מבוא

1. החייב יליד 1959, נשוי ואב לחמישה ילדים, שלושה מהם קטינים, הגיש בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו פושט רגל.

2. ביום 5.10.20110 נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו על פי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 255,000 ₪ ל-17 נושים.

3. בצו הכינוס חויב החייב לשלם לקופת הכינוס סך חודשי של 100 ₪ ולהגיש דוחות דו חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו.

4. נכון למועד עריכת חוות הדעת ב"כ הכונ"ר הוגשו כנגד החייב 10 תביעות חוב בסך של 266,476 ₪.

5. החייב נחקר ביום 13.12.2011.

6. ההליך בעניינו של החייב התמשך משום שזה בקש להגיש הצעת הסדר. בפועל הוגשו בעניינו של החייב שלוש הצעות הסדר. זאת משום שכל פעם נדרש החייב לשפר הצעותיו. ביום 9.12.2013 נתנה הודעה אחרונה מטעם ב"כ הכונ"ר כי הצעת ההסדר שהגיש החייב נדחתה וכי אין מנוס ממתן פסק דין בתיק זה מאחר וקיימת התנגדות למתן פסק דין.

גרסת החייב בנוגע להסתבכותו

7. החייב טוען כי נולד למשפחה מרובת ילדים ועל כן לא סיים את לימודיו התיכוניים והחל לעבוד כבר בשנת 1974 כשכיר על מנת לתמוך במשפחתו. החייב נשא בשנת 1990 והוא כאמור אב לחמישה ילדים כאשר שלושה מהם קטינים.

8. בחקירתו טען החייב כי חובותיו נוצרו כתוצאה מהתנהלות עסקית כושלת. החייב טען כי עד שנת 2001 עת עבד כשכיר בחנות ירקות לא היו לו חובות. בעקבות הצעה שקיבל, פתח עסק עצמאי ועבד כקבלן עצמאי בתחום קטיפת ירקות ופירות. העסק היה פעיל בין השנים 2002- 2005 בתקופות הקטיף. החייב ניהל עבור העסק חשבון בבנק הבינלאומי הראשון לישראל (להלן: "הבנק") ונותר חייב כספים לבנק בגין ניהול חשבון זה. הבנק הגיש תביעת חוב בסך 121,053 ₪ אשר מהווה את תביעה החוב העיקרית בתיק.

9. במקביל לעיסוק בקטיף שימש החייב כקבלן עצמי המספק ללקוחותיו עובדי ניקיון. החייב טען כי העסיק 2-6 פועלים. החייב טוען כי על פי דיווחי רואה החשבון שלו כי העסק הפסיד כספים.

10. החייב טען כי מצבו הכלכלי התדרדר גם לאחר שנפצע בתאונת דרכים והושבת מעבודה לארבע שנים.

11. החייב טען כי משנת 2009 היה מובטל וגם עניין זה תרם להתדרדרותו הכלכלית.

12. שתי תביעות חוב נוספות בסך של 42,292 ₪ ו-20,000 ₪ הוגשו כנגד החייב בהתאמה על ידי יו.פי.סי בע"מ ועל ידי רורוש בשארה. החוב ליו.פי.סי נובע מפסק דין של בית משפט השלום בעכו במסגרת ת"א 1241-04 שניתן כנגד החייב. במסגרת ניהול ההליך הוברר כי החייב לא ניהל תיקים כנדרש על ידי שלטונות המס בגין ניהול עסקיו וכן כי רשם את עסקיו על שם אשתו. כן עלה כי החייב הפקיד החזר כספים שהגיע לו לחשבונה של אשתו בסכום שנע בין 60,000 ₪ ל- 80,000 ₪, ובכך נטען כי ביצע העלמת רכוש. נטען כי החייב לא הבהיר עד היום מה נעשה עם כספים אלו.

13. החייב טוען עוד כי חלק מחובותיו נבעו מן העובדה כי פיזר שיקים תמורת קבלת כספים במזומן ובמועד פרעון השיקים לא יכול היה לפרעם, משום שהתחייבויות צדדים שלישים כלפיו לא מולאו.

החייב לא ידע לתת הסבר בגין מה הוגשו נגדו 3 תביעות חוב נוספות שהוגשו.

14. החייב טען כי ניסה להחזיר חלק מחובותיו ובהתאמה בנו קיבל פיצוי בגין זקי גוף החייב העביר מתוך סכום זה סך של 10,800 ₪ מהם לנושה חסן ורדה ו-17,000 ₪ הופקדו בחשבונה של אשת החייב. החייב לא הציג אסמכתאות לטענות אלו.

15. מן האמור לעיל עולה כי החייב מודה שחלק מהתדרדרותו הכלכלית נבעה בשל המנעותו מלהשתלב במעגל העבודה באופן מלא, חלק מהתנהלות עסקית כושלת וחלק מפיזור שיקים שלא יכול היה לפרעם. החייב לא סתר הטענות לעניין העלמת רכוש. ב"כ הכונ"ר והנושים התנגדו למתן הכרזה בתיק זה הן משום שלטענתם יצר החייב חובות שלא בתום לב תוך אדישות לגורל הנושים והן לאור התנהלותו בהליך. לדידם אין החייב מתאים להליך זה.

ניהול ההליך והתנהלות החייב במסגרתו

16. בעניינו של החייב התקיימו שני דיונים. החייב נכח בדיון הראשון שהתקיים ביום 5.1.2012 ואז נתנה לו ארכה להגיש תגובה להתנגדות ב"כ הכונ"ר להכרזתו פושט רגל. לדיון השני שהתקיים ביום 10.9.2012 לא התייצב החייב בטענה שהוא עובר הליך רפואי וכי יגיש מסמכים רפואים רלבנטיים בהמשך. מסמכים אלו לא הוגשו עד מועד כתיבת פסק דין זה.

בדיון דיווח בא כוחו של החייב על כוונת החייב להגיש בקשה להסדר נושים תוך שהוא מתחייב כי הצעת ההסדר לא תפחת מ-50% מסך הנשיה בתיק. נתנה לחייב ארכה לעשות כן.

17. החייב הגיש 3 הצעות הסדר, בהצעה האחרונה הציע החייב לשלם לנושיו סך של 133,238 ₪ אך זו לא זכתה ברב המניין והערך הדרושים על פי הוראות הפקודה על אף ארכה שניתנה לחייב לבקשתו על מנת לפעול בנושא. בנסיבות אלו נדחתה הצעת ההסדר.

18. משנדחתה הצעת ההסדר יש מקום להכריע בבקשה להכרזת החייב כפושט רגל לגופה, ולדון בשאלה האם יצר החייב חובות בתום לב, האם התנהל בהליך כראוי והאם ראוי להעתר לבקשתו ולהכריז עליו פושט רגל.

דיון

I המסקנה

19. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה המשפטית בסוגיית פשיטות הרגל השתנתה וכעת אנו מונחים להעדיף במידת האפשר את אינטרס החייב בהליך על פני שיקולים אחרים. אך גם נוכח הלכה זו, בשם לב לנסיבותיו הספציפיות של תיק זה שוכנעתי כי אין מדובר בחייב המתאים להליך ועל כן יש לדחות את בקשתו.

לא שוכנעתי כי החייב יצר חובותיו בתם לב. לדעתי עסקינן בחייב אשר נהג באדישות לגורל נושיו ולא עשה כל מאמץ להחזיר חובות או להשתלב במעגל העבודה באופן מלא מבלי שקיימת סיבה סבירה מוכחת לכך. החייב לא הציג כל אישור רפואי לרבות מרופא תעסוקתי המצדיק את בחירתו שלא לממש את פוטנציאל השתכרותו. החייב אינו עובד משנת 2008 מבלי שהובהר מדוע. בשולי הדברים יוער כי החייב אף לא הציג כל אישור רפואי התומך בהעדרותו מהדיון שהתקיים בעניינו בעוד בא כוחו טען כי הוא עובר הליך כירורגי באותה יום וזאת על אף שנדרש לעשות כן.

20. החייב לא השכיל להוכיח כי עשה מאמץ כלשהו לפרוע חובותיו ולו בחלקם. מהתנהלות החייב עולה כי לא נסתרו הטענות שהחייב עסק בהסתרת רכושו תוך העלמתו מנושיו גם בדרך של הפקדת כספים בחשבונות בני משפחה ורישום עסקים על שם אישתו.

כמו כן לחייב נכסים אשר אינם משמשים לפרעון חובותיו.

כך החייב מתגורר בבית בן ארבע קומות בכפר מזרעה יחד עם אחיו. החייב טוען כי הבית רשום על שם אמו אך לא הציג כל מסמך התומך בכך.

החייב טוען כי חלקת אדמה שהית הרשומה על שמו היתה שייכת בפועל לאביו ועל כן כספי התמורה ממכירתה הועברו לאב. החייב לא הציג כל אסמכתא המוכיחה טענותיו.

החייב נוהג במנהג בעלים בטנדר איסוזו שנת 1994 הרשום על שם אחד מבניו הבגירים, שעה שהבן עצמו נוהג ברכב נוסף הרשום על שמו אשר לטענת החייב נרכש באמצעות הלוואה בנקאית. טענה זו לא הוכחה.

21. בנוסף גם התנהלות החייב אינה נקיה מספקות. החייב אינו מגיש דוחות בגין הכנסות והוצאות כנדרש וחדל לעשות כן וגם הדוחות שהגיש לא גובו באסמכתאות.

22. עיינתי בחוות הדעת השונות מטעם ב"כ הכונ"ר שהוגשו לאורך ניהול ההליך, בעמדת הנושה יו.פי.סי ובתגובות החייב לאורך ההליך ושוכנעתי כי יש ממש בטענות בעלי התפקיד באשר לאופן יצירת החובות ואופן ההתנהלות בהליך. החייב לא עשה דבר להפיג התהיות באשר לטענות בנוגע להעלמת רכושו. לדעתי בתיק זה רב הנסתר על הגלוי.

כשם שהחייב נמנע מהגשת אסמכתאות התומכות בטענותיו בנוגע למקום מגוריו, מצבו הבריאותי והיקף נכסיו, כך נמנע החייב מלתן הסברים המניחים את הדעת בנוגע לסכומי כסף שקיבל לאורך השנים. היה על החייב לעשות יותר בעניין זה במיוחד לאור טענות שלא נסתרו כי החייב העדיף לנהל עסקיו וחשבונותיו על שם בני משפחתו והתנהלות באופן המסתיר רכוש אינה זרה לו.

החייב גם לא המציא כל אסמכתאות שיבהירו אופן השימוש בכספי פיצויים שקיבל בסך של 64,000 ₪ בגין נזקי גוף שסבל מתאונת דרכים שעבר וכן לא המציא כל תיעוד לשימוש שעשה בכספי החזר מס בסך של 60,000-80,000 ₪ שהופקדו בחשבון על שם אישתו.

הסברי החייב כי רישום עסקיו על שם אשתו נבעו מטעות של פקידי מס הכנסה אינם מניחים את הדעת. לא ברור מדוע פעולותיו הנטענות של החייב לשינוי טעות זו לא צלחו והחייב לא הציג כל מסמך התומך בטענותיו אלו גם במקרה זה.

23. בנוסף תדפיס בנק מטעם החייב מראה זיכוי חשבונו בסך של 14,680 מחברת מנורה מבטחים בע"מ כנראה בגין פיצויים שקיבל. טענת החייב הנתמכת בתצהיר עו"ד יחיא בלאל על העברת סך של 10,800 ₪ בשנת 2007 למר ורדה חוסיין, אחד מנושי החייב שהגיש תביעת חוב בהליך זה, אינה מלמדת על העברת אותם כספי פיצויים דווקא שעה שמדובר במועדים שונים לגמרי של קבלת הכספים והעברתם.

בנוסף החייב הגיש תקצירי שומה לשנים 2006-2007 אשר הוגשו ללא חתימה או אישור מבקר ולכן אין לראות בהם אישור לטענות החייב בנוגע לטענותיו בדבר אופן ניהול עסקיו.

24. אשר לזכויות החייב בנכסי מקרקעין החייב אומנם הציג צו ירושה מטעם בית הדין השרעי המלמד על הסתלקותו והסתלקות אחיו מעיזבון אחיו לטובת אימו, אך לא הציג כל מסמך אחר המאשר את טענותיו בנוגע לנכס בו הוא מתגורר וכי הזכויות בנכס זה שייכות לאימו. כן לא הבהיר החייב את הנדרש בנוגע לעסקת מכירת המקרקעין בנכס הידוע כגוש 18137 חלקה 16 כאשר בגין מכירה זו נתקבלה תמורה בסך של 150,000 ₪. החייב טען אומנם כי היה זה רכושו של אביו וכי הוא העביר לידי אביו את הכספים שנתקבלו בתמורה לעסקה על אף שהנכס, נכון למועד המכירה (6.10.2000) היה רשום על שמו ולא על שם אביו.

25. בנוסף החייב לא הציג ולא ראייה אחת באשר למצבו הרפואי המונע ממנו לטענתו להשתלב במעגל העבודה ולמצות את פוטנציאל השתכרותו. בדוחות המעטים אותם הגיש החייב ללא אסמכתאות כנדרש, נעדרו פירוטי הוצאות והכנסות. החייב גם לא פירט הוצאות אשר ברור כי החייב חב בם כגון תשלום מים, חשמל וארנונה. התנהלות זו הינה בגדר חוסר תום לב בניהול ההליך.

התנהלות זו של החייב, בחירתו באורח חיים מסוים זה תוך המנעות מהשתלבות במעגל העבודה וחוסר נכונותו לנהל את ההליך תוך חשיפת מלוא המידע בפני ב"כ הכונ"ר ובית משפט מוכיחים כי החייב אינו מתאים להליך ואינו ראוי להגנתו.

26. החייב אף לא השכיל לנצל הזדמנויות רבות שניתנו לו ולא הצליח להשיג הסכמות נושים להצעות הסדר שהגיש. לטעמי גם בהתחשב בשינויים בצד ההלכה הנוהגת בסוגית הכרזת חייב פושט רגל וגם לאחר כניסתה לתוקף של הרפורמה הנהוגה במשרדי ב"כ הכונ"ר. איני סבורה כי בפנינו חייב המתאים להליך.

התנהלות החייב עובר להליך ובמהלכו מוכיחה כי ספק אם החייב יכול להפיק תועלת מהליך זה ואכן לפתוח דף חדש בחייו.

II המצב המשפטי

27. כאמור להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם: ושנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' (2009 (3) 13 (2009)).

ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פס"ד מיום 20.11.08.

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 814,810.

ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) עמ' 23-24.

28. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה של ההליך העוסקת בחייב ובשיקומו.

כאמור כיום, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980, ולאור הכללים ליישום רפורמה בהליכי פשיטת רגל המונהגים במשרדי ב"כ הכונ"ר נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם. קיימת מטרה כי בסיום הליכים אלו אדם שהיווה נטל על החברה, ישתקם ולמד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ויפעל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל בעלי התפקיד.

האמור לעיל רלוונטי, מאידך, רק לגבי חייבים אשר הוכיחו כי הם מתאימים להליך וראויים להגנתו. במקרה דנן ראינו כי החייב דנן אינו משכיל לנצל הליך זה ולא מצליח לעשות השינוי הנדרש בחייו גם לא תחת הגנתו הפעילה של ההליך.

29. השאלה העיקרית העומדת בפני בית משפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל הינה האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו ובמהלך ההליך. הנטל להוכחת קיומו של תום לב מוטל תמיד על החייב.

בבחנו אם פעל החייב תום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות:

הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו פושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי.

בחינת תום לבו של החייב תערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב.

במקרה דנן כפי שהראנו לעיל בשתי התקופות הרלוונטיות לא הרים החייב נטל ההוכחה המוטל עליו. החייב גם לא הצליח להבהיר כיצד פעל למנוע התדרדרותו הכלכלית אם בכלל וכיצד פעל לאחר מכן הישנות המצב, התדרדרותו או החמרתו.

ראה לעניין זה:

ע"א 4178/92 אליהו נ' הכונ"ר, פדי מט 1435

פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק- מח 2004 (3) 2871.

30. במקרה דנן כאמור לא הוכח כי החייב עשה דבר כלשהו אשר יצדיק טענת בא כוחו כי קיימת תועלת לנושים בהכרזת החייב פושט רגל. החייב גם לא שינה מדרכו לעניין מיצוי כושר השתכרותו במהלך ההליך ולא עשה כל מאמץ להשתלב במעגל העבודה ללא סיבה סבירה. החייב ממשיך להסתיר מידע לאורך ניהול ההליך ואין בידי בית משפט כל ראיה כי הכרזתו תשנה התנהלותו הכלכלית .

סיכום

31. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להכריז על החייב.

אני מורה על ביטול צו הכינוס על כל ההגבלות שהוטלו לפיו.

צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 יום נוספים.

כספים שהצטברו בקופת הכינוס ישמשו לתשלום הוצאות ההליך על פי התקנות והיתרה תועבר לתיקי ההוצאה לפועל בכפוף להוראת כל דין תקף.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהעדר הצדדים.