פתח דבר

1. העניין שבפני, התנגדות הנתבע לבקשה לביצועם של שטרות, אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 01-58943-10-7 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם בשל פרישתה לגמלאות, הועבר העניין לטיפולי כעת. אוסיף כי לא ראיתי מניעה ליתן ההחלטה, בשים לב כי מדובר בהליך המוכרע על בסיס ראיות לכאורה, ללא קביעת ממצאים עובדתיים ומבלי שנשקלים שיקולי אמינות ומהימנות.
3. אוסיף, כי הצדדים ביקשו לוותר על עריכת דיון וחקירת מצהירים, כך שממילא אין יתרון כלשהו למתן החלטה ע"י כב' הרשמת אשר אישרה את ההסדר הדיוני, שכן לא נשמעו עדויות כלל.
4. השטרות אשר הוגשו לביצוע:
   1. שטר 7802302 ע"ס 150,000 ₪, ז.פ. 28.6.2005.
   2. שטר 7004846 ע"ס 150,000 ₪, ז.פ. 28.6.2005.
   3. שטר 7005267 ע"ס 150,000 ₪ ז.פ. 28.6.2005.
5. ההמחאות עשויות שלושתן בידי "פייפ ליין קווי צנרת בע"מ", לפקודת ישראל מנדלסון בע"מ (אציין כי במסגרת ההליכים הוגשה תעודת שינוי שם לפיה חב' "ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית בע"מ" שינתה שמה ביום 11.4.2005 ל"קמ"ן אחזקות (קבוצת מנדלסון) בע"מ"), ועל גב שלושת השטרות חתום הנתבע כערב בערבות אישית להתחייבות עושה השטר.

טענות הצדדים

1. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות, ובמסגרת התנגדותו הפנה הנתבע להליך משפטי אחר אשר נוהל (כאשר הזכות המתמצה בשטרות נכללה בתובענה), ת.א. 13050/05; במסגרת אותו הליך, אשר נתנהל משך כחמש שנים, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, וביהמ"ש השלום הורה על מחיקת התובענה, וקבע תנאים מפורשים לחידושה של התובענה, ככל שהתובענה תחודש.
2. טוען הנתבע, כי התובעת לא עמדה בתנאי כאמור, ובמקום להגיש תובענה מתוקנת, פנתה בדרך עוקפת והגישה בקשה לביצוע שטרות, כאשר המערכת החוזית הינה אותה מערכת חוזית, החוב אותו חוב, טענות ההגנה נותרו כשהיו, ורק עילת התובענה השתנתה (שטרית ולא חוזית).
3. בשל אי קיום החלטת כב' השופטת ברסלב, סבור הנתבע כי אין תוחלת להליך זה, שכן הדרך והאופן לנקיטת ההליך הותוו במפורש ובמפורט, ומדובר בפסק דין שהפך לחלוט עם חלוף הזמן – ולכן סבור הוא כי יש ליתן רשות להתגונן בפני התובענה. לגופן של טענות ההגנה, הפנה הנתבע לכתב ההגנה אשר הוגש במסגרת ההליך המשפטי הנוסף.
4. התובעת השיבה להתנגדות, ולגישתה דינן של טענות הנתבע להידחות באחת. התובעת סבורה כי כב' השופטת ברסלב התנתה את נקיטת ההליך הנוסף, ככל שמדובר יהיה באותה עילה בלבד (עמ' 6 לפסק הדין שורה 26), ואילו ההליכים אשר ננקטו כעת, הינם בעילה השטרית ולא בעילה החוזית, ולגישתה של התובעת, כלל אין מדובר בתובענה אלא בהליכי הוצאה לפועל.
5. עוד מוסיפה התובעת, כי לגישתה הטענה שקיים מעשה בית-דין אינה נכונה, שכן התובענה נמחקה ולא נדחתה, ויתר על כן, אפילו השתק עילה אין במקרה דנן, שכן אין זהות מוחלטת בין הצדדים בהליך הראשון, לצדדים לתיק ההוצאה לפועל; אין מדובר בתובענה אשר הוכרעה לגופה ; ואין זהות בין העילות;

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת פרוטוקול הדיון וסיכומי טענות הצדדים, סבורני כי עיקר המחלוקת הוחמצה על ידי שני הצדדים גם יחד; הצדדים התמקדו בשאלת קיומו של מעשה בית דין או שאלת קיומו של השתק עילה כתוצאה מהחלטת כב' הש' ברסלב בהליך הקודם – ואולם לגישתי, לא זאת היא השאלה הנכונה בהקשר זה.
2. סבורני כי החלטתה של כב' הש' ברסלב אינה מקימה מעשה בית דין, ואף אינה מקימה השתק עילה (ובין היתר, בעיקר בשל אי ההכרעה בתובענה ובטענות לגופו של עניין – נ. זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 41-42). אולם לא זאת היא השאלה שעל הפרק. החלטתה של הש' ברסלב מהווה מחסום דיוני (ולהבדיל ממחסום, "bar" מן הבחינה המהותית), הא ותו לא. והשאלה היא, האם אותו מחסום דיוני אמור לעמוד בעינו ולחסום (ולהתוות) את הדרך בניהולו של הליך זה אם לאו.
3. לגישתי, לא ניתן לפרש את ההחלטה, אלא ככזאת המקימה מחסום דיוני, וזאת לאור לשון סעיף 13.3 לפסק הדין: הגם שבסיפא לסעיף 12 להחלטת השופטת, ההתייחסות הינה לעילת התובענה, הרי שמדובר בנימוק אחד מני רבים, בדרך להחלטה האופרטיבית הכלולה בסעיף 13 לפסק הדין. מציינת כב' הש' ברסלב "אם תבקש התובעת להגיש תביעה חדשה בגין האירוע נשוא התובענה", משמע, לא העילה הינה המהותית בהקשר זה, אלא המחלוקת שבין הצדדים.
4. אין חולק, כי בגין אותה התקשרות אשר הינה בסיס התובענה בהליך הראשון, נמסרו ההמחאות שהינן העילה שבבסיס הליך זה, ולפיכך, מדובר בהליך משפטי נוסף בגין אותו "אירוע", ולא ראיתי בהתייחסות הש' ברסלב לשאלת העילה בסעיף אחר בפסק הדין, כסותר או גובר על החלק האופרטיבי של פסק הדין.
5. אוסיף, כי בקשה לביצוע שטר לפי סעיף 81 א' לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967, כמוה ככתב תביעה בסדר דין מקוצר, מרגע שהוגשה התנגדות לביצוע השטרות, ולפיכך, גם אם החל ההליך כעניין המוסדר בחוק ההוצאה לפועל, לא ניתן לראות בשלב זה, את הבקשה לביצוע שטר, אלא כתביעה נוספת, בגין אותו אירוע.
6. למעלה מן הצורף אוסיף כי העילה הנוספת (והיא העילה השטרית) אינה משנה לדעתי את התוצאה, בשים לב לכך כי מדובר בצדדים קרובים לשטר. ראה לעניין זה, ההלכה הידועה בעניין דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, שם נפסק : "בפרשה שלפנינו העותר והמשיבים הם צדדים קרובים. כל הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד (ההסכם השני) עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית. על-כן רשאים המשיבים לטעון, כנגד החבות על-פי השטר... אכן, שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על-פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר. אך כאמור, לאור המסקנה שאליה הגיע בית-המשפט העליון, אין לנו צורך לבחון מחדש שאלה זו. כמו כן אין לי צורך לבחון השאלה באשר לדרכי הפרשנות של לשון השטר. אף כאן יש להבחין בין צדדים קרובים לצדדים רחוקים. בכל הנוגע לצדדים קרובים, יחולו על פרשנות השטר הדינים הרגילים של פרשנות חוזה..."
7. משמע, ככל שמדובר בצדדים קרובים לשטר, השטרות מהווים חלק מן המארג החוזי הכולל שבין הצדדים, אותו מארג חוזי בעטיו נוהל ההליך הקודם, אותו מארג חוזי אשר בשל אי הוכחתו וליקויים בניהול ההליך הראשון הוקם אותו מחסום דיוני, אשר לגישתי עומד על כנו אף כעת.
8. אכן, טעם רב יש בטענת התובעת כי טענות ההגנה לא פורטו די בהתנגדות, אלא בוצעה העלאת טענות על דרך ההפניה לכתב ההגנה, ואולם עדיין איני סבור כי מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין, ובשים לב להסברי ב"כ הנתבע בסעיף 15 לסיכומי טענותיו, המתמצת את טענות ההגנה באופן משלים. מדובר בליקוי, ומן הראוי היה להעלות את אותה מידת הפירוט כבר בהתנגדות, ואולם איני רואה בכך פגם כה כבד על מנת שתיחסם דרכו של הנתבעת, כאשר טענותיו הועלו ונתחמו ממילא – ובשים לב לקיומו של המחסום הדיוני. אוסיף כי ממילא על פי פסק הדין, לכאורה על התובעת לתקן טענותיה, כך שלנתבע יותר בכל מקרה לתקן הגנתו בהתאם.
9. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת התובענה השטרית לפסים של סדר דין רגיל (הבקשה לביצוע השטרות תהווה כתב התביעה), ולגישתי על הצדדים להתאים טענותיהם למחסום הדיוני ולהוראותיו; כתב הגנה מפורט יוגש על ידי הנתבע עד ליום 20.9.2013.
10. הגם שקיבלתי את עמדת הנתבע, לא מצאתי לנכון לחייב התובעת בהוצאות המשפט, בשים לב לקיום ליקויים בהעלאת טענותיו.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.