הנאשם הודה ביום 20.1.2014 בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר ייחס לו אי קיום צו שיפוטי שניתן ב-עמ"ק 20019/07 ואשר הורה לו להרוס עד יום 1.9.2007 קרוואן בשטח של כ-24 מ"ר במקרקעין הידועים כחלקה 155 גוש 13984 בישוב חצור הגלילית, וכן שימוש בקרוואן הנזכר למגורים ללא היתר.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

1. עבירת הפרת צו שיפוטי בדיני תכנון ובניה פוגעת הן בערכים המוגנים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה שבגינה הוצא הצו השיפוטי שהופר, הן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי.

א. הערכים הנפגעים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. הערכים הנפגעים בידי הפרת הצו השיפוטי

הערכים הנפגעים בידי הפרת צו שיפוטי הם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון. "... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..." (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011)). ניתן לזהות, ברגע שבו נוצרת מציאות שבה אזרחים מרשים לעצמם לראות בצווים של בית המשפט המלצה בלבד ולהימנע מלקיימם, כתחילת הספירה לאחור עד סופה של מדינה דמוקרטית. הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון. "כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בערכים החברתיים הנפגעים. אמנם מדובר אך בקרוואן בהיקף 25 מ"ר, אולם מהתמונות שהגישה המאשימה (ת/1) עולה כי מדובר – גם בהתעלם מקיר הבלוקים שאינו מושא כתב האישום – במבנה מכוער המצוי בקצה שכונת מגורים, כאשר הנאשם מפר את הצו השיפוטי שהוצא לגביו כבר כ-9 שנים.

ג. מדיניות הענישה

1. גזר דין בגין הפרת צו שיפוטי יכלול בדרך כלל רכיב של מאסר (ראו ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 536 (1983), ואף מאסר מאחר סורג ובריח ממש - ראו רע"פ 8571/09 ברנס נ' מדינת ישראל (6.5.2010)).

2. ב-תו"ב (ר"ג) 34290-02-11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת גן נ' משה (2.7.2012) נגזר על נאשם בעל 100% נכות המתקיים מקצבת הביטוח לאומי, בגין אי קיום צו שיפוטי להריסת מחסן קטן ממדים במשך כ-4 שנים, 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח והתחייבות בסך 20,000 ₪.

3. ב-תו"ב (צפת) 41385-09-12 ועדה מקומית לתכנון צפת נ' פרג' יואב טיבי (1.6.2015) , הודה הנאשם שם בהפרת צו הריסה בגין סגירת חניה בשטח 17 מ"ר ללא היתר. הסדר טיעון נדחה, והושתו על הנאשם שם חודש מאסר על תנאי, קנס בסך 2000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 20,000 ₪.

4. ב-עמ"ק (י-ם) 139/2010 מדינת ישראל נ' לוינה (29.11.2010) נגזר על נאשם, תוך התחשבות במצבו הכלכלי, בגין הפרת צו שיפוטי בקשר למחסן בהיקף של כ-3 מ"ר במשך כ-6 שנים ובגין שימוש בתוספת מקורה בגג קל בשטח של כ-26 מ"ר, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות על סך 5,000 ₪.

5. המאשימה הפנתה ל-חע"מ (צפת) 20149/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' חדרה חוסיין עבדאללה (17.6.2012), בו הושתו על הנאשמת, בגין אי קיום צו שיפוטי לגבי שני מבני מגורים בשטח כולל של כ-270 מ"ר, ארבעה חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 80,000 ₪; המאסר קוצר ל- 45 ימים בערעור (ע"פ (נצ') 30948-08-12 עבדאללה חדרה נ' ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל (9.12.2013)).

6. כן הפנתה המאשימה ל-ת"פ (ב"ש) 3808-08 מדינת ישראל – ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' וזאנה (21.9.2010), בו הושתו על נאשם אשר הודה בהפרת צו שיפוטי בקשר למבנה בשטח של 117 מ"ר והמשיך לעשות בו שימוש, מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, קנס בסך 55,000 ₪ התחייבות בסך 30,000 ₪ (וחילוט התחייבות קודמת בסך 10,000 ₪) וצו אי שימוש. לטענת הסנגור הנכבד בתיק זה, אין מקום להסתמך על גזרי דין שניתנו לפני כניסתו של תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף והשינוי שתיקון זה ערך במקומו של עקרון ההרתעה לרבים במסגרת הענישה. יצוין כי בגזר הדין הנזכר, הרתעת הרבים אכן היוותה חלק מהמנקת בית המשפט.

7. הסנגור הנכבד הפנה ל-תו"ב (עכו) 49636-05-13 ועדה מקומית לתכנון גבעת אלונים נ' אבו שאח (13.7.2015) בטענה שבית המשפט מבחין בשיעור הקנס בין נכס למגורים לבין נכס עסקי. הטענה מקובלת עלי, אולם הפסיקה שהוזכרה בידי המאשימה ממילא לא עסקה בנכסים עסקיים.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הנאשם בחר להימנע מלקיים צו של בית משפט.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא נטען למעורבותו של אחר.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל), מדובר במבנה המהווה פגע אסתטי.

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם טוען כי הוא נמנע מלהסדיר את המבנה עקב מחסור כלכלי, אולם בכך אין כדי להוות הסבר מדוע לא הרס את המבנה בהתאם לצו (ודוק, לטענתו מדובר במבנה יביל ללא יסודות).

6. יכולתו של הנאשם להבין – לא נטען לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – לא נטען לקושי בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – לא נטען לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) –הסנגור טען כי מדובר בנאשם שנסיבות חייו קשות ביותר וכי משפחתו מוכרת בחצור הגלילית. הסנגור הפנה למכתב הלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית חצור הגלילית אשר הוגש במסגרת בקשת הנאשם למינוי סנגור ציבורי (21.12.2015), אולם באותו מכתב נכתב כי המשפחה דווקא אינה מוכרת. הנאשם הגיש מסמך המצביע על כך שהיה בעבר בהליך פשיטת רגל (נ/1). הנאשם טוען כי הוא כיום משתכר בסך 4,500 ₪ (נ/2) ותומך באביו החולה (ראו מכתב הורי הנאשם שצורף לבקשה למינוי סנגור ציבורי, אשר נושא משקל ראייתי מעט אם בכלל).

ה. מתחם העונש ההולם: לאור כל האמור הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות הענין כולל 1-6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך הנע בין 5,000 עד 15,000 ₪, צו אי שימוש וחתימה על התחייבות.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – אין נתונים.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – אין נתונים.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה. טענות הסנגור בטיעונים לעונש נגד השתת חתימת התחייבות על נאשם זה, אשר מפר צו שיפוטי כבר במשך כעשור, אינן מבשרות טובות, בלשון המעטה, בענין כוונות הנאשם לפעול כדין החל ממתן גזר דין זה. דווקא נוכח טענה זו מצאתי מקום להשית אמצעי ענישה המכוונים לכפות על הנאשם לשים קץ למעשיו העבריינים ותוצאותיהם.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – במשך כ-9 שנים -- ובחלוף כ-6 שנים מאז הוגש נגדו כתב אישום זה בגין הפרת צו שיפוטי – נמנע הנאשם מלקיים את הצו השיפוטי ואף נמנע מלפעול להסדרת הבניה ואף ממשיך להשתמש בו. הנאשם טוען כי נמנע מלפעול להסדרת המבנה עקב מחסור כלכלי.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – הסנגור טען כי מדובר בנאשם שנסיבות חייו קשות ביותר וכי משפחתו מוכרת בחצור הגלילית. הסנגור הפנה למכתב הלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית חצור הגלילית אשר הוגש במסגרת בקשת הנאשם למינוי סנגור ציבורי (21.12.2015), אולם באותו מכתב נכתב כי המשפחה דווקא אינה מוכרת. לענין מצבו הכלכלי של הנאשם – ראו לעיל. הנאשם טוען כי היה מכור לסמים ונגמל, אולם לטענה זו אין תימוכין בראיות למעט במכתב הנזכר של המחלקה לשירותי רווחה אשר מדווח על דברים שסיפר הנאשם עצמו (לא נעלם מעיני כי הנאשם טען טענה זו גם בתיק בו הוצא צו ההריסה השיפוטי).

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הסנגור טוען כי יש לשקול לקולא את העובדה שהמאשימה קיבלה רשות לבצע בעצמה את ההריסה ולא עושה זו. דין טענה זו דחייה. הנה, נאשם מציב מבנה שלא כדין ומהין להפר צו שיפוטי המורה לו להרוס אותו, ובכך שרשויות המדינה נדרשות לתעדף בין טיפול בתוצאת מעשיו העבריינים של הנאשם לבין שלל צרכים אחרים במשאבים מוגבלים – ונדרשות לכך כתוצאה מכך שהנאשם מבצע עבירה פלילית בדמות הפרת הצו השיפוטי, שבלעדיה המבנה היה מסולק – מבקש הנאשם להפוך את רשויות המדינה למעין שותפותיו לאשמה ולזכות בהקלה בעונש. אני מוצא טענה זו כמקוממת, ודוחה אותה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – הן עבירת הפרת הצו השיפוטי, והן עבירת השימוש ללא היתר הן עבירות נמשכות. הנאשם מפר צו שיפוטי משנת 2007, במשך כמעט 9 שנים ובכל התקופה הזו הוא משתמש במבנה ללא היתר.

11. עבר פלילי או העדרו – הנאשם הורשע בתיק שבו הוצא צו ההריסה השיפוטי מושא ענייננו.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – בהעדר ביסוס ממשי בענין הטענה בדבר התמכרות ומגילה מסמים, לא מצאתי נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור הנני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. שלושה חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם יימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מיום 1.7.2016 ועד 30.6.2018.

ב. קנס בסך 8,000 ₪ או 60 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-16 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.6.2016 ועד לפרעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

ג. בתיק בו הוצא צו ההריסה מושא תיק זה (עמ"ק (צפת) 20019/07 מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' טלקר (21.6.2007)) כבר הוצא צו איסור שימוש, שבגין הפרתו לא הועמד הנאשם לדין בתיק זה. על כן אין נדרשת הוצאת צו איסור שימוש בתיק זה.

ד. התחייבות בסך 16,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מיום 1.7.2016 ועד 30.6.2018. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 90 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

ה. הנני מורה על חילוט ההתחייבות על סך 10,000 ₪ מושא התיק שבמסגרתו הוצא צו ההריסה מושא תיק זה (עמ"ק (צפת) 20019/07 מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' טלקר (21.6.2007), ככל שהתחייבות כזו נחתמה בידי הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח באדר ב התשע"ו, 7 אפריל 2016, במעמד הנוכחים.