הנתבעת בתיק 27827/06/10

ובעניין: כוכבית סימן טוב

התובעת בתיק 2619/08/10

נגד

1. אבנר אסיף

2. מירב אסיף

3. גיא יעקב

4. גרינברג אופיר

5.רונן בן אישו

הנתבעים בתיק 2619/08/10

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינן של שתי התביעות, שהדיון בהן אוחד בהחלטה מיום 7.12.10, דירה ברחוב אברהם פררה 5 בירושלים (להלן – הדירה), שהושכרה על ידי הנתבעת בתיק 27827-06-10/התובעת בתיק 2619-08-10/ (להלן – סימן טוב) לתובעים בתיק 27827-06-10/ הנתבעים 1-2 בתיק 2619-08-10/ (להלן - אסיף), כאשר הנתבעים 3-5 בתיק 2619-08-10 חתמו על הסכם השכירות כערבים (להלן – הערבים).

2. בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 1.8.06 (להלן - ההסכם), נקבעה תקופת השכירות מיום 10.8.06 ועד 9.8.07.

בסעיף 14 להסכם, שעניינו הארכת תקופת השכירות (אופציה), נקבע כי קיימת לשוכר אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת, החל ביום 9.8.07 , ובלבד שיודיע על כך בכתב למשכיר חודשיים לפני תום תקופת השכירות.

עוד נקבע כי דמי השכירות יהיו בתקופת ההארכה צמודים למדד או לשער הדולר, לפי בררת המשכיר, והערבויות יישארו בתוקפן.

אין מחלוקת כי ההסכם הוארך, בהסכמת הצדדים, עד ליום 9.8.09.

3. בסעיף 3(ג) להסכם נקבע:

"במידה והשוכר יקצר את תקופת השכירות שנקבעה בחוזה זה ו/או יקצר את תקופת האופציה (במידה ותמומש) הוא יחויב בתשלום דמי השכירות במלואם.

דמי השכירות ישולמו בין אם השוכר משתמש במושכר ובין אם לאו.

התחייבות זו תתבטל רק במידה ותבוא על כך הסכמה בין הצדדים ובכתב".

התביעה בת.א. 27827-06-10

4. על פי כתב התביעה המקורי, שהוגש על ידי אסיף ביום 15.6.10 בדרך של המרצת פתיחה, אסיף עזבו את הדירה ביום 10.11.08, לפני תום תקופת ההארכה האחרונה, אך הדבר היה בהסכמת סימן טוב (באמצעות אביה, מר יוסף סימן טוב), לאחר שאסיף הביעו הסכמתם למצוא שוכר חלופי, ובכפוף לכך שההמחאה שניתנה על ידם לתשלום דמי השכירות לתקופה שבין 11.10.08 ועד 10.12.08 (להלן – ההמחאה) לא תוצג לפירעון, אלא אסיף ישלמו את דמי השכירות עבור חודש אוקטובר 2008 במזומן.

5. לטענת אסיף, אביה של סימן טוב הערים קשיים בנוגע למציאת שוכר חלופי על ידי קביעת תנאים שלא היו בחוזה המקורי, ובין לבין, ביום 12.11.08, סוכם כי אסיף יגיעו ביום 13.11.08 לדירה על מנת לקחת את יתרת חפציהם באמצעות חברת הובלה.

אסיף טוענים כי על אף ההסכם האמור , עיכבה סימן טוב את המיטלטלין שלהם שלא כדין בדרישה שישלמו את דמי השכירות עד למציאת שוכר חלופי, ואף ההמחאה הוצגה לפירעון.

6. הסעד המבוקש על ידי אסיף במסגרת התביעה המקורית הוא מתן צו עשה המורה לסימן טוב להשיב לאסיף את מיטלטליהם, בהתאם לרשימה שצורפה לכתב התביעה.

7. בדיון שהתקיים ביום 19.12.10 נקבע , כי על סימן טוב להשיב לאסיף את המיטלטלין המעוכבים על ידה עד ליום 31.12.10, וכמו כן ניתן היתר לפיצול סעדים.

8. אסיף הגישו כתב תביעה מתוקן ביום 12.6.11, על סכום של 100,000 ₪, בטענה כי סימן טוב לא השיבה להם את מלוא מיטלטליהם, ומהמיטלטלין אשר הושבו חסרו פריטים כמפורט בסעיף 31 לכתב התביעה המתוקן.

אסיף העריכו את שווי המיטלטלין האמורים בסכום של כ- 53,252 ₪, והוסיפו לכך נזק לא ממוני בסכום של כ – 50,000 ₪.

התביעה בת.א. 2619-08-10

9. על פי כתב התביעה, שהוגש בחודש אוגוסט 2010 על ידי סימן טוב בסדר דין מקוצר, דורשת סימן טוב סכום של 19,340 ₪ שהוא חוב נטען של דמי שכירות עבור התקופה מיום 10.11.08 (היום שבו עזבו אסיף ) ועד ליום 1.1.09 (המועד שבו הצליחה סימן טוב למצוא שוכר חלופי).

10. ביום 6.2.11 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה תינתן לאסיף רשות להתגונן, והם יהיו רשאים להגיש כתב הגנה.

11. התקיימו בתיק שלושה דיוני הוכחות, בימים 10.6.12, 17.01.13 ו – 6.2.13.

מטעם אסיף העידו, בנוסף לבני הזוג אסיף, גם גב' עידית גיל, שהיא מתווכת ומכרה שלהם, וכן עו"ד אושרי דהן, אחיה של מירב אסיף.

מטעם סימן טוב העידו, בנוסף לסימן טוב עצמה, גם אביה, מר יוסף סימן טוב, וכן אחיה מר רונן סימן טוב.

טענות אסיף

12. אסיף טוענים כי סימן טוב פעלה בניגוד להסכמה מפורשת לגבי סיום תקופת השכירות לפני המועד שנקבע בהסכם השכירות, והכשילה במכוון מציאת שוכר חלופי.

לטענתם, הכשלתם באיתור שוכר חלופי איננה אלא סיכול כמשמעותו בסעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), וכן הפרת חובת תום הלב כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים.

13. עוד נטען, כי סימן טוב מנעה שלא כדין מאסיף ליטול את מטלטליהם מהדירה ומהמחסן, ורק בעקבות התביעה שהוגשה על ידם – נולדה תביעתה של סימן טוב, שיש בה משום ניסיון להציג מצג מטעה בנוגע, כביכול, לחוב של אסיף.

לטענתם, יש לדחות את תביעתה של סימן טוב , הן נגדם והן כנגד הערבים.

14. בסעיף 36 לסיכומיהם חוזרים אסיף על הנזק הנטען שנגרם להם, לטענתם, בעקבות העלמת המיטלטלין שלהם.

טענות סימן טוב

15. סימן טוב טוענת כי אסיף עזבו את הדירה ללא הסכמתה , עקב קשיים כלכליים שנקלעו אליהם, כתשעה חודשים לפני תום תקופת השכירות, ועזיבתם הותירה אותה עם דירה ריקה ללא יכולת לגבות דמי שכירות ועם חובות שהותירו אסיף.

לטענתה, על פי ההסכם, אין כלל אפשרות להבאת שוכר חלופי ולכן יש לקיימו כלשונו , ויש לקבל את תביעתה במלואה, הן כנגד אסיף והן כנגד הערבים, אשר לא טרחו להגיש כתב הגנה ותצהירים.

16. אשר למיטלטלין של אסיף טוענת סימן טוב, כי אסיף לקחו את כל המיטלטלין הנחוצים להם ונטשו בדירה חפצים חסרי ערך בלבד, שהם נשוא תביעתם.

לטענתה, הרשימה שצורפה על ידי אסיף היא רשימת סרק, מגמתית, ודמיונית, ולא הוכח קיומם של הפריטים המצוינים בה.

17. סימן טוב טוענת כי אסיף מצויים במצוקה כלכלית, בורחים כדי לא להשאיר עקבות לעיר אחרת, ומצפים שיאמינו להם שהם בעלי רכוש בשווי של כ – 100,000 ₪ ו/או אחר.

לטענת סימן טוב, אם היה להם רכוש כזה – היו מוכרים אותו לשם צמצום חובותיהם, ולפיכך, מדובר בניסיון לסחוט אותה כספית, ולשפר את מצבם הכלכלי באמצעות התביעה.

דיון והכרעה

18. השאלות שעומדות בפנינו במסגרת התביעות דנן הינן עובדתיות בעיקרן:

(א) לגבי התביעה של סימן טוב – האם הייתה הסכמה מצד סימן טוב ו/או מצד מי מטעמה לעזיבתם של אסיף לפני תום תקופת השכירות ולמציאת שוכר חלופי, או שמא עשו אסיף דין לעצמם והפרו את ההסכם.

(ב) לגבי התביעה של אסיף – האם הוחזרו לאסיף כל המיטלטלין הנטענים על ידם, והאם הוכח שווים הנטען בכתב התביעה.

לגבי התביעה של סימן טוב (ת.א. 2619-08-10)

19. אמנם נכון שעל פי סעיף 3(ג) להסכם, כפי שצוטט בפסקה 3 לעיל, לא נקבע מפורשות כי בעת קיצור תקופת השכירות רשאי השוכר להביא דייר חלופי אלא עליו לשלם את דמי השכירות במלואם , אולם בסיפא לסעיף האמור נקבע כי התחייבות זו תתבטל במידה ותבוא על כך הסכמה בין הצדדים בכתב.

נראה כי הסכמה כאמור פירושה גם הבאת דייר חילופי.

20. הואיל ואין כל מסמך המעיד על הסכמה בין הצדדים - השאלה היא אם כן, האם הייתה הסכמה בפועל מצד סימן טוב ו/או מצד מי מטעמה להבאת דייר חלופי על ידי אסיף.

21. כבר כעת יצוין, כי לאחר שמיעת העדויות התרשמתי כי על אף ניסיונו של אביה של סימן טוב להצטייר כמי שלא היה מעורב באירועים נשוא התביעות , ואף הרבה "לא לזכור" במהלך עדותו – הוא היה מעורב ונטל חלק פעיל בהם, ואף ניתן לומר כי היה ה"רוח החיה" מאחורי האינטרסים של סימן טוב עצמה כמשכירה (ראה שאלות בית המשפט ותשובות העד בפרוטוקול עמ' 43 שורות 21-32, עמ' 44 שורות 15-22, עמ' 45 שורות 16-31, וכן עמ' 46 שורות 20-28).

לפיכך, ראיתי להעדיף את גרסת אסיף לפיה סוכם בעל פה עם אביה של סימן טוב כי הם יעזבו לפני תום תקופת השכירות וכי יוצע על ידם שוכר חילופי.

22. גרסת אסיף נתמכת גם בעדותה של הגב' עידית גיל, אשר אמרה כי ברגע שמצאה דייר חלופי – הופנתה על ידי אסיף "לאבא של בעלת הבית" (פרוטוקול עמ' 4 שורה 19, עמ' 5 שורות 10-12).

הגב' גיל הוסיפה (פרוטוקול עמ' 6 שורות 26-33) כי ברגע שדיברה עם האבא הוא אמנם שיתף פעולה ואישר לה שהיא יכולה להביא דייר חלופי, אולם כל פעם עלו דמי השכירות באופן משמעותי.

23. סעיף 28 (א) לחוק החוזים קובע:

"היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו".

אמנם כפי שנאמר לעיל, אין בהסכם הוראה מפורשת לעניין הבאת שוכר חלופי במקרה של קיצור תקופת השכירות על ידי השוכר, אולם, מכוח הסייג שבסיפא לסעיף 3(ג) להסכם, ניתן לומר שברגע שהוסכם על האפשרות של הבאת שוכר חלופי – הפכה ההסכמה האמורה לתנאי מתלה בהסכם, כאמור בסעיף 28(א) לחוק החוזים.

הואיל ולא נסתרה טענת העדה עידית גיל כי אביה של סימן טוב העלה את דמי השכירות כאשר נאמר לו כי ישנו שוכר חלופי פוטנציאלי – הרי שניתן לומר כי ההסכם עם אסיף סוכל, ולכן אין סימן טוב זכאית להסתמך על אי קיומו, כאמור בסעיף 28(א) לחוק החוזים.

אם אותר שוכר חלופי שהיה מוכן לשלם את דמי השכירות אשר שולמו על ידי אסיף, אך סימן טוב (באמצאות אביה) סירבה לקבלו וכתוצאה מכך הושכרה הדירה רק ביום 1.1.09, כחודש וחצי לאחר עזיבתם של אסיף – לא הקטינה סימן טוב את נזקיה, ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.

24. לאור האמור, דין התביעה של סימן טוב בת.א. 2619-08-10 להידחות.

לגבי התביעה של אסיף (ת.א. 27827-06-10)

25. לאחר שמיעת כל העדויות – לא שוכנעתי כי אסיף הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם בדבר המיטלטלין החסרים.

26. התובע 1, מר אבנר אסיף, טען בסעיף 47 לתצהירו כי במעבר שלהם מירושלים לחיפה, עקב אי שחרור המיטלטלין על ידי סימן טוב, הם נאלצו לשכור דירה מרוהטת אשר דמי השכירות שלה היו גבוהים יותר מדירה לא מרוהטת.

מאידך, בחקירתו הנגדית העלה מר אסיף גרסה שונה:

"הדירה הראשונה לא הייתה מרוהטת... ואז שכרנו דירה מרוהטת כי לא יכולנו להסתדר בלי מדיח ובלי תנור שנשאר אצלם. שנה הסתדרנו בלי מדיח ובלי תנור..." (פרוטוקול עמ' 14 שורות 10-16).

מר אסיף טען גם בחקירתו כי את הדירה בחיפה הם קיבלו יום לפני עזיבתם את הדירה בירושלים, ביום 10.11.08, וכי את המיטלטלין שלהם הם העבירו לשם (פרוטוקול עמ' 14 שורות 2-7).

מר אסיף לא ציין בעדותו, כפי שציינה רעייתו התובעת 2, הגב' מירב אסיף, כי בעת ההובלה לחיפה לא היה מקום ברכב והיה צורך בהובלה נוספת (פרוטוקול עמ' 11 שורות 21-22), ולכן נותרו חפצים בדירה, וביניהם המדיח והתנור.

27. הואיל ואין זה סביר כי אדם שמעביר תכולת דירה שבה הוא מתגורר לדירה שאיננה מרוהטת יעביר רק חלק ממכשירי החשמל שלו, בהם הוא משתמש באופן שוטף, ויותיר אחריו חלק אחר, כגון מדיח כלים ותנור אפיה, והואיל ולא הוכח כי הוזמנה הובלה נוספת מיד כאשר התברר, כנטען, שאין מקום בהובלה לכל החפצים – הגעתי למסקנה כי לא הוכחה טענת אסיף לפיה התנור והמדיח נותרו בדירה.

28. זאת ועוד, הגב' אסיף טענה כי בדירה נותר ריהוט מרפסת, שולחן עם כסאות ונדנדה, וכל הקרטונים של הספרים ואלבומים של הילדים, וכי כל מה שאוחסן במחסן היה "ריהוט קודם שלי, ששמרתי לבת שלי, ולדירה ששכרתי מסימן טוב קניתי ריהוט חדש" (פרוטוקול עמ' 11 שורות 22-24).

בסעיף 21 לתצהירה טוענת הגב' אסיף כי לחלק מהרכוש והמיטלטלין החסרים היה ערך סנטימנטלי (טענה זהה מופיעה בסעיף 46 לתצהירו של מר אסיף).

לא שוכנעתי כי טענות אלה הוכחו כדבעי.

ראשית, אם אכן היו לאסיף חפצים כה רבים שהם יקרי ערך ובעלי ערך סנטימנטלי, הן בדירה והן במחסן (שלטענת גב' אסיף היה "עמוס ומפוצץ"), והיה ברור שהובלה אחת לא תספיק – כיצד זה לא דאגו אסיף לקחת בהובלה הראשונה שהוזמנה דווקא חפצים יקרים אלה, פעולה סבירה לכל הדעות, אלא הותירו חפצים יקרי ערך אלה מאחור?

שנית, משנוכחו אסיף, כנטען על ידם בסעיפים 10 ו – 18 לתצהיריהם, כי ביום 12.11.08, יומיים לאחר עזיבתם את הדירה, הוחלפו מנעולי המושכר וכי בעקבות כך קיים חשש לגורלם של אותם חפצים יקרים ובעלי ערך סנטימנטלי – מדוע זה הסתפקו במכתב ההתראה של עו"ד אושרי דהן מיום 16.11.08 (נספח ג' לתצהיריהם) , ולא נקטו בזמן אמת בפעולה אפקטיבית להקטנת נזקיהם הנטענים אלא המתינו עד חודש יוני 2010, עת הוגשה על ידם התביעה בת.א. 27827-06-10?

בהקשר זה יצוין, כי במכתבו של עו"ד אושרי דהן , שהוא כאמור אחיה של מירב אסיף, לא צוין דבר וחצי דבר בנוגע לחפצים יקרי ערך ובעלי ערך סנטימנטלי ולא ננקב שווים.

עו"ד דהן גם לא ידע לומר אם בדירה החדשה של אסיף היו פריטים מהדירה בירושלים (פרוטוקול עמ' 38 שורות 24-30).

עו"ד דהן הודה כי לא היה בדירת אסיף בירושלים לפני עזיבתם ביום 10.11.08 ולכן גם לא יכול היה להשיב על השאלה אם נותרו פרטי ריהוט בדירה בירושלים (פרוטוקול עמ' 39 שורות 1-2).

29. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי אסיף לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם בת.א. 27827-06-10 ולכן דינה להידחות.

סוף דבר

30. שתי התביעות, הן התביעה של סימן טוב בת.א. 2619-08-10 והן התביעה של אסיף בת.א. 27827-06-10 – נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים .

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.