1. לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.
2. מדובר ב-"תביעת גזזת". התובע, יליד 11/11/42, הוקרן בגיל 10 לערך כנגד מחלת הגזזת. בשנת 2002 התגלה לראשונה בגופו גידול ולאחר מכן התגלו בגופו שני גידולים נוספים בשנים 2004 ו-2006. התובע מבסס את תביעתו על עילת הפרת חובת היידוע.
3. אין חולק על כך שהתובע שהה מחוץ לגבולות המדינה במשך שמונה עשרה שנים רצופות, מ-19/05/91 ועד שנת 2009, בלא שביקר בארץ אפילו פעם אחת במהלך התקופה האמורה. המדינה טוענת כי התובע יצא את הארץ בטרם נולדה חובת היידוע, וכי חובת היידוע אינה חלה על מי שגרו מחוץ לישראל בתקופה שבה עמדה חובה זו בתוקפה, ומכאן שדין התביעה להימחק מחמת העדר עילה.
4. אין בידי לקבל את טענת המדינה.

בע"א 1424/13 מדינת ישראל נ' איבי (פורסם בנבו (03/09/15)), נפסק כי החל מחודש ספטמבר 1991 ידעה המדינה על הסיכונים להם חשופים מטופלים שהוקרנו בילדותם, ולכן ממועד זה הייתה מוטלת על המדינה "חובת יידוע" כלפי מטופלים אלו. בהמשך פסק הדין נפסק, כי המדינה מילאה את חובתה רק עם פרסום חוזר מנכ"ל משרד הבריאות ביום 05/01/09. בחוזר זה הועמד לרשות רופאי הקהילה בישראל המידע הרלבנטי לגבי ההיסטוריה של ההקרנה כטיפול במחלת הגזזת, סוכמו בו עיקרי התוצאות הרפואיות של ההקרנות (תחלואה בסרטן, תמותה ופגיעה בעיניים), וניתנו בו הנחיות מפורטות בדבר דרך איתורם של המטופלים שעברו הקרנות, לרבות מתן אפשרות לרופאי הקהילה לפנות למרכז הארצי לנפגעי גזזת על מנת לברר אם שמו של מטופל מסוים נמצא ברשימת המוקרנים (ראו – פסקה 29 לפסק דינה של כב' השופטת חיות). החובה, כפי שנקבעה בהלכת איבי, אינה כוללת אבחנה בין מטופלים השוהים דרך קבע בחו"ל לבין כאלו המתגוררים דרך קבע בישראל, מן הטעם הפשוט שכדי לעמוד בחובת היידוע המדינה לא נדרשה לפנות באופן ייזום לכל אלו שקיבלו הקרנות בילדותם. כל שנדרשה המדינה לעשות הוא להפיץ את חוזר מנכ"ל משרד הבריאות הנ"ל לרופאים בישראל, שמא ואולי מצוי בטיפולם מטופל אשר עבר בילדותו הקרנות, ולעניין זה אין משמעות לשאלה האם המטופל גר דרך קבע בישראל או לא. לטענת המדינה בדבר חשיבות מקום מגוריו של המטופל יכולה, אם כן, להיות חשיבות לא במישור קיומה של החובה או במישור תוכנה של החובה, אלא במישור הקשר הסיבתי, שכן המדינה יכולה לטעון שבמקרה כמו המקרה שלפניי אף אם היא הייתה מיידעת את הרופאים בישראל כנדרש, הדבר לא היה מועיל לתובע כיוון שהוא שהה בחו"ל ולא טופל אצל שום רופא בישראל. טענה זו היא טענה הדורשת בירור עובדתי ולכן אין מקום לסלק את תביעה על הסף בגינה.

אשר על כן, בקשת המדינה נדחית ושאלת הקשר הסיבתי תידון בהמשך הדרך. סוגית ההוצאות בגין הבקשה תישקל בסוף ההליך.

1. הנתבעת תגיש את כל ראיותיה בתצהירים עד ליום 29/12/16.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.