לפניי תביעה בסדר דין מהיר מיום 8.8.10 , לתשלום סכום של 14,579 ₪ שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 13.3.06 (להלן: "התאונה").התאונה התרחשה בשעה 18:45 , או במועד סמוך לכך, בכביש רמות ידין בירושלים.

מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב כדלקמן: רכב התובעת מסוג יונדאי מ.ר. 62-543-01 (להלן: "רכב התובעת") , רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 49-961-04 (להלן: "רכב הסיטרואן"), רכב מסוג רנו מ.ר. 13-330-06 (להלן:" רכב הרנו") ורכב מסוג לדה מ.ר. 73-710-09 (להלן:"רכב הלדה").

אקדים אומר להכרעה מאחר ועסקינן בתיק שאינו סטנדרטי. מדובר בתאונה שאירעה בשנת 2006 ותביעה שהוגשה בשנת 2010. במהלך ניהול התיק וכאשר נגלו נתונים חדשים תוקן כתב התביעה בעיתוי מאוחר (3.7.13) כך שהתביעה כנגד נהג הרכב השלישי, הוא רכב רנו התיישנה.

כמו כן הנתבע 1 שנהג ברכב השני בשיירה , רכב הסיטרואן, נפטר בנסיבות מצערות בשנת 2008, והתביעה כנגד נהג הרכב הרביעי , קרי רכב הלדה נמחקה לבקשת התובעת עוד ביום 11.8.14 (ע"י מותב אחר שדן בתיק).

כך למעשה בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.7.16 התייצבו נהג התובעת מר איתי אהרון, והנתבע 3. האחרון טען כי בעת קרות התאונה הוא שהה מחוץ לארץ וברכב עשה שימוש אחד מבני משפחתו . הנזק שולם לו ע"י חמו ולמעשה הוא אינו יודע לאשורם של דברים מי נהג ברכב בעת קרות התאונה ולכן אין בידיו כל גרסה שיכול לשפוך אור על נסיבות התרחשותה.

בבואי לדון באחריות לקרות התאונה יוצא אפוא שמונחת בפניי רק גרסת נהג התובעת , שהעיד. ישנה גם הודעה שמסר הנתבע 1 למבטחת (נ/2) אך בנסיבות המצערות לא ניתן היה להעמידה במבחן החקירה הנגדית.

נהג התובעת כאמור העיד והוגש טופס ההודעה שמסר למבטחת (ת/1). בטופס ההודעה נכתב כי הוא ניזוק בפגוש האחורי שמאלי והתאונה אירעה כך שבעת שעמד בחסות רמזור אדום התנגש בו רכב הנתבעים 1 ו-2 "לאחר שנדחף ע"י הרכב שמאחוריו (רנו..) שנדחף ע"י הרכב שמאחוריו –הפוגע הראשון והגורם לתאונת השרשרת (לאדה..)".

בעדותו תיאר נהג התובעת את התרחשות התאונה כך:" עמדתי ברמזור אדום צומת, הראשון בשורה של רכבים כשהרמזור התחלף לירוק התחלתי בנסיעת גלישה ושמעתי מאחוריי רעש התנגשות. במראה ראיתי את הרכב מאחוריי סוטה חזק שמאלה התנגש בי בצד הרכב ועבר אותי כלומר לא נשאר מאחוריי" (עמ' 9 לפרוט'). הוא הסביר כי שמע והרגיש פגיעה אחת אבל במידה והרכב שמאחוריו , קרי הסיטרואן נפגע שוב פגיעה נוספת הוא לא יכול היה להרגיש אותה שכן רכב זה כבר היה לצידו. כאשר עומת עם תיאורו בטופס ההודעה לפיו הרכב הרביעי, רכב הלדה אשם בקרות התאונה הוא אמר שזו כנראה פרשנות שלו לאחר התאונה שהרכב האחרון הדף את הראשון – הסיטרואן. הוא אישר שבחילופי הדברים בין הנהגים לאחר התאונה זה מה שנאמר לו ע"י הנתבע 1 : "רכב מאחוריי אמר לי שנדחף מאחור וניסה להתחמק מפגיעה ישירה בי וניסה לסטות" (עמ' 10 לפרוט').

אני מוצאת את גרסת נהג התובעת מהימנה , מדובר בגרסה שלא השתנתה בחלוף השנים וכפי שהוא דיווח בטופס הודעתו באופן אותנטי מיד לאחר קרות התאונה, שרכבו נפגע ע"י רכב הנתבעים 1 ו-2 שנהדף ע"י אחר, כך גם הוא גם העיד בפניי תוך שציין שהוא נטול אינטרס לגבי תוצאות ההליך.

גרסה מהימנה זו למעשה מחזקת את גרסת הנתבעים 1 ו-2 כפי באה לידי ביטוי בכתב הגנתם לפיו רכבם נהדף לעבר רכב התובעת ובכך הסב לו נזק. בנסיבות אלה, אני סבורה שלא הוכח בפניי שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים 1 ו-2 ולכן דין התביעה כנגדם להידחות.

נוכח האמור לעיל התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-2 שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אב תשע"ו, 11 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.