העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 13.12.2012.

לא ניתן ליתן החלטה בבקשה, מבלי להתייחס להשתלשלות ההליך עד כה:

התובענה הוגשה כתובענה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. הנתבעת הגישה התנגדות לתובענה ביום 8.7.2010, וההתנגדות נדונה בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ ביום 9.3.2011.

הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב, וביום 21.9.2011 ניתנה החלטה כב' הרשמת פומרנץ. על פי החלטת כב' הרשמת, ההתנגדות היתה לקויה, אולם גם כתב התביעה לא היה חף מלקות, ולפיכך הורתה כב' הרשמת לצדדים לתקן הטעון תיקון בהקשר זה, אגב העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.

משהצדדים לא ביצעו כל פעולה כנדרש באותו שלב, ניתנה החלטתי מיום 23.4.2012, המורה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן כנדרש, אחרת תימחק התובענה מחוסר מעש.

כתב תביעה הוגש ביום 4.6.2012, כנדרש על פי החלטתי; אציין כי אין מדובר עוד בתובענה על סכום קצוב, אשר הוגשה בתחילת הדרך, אלא מסמך חדש, הנושא את הכותרת "כתב תביעה (בסדר דין מהיר)".

משהומצא כתב התביעה אשר הוגש, לב"כ התובעת, כנדרש עפ"י התקנות, ולא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 13.12.2012 פסק דין בהיעדר הגנה.

עד כאן לגבי השתלשלות ההליכים. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה (אציין כי הבקשה הוגשה בטרם חלוף 30 ימים ממתן פסק הדין; לגישתה של הנתבעת, מן הראוי היה לראות בהתנגדות אשר הוגשה מטעמה ככתב הגנה, בהתבסס על תקנה 214ב1 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ועל כך היא הסתמכה, וגם אם אין הדבר מקים עילת ביטול פסק הדין מחובת הצדק (ולגישתה – קמה עילת ביטול שכזאת), הרי שיש להורות על ביטול פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה דנן, איני סבור כי נפל פגם המקים עילת ביטול מחובת הצדק. פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט, בהתאם להנחיות וההוראות אשר ניתנו לצדדים מעת לעת, ולא נפל פגם טכני כלשהוא בהליך.

אוסיף בהקשר זה, כי גם סברת הנתבעת בהקשר זה, היתה שגוייה מעיקרה: ברי כי לא ניתן לראות בהתנגדות ככתב הגנה, כאשר הוגש כתב תביעה מתוקן. טענות ההגנה, הופנו במהותן, כלפי מסמך אחר, אשר כבר על פי החלטת כב' הרשמת פומרנץ, נקבע כלקוי ולא שלם, ובהתאם תוקן.

אותו מסמך מתוקן, נשא את הכותרת "כתב תביעה (בסדר דין מהיר)", כך שברור כי מדובר בכתב טענות חדש לחלוטין.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סיבת המחדל בהקשר זה, אכן אינה זלזול בהליך המשפטי, אלא מדובר הלכה למעשה, בשגגה אשר מצדיקה בחינת הטענות לגופו של עניין (ולא מצאתי לנכון לקבל טענות התובע בכתב התשובה אשר הוגש מטעמו, בהקשר זה). בית המשפט, ככלל, חותר לחקר האמת ולא לקיבוע פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, כאשר מועלות טענות הגנה אפשריות, ואני רואה בטענות ההגנה המועלות על ידי הנתבעת כטענות אפשריות בנסיבות העניין.

לאור האמור, סבורני כי מוצדק לבטל את פסק הדין, ואני מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 13.12.2012, ואולם, מאחר וההליך התארך בשל שגגה אצל הנתבעת, אני מורה כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ בגין הליך זה.

כתב הגנה יוגש עד ולא יאוחר מיום 28.3.2013.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.