12 מרץ 2014

1. בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול העברת מניות שנעשתה, על פי הטענה, שלא כדין, בחברה פרטית בשם "א. אוצר ביטחון 2000 בע"מ", אשר מניותיה הוחזקו על ידי הנתבע מס' 2, מר הרמן כץ, והועברו לתובע.

(להלן בהתאמה: "החברה"; "הנתבע").

2. התובע הינו תושב ישראל אשר שימש כמנהל עבודה שכיר בחברה בין השנים 2005-2008.

3. הנתבע מס' 1, רשם החברות, (להלן: "הרשם") מנהל את המרשם הרשמי של החברות בישראל. ביום 14.10.10 ניתנה החלטה לפיה ניתן פטור הנתבע מס' 1 מהתייצבות לדיונים עד למתן החלטה אחרת.

4. הנתבע מס' 3, עורך דין במקצועו, נתן ייעוץ מקצועי לנתבע ולחברה, ובאמצעותו הועברו מניות החברה לתובע.

עיקר טענות התובע

5. לטענת התובע, הנתבע העביר את מניות החברה ואת ניהולה, באמצעות הנתבע מס' 3, לידיו, וזאת מבלי ליידעו ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. בהסתמך על פעולות אלו, רשם הנתבע מס' 1 את התובע כמנהל וכבעל מניות בחברה.

6. התובע עותר בתובענה זו לביטול העברת המניות ולביטול מינויו כמנהל בחברה.

7. התובע טוען כי לא נעשה שימוש בשטר העברת מניות לצורך העברת המניות בחברה מהנתבע אליו.

8. לדבריו, הנתבע הודה בחקירתו כי לא נעשה שימוש בשטר העברת מניות, על מנת שלא ליידע את התובע על העברת המניות וכי הוא זה אשר מסר הודעה לרשם על העברת המניות לתובע ועל מינויו של התובע כמנהל החברה.

9. התובע הוסיף וטען כי טענת הנתבע לפיה החזיק 70% מהמניות בנאמנות עבור התובע, הינה חסרת ביסוס, לאור העובדה כי העביר לתובע 100% ממניות החברה, ובכלל זה 30% מהמניות אשר היו בבעלותו. כמו כן, הנתבע לא הביא ראייה לטענתו כי בין הצדדים היה הסכם נאמנות.

10. התובע העיד כי בשנת 2001 שקל לרכוש 70% ממניות החברה ממר רואנסרי מאיר, שותפו של הנתבע, (להלן: "רואנסרי"), והשניים חתמו ביניהם על הסכם לרכישת 70% ממניות מר רואנסרי בתמורה לתשלום סך של 160,000 ₪ אשר היו אמורים להיפרע במספר תשלומים. ברם, הסכם זה בוטל והשיקים שנמסרו למר רואנסרי בוטלו על ידי התובע והושבו אליו במשרדו של עו"ד חיון, למעט שיק אחד על סך של 10,000 ₪ אשר נפרע והיווה תשלום בגין הוצאות והטרחה שנגרמו למר רואנסרי בעקבות ביטול ההסכם, ובכך בוטלה העסקה.

11. עם זאת, הוסכם בין התובע למר רואנסרי כי הוא יעביר אל החברה את לקוחות החברה אותה ניהל בעבר, חברת אקימר, תמורת 5% מהמחזור שישולם על ידי לוקחות אקימר למשך תקופה של שמונה חודשים, וזאת במסגרת הסכם למכירת המוניטין.

12. לשיטת התובע, הציע לו הנתבע כי ישמש כמנהל עבודה שכיר בחברה, אולם הוא לא שימש כדירקטור בחברה, והנתבע הוא זה שניהל את החברה. התובע פוטר מעבודתו בחברה בסוף שנת 2007.

13. כן הדגיש כי הנתבע שימש כמנהל החברה לכל דבר ועניין, והציג עצמו ככזה בפני רשויות מס ההכנסה, הפני בית המשפט ובפני קבלני המשנה ובטרם העביר את מניותיו לתובע דאג להבריח את ציוד החברה לידיו ואף משך כספים במזומן מחשבון החברה ונטלם לעצמו.

14. מטעם התובע העידה עו"ד שוש שחם כי ייצגה את החברה מול רשויות המס וטענה כי הנתבע הוצג בפניה כבעל החברה.

15. כן העיד מטעם התובע עו"ד נאסר נאדל אשר לגרסתו התלווה לתובע, לפני כעשור, לפגישה בנוכחות עו"ד חיון במהלכה בוטל הסכם רכישת המניות ממר רואנסרי לתובע.

עיקר טענות הנתבע

16. לטענת הנתבע, השליטה בחברה נתונה בידיו של התובע, וכי הוא המנהל היחיד בה.

17. עוד, טוען הוא כי הנתבע מס' 3, עו"ד גלעד חיון, אימת חתימה בלבד, ואינו קשור להעברת המניות.

18. לשיטתו, התיק הוכרע זה מכבר על ידי בית משפט השלום בחיפה, אשר קבע ביום 24.1.10 כי הבעלים של החברה הינו התובע. התובע הגיש בתיק דשם תצהיר אשר מעיון בו לא עולה פעם אחת הטענה כי החברה איננה בבעלותו, ועל כן, משנפסק על פי הצהרת התובע, כי הינו בעל השליטה בחרה, הרי שמדובר במעשה בית דין.

19. הנתבע הוסיף וטען כי רכש 30% ממניות החברה ממר רואנסרי והתובע רכש 70% מהנותרים, וכי העסקה גובתה בהסכמים ובתשלומים.

20. לגרסתו, התובע הורשע בהעסקת שב"ח טרוריסט ועל כן אינו יכול היה להחזיק במניות החברה, ועל כן, ביקש ממנו התובע כי יחזיק במניותיו בנאמנות, אף כי השליטה המלאה והבעלות בפועל הינה של התובע, ותפקידו של הנתבע בחברה היה מינורי בלבד.

21. הנתבע סומך טענותיו על עדות הגב' מירב סוויסה, הבעלים של חברת אספקה ובטחון בע"מ על פיה המשא ומתן לרכישת החברה והעיון במסמכי החברה, בוצעו על ידי התובע, כאשר הנתבע לא היה מעורב כלל בכך.

22. עוד, הוסיף הנתבע כי התובע לא הוכיח כי ביטל את עסקת רכישת המניות, ומבקש לכפור במסמכים בכתב באמצעות טענות בעל פה. הנתבע צירף לתצהירו מסמכים המעידים על כך כי התובע שימש כבעל מניות בחברה, ובין היתר, הציג את התחייבות התובע מיום 9.9.01, פרוטוקול פתיחת חשבון בבנק הפועלים, תעודת רישום משכנתא, כרטסת הנהלת חשבונות, שיקים משוכים על בנק הפועלים של החברה חתומים בחתימת התובע, הסכם רכישת חברת אספקה וביטחון חתום על ידי התובע וכדומה.

23. עוד טוען הוא כי קיימת סתירה בין טענות התובע בכתב תביעתו דנן לפיה החל לעבוד בחברה בשנת 2005, בעוד שבהמרצת הפתיחה נגד בנק לאומי, אותה היגש התובע, הצהיר האחרון כי הוא מנהל את החברה וזו הוגשה עוד בשנת 2004. כמו כן, הציג התובע בפני רשם החברות כי הוא מנהל את החברה החל משנת 2002.

24. הנתבע טוען כי התובע חתם על הסכם עם חברת אספקה ובטחון בע"מ לפיה החברה תרכוש אותה בסך של 400,000 ₪, והרי רק בעל שליטה בחברה רשאי להוציא סכום עתק שכזה מבלי להתייעץ עם הנתבע ומבלי לבקש את הסכמתו לכך.

25. כן הוסיף הנתבע כי התובע מצטייר כאדם בלתי אמין וכי אינו ישר, ודוגמא לכך ניתן למצוא בעובדה כי ב"כ התובע הכין תצהיר מטעם עו"ד שוש שחם ומסר אותו אל עו"ד חיון, והאחרונה הצהירה כי לא דיברה עם התובע ולא מסרה לו כל מידע, וכי האחרון הכין תצהיר בשמה.

26. באשר לטענה כי אין שטר העברת מניות טוען הנתבע כי שטר מעין זה אינו טופס מחייב, וקיימים שטרי מניות שהעברתם אינה דורשת "שטר העברת מניות".

27. כמו כן, הנתבע החזיק, כאמור, בנאמנות במניות התובע ומשנסתיימה הנאמנות, המניות הושבו לבעליהם- הוא התובע. בשנת 2001 רכש התובע את מניות החברה באמצעות נאמנותו של הנתבע, ומכוח עסקה זו העביר הנתבע 2 את מניותיו אל התובע.

28. לטענתו, העברת המניות הינה נוכח סיום יחסי המניות ואין מדובר בהעברת מניות בעקבות עסקה, בין מעביר מרצון לנעבר מרצון, ובעד תמורת בעלת ערך, עסקה אשר מצריה שטר העברת מניות.

הכרעה

29. אקדים ואומר כי ספק בעיני האם נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה זו לבימ"ש השלום - זאת באשר מכוח הוראת סעיף 40 (5) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אשר זהו לשונו:

"40. בית משפט מחוזי ידון באלה:

...

(5) עניין אזרחי לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999, למעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה, עניין אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו-353א לחוק האמור שיידון בבית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה ועניין אזרחי לפי סעיפים 354(ב1)(5) ו-359 לחוק האמור."

30. התביעה שבפני הינה למעשה תובענה למתן סעד של תיקון מרשם בעלי המניות כחברה מכוח סעיף 134 לחוק החברות, וככזו, אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה.

(ראו: ה"פ 7264-08 אגודה שיתופית "גני הדר" כפר שיתופי בע"מ נ' גדעון הר נוי (פורסם בנבו; ת.א. (נצרת) 42898-03-11 - ט.ס. הנדסה ובניה בע"מ ואח' נ' רשם החברות ואח' (פורסם בנבו).

31. הלכה משכבר היא כי:

"על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת הצדדים. בית המשפט הוא שחייב בבדיקת העובדות המקנות לו את הסמכות, אפילו לא חלקו עליה בעלי הדין. אין בהסכמתם של הצדדים להתדיין לפני ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לו סמכות עניינית, בנושא שבו מסר המחוקק את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת".

(ראו ספרו של המלומד אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 16-17).

32. לאור המצב המשפטי כמתואר לעיל, העלתי את עניין הסמכות העניינית בדיון מיום 21.10.12 והורתי לצדדים להגיש את עמדתם בעניין.

33. לטענת התובע, בחינת הסמכות העניינית צריכה להיבחן בהתאם לסעד המבוקש בתובענה, ובעניינננו, סעד הצהרתי לפיו העברת המניות בטלה, ועל כן, על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, הסמכות נתונה לבית משפט השלום, אשר לפיו:

"75. סמכות כללית לתת סעד

כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

34. עמדה זו אינה מקובלת עלי. סמכותו של בית משפט זה ליתן פסק דין הצהרתי, מוגבלת לנושאים המצויים בסמכותו העניינית.

35. התובע עותר למעשה למחיקת שמו כבעל מניות ממרשם בעלי המניות, בעוד שהנתבע טוען כי הרישום במרשם משקף את היותו של התובע בעל מניות; מכאן שסוגיית הבעלות "האמיתית" במניות מהווה את לב המחלוקת.

בסעיף 134 לחוק החברות נקבע:

"רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדויק, והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם."

36. מכל האמור לעיל, הנני מורה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והכל מתוקף סמכותי הקבועה בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, כדלקמן:

"79. (א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם. "

37. משקבעתי כי יש להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי, מתייתר הצורך לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין.

38. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.