1. בפני בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 06.02.2012.

מן הראוי, בטרם בחינת טענות הצדדים, לסקור בקצרה את ההליכים בטרם ניתן פסק הדין:

א. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת והמשיב 2. התביעה הוגשה ביום 1.8.2010.

ב. ביום 5.9.2010 הוגשה בשם המבקשת והמשיב 2 בקשת רשות להגן. הבקשה הוכתרה במילים: "בקשת רשות להתגונן מטעם שני הנתבעים". הבקשה הוגשה בידי עו"ד ראיד מח'ול, החתום עליה, והמצוין בכותרת הבקשה כב"כ שני הנתבעים.

ג. לבקשה צורף תצהירו של המשיב 2 ובו נאמר: "תצהירי זה ניתן בשמי ובשם הנתבעת מס' 2...".

ד. ביום 18.5.2011 התקיים דיון בבקשה הנ"ל בפני כב' הרשמת (כתוארה דאז) שרעבי. לדיון הופיעו ב"כ המשיבה, המשיב ועו"ד ראיד מח'ול. בדיון, הסכימו ב"כ הצדדים כי עו"ד מח'ול ימציא לב"כ המשיבה מסמכים שונים והצדדים ינסו להגיע להבנות לסילוק המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, אחרת יסכמו טענותיהם בכתב.

ה. ביום 20.9.2011, משהוברר כי לא עלה בידי הצדדים הגיע להבנות, הגישו הנתבעים סיכומיהם בבקשה הנ"ל. הסיכומים הוגשו בידי עו"ד מח'ול בשם שניהם.

ו. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 1.12.2011.

ז. ביום 16.1.2012 נדחתה בקשת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן. הפסיקתא נחתמה ביום 6.2.2012.

2. להלן, בתמצית, טענות המבקשת:

א. למבקשת לא היתה ידיעה על כל ההליך הנ"ל, שכן קיבלה את האזהרה בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל 10 ימים לפני הגשת הבקשה (שהוגשה ביום 3.2.13).

ב. המבקשת לא ייפתה את כוחו של עו"ד מח'ול לטפל עבורה בתובענה נשוא תיק זה והוא לא עדכן אותה מעולם אודות ההליך.

ג. בידי המבקשת תצהירו של המשיב 2, מיום 2.6.2010, שנמסר בשעתו למשיבה ובו הוא מצהיר: "...הנני מצהיר כי לגב' נארימאן ניקולא אין כל קשר למכשירי הפלאפון שהינם ברשותי ובחזקתי...הנני לוקח על עצמי את כל עסקת הפלאפונים והנובע ממנה והאחריות לפלאפונים אלו עלי בלבד". התצהיר נערך ע"י עו"ד מח'ול והמשיב 2 חתם עליו בפניו.

3. להלן, בתמצית, טענות המשיבה:

א. הבקשה ליתן רשות להגן הוגשה בשם שני הנתבעים ע"י עו"ד מח'ול שהצהיר כי הוא מייצג את שניהם ומעולם לא הועלתה טענת העדר ייצוג על ידו.

ב. כתב התביעה נמסר למבקשת והיא לא הגישה בקשת רשות להגן בנפרד. אף הסיכומים בבקשת הרשות להגן הוגשו בשם שני הנתבעים.

4. בנסיבות הענין הוריתי על קבלת תגובת עו"ד מח'ול. האחרון טוען שהחל לטפל בעניינם של המבקשת והמשיב 2, בחודש יוני 2010, לפי בקשת בתה של המבקשת ובנו של המשיב, עוד טרם הוגשה התביעה. הוא התבקש לאמת חתימתו של המשיב על תצהיר שנערך ע"י בתה של המבקשת, שעבדה אותה עת אצל המשיבה. המשיב 2 הופיע בפניו ביום המחרת לחתום על התצהיר, שהוחזר לבתה של המבקשת לשימוש פנימי אצל המשיבה.

בשלב מאוחר יותר, פנו הילדים שוב, הודיעו כי הוגשה תביעה וביקשו כי עו"ד מח'ול ייצג את המבקשת והמשיב 2 ויגיש עבורם בקשת רשות להתגונן. המשיב 2 חתם על יפוי כח.

בתה של המבקשת התבקשה להחתימה על יפוי כח מטעמה. יום או יומיים לאחר מכן, קיבל את יפוי הכח חתום.

עו"ד מח'ול טוען שעדכן את המבקשת ובתה בהשתלשלות הטיפול בתיק, לבקשתן, ולכל אורך ההתנהלות, לרבות לעניין פגישות מהו"ת והניסיון להסדיר את החוב לאחר שניתן פסק הדין.

ההגנה שנטענה בבקשת רשות להגן, היא ההגנה שטענו המבקשת ובתה, והן לא ביקשו, בשום שלב, לטעון את האמור בתצהירו הנ"ל של המשיב 2.

5. ביום 16.5.2013 התקיים דיון בבקשה לביטול פסה"ד במעמד הצדדים. אקדים ואדגיש, בטרם יסקרו עדויות המבקשת ועו"ד מח'ול, את הנקודות הבאות:

א. המשיבה לא צירפה לתגובתה, וחרף האמור בהחלטתי מיום 19.3.2013, את אישור המסירה המעיד על מסירת כתב התביעה למבקשת.

ב. המבקשת לא צירפה תצהיר בתה ואף לא הזמינה אותה להעיד.

6. עדותה של המבקשת כי לא נודע לה על התביעה, אלא בראשית שנת 2013, לא נסתרה. כמו כן, לא נסתרה טענתה כי לא שמעה מבתה על החוב למשיבה או על הטיפול בו. המבקשת הודתה שקיבלה מכתב על חוב, פנתה למשיב 2 והאחרון הודיע שהעניין יטופל בסיוע עו"ד.

המבקשת לא נחקרה כלל על טענותיה כנגד עו"ד מח'ול לגופו של הייצוג, או כנגד המשיב 2, לגופה של התביעה.

7. עו"ד מח'ול אישר שוב כי המבקשת לא חתמה על יפוי הכח בפניו, והוא לא נפגש עמה. אולם ציין כי עמד בקשר טלפוני עם המבקשת. עו"ד מח'ול לא נחקר בקשר לעדכון שעדכן את המבקשת, לכאורה, במהלכי המשפט ואף לא ביחס לתצהירו הנ"ל של המשיב 2.

8. דיון ומסקנות:

ייצוג בידי עו"ד מוקנה עפ"י סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965. הקניית השליחות יכול שתעשה בכתב או בעל-פה. קרי: לא קיימת חובה שהייצוג יהיה מבוסס על יפוי כח בכתב.

אף סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, או תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אינם גורעים מהכלל הנ"ל (ראו: דנ"פ 2192/00 עו"ד דורון נוי נ' אהרון אמינוף ואח', פד"י נד (2) 138, ת.א (נצרת) 1101/02 סעיד אחמד חסנין ואח' נ' מדינת ישראל ואח', ת.א (ת"א) 184718/02 הבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).

על כן, השאלה העומדת להכרעה בעניין שלפנינו, איננה אם חתמה המבקשת על יפוי כח לעו"ד מח'ול, כפי שטען ב"כ המבקשת, אלא אם היה עו"ד מח'ול שלוחה של המבקשת לייצגה בתביעה דנא.

לעניין זה, העיד עו"ד מח'ול כי הייצוג התבקש ע"י בתה של המבקשת. טענה זו לא נסתרה, משום, שכאמור, הבת לא העידה. כמו כן, העיד כי המבקשת ידעה על הייצוג ועודכנה לכל אורך המשפט במהלכיו, אולם עו"ד מח'ול לא צירף כל ראיה בכתב, לרבות פלט שיחות של הטלפון הנייד, שתחזק טענתו זו.

מנגד, המבקשת הכחישה את קבלת העדכון ולדבריה לא ידעה כלל על ההליך עד לקבלת האזהרה.

בנסיבות אלה, איני רואה כיצד יש להעדיף עדותו של עו"ד מח'ול על עדותה של המבקשת. המשמעות היא, שלכל הפחות קיים ספק בשאלה, אם בעת ניהול ההליכים ייצג עו"ד מח'ול את המבקשת כדין.

בנוסף לאמור, אין מחלוקת כי המבקשת לא קיבלה את התביעה. המבקשת הצהירה על כך במפורש, וגרסתה לא נסתרה. המשיבה לא צירפה אישור מסירה המעיד שהמבקשת קיבלה את התביעה.

אמנם המבקשת לא שללה את ידיעתה על החוב, אולם כיצד היתה יכולה, איפוא, להסמיך את עו"ד מח'ול כבא-כוחה בהליך זה, אם לא ידעה עליו ולא קיבלה את התביעה בפועל?

זו אף זו: בידי המבקשת תצהיר המשיב 2, שיש בו להקים לה הגנה לכאורה כנגד התביעה נגדה. אין חולק כי עו"ד מח'ול הכיר את התצהיר בשעתו. השאלה כיצד לא כלל את טענתה הגנה העומדת למבקשת מכוח אותו תצהיר, במסגרת הטיעון בבקשת רשות להגן ביחס אליה, תמוהה מאד. הרי מחובתו כעורך דין, להציג בפני בית המשפט את מלוא טענות ההגנה של המבקשת נגד התביעה, בפרט כשידוע לו על קיום מסמך שיש בו לחזק את הטיעון.

דומני, כי יש יסוד להניח, שלו עמד עו"ד מחו'ל עם המבקשת בקשר טלפוני רציף, לייצגה בהליך זה, לרבות לעניין אופי הגנתה נגד התביעה, היתה עומדת המבקשת על כך שיצוין כי היא איננה קשורה בחוב, על יסוד התצהיר האמור, וכי יש לייחס אותו למשיב 2 בלבד.

מהטעמים הנ"ל, אני מוצאת לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת.

ב"כ המשיבה ימציא לב"כ המבקשת בתוך 7 ימים העתק מלא של התביעה.

בקשת רשות להגן תוגש ע"י המבקשת בתוך 30 יום מיום קבלת התביעה.

מאחר ונדחתה טענת ב"כ המבקשת כי בהעדר יפוי-כח בכתב לא הוקנה הייצוג, ולאור התוצאה הסופית, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לכל הצדדים.

ניתנה היום, טו תמוזט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר.