

שתי חוו"ד של של ד"ר בצלאל פרידמן מטעם המשיב: חוו"ד הראשונה היא מיום 2.11.08 וחוו"ד נוספת היא מיום 20.2.11 ובה מתייחס ד"ר פרידמן לחווה"ד של פרופ' גדעון מן.

בחוו"ד הראשונה מיום 30.11.2010 של פרופ' גדעון מן –מטעם המערערת נאמר, בין היתר כדלהלן: לגבי הכתף- "כאבים בכתף נרשמו במאוחר, קרוב לשנתיים אחר האירוע. בבדיקה התקשיתי לקבוע כי קיימת פגיעה המצדיקה קביעת נכות בכתף ימין אף שבדיקות הדמיה לכתף לא בוצעו. דומני כי לא נכון הוא לקבוע לתובעת נכות שמקורה בפרק הכתף ובכל מקרה אין לקשור את הממצא בכתף גופה לתאונה נשוא מסמך זה". לגבי עמוד השדרה הצווארי- "בתאונה נפגעה התובעת בראשה, פגיעה המתורגמת לחבלה בעמה"ש הצווארי. בדיקה גופנית אינה מסגירה בעה"ש הצווארי פגם ברור, אם כי התלונות תואמות לכאב רדיקולרי, ברמת C6-7-8. בעברה של התובעת אין סיפור של תלונות אורטופדיות, אף שיצויין כי לא כל התיק מעברה הועבר לעיוני". לגבי עמוד השדרה המותני- "הפגיעה בעה"ש המותני קשורה בבירור לתאונה נשוא מסמך זה. הפגיעה מתבטאת בכאב מקומי ובכאב רדיקולרי עם קרינה לימין, בלא שטומוגרם ממוחשב הדגים פתולוגיה מוקדית". בהמשך הציע המומחה ביצוע בדיקות שונות.

בחוו"ד השנייה מיום 28.4.11של פרופ' גדעון מן –מטעם המערערת נאמר, בין היתר כדלהלן: "חסר בדיקות ההדמיה הנוספות מפריע לקביעת פתולוגיה ממוקדת, וראוי שיבוצעו. עם זאת, הנכויות אשר הצעתי מקורן להערכתי בתאונה, וקיומן תקף על בסיס סיפור המחלה. התיעוד הרפואי שלאחר האירוע, תלונות התובעת, הבדיקה הגופנית ובחלקן גם על בסיס ההדמיה שכבר בוצעה".

ד"ר בצלאל פרידמן בחוו"ד הראשונה מיום 2.11.08 כתב, בין היתר כדלהלן: לגבי הכתף - "הפרעה זו הופיע פרק זמן ארוך מהארוע הנטען ועל פי רישומים רפואיים אובחנה אף כסובלת מתהליך דלקתי של כתף ימין [בורסיטיס].....אין לראות הפרעה בכתף ימין כנגרמת ו/או מוחמרת מהאערוע הנדון". לגבי ע"ש צווארי וגבי-"בתיק אין רישומים על הפרעה צווארית שהופיעה בסמיכות זמנים לאירוע החריג הנטען.במהלך בירור תלונותיה על הפרעה בע"ש, עברה בין היתר בדיקת מיפוי עצמות שהדגימה קליטה קלושה ב-D8 שאינה תואמת לטראומה חריפה באזור זה. בדיקת CT ע"ש גבי, אמצעיי ותחתון, לא הדגימה פתולוגיה תוך שידרתית אותה ניתן לקשור לאירוע טראומטי מקדים. אין לראות בהפרעה בע"ש צווארי וגבי כיום כנגרמת ו/או מוחמרת מאירוע זה. זאת ועוד, היעדר רישומים ממשיים על הפרעה צווארית לאחר האירוע שולל קשר של גרימה בין תלונותיה כיום והאירוע". לגבי ע"ש מותני- "חרף תלונותיה על הפרעה בע"ש מותני, בירור הדמייתי שעברה-בדיקת CT ע"ש מותני, שולל מימצא תוך שידרתי אותו ניתן לקשור לאירוע טראומטי המקדים חריג. על כן אין לראות הפרעה בע"ש מותני כיום כנגרמת ו/או מוחמרת מהאירוע שבנדון".

ד"ר בצלאל פרידמן בחוו"ד השנייה מיום 20.2.11 חלק על חווה"ד של פרופ' מן וכתב, בין היתר כדלהלן: "פרופ' מן אינו מסביר בחוות דעתו כיצד ייתכן שחרף תלונותיה הרבות לאורך השנים על פגימות אורטופדיות שונות, התובעת לא עברה בדיקות הדמיה מתוחכמות כפי שטען כי הינן הכרחיות לצורך אבחון בעייתה המדויקת ורק כיום ממליץ לבצע בדיקות אלה לצורך אבחון בעייתה בצורה מדויקת כחלק מהגשת חוות דעתו הרפואית בעניינה. לצערי, בכל חוות דעתו, אין נימוקים ממשיים מדוע יש לראות את כלל פגימותיה האורטופדיות של התובעת כנקשרות לאירוע תאונת הדרכים ומדוע לא ניתן על סמך החומר הרפואי הקיים בתיקה לקבוע קשר סיבתי בין אירוע ת"ד זה ומצבה הרפואי כיום ויש צורך בבדיקות עזר מתוחכמות נוספות לצורך החלטה זו. ....אין לראות בהפרעות בע"ש צווארי, גבי, מותני כנגרמות או מוחמרות מהאירוע משנת 2005".

דיון

1. השאלה היחידה בערעור זה היא האם המערערת נפגעה בתאונה הנ"ל גם בעמוד השדרה הצווארי והמותני ובכתף ימין.
2. לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם וכן את עדותה של המערערת הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר פרידמן מטעם המשיב ודוחים את מסקנותיו של פרופ' גדעון מן. להלן יובאו הטעמים למסקנה זו .

באשר לכתף ימין-

1. הכאבים של המערערת בכתף ימין נרשמו קרוב לשנתיים אחרי אירוע התאונה. כפי שראינו לעיל , גם המומחה מטעם המערערת ציין בחוות דעתו הראשונה ש"התקשתי לקבוע שקיימת פגיעה המצדיקה קביעת נכות בכתף ימין...דומני כי לא נכון הוא לקבוע לתובעת נכות שמקורה בפרק הכתף ובכל מקרה אין לקשור את הממצא בכתף גופה לתאונה נשוא מסמך זה". גם בחוות דעתו השנייה, כתב פרופ' מן לגבי הכתף כדלהלן: "בכל מקרה לא סברנו, לא אני ולא עמיתי, כי יש מקום לאפשר נכות בכתף ימין שמקורה בתאונה מיום 15.5.05". זו, כאמור, היתה גם מסקנתו של ד"ר פרידמן, המומחה מטעם המשיב, ולכן אנו קובעים שאין קשר סיבתי בין התחלואה הנטענת בכתף ימין לבין התאונה מ-15.5.05.
2. לפיכך, הערעור לגבי כתף ימין נדחה בזה.

באשר לע"ש צווארי-

1. גם במקרה זה אין רישום על כך שהמערערת נפגעה בע"ש שדרה צווארי בתאונה הנ"ל. התלונות של המערערת היו על על כאבים בע"ש צווארי הופיעו לראשונה בפברואר 2007 כשנתיים לאחר התאונה [ראו מסמך מס' 26 לתיק הרפואי]. למעשה התלונות היו על "כאבי גב עליון" (חוליה D8 ) ולא על צוואר, ותלונות אלה פסקו אחרי 3 חודשים. למעשה, רק בבדיקה אצל פרופ' מן התלוננה המערערת על כאבים בע"ש צווארי ולכן הוא כתב בחוות דעתו "בדיקה גופנית אינה מסגירה בעה"ש הצווארי פגם ברור, אם כי תלונותיה תואמות לכאב רדיאלי".פרופ' מן ניסה לתת הסבר לחוסר תלונות מצד המערערת לגבי ע"ש צווארי וציין שעצם קיומו של רישום על פגיעת ראש מתורגם תמיד לפגיעת ע"ש שדרה צווארי. בנוסף, הוא ציין שבשל תלונותיה המרובות על פגיעות אחרות כל אלו יצרו מצב שתשומת הלב הוסטה "מפגיעות מינוריות יותר" כלשונו [ראו למשל חווה"ד השנייה של פרופ' מן בעמ' 2 קטע 3 בסעיף הנוגע לע"ש צווארי]. אלא שבהמשך ציין שלמעשה לא ניתן לבסס את הפגיעות כתוצאה מהתאונה בע"ש צווארי ללא בדיקת הדמיה. כאן ייאמר שהנטל לביצוע בדיקות כאלה מוטל על המערערת (ככל שבכלל יש צורך בבדיקות אלו). למעשה, פרופ' מן הודה בכך שההנחה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לבין התחלואה שיש למערערת בע"ש צווארי מקורו בכך שלדעתו לא יכול להיות מקור אחר לכאבים הנטענים של המערערת ולדבריו "אין לי סיבות אחרות בגיל שלה בגיל צעיר" [ראו פרוט' עמ' 12 ש' 9-10].
2. פרופ' פרידמן ניסה לטעון שהיה קשר בין מצב ע"ש צווארי לבין התאונה בכך שנרשם ע"י מד"א שאחרי התאונה בוצע לה קיבוע של הצוואר. אלא שבעניין זה נשאל ע"י חבר הוועדה ד"ר אסף, "האם אתה מסכים איתי שהסטנדרד מחייב שפינוי מתאונת דרכים זה קיבןע צווארי" ותשובת ד"ר מן היתה "אני לא יכול לומר, צריך לשאול את איש מד"א" [ראו פרוט' עמ' 2 ש' 12-17]. למעשה, מאחר ולא היה רישום של בעיות בע"ש צווארי בסמוך לאחר התאונה, הדבר אכן מתיישב עם כך שאין להסיק דבר מכך שנעשה למערערת קיבוע של הצוואר מייד לאחר התאונה, והעובדה הזו מתיישבת עם השיקול הרפואי שלאחר תאונה אין אפשרות לברר מה הפגיעות שנפגע אדם מתאונה ולכן נעשה הקיבוע בכל מקרה בו יש חשד לפגיעה בע"ש.
3. מנגד, ד"ר פרידמן כבר בחווה"ד הראשונה, ציין שהיעדר רישומים ממשיים על הפרעה צווארית לאחר האירוע שולל קשר של גרימה בין תלונותיה כיום לבין האירוע. אין בתיקה של המערערת רישומים על הפרעה צווארית בסמיכות לתאונה. ד"ר פרידמן בחקירתו הנגדית אמנם לא שלל שחבלת ראש יכולה לגרום לפגיעה בצוואר, אך שלל זאת במקרה שלנו שכן במשך שנתיים לא התלוננה המערערת על כאבי צוואר [ראו פרוט' עמ' 13 ש' 22].
4. לפיכך, הערעור נדחה גם באשר לע"ש צווארי. היינו אין קשר סיבתי בין מצב ע"ש צווארי של המערערת והתאונה מיום 15.5.05.

באשר לע"ש מותני

1. מסתבר מהתיעוד הרפואי שהמערערת סובלת מעקמת גבית ומותנית מולדת ולמצב זה אין קשר לתאונה [ראו מסמך מס' 98 בתיק הרפואי].
2. כל הבדיקות שבוצעו למערערת בעקבות תלונות על כאבי גב לא הדגימו ממצאים אובייקטיביים והבדיקות היו תקינות [ראו מסמכים מס' 211, 175, 143, 98, 86, ו-13 לתיק הרפואי]. במיפוי עצמות מיום 16.11.08 נמצאה עקמת קלה ו"הדגשה קלושה" בחוליה D8, אך בלי ממצא בעמ"ש מותני [ראו מסמך מס' 98 לתיק הרפואי]. פרופ' מן הסכים לכך שהממצא הנ"ל שהיה במיפוי עצמות "אינו קשור לכאבי ע"ש מותני" [ראו פרוט' עמ' 4 ש' 20-23]. פרופ' מן גם הודה שכאבים ורגישויות נטענות ניתנים לזיוף ומכל מקום חלק ניכר מהם הם על בסיס פסיכוסומטי [ראו פרו' עמ' 6 ש' 23-28 וכן עמ' 8 ש' 15-17 וש' 26-28].
3. גם במקרה של ע"ש מותני, מבסס פרופ' מן את חוות דעתו על כך שהתלונות של המערערת החלו לאחר התאונה, ולכן הוא רואה קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה . גישה כזו בוודאי שלא ניתן לקבל, שכן לפי גישה כזו ניתן לומר שתמיד יהיה קשר סיבתי לכל כאב או תופעה רפואית שבאה אחרי תאונה. אלא שמסקנה כזו, כאמור, לא ניתן לקבל שכן אין לפנינו ממצא אובייקטיבי המלמד על חבלה בע"ש מותני.
4. ד"ר פרידמן הסביר בעת עדותו כדלהלן: "היו לי מספיק נימוקים שלא לקשור בין המצב הנטען שלה לבין התאונה. בדיקות ההדמיה היו תקינות. אם אדם נופל וסובל מכאבי גב לא בהכרח תהיה לו נכות. כך זה מבחינה רפואית...ברפואה לא מסתמכים על ממצא אחד...היא עבדה בסיעוד. היא למדה. זה לסחוב חולים. תראה בבי"ח מה עושות המתלמדות. אתה יודע מה זה לתת לחולה סיר ואם הוא שוקל 100 ק"ג? כל השנים שלמדה סיעוד זה לא הפריע לה לתפקד? כאן היא לא נפגעה באופן שנשארה נכות" [ראו פרוט' עמ' 16 ש' 9-12].
5. לאור האמור לעיל, הננו מקבלים את חווה"ד של ד"ר פרידמן גם באשר לע"ש מותני. לפיכך, הערעור נדחה גם באשר לע"ש מותני. היינו אין קשר סיבתי בין מצב ע"ש צווארי של המערערת והתאונה מיום 15.5.05.
6. לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את הערעור הן לגבי הכתף הימנית, הן לגבי עמוד השדרה הצווארי והן לגבי ע"ש המותני וקובעים שלא הוכח ע"י המערערת קשר סיבתי בין התחלואה ממנה סובלת המערערת באלה לבין התאונה מ-15.5.05. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

-------------------------- ------------------------------- -----------------------------

יואל צור, שופט בדימ' ד"ר אסף יעקב עו"ד אברהם כהן,

יו"ר חבר חבר