1. התובעת הגישה תביעה על סכום קצוב בגין חוב דמי שכירות נטען של הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן שנדונה בפני כב' הרשמת פומרנץ. בדיון שהתקיים בפניה, ובהסכמה, ניתנה רשות להתגונן כמבוקש וב"כ התובעת קיבל רשות להגיש כתב תביעה מתוקן.

2. התיק נותב לטיפולי. במהלך ראשון הונח בפניי הסכם פשרה החתום על ידי ב"כ הצדדים וביום 15.6.11 ניתן לו תוקף של פסק דין.

3. בחלוף זמן ארוך הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. נטען על ידה כי הסכם הפשרה נחתם על ידי שני עורכי הדין, האחד ב"כ התובעת והשני בא כוחה שלה, ללא הסכמתה וללא ידיעתה. נטען כי כתוצאה מכך היא הגישה נגד שניהם תלונה למשטרת חיפה וללשכת עורכי הדין.

4. ביקשתי תגובתם של ב"כ הצדדים. שניהם הגישו תגובות מפורטות מבחינה עובדתית והכחישו מכל וכל את טענות הנתבעת. משכך הוריתי בהחלטתי מיום 21.1.13 לנתבעת להגיש תשובה לתגובות האמורות. עת רבה לא שוכנעתי כי החלטתי זו הומצאה לנתבעת. ואולם, כעולה מהחלטתי מיום 22.4.14, שוכנעתי שהנתבעת קיבלה החלטה זו, ועד עצם היום הזה לא הגישה תגובה כאמור.

5. די בנתון האמור על מנת לדחות את בקשתה של הנתבעת. אוסיף ואציין, מעבר לדרוש, שמכל מקום הסכם הפשרה נחתם כאשר הנתבעת מיוצגת, ועד עצם הרגע הזה כך אני מתייחס לעניינה. משום כך נהיר שהסכם הפשרה נחתם על ידי ב"כ הצדדים, מכוח ייצוגם את לקוחותיהם. ככל שיש לנתבעת טענות כנגד בא-כוחה, עניין הוא להליכים שתנקוט נגדו ומבלי שאני מביע עמדה לעניין סיכוייהם. מכל מקום, ככל שעסקינן במישור היחסים עם ב"כ התובעת, נהיר שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד. ועם זאת, הימנעותה של הנתבעת מלהגיש תשובות לתגובות, מעצימה את מסקנתי שאין מענה בפיה לתגובותיהם המפורטות של עורכי הדין. מזלה של הנתבעת משחק לה ורק ב"כ התובעת מבקש לחייבה בהוצאות.

6. לפיכך אני דוחה את הבקשה. פסק דיני מיום 15.6.11 נותר על כנו. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 3,700 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו.

7. המזכירות תחזור ותגנוז התיק.

8. המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים ולנתבעת אישית.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ד, 25 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא