1. תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אין מחלוקת על החבות והמחלוקת היא אך לעניין שיעור הנזק.

2. התובעת ,כבת 55 שנים, נפגעה בתאונת דרכים ביום 08.03.09 במהלך חציית מעבר חצייה.

התובעת קיבלה טיפול רפואי בבית החולים סורוקה ולאחר מכן טופלה בקהילה.

הנכות הרפואית

3. בתיק מונו שני מומחים רפואיים.

דר' יורם וייל מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה וקבע שבשל הגבלת תנועה מזערית בעמוד שדרה צווארי יש לקבוע נכות צמיתה בשיעור 5% ובשל פגיעה סחוסית בברך שאינה מלווה בהגבלת תנועה, נוזל פרקי או חוסר יציבות יש לקבוע 5% נכות.

יצוין כי בתחום האורטופדיה נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך שבועיים.

דר' דורסט ,שמונתה כמומחית רפואית בתחום הפסיכיאטריה, קבעה כי לתובעת עבר רפואי קודם וכי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות בשיעור 5% .

המומחית ציינה שתפקודה של התובעת בעבודתה, לא נפגע פורמלית והיא "ממשיכה ומחזיקה במשרה מלאה וממלאה לעיתים שעות נוספות".

שיעור הנכות הרפואית המשוקלל הוא בשיעור 14.3%.

4. התובעת טענה לעניין שיעור הנכות הרפואית.

במצב דברים הרגיל, כאשר מבוקש לסטות מחוות הדעת הרפואית, יסטה בית המשפט מהאמור בחוות הדעת כחריג ומטעמים מבוררים. לא למותר לציין שמן הראוי לתת למומחה הזדמנות להסביר ולהבהיר חוות דעתו קודם שיקבע ממצא הסוטה מחוות הדעת (ראו: ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח' (18.03.13)).

המומחים לא נחקרו ועל כן, אף לאחר ששקלתי את טענות התובעת, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום לקבוע ממצא אחר לעניין שיעור הנכות הרפואית.

דר' דורסט התייחסה בחוות דעתה לשאלת עברה הרפואי הקודם של התובעת.

אין מחלוקת שהתובעת עברה אירוע קודם שיש בו כדי להשליך על נכותה כמפורט בחוות הדעת.

השלכות אותו אירוע פורטו בעמוד 4 לחוות הדעת . אף אם לא טופלה התובעת במהלך השנים בגין אותו אירוע, לא ניתן להתעלם כליל מאותו אירוע שהיו לו השלכות.

כן יצוין שבתה של התובעת העידה שלאירוע הקודם הייתה השפעה על התובעת (ע' 10 ש' 29).

5. מכאן מתבקשת המסקנה ששיעור נכותה הרפואית של התובעת הוא כפי שנקבע על ידי המומחים, היינו בשיעור של 14.3%.

גריעה מכושר ההשתכרות

6. כלל האצבע שנקבע בנוגע לנכות אורטופדית הוא שבדרך כלל משקפת הנכות הרפואית את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

נכותה של התובעת מורכבת מנכות אורטופדית ונכות פסיכיאטרית.

התובעת, עולה חדשה אשר עלתה בשנת 2001, עבדה כמזכירה רפואית כשנתיים קודם לתאונה והמשיכה לעבוד בעבודתה.

התובעת העידה בתצהירה שההגבלות הרפואיות מגבילות אותה "עד מאד" בתפקודה, אך "למזלה", מתחשבים בה בעבודה מאד.

התובעת לא העידה כל עד ממקום עבודתה הנוכחי ויש לזקוף זאת לחובתה בכל הקשור להוכחת הגריעה מכושר ההשתכרות. עיון בתלושי שכרה של התובעת אף מלמד כי שכרה של התובעת השביח במהלך השנים.

7. התובעת טענה כי שכרה נפגע תוך הסתמכות על אתר "שנהר" העוסק בשכר מזכירות רפואית. עם זאת, מאחר שהתובעת אינה מכירה את האתר (ע' 7 ש' 14-22) ויש בעדות זו משום עדות שבמומחיות- אין בטענות האמורות כדי להועיל לתובעת. התובעת גם לא העידה מזכירות רפואיות המשתכרות סכומים גבוהים בכל הקשור לשכר מזכירה רפואית.

התובעת העידה שבמקום עבודתה השכר של מזכירות אחרות אינו גבוה בהרבה ביחס לשכרה (ע' 7 ש' 32) ומכאן שהתאונה לא גרעה משכרה של התובעת ואף פוטנציאל השבחת השכר אינו רב במקום עבודתה הנוכחי של התובעת.

מכאן שטענותיה של התובעת ,לפיהן, אלמלא התאונה שכרה היה משביח באופן ניכר, לא הוכחו.

8. התובעת העידה שלאחר התאונה עבדה כרגיל וכיום היא אף עובדת יותר שעות.

כן אישרה התובעת בהגינותה שלא נגרמו לה הפסדי שכר בעבר עקב התאונה (ע' 6 ש' 23-28).

9. מכאן ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הוא בשיעור נמוך משיעור הנכות הרפואית, אך לתובעת נגרמה גריעה מכושר ההשתכרות.

ראשית, קורות התובעת מיום התאונה ועד היום מלמדות שההגבלות הן מינימליות.

שנית, אין במגבלות כדי לפגוע בשיעור ניכר בתפקודה של התובעת אשר עובדת בהיקף דומה ואינה נדרשת לעבודה פיזית רבה.

שלישית, קיים סיכון שבמקום עבודה אחר או ככל שההנהלה במקום העבודה תתחלף, תהיה התחשבות פחותה בתובעת ומגבלותיה של התובעת יתבטאו בפגיעה בשכרה של התובעת.

לפיכך, ולנוכח האמור לעיל, יש מקום לקבוע ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות יעמוד על 10% המהווה כ70% משיעור הנכות הרפואית.

הפסדי השתכרות

10. כאמור, לא נגרמו לתובעת הפסדי השתכרות בעבר ומאחר ששולמו דמי פגיעה, אין מקום לנכות את דמי הפגיעה ששיפו את התובעת על תקופה קצרה.

11. יצוין שהנתבעת לא הוכיחה ששולמו לתובעת סכומים נוספים מהמוסד לביטוח לאומי ועל כן אין מקום לכל ניכוי.

12. בסיס שכרה של התובעת קודם לתאונה היה בשיעור 3,613 ₪, משוערך להיום עומד בסיס השכר על 4,100 ₪ מעוגל.

בהתחשב בבסיס שכר התובעת, בהתחשב בשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות ובהתחשב בגיל התובעת, פוסק לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות.

הפסדי פנסיה

13. בשים לב לשיעור הפסדי ההשתכרות, פוסק לתובעת פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה (12% מהפסדי ההשתכרות).

כאב וסבל

14. פוסק לתובעת פיצוי מעוגל בסך 22,200 ₪ בגין ראש הנזק של כאב וסבל.

הוצאות

15. התובעת לא צירפה קבלות, אך לא ניתן להתעלם מהטיפולים הרבים שעברה התובעת ומהצורך בתשלום של השתתפות עצמית.

לפיכך ובשים לב לשיעור הנכות, פוסק פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הוצאות.

עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד

16. התובעת העידה בתצהירה שבתה מבצעת עבורה את כל עבודות הבית.

כן העידה התובעת שמאז התאונה היא מבצעת קניות ומשלמת עבור משלוח.

התובעת לא צירפה כל קבלה לעניין משלוח, אף שמצופה היה לעשות כן (ראו: ע' 9 ש' 13).

התובעת גם לא העסיקה עזרה בשכר (ע' 9 ש' 10).

לא ניתן להתעלם מכך שהמגבלות על התובעת הן בשיעור קל.

17. הנכות שנקבעה בתחום האורטופדיה התייחסה גם לפגיעה בברך שאינה מלווה בהגבלת תנועה ובאשר לעמוד שדרה צווארי נקבעה הגבלת תנועה מזערית.

עם זאת, בשים לב לכך שעסקינן בעזרת קרוב שאינה חורגת בהכרח כיום מהמצופה מבן משפחה המתגורר בבית עם התובעת, בשים לב לאמור בסיכומי הנתבעים ובשים לב לאפשרות שבעתיד תזדקק התובעת לעזרה, פוסק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד.

סוף דבר

18. התובעת זכאית לפיצוי בראשי הנזק הבאים:

• הפסדי השתכרות בעתיד: 50,000 ₪.
• הפסדי פנסיה: 6,000 ₪.
• כאב וסבל: 22,200 ₪.
• הוצאות: 2,000 ₪.
• עזרה וסיעוד: 15,000 ₪.

סך הפיצוי המגיע לתובעת 95,200 ₪.

19. לפיכך, מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת פיצוי בסך 95,200 ₪.

בנוסף ,מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 13% ומע"מ מסכום הפיצוי האמור.

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.