מבוא

1. לפניי בקשת הנתבעת לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ולחילופין מינוי מומחה רפואי נוסף.
2. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בעקבות תאונה שארעה ביום 12.4.09. (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").
3. יאמר כי המומחה שמונה בהחלטתי מיום 23.11.10, בדק את התובעת ביום 8.2.11 והמציא חוות דעת מיום 20.3.11. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

"כ-5 שנים טרם התאונה הנדונה, נפגעה בתאונת דרכים אשר בעקבותיה התלוננה על כאבים בצוואר ובעורף, הפרעות שנמשכו כשנה ורבע.

בבדיקתה כיום נתגלתה אמינות מוגבלת: לא מזיזה את הצוואר לטווח התנועה בעת הבדיקה הפורמלית, כשנתבקשה להניע את הצוואר. אולם בעת ביצוע פעולות אחרות על שולחן הבדיקה, כאשר דעתה מוסחת, נצפו תנועות טובות יותר בצוואר.

את הפער בין הבדיקה הפורמלית לבין המצב לאשורו ניתן לייחס לאחת משתי אפשרויות: לנסיון להציג תמונה חמורה מהמציאות, או לחילופין, כפועל יוצא מאישיות אשר סבלה מאנורקסיה נרבוזה, עם נטיה לסומטיזציה.

מאז הרישום האחרון על הפרעות מצד הצוואר, מלפני קרוב לשנה, לא נמצאו רישומים נוספים על הפרעה צווארית או כאבי ראש.

על פניו נראה שהחלימה מהפרעותיה בעקבות התאונה הנדונה.

אולם בגלל העקביות בתיאור ההפרעות של כאבים בצוואר מלווים בכאבי ראש עד ל-10 חודשים לאחר התאונה, לאור תלונותיה כיום, נראה לי שאי אפשר לשלול הפרעה שרידית קלה כתוצאה מהתאונה הנדונה.

אני מעריך את נכותה הצמיתה בעקבות התאונה ב-2% על פי חלקיות הנכות שבעקבות ס' 37 (5) א' של תקנות המל"ל, כסעיף מותאם..." (ההדגשות אינן מופיעות במקור).

1. התובעת חלקה על קביעת המומחה ובישיבת יום 16.10.12 נחקר על חוות דעתו. המומחה שינה דעתו וקבע כי נכותה של התובעת הינה בשיעור של 10% לפי ס' 37 (5) (א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), תוך שהוא משייך לתאונה דנן 2/3 מהנכות ולתאונה קודמת 1/3.

בעקבות הקביעה דנן, הגישה הנתבעת את בקשתה זו.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• המומחה שינה את חוות דעתו על בסיס תיעוד רפואי נוסף כביכול, שהומצא לעיונו במהלך חקירתו הנגדית ואשר כביכול לא עמד בפניו בעת שבדק את התובעת וערך את חוות דעתו;
• בעקבות אותו תיעוד "חדש" כביכול, ביטל המומחה ללא הינד עפעף את כל קביעות חוות דעתו וסבר כי נכותה של התובעת גבוהה פי 5 מהנכות אותה קבע עת בדק אותה;
• המומחה עשה זאת מבלי לנמק את השינוי בעמדתו וזאת על אף קביעותיו הנחרצות בחוות דעתו כי התובעת הינה בעלת אמינות מוגבלת;
• המומחה הוסיף וציין בעדותו כי המשקל אותו הוא נותן לבדיקה הקלינית של הנבדק אינו גבוה וכי הוא מסתמך בעיקר על רישומים בעת קביעת הנכות, וכל זאת בניגוד לדרך הפעולה בה נוקטים מומחים המתמנים ע"י בתי המשפט;
• המומחה אינו מכחיש כי לא מצא כל מגבלת תנועה בצווארה של התובעת, ועל כן קביעתו כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 37 (5) (א) לתקנות הינה שגויה;
• המומחה חיווה דעתו כי בדיקת CT אינה נדרשת מקום בו עסקינן בצליפת שוט;
• "התנהלותו זו של ... (המומחה-ה.י.) על דוכן העדים והמהירות בה מבטל הוא על אתר את קביעות חוות דעתו ללא הסבר הגיוני – אינה חדשה לו. הח"מ היה עד ל-'מופע' דומה במסגרת ת.א. (שלום ת"א) ...... נגד כלל חברה לביטוח ואח'...." (ס' 22 לבקשה) (להלן: "התיק האחר"). בהמשך, "...שינה את דעתו על דוכן העדים – בשלישית! ... וכל מילה מיותרת" (ס' 28-29 לבקשה, הדגשה במקור).

תמצית טענות התובעת

1. אביא להלן את תמצית טענות התובעת:

• "הפגמים" לכאורה, עליהם מצביעה הנתבעת בבקשתה, אינם בגדר פגמים, אלא בגדר טענות, בלתי מוצדקות, לגבי תוכן העדות ואין בהם כדי להביא לפסילת חוות הדעת ולחילופין למינוי מומחה רפואי נוסף;
• דווקא התרשמות בית משפט כי מומחה נחרץ בדעתו, ועל כן אף מקובע בה ואינו נכון לשקול בפתיחות אפשרויות אחרות שהועלו בפניו בחקירה נגדית, גרמה לא אחת להחלטות למינוי מומחה רפואי נוסף;
• המדיניות המשפטית הרצויה היא שמומחה מטעם ביהמ"ש יהא נכון לגלות גמישות בעת חקירתו הנגדית, ויהא נכון לשנות ממסקנותיו אם הבין שטעה, או העריך המצב לא נכונה;
• אופן ניסוחה המזלזל והבוטה של בקשת הנתבעת, תוך רמיזות עבות כנגד אישיותו של המומחה, יש בו כדי להטיל דופי בל יתואר במומחה, הגובל בהוצאת לשון הרע;
• בתיק אליו מפנה הנתבעת אין הנידון דומה לראיה, שכן באותו תיק המומחה זכה לקיטונות צוננין מהנתבעת מאחר ששינה דעתו מספר פעמים בעוד אשר, בעניינינו, נותר המומחה איתן בדעתו שיש בתיעוד הנוסף שהוצג לו כדי להשפיע ולשנות ממסקנתו הראשונית, ולא שינה מעדותו.

הכרעה לגופו של דיון בתיק דנן

1. אקדים ואומר, כי דין הבקשה להידחות על שני מרכיביה. כן אבהיר כי יש לאבחן בין בקשה שלא לאמץ את קביעות המומחה לה אדרש במסגרת פסה"ד לאחר שיובאו לפניי סיכומי הצדדים, לבין בקשה לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה רפואי חליפי שנימוקיה וטעמיה שונים תכלית השינוי.
2. אכן, המומחה שינה דעתו וקבע כי נכותה הכוללת של התובעת הינה בשיעור של 10% וכי יש לייחס 6.66% מתוכם לתאונה נשוא הבקשה. בחוות דעתו מצא המומחה כי אמינותה של התובעת מוגבלת שכן לא הזיזה את צווארה בעת שנתבקשה לעשות כן בעוד אשר "...בעת ביצוע פעולות אחרות על שולחן הבדיקה, כאשר דעתה מוסחת, נצפו תנועות טובות יותר בצוואר" (עמ' 3 לחוו"ד). משמע, שבניגוד לטענת הנתבעת, המומחה מצא כי התנועות מוגבלות פחות מאלו שהתובעת בקשה להציג בפניו בעת בדיקתה ולא קבע כי אין מגבלות בתנועות ע"ש כפי שטוענת הנתבעת.
3. המומחה הבהיר כי אין כל משמעות לבדיקת CT, אלא אם מתבצעת בסמוך מאוד לקרות התאונה או כשיש פגיעה נוירולוגית.
4. המומחה שינה דעתו לאחר שהוצג בפניו ע"י ב"כ התובעת תיעוד רפואי שלא עמד בפניו בעת הבדיקה. לא היתה כל מניעה כי ב"כ הנתבעת יבקש מהמומחה, במעמד חקירתו, לעיין בתיעוד שהביא עמו לבית המשפט על מנת לוודא כי תשובת המומחה אמת היא, ככל שאכן הטיל ספק באמינותו, ולא להעלותה לראשונה לאחר הדיון, מבלי שנתנה למומחה הזדמנות להידרש לה.
5. המומחה אכן שינה דעתו לאחר חקירה קצרה ובעקבות תיעוד שהוגש בפניו, תוך שהוא מסביר ומנמק מדוע עשה כן.
6. יש לנקוט במשנה זהירות בעת שצד מבקש לערער על קביעת המומחה עקב שינוי דעתו. המדיניות המשפטית הראויה הינה לעודד מומחים לשנות מחוות דעתם, מקום שיש לעשות כן ולא "להתחפר" אחר קביעותיהם, מקום בו נפלה בהם שגגה.
7. הנתבעת, לאחר שהינה תוקפת את המומחה, על שינוי קביעותיו במהלך חקירתו הנגדית, מפנה לפרוטוקול דיון בתיק האחר בו נחקר המומחה בפני מותב אחר, ואשר ב"כ הנתבעת ייצג בו את אחת הנתבעות. (יובהר כי הנתבעת דנן לא היתה צד לאותו הליך וכי בא כוחה ייצג בתיק האחר את אחת הנתבעות). באותו דיון, שינה המומחה מספר פעמים את קביעותיו בעקבות חקירותיהם של ב"כ התובע וב"כ הנתבעות שהיו חלוקות ביניהן באשר לחלוקת שיעור הנכות בינן לבין עצמן.
8. ב"כ הנתבעת, קובל בבקשתו דנן על כי המומחה שינה דעתו בתביעה דנן ונסמך כאמור, כדוגמה מאפיינת, כביכול, להתנהלותו של המומחה, ולשינוי דעתו של המומחה במהלך חקירתו בתיק האחר המוגדרת על ידיו כ"מופע".
9. איני מוצא מקום להידרש לתיק האחר, שכן איני סבור כי יש בו כדי להשליך על החלטתי לגופה של הבקשה דנן. יחד עם זאת, אדרש בהמשך לאופן התנהלותה של הנתבעת ביחס לתיק האחר.
10. לסיכום: בהתאם להלכה הפסוקה, שינוי דעתו של המומחה כשלעצמו אינו מהווה עילה המצדיקה פסילת חוות דעתו ולחילופין, מינוי מומחה נוסף ועל כן דין הבקשה להידחות.

טענותיה הנוספות של הנתבעת שאינן נדרשות לצורך ההכרעה בבקשה

1. לבקשת הנתבעת צורף פרוטוקול הדיון בלבד בתיק האחר, תוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלות המומחה בתיק האחר מבלי שנאמר כי ניתן פסה"ד בתיק. בעקבות החלטתי מיום 16.11.12 בה התבקש ב"כ הנתבעת להשיב לשאלות ביהמ"ש בעניין זה, המציא ב"כ הנתבעת את עותק פסה"ד וכן השיב כי "לא הוגש ערעור על פסק הדין ע"י הח"מ, היות ונוכח נתוני התיק, (לרבות גילו של התובע ושכרו, וכן הערכת הסיכון בו)- המדובר היה בפסק דין נוח היות וביהמ"ש דחה מספר טענות משמעותיות מטעם התובע, ואימץ את טיעוני הח"מ בסיכומיו...". (הדגשה במקור, ס' 2 להודעת הנתבעת מיום 19.11).
2. חקירתו של המומחה בתיק האחר התקיימה ביום 12.9.10 ופסק הדין ניתן ביום 5.1.11. המומחה מונה בתביעה שבפנינו ביום 23.11.10, כחודשיים ימים לאחר חקירתו בתיק האחר, וכחודשיים ימים לפני שבית המשפט נתן את פסק דינו.
3. סבורני כי נכון היה שבקשת הנתבעת היתה מוגשת מלכתחילה לאחר חקירת המומחה בתיק האחר ומינויו בתיק דנן ולא בחלוף שנתיים ימים, לאחר חקירתו בתיק דנן שהביאה לשינוי בקביעתו לחובת הנתבעת.
4. המותב שדן בתיק האחר נדרש לטענות הצדדים ביחס לחקירתו של המומחה, לרבות לטענת ב"כ הנתבעת כי יש לדחות את ממצאיו וקביעותיו. אותו מותב אמץ את דעתו של המומחה, למרות שלדבריו המומחה "... הגיע למסקנה זו לאחר התלבטויות במהלך חקירתו, אך לאחר שהוצגו לו כל המסמכים והשיקולים הרלוונטיים, מקובלת עלי ותואמת את כלל הראיות" (ס' 10 לפסה"ד).
5. טיעוני הנתבעת כפי שהוגשו מלכתחילה בבקשתה הביאו בפני ביהמ"ש מידע חלקי בלבד והיו עלולים לגרום לבית המשפט, שלא מדעת, לשבת כערכת ערעור על פסק דינו של בית משפט אחר, אשר אמץ כאמור את קביעות המומחה.
6. נוכח התנהלות הנתבעת אין מנוס מחיובה בהוצאות משפט, ללא כל קשר לתוצאות הדיון בתביעה העיקרית, וזאת בסכום של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
7. נקבע בזאת לסיכומים בע"פ ליום 12/12 שעה 0930.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.