1. לפניי בקשת החייב על פי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), בה מבקש החייב מבית המשפט לקבוע כי בתביעת החוב של הנושה בנק פועלי אגודת ישראל (להלן: "הנושה") המועד הקובע לגיבוש החוב הנו יום 1.5.01 במקום המועד שנקבע בזמנו לגיבוש החוב, הוא יום 14.8.02, ובהתאם לכך לקבוע את גובה תביעת החוב המאושרת של הנושה.

2. למעשה חולק החייב על קביעת המנהלת המיוחדת בדבר המועד הקובע לגיבוש תביעת החוב של הנושה, וזאת בהכרעה שניתנה על ידה בנוגע לתביעות החוב.

3. החייב טוען, כי החוב כלפי הנושה נובע מהלוואה שניתנה בזמנו על ידי הנושה לחייב. לפיכך, ראוי כי המועד בו התגבש החוב הוא המועד בו הפסיק החייב לשלם את החזר ההלוואה לנושה או המועד בו הפסיק החייב לכבד את התחייבויותיו כלפי הנושה. בהקשר זה מפנה החייב להוראות סעיף 134 לפקודה, העוסק בקביעת הריבית על חובות. מהאמור שם מבקש החייב להסיק כי יש לקבוע את מועד גיבוש החוב, במקרה של החזרי הלוואה כמועד בו חדל החייב לפרוע את ההלוואה. החייב טוען, כי מועד זה היה ביום 1.5.01. באותו תאריך יכול היה הנושה להעמיד לפרעון מיידי את הערבויות שהיו בידו, שעמדו על סך של 390,000 ₪, אולם הנושה לא עשה כן, אלא חידש על דעת עצמו את ההלוואה תוך שהוא פורע באופן פיקטיבי את החזרי ההלוואה מחשבון העו"ש של החייב בזמן שלא היו כספים כלל באותו חשבון ועקב כך נוצרה יתרת חובה בחשבון העו"ש, דבר שגרם לכך שהיתרה חויבה בריביות גבוהות יותר. החייב טוען, כי מעולם לא ביקש מהנושה לפעול כך. החייב טוען, כי פעולתו של הנושה אינה סבירה ולמעשה מדובר בפעולה של בנק לרעת הלקוח מבלי שהבנק התבקש לעשות כן. לטעמו של החייב, היה על הנושה לפרוע באופן מיידי את ההלוואה על ידי מימוש הערבויות. על פי חישוב שערך החייב במסגרת הבקשה, אילו היה הנושה פועל כאמור, הרי שעל פי הכרעת המנהלת המיוחדת, נכון ליום 1.5.01, גובה החוב היה כ-70,000 ₪ ואילו נכון ליום 1.10.01, תפח החוב לסכום של 157,000 ₪.

4. המנהלת המיוחדת שקלה את טענות החייב וסברה כי ראוי לקבל טענות אלו, ועל כן יש לקבוע כי יום גיבוש החוב כלפי הנושה הוא 1.5.01. בהקשר זה הדגישה המנהלת המיוחדת כי פנתה לנושה ודרשה לקבל ממנו הסברים, אולם הנושה לא השיב לפנייתה. המנהלת המיוחדת מפנה לתדפיסי הנושה (הבנק), לפיהם המועד האחרון בו הופקדו כספים לפרעון ההלוואה היה 6.4.01, ומאז אין כל הפקדות שהן לחשבון. ניתן לראות כי לאחר מכן הופסקה הפעילות של החייב אצל הנושה ועל כן סוברת המנהלת המיוחדת כי ביום 1.5.01 היה על הנושה לפרוע את ההלוואה כנגד הערבויות ולא להעמיד הלוואה חדשה. המנהלת המיוחדת מפנה בעניין זה לפסיקה, לפיה יש לנקוט בכלל של איזון ושוויון בין הנושים למיניהם ועל כן יש לקבוע את יום גיבוש החוב כך שהדבר ימנע הגדלה מלאכותית של סכום החוב כלפי נושה מסוים.

5. לפיכך, ממליצה המנהלת המיוחדת לקבוע כי יום גיבוש החוב יהיה 1.5.01 וסכום הקרן יעמוד על סך של 40,000 ₪ במקום סך של כ-164,000 ₪.

6. הנושה הגיב לבקשת החייב. לטענתו, אין לקבל בקשה זו. הנושה טוען כי בקשת החייב הוגשה בדיעבד, לאחר שהמנהלת המיוחדת הכריעה בתביעות החוב. באשר להתנהלות הנושה בעת שחידש את ההלוואה, טוען הנושה כי לא הרוויח מכך דבר, שכן בכך שלא פרע את הערבויות נגרם לנושה נזק, שכן ההלוואה לא נפרעה. יתר על כן, אילו היה הנושה פורע את הערבויות, עדיין הייתה נותרת יתרת חוב, דבר שהיה מעמיד את החייב בחדלות פרעון כבר ביום 1.5.01. לטענת הנושה, הוא נמנע מלעשות כן, ועל כן חידש את ההלוואה.

7. במהלך הדיון, לאחר שבא כוח הנושה נשאל אם יש בידי הנושה מסמכים מהם ניתן ללמוד שהחייב ביקש לחדש את ההלוואה, טען כי מדובר במסמכים שלא נשמרו אצל הנושה ועל כן אין בפיו תשובה לעניין זה. כמו כן טען בא כוח הנושה, כי ביום 1.5.01 לא יכול היה הנושה לצפות כי ביום מן הימים החייב יהפוך לפושט רגל ועל כן לא יכול היה לשקול במועד זה את השיקולים והטענות שמעלה עתה החייב.

8. בא כוח הכנ"ר טען כי במצב זה של דברים, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הנושה כדי להסביר מתי היה הפיגור הראשון בתשלום, שהרי לטעמו של הכנ"ר יש לראות בכך כמועד לגיבוש החוב.

9. סבורני, כי יש לקבל את עמדת החייב והמנהלת המיוחדת. לא יעלה על הדעת שהנושה כבנק, מבלי שיש בידיו מסמכים או הוראות מפורשות מהחייב שהיה לקוחו באותה תקופה, יחדש על דעת עצמו את ההלוואה, שעה שהוא מודע לכך שהחייב הפסיק לפרוע את ההלוואה. לכל הפחות, היה על הנושה להודיע על כך בכתב לחייב ולהציב בפניו את האפשרות לחדש את ההלוואה או לפרוע את הערבויות. אילו היה עושה כך הנושה, לא היה ניתן לבוא אליו בטענה כלשהי. ממכלול הדברים עולה, כי הנושה נקט בפעולה חד צדדית, שאז וגם היום היטיבה עמו, שכן בכך שחייב את חשבון העו"ש של החייב, הגדיל את סכום החוב. ולראיה, בא כוח החייב הגיש בעת הדיון את טבלת הריביות בהן מחויב חשבון העו"ש שעה שהוא צובר יתרות חובה בגין הלוואה שאינה נפרעת. מדובר בריביות מיוחדות וגבוהות מהריביות בהן מחויבת יתרת חובה אצל הנושה בחשבונות רגילים. מקובלת עלי טענת בא כוח הכנ"ר, כי הנטל להסביר את שאירע ולהמציא מסמכים עוברת לכתפי הנושה, מאחר ולכאורה הפעולה בה נקט הרע את מצבו של החייב כלקוחו של הנושה.

10. לאור כל האמור, אני מורה כי יש לקבוע כי יום גיבוש החוב היה ביום 1.5.01 וכי יתרת החוב נכון למועד זה עומדת על סך של 40,000 ₪.

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.