1. התובע, יליד 8.10.51, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.6.07. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי לו הוא זכאי בגין נזקיו.

הנכות הרפואית

1. לבדיקת התובע מונו על ידי בית המשפט ד"ר אורי ספרן בתחום האורתופדיה וד"ר רמונה דורסט בתחום הנפשי. כמו כן מונה פרופ' צבי אקרמן לצורך הערכת קיצור תוחלת חייו. ד"ר ספרן קבע לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 5% לפי מחצית מסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) בגין הגבלה קלה מאוד בטווחי תנועת עמוד השדרה הצווארי. ד"ר דורסט קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 15% לפי סעיף 34 (ב'-ג') לתקנות המל"ל בגין הפרעה נפשית פוסט טראומטית ודיכאון חרדתי. ד"ר דורסט ציינה כי "אלו הופיעו אחר התאונה ופוגמים בצורה משמעותית באורחות חייו, בתפקודו, בעבודה, מבחינה חברתית וזוגית ובהרגשתו הסובייקטיבית". היא הוסיפה כי שיעור הנכות נקבע "בהתחשב בכך שבכל זאת ולמרות כל המתואר מצליח עדיין להחזיק במשרה מלאה".
2. פרופ' אקרמן קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מ"תסמונת מטבולית". תסמונת זאת כוללת השמנת יתר, יציבות לאינסולין וסכרת של המבוגר, עליה של שומני הדם וכן יתר לחץ דם. נכון למועד בדיקתו (24.11.11) התובע לא עישן, לא סבל ממחלה קרדיו-וסקולרית ולא מבעיה בכליות שנובעת ממחלת הסוכרת. פרופ' אקרמן העריך כי לאור הנתונים המופיעים בספרות הרפואית העדכנית לתובע יש "ב-30 השנים הבאות, סיכון גדול יותר לתמותה מאשר לגבר בן גילו מהאוכלוסייה הכללית, שאינו סובל מסוכרת ומיתר לחץ דם". עם זאת נקבע על ידו כי אינו יכול לנבא בכמה תקוצר תוחלת חייו של התובע ואין בידו לקבוע את הסיכון המדויק לתמותה עתידית.
3. פרופ' אקרמן הוזמן על ידי הנתבעת לחקירה נגדית. פרופ' אקרמן הבהיר כי מחלת הסוכרת, כשלעצמה, אינה פוגעת בתוחלת החיים של החולים בה אלא אירועים קרדיו-וסקולריים העלולים להתלוות אליה כגון לחץ דם ואי ספיקת כליות (פרוטוקול עמוד 16 שורות 17-21 וכן עמוד 8 שורה 17). הוא הסביר כי קביעת קיצור תוחלת חיים במקרה דנן היא שאלה מורכבת הדורשת נתונים שלא היו לפניו וכי קיים קושי להקיש בעניין זה ממחקרים שנערכו לגבי אוכלוסיות אחרות. עם זאת במסגרת עדותו העריך באופן זהיר את קיצור תוחלת חייו של התובע בין שנתיים לארבע שנים. בניגוד לטענת הנתבעת אני סבורה כי חוות דעתו של פרופ' אקרמן ועדותו משכנעות.
4. הצדדים לא השיגו על קביעותיהם של ד"ר ספרן וד"ר דורסט. במצב דברים זה, ובהסתמך על חוות הדעת, אני קובעת כי לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19.25% עקב הפגיעה בתאונה.

הנזק

1. התובע היה בן 55 שנים עת נפגע בתאונה. כיום הוא בן 64 שנים ותשעה חודשים. התובע הוא מהנדס במקצועו ועבד לפני התאונה ולאחריה בחברת דו-טרון 1984 מהנדסים בע"מ. החל מחודש 5/2008 ועד היום עובד התובע בחברת אשל הנדסה בע"מ.

כושר השתכרות, נכות תפקודית וגריעה מכושר ההשתכרות

1. התובע שב לעבודתו לאחר שבעה ימים ולא הוכח כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר עקב התאונה. בהתאם לנתוני השתכרותו ולאמור בתצהירו של התובע בסיס שכרו עומד על סך של 11,000 ₪ נטו לחודש. לטענת הנתבעת שכרו של התובע השביח במהלך השנים באופן משמעותי (ראו דו"ח רציפות ביטוח שהוגש על ידי הנתבעת כחלק מראיותיה). לטענת התובע אין מדובר בעלייה משמעותית אלא בעליה מתונה הנובעת מטיב מקצועו של התובע ומניסיונו. מכול מקום אין מחלוקת כי שכרו של התובע לא נפגע עקב התאונה והוא אף עלה במהלך השנים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה כיצד משפיעות נכויותיו של התובע על כושרו להשתכר.
2. לטענת התובע, נכותו, בעיקר בתחום הנפשי, באה לידי ביטוי בעבודתו בכך שהוא נוטה להתפרץ, סובל מירידה בריכוז, מתקשה בנסיעות ארוכות ובעבודות שגרתיות אשר ביצוען כיום דורש ממנו השקעת זמן ומאמץ מוגברים. לטענתו אלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד לפחות עד גיל 80, ופגיעותיו בתאונה עלולות למנוע זאת. מטעם התובע העידו שני עדים, הגב' תמרה פוזין וליאוניד פוזין, אשר עברו את גיל הפנסיה ועדיין עובדים לפרנסתם כמהנדסים. התובע טוען שיש להתחשב בהקשר זה גם בכך שהוא עלה לארץ בשנת 1990 והוא משתייך לקבוצה של עולים מברית המועצות (לשעבר) אשר נוכח גיל עלייתם ארצה לא צברו פנסיה מספקת לעת זקנה, מצב המחייב אותם לעבוד מעבר לגיל זה.
3. הנתבעת טוענת מצדה כי עדות התובע לגבי קשיים בעבודתו אינה נתמכת בנתונים אובייקטיבים, לרבות נתוני שכרו. כמו כן, לטענתה התובע לא סתר את החזקה הקיימת לגבי גיל הפרישה ונוכח מצבו הרפואי, אשר אינו קשור לתאונה, יתכן שייאלץ לפרוש אף לפני כן.
4. בפסיקה הוכרה חזקה על פיה פרישתו של שכיר מהעבודה הוא גיל הפרישה הסטטוטורי, כיום 67. בהעדר ראיות אחרות, גיל זה ייקבע כגיל בו עובד צפוי לפרוש מעבודתו. אולם מדובר על חזקה הניתנת לסתירה. בעלי הדין רשאים להוכיח נסיבות מיוחדות שעל פיהן היה צפוי שעובד מסוים יפרוש מהעבודה בגיל צעיר או מבוגר יותר (ראו: ע"א 7942/99 עיזבון אבני נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ פ"ד נה(2) 511 (2001)). בענייננו, התובע עובד כמהנדס פיקוח על עבודות תשתית ובניה. לטענתו, אנשי מקצוע העוסקים בעבודות מהסוג בו הוא עוסק ממשיכים לעבוד עד לגילאים מתקדמים. בפני העידו שני עדים, הגב' תמרה פוזין ומר ליאוניד פוזין, אשר עוסקים בעבודה זו באמצע שנות השבעים לחייהם. כמו כן, נוכח מועד עלייתו של התובע ארצה, יש טעם בטענה לפיה לא הצליח לצבור פנסיה מספיקה באופן שיאפשר לו לצאת לגמלאות. עם זאת, מעדותו של פרופ' אקרמן עולה כי התובע סובל מתסמונת מטבולית וקיים סיכון להתפתחות מחלות על רקע זה אשר עלולות לפגוע בתכניותיו להישאר בשוק העבודה לאורך זמן. נוכח מכלול נתונים אלה ראוי להעמיד את גיל הפרישה של התובע, אלמלא התאונה, על גיל 70 שנים.
5. אשר לגריעה מכושר השתכרותו. התובע עובד באותו מקום עבודה מעל שמונה שנים וכאמור לעיל גם לשיטתו חלה עלייה בשכרו המתאימה לתפקידו ולניסיונו. בשים לב למגבלות מהן סובל התובע כפי שנקבע בחוות הדעת בתחום הנפשי, כוח ההתמדה שמפגין התובע ביחס לעבודתו לאורך השנים ראוי להערכה. ברם עד כה, חלף השנים הרבות שחלפו מאז התאונה (מעל לתשע שנים), כושר השתכרותו לא נפגע והדבר עשוי לשמש אינדיקציה גם לגבי העתיד. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שהצורך להשקיע תשומות רבות יותר בעבודה לאורך זמן עלול לשחוק את כושר עבודתו של התובע בעתיד. בשים לב למגבלות מהן סובל התובע, כמפורט בחוות הדעת של ד"ר דורסט, יתכן כי התובע ייאלץ לפרוש מעבודתו בגיל מוקדם יותר או יוכל לעבוד באופן חלקי בלבד. אביא שיקולים אלה בחשבון בעת שאקבע את הפיצוי בגין הגריעה מכושר השתכרותו של התובע עקב התאונה.

ראשי הנזק

1. אקדים ואומר כי סכום הניכוי של תגמולי המוסד לביטוח הלאומי עולה על סכום הפיצויים המגיע לתובע. לפיכך התביעה "נבלעת" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי. להלן אפרט את הסכומים המגיעים לתובע לפי ראשי הנזק השונים ואת סכום גמלאות המוסד לביטוח לאומי שיש לנכות מהם.

גריעה מכושר ההשתכרות

1. נוכח מכלול הנסיבות שהוזכרו לעיל (פסקאות 7-11) אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי על דרך האומדן בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסך של 40,000₪ (סכום זה משקף שליש מתחשיב אקטוארי עד גיל 70).

הפסדי פנסיה

1. בהתאם לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "צו ההרחבה") (ראו ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א) ולפסיקה (ת"א 16951-04-10 (מחוזי חיפה) ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.2013);ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן פסקה 5 (27.1.2014)) אני פוסקת לתובע סכום של 4,800₪ בגין הפסדי פנסיה.

כאב וסבל

1. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 19.25% בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה.

עזרה לעבר ולעתיד

1. לא הוכח כי עקב התאונה נזקק התובע לעזרה בשכר ולא הוגשו קבלות כלשהן המעידות על כך שנזקק לשלם תמורות שירותים שביצע בעצמו בעבר. כמו כן, טיב הנכויות שנקבעו לתובע, על פני הדברים, אינו מצדיק את הצורך בעזרת הזולת. עם זאת, בשים לב לתשומות שהתובע משקיע בעבודתו, אשר מן הסתם משפיעות במידה מסוימת גם על תפקודו בביתו, אני פוסקת לתובע פיצוי על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪ בגין עזרה לעבר ולעתיד.

הוצאות לעבר ולעתיד

1. טענות התובע לגבי הוצאותיו לא נתמכו בראיות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך התובע זכאי לקבל ללא תמורה את כל הטיפולים הרפואיים שהוא נזקק להם. בהעדר הוכחה לכך שהתובע נדרש להוציא הוצאות מכיסו אשר לא הושבו לו, אין מקום לפצותו בגין ראש נזק זה.

ניכויים

1. מהפיצוי שנפסק לתובע בגין התאונה יש לנכות את התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה הכוללים מענק חד פעמי בסך 56,398 (נומינלי) וגמלת נכות מעבודה בשנת 2012 בסך כולל של 40,546 (נומינלי)) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום. אין לנכות דמי פגיעה שכן בהתאמה לא נפסק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר.
2. לטענת התובע אין לנכות מסכום הפיצויים שנפסק את תגמולי המוסד לביטוח לאומי מהטעם שחלפה תקופת ההתיישנות ולפיכך הנתבעת אינה חשופה לתביעת שיבוב. אין בידי לקבל טענה זו. צודקת הנתבעת כי עסקינן בתאונת דרכים ב"רכב מעביד" וב"שירות מעביד" ולפיכך ממילא לא הייתה חשופה לתביעת שיבוב (ע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד(2) 8 (1990); ע"א 5584/01 עיזבון מנשה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677 (2004)). מעבר לנדרש אוסיף כי מכל מקום על פי ההלכה הנוהגת גם כאשר המזיק צפוי לתביעת שיפוי וזו התיישנה אין בכך כדי למנוע את ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי (ע"א 3106/10 עזבון בשטקר נ' בית חולים סורוקה (18.7.2013)).

תוצאה

1. סכום תגמולי המוסד לביטוח לאומי עולה על סכום הפיצויים ולפיכך התביעה נדחית.
2. בשים לב לטיב ההליך אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.