1. בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.1.13 (כב' השופט ברגנר) (להלן: "ההחלטה המקורית"), שלא לאפשר למבקשים לעיין בתיק בימ"ש זה, בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003 (להלן: "התקנות").
2. בעבר, בחודש אוקטובר 2012, הוגשה בקשה מטעם המבקשים, לאפשר את העיון בתיק ביהמ"ש, מכח התקנות. לאחר קבלת עמדת התובע, ובהעדר הסכמה מטעמו, נדחתה הבקשה, כאמור בהחלטה המקורית.
3. לאחרונה, שבו המבקשים והגישו בקשה לעיון חוזר.

לטענתם, מאז מתן ההחלטה המקורית, נדון העניין בפני ביהמ"ש העליון, במסגרת תיק אחר שבו מעורבת הנתבעת: ע"א 1503/13 איילת אסף עו"ד ואח' נ' עזבון המנוחה וובר קלרה, (7.7.2014) (להלן: "עניין וובר"). ערב הדיון בביהמ"ש העליון, הושגה בין הצדדים הסכמה באשר להיקף העיון, תוך שנערך איזון בין זכות העיון לבין הפגיעה האפשרית בפרטיות. לטענת ב"כ המבקשים, איזון מעין זה יכול להיערך אף במסגרת תיק זה, ומכאן הבקשה לעיון חוזר.

1. המשיבים הגישו תגובותיהם לבקשה לעיון חוזר:

התובע שב וציין, כי הוא מותיר את העניין לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

המשיבות 2-3 (הנתבעות) התנגדו לבקשה, וטענו כי המועד להגשת הבקשה חלף. כמו כן, התיק הסתיים בפשרה, טרם שמיעת ראיות, ועל כן אינו מהווה כל עניין לציבור. בנוסף, נטען על ידן, כי אין בהסכמה שהושגה בביהמ"ש העליון כדי להשליך על התיק דנן, שכן ההסכמה סויגה מפורשות, וצוין, כי אין בה כדי להוות תקדים בתיקים אחרים.

המשיבה 5 (צד ג' 2), שירביט חברה לביטוח בע"מ, הצטרפה בתגובתה לאמור בהודעת התובע.

גם מטעם המשיבה 6 (צד ג' 3), AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ, הוגשה תגובה, במסגרתה נטען כי המועד להגשת הבקשה חלף, וכי ככל וחפצו המבקשים לערער על ההחלטה המקורית, היה עליהם לפעול בהתאם להוראות החוק והתקנות לעניין הגשת ערעור.

כמו כן, נטען ע"י המשיבה 6, כי להסכמה שהושגה במסגרת עניין וובר, אין כל השלכה על התיק דנן, שכן מדובר בתיקים שונים, כאשר המנוח עבד אצל הנתבעת, בעוד שהתובע בתיק דנן לא היה עובד של הנתבעת, ועבד כצבע צנרת חיצונית במפעל. פסק הדין בערעור בעניין וובר, ניתן לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, ולא כתוצאה מהכרעה לגופו של עניין, מה גם, שכאמור, ההסכמה סויגה כך שלא תהווה תקדים לתיקים אחרים.

עוד טענה המשיבה 6, כי הבקשה המקורית התבססה על הצורך שהעלתה ב"כ המבקשים לברר באלו חומרים נעשה שימוש אצל הנתבעות, מה הם אמצעי המיגון, והקשר הסיבתי שבין החשיפה לחומרים לבין מצבם הבריאותי של העובדים, וזאת נוכח סירוב הנתבעות לאפשר סיור של ב"כ המבקשים במפעל ולחשוף מסמכים. אלא שמאז, במסגרת התביעה שהוגשה ע"י המבקשים, בוצעו הליכים מקדמיים, במסגרתם נמסרו לידי ב"כ המבקשים תצהיר תשובות לשאלון מקיף ורחב, בן כאלף שאלות, שני תצהירי גילוי מסמכים וכן עיון נרחב במסמכים. כמו כן, נערך ביקור במפעל הנתבעות, במסגרתו שוחחו נציגי המבקשים עם מנהלת המעבדה, התרשמו מאמצעי המיגון ותנאי העבודה, ואף צילמו תמונות. משכך, אין עוד כל רלבנטיות לטענה שעומדת בבסיס הבקשה המקורית, ועל כן דין הבקשה להידחות.

1. לתגובות הנ"ל הוגשה תשובה מטעם ב"כ המבקשים.

נטען בה, כי בקשות ביניים ניתן להגיש מספר פעמים באותו התיק, מה גם שבענייננו חל שינוי עובדתי ומשפטי בדמות גורל ההליך שהתנהל בביהמ"ש העליון, וההסכמה שהוגשה במסגרתו, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. לשיטת המבקשים, התנגדות המשיבים לבקשה דנן, בשים לב להתנהלותם בהליך שנוהל בביהמ"ש העליון עולה עד כדי חוסר תום לב. בנוסף, מפנים המבקשים להחלטה שניתנה על ידי מותב זה במסגרת הליך אזרחי אחר, שבה הותר העיון.

לגופו של עניין, טוענים המבקשים, כי לא עלה בידי המשיבה 6 להרים את הנטל הרובץ לפתחה, ולהצביע על אינטרסים העומדים בניגוד לזכות העיון. המבקשים מדגישים, כי הם אינם נדרשים לפרט את מטרת העיון והתועלת שתצמח להם ממנו, ודי בהנמקה מינימלית.

מעבר לכך נטען ע"י המבקשים, כי אמנם נסיבות עניין וובר שונות מן התיק דנן, אולם די בכך שמדובר בשני עובדים אשר עבדו אצל הנתבעת, וחלו במחלה, על מנת לאפשר את העיון. המבקשים מציינים עוד, כי הסכמת המשיבים במסגרת ההליך בבית המשפט העליון ניתנה לאחר שהובהר, כי בהעדר התנגדות מטעם הניזוק, אין טעם למנוע את העיון.

העובדה כי בוצעו הליכים מקדמיים בתביעה המתנהלת אינה רלבנטית לבקשה דנן, תוך שהמבקשים מציינים כי במסגרת אותם הליכים מקדמיים סירבה הנתבעת, אגן כימיקלים, לגלות פרטים לגבי עובדים נוספים שחלו, ובין היתר, בשל כך הוגשה הבקשה לעיון בתיק דנן. הנימוק העומד בבסיס הבקשה לאפשר את העיון עודנו רלבנטי, ומטרתו – קבלת מידע על מנת לבחון את הקשר הסיבתי שבים החשיפה לחומרים לבין הרעה במצב הבריאותי של עובדים, מידע שלא סופק על ידי אגן כימיקלים.

בסופו של דבר, טוענים המבקשים, כי טענות המשיבה 6 אינן רלבנטיות, ואינן מהוות זכויות מוגנות, המצדיקות הגנה מפני זכות העיון, שהיא זכות הנגזרת מעקרון פומביות הדיון. המשיבה 6 כלל לא טענה לפגיעה כלשהי בזכויותיה ובאינטרסים שלה, ועל כן כלל לא מתעורר הצורך לערוך איזון בין אלה לבין זכות העיון.

(במסגרת הדיון וההכרעה כמפורט להלן, אתייחס למכלול טענות המשיבים, אשר למען הנוחות יקראו בשם כולל: "המשיבים").

דיון והכרעה

6. אשר לטענה כי אין מקום להידרש לבקשה במסגרת עיון חוזר – עסקינן בהחלטה שניתנה במסגרת בקשת בינייים. הבקשה המונחת בפני כעת, מפרטת את השתלשלות העניינים מאז ניתנה ההחלטה המקורית, ועולה ממנה, כי מאז מועד מתן ההחלטה המקורית, נידון עניין דומה בין הצדדים לתיק דנן, בפני ביהמ"ש העליון, עניין וובר, במסגרתו הושגה הסכמה, אשר ערכה איזון בין זכות העיון לחשש מפני הפגיעה בפרטיות, והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. על פי נוסח ההסכמה שהושגה בעניין וובר, אין בה כדי להוות תקדים ביחס לתיקים אחרים, ועל כן, אין ספק, כי ההסכמה הנ"ל אינה בבחינת תקדים מחייב כשלעצמה, ביחס לתיק זה.

יחד עם זאת, נראה כי עצם העובדה שהתנהל הליך מעין זה בפני ביהמ"ש העליון, אשר הסתיים בהסכמה, בדמות מתווה המסדיר את העיון באופן שעורך איזון בין הזכויות המתנגשות, יש בה כדי להוות שינוי נסיבות, אשר עשוי להצדיק הגשת הבקשה לעיון חוזר בתיק דנן, ולאפשר דיון בה, לגופו של עניין (השווה: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי פ"ד נו(4) 505).

7. לגופו של עניין, תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003 מסדירות את סוגיית התרת העיון בתיקים המתנהלים בבתי משפט, ביחס לצדדים אשר אינם צד להליך, תוך שהתקנה הרלבנטית לענייננו הינה תקנה 4(א), הקובעת כהאי לישנה:

"כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט... ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".

למקרא לשון התקנה עולה, כי נקודת המוצא היא התרת העיון. נקודת מוצא זו משתלבת היטב עם עקרון פומביות הדיון, אשר הוכר כעקרון חוקתי, עקרון יסוד במשטר דמוקרטי.

אולם על אף שמדובר בעקרון יסוד חוקתי, קיימים מצבים בהם יתעורר הצורך לערוך איזון בינו לבין עקרונות מתנגשים אחרים, כדוגמת עקרון ההגנה על הפרטיות. טיבם של עקרונות אלה שהם יחסיים, ובמצבי התנגשות, נדרש ביהמ"ש לערוך ביניהם איזון.

התקנות עצמן מצביעות על השיקולים אותם ישקול ביהמ"ש בעת בחינת בקשה לעיון, במסגרת תקנה 4(ד): עניינו של מבקש העיון, עניינם של בעלי הדין ושל מי שעשוי להיפגע מן העיון, וכן סבירות הקצאת המשאבים הנדרשים על מנת לאפשר את העיון.

בנוסף, מאפשרות התקנות לביהמ"ש ליתן הוראות ולקבוע תנאים ביחס להיקף העיון, תוך איזון בין זכות העיון, לבין מי שהעיון עשוי לפגוע בו, ואף בהתחשב בהקצאת המשאבים הנדרשת כתוצאה מהתרת העיון.

8. בע"א 8849/01 פקיד שומה למפעילם גדולים נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פ"ד נט(5) 385 הציב ביהמ"ש העליון מבחן תלת שלבי, אותו יש לבחון במסגרת דיון בבקשה להתיר עיון בתיק בימ"ש, לצד ג' שאינו צד להליך:

ראשית, יש לבחון האם העיון אינו אסור על פי דין.

לאחר מכן, ובהנחה שהעיון אינו אסור, יש לבחון מהי ההצדקה לעיון, תוך שנקודת המוצא הינה לאפשר את העיון, והנטל להוכיח כי העיון אינו מוצדק, מוטל על הטוען לכך.

ככל וימצא כי העיון מוצדק, יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרתו באופן כזה שהפגיעה באינטרסים והזכויות של מתנגדי העיון תהא מידתית, ואף תוך שימת לב להקצאת המשאבים הנדרשים, על מנת לאפשר את העיון.

9. מן הכלל אל הפרט, נפנה לבחון את המקרה המונח בפני, בהתאם לכל המפורט לעיל.

ראשית אציין, כי אכן ההסכמה שהושגה בין הצדדים בעניין וובר, סויגה, כך שנקבע בה במפורש, כי לא יהא בה כדי להוות תקדים ביחס לתיקים אחרים. משכך, החלטתי זו מתייחסת לטענות הצדדים לגופו של עניין, ואינה נסמכת על עצם קיומה של ההסכמה, ככזו המצדיקה, כשלעצמה, את העיון.

10. בענייננו, אין המדובר בעיון האסור על פי דין, שכן התיק שבו מבוקש לעיין התנהל בדלתיים פתוחות, ולא קיימת כל מניעה אחרת בדבר הגבלת עקרון פומביות הדיון בתיק זה.

11. אשר לשאלת הצדקת העיון -

כאמור לעיל, נקודת המוצא היא עקרון פומביות הדיון וכנגזרת לכך – התרת העיון. הנטל להוכיח כי העיון אינו מוצדק, מוטל על הטוען לכך.

העובדה כי התיק שבו מבוקש לעיין הסתיים בפשרה, מבלי שנשמעו הראיות, ועל כן לשיטת המשיבים, אין בו עניין לציבור, אינה מהווה נימוק המצדיק את שלילת העיון.

כמו כן, גם אם נתוניו האישיים של המבקש 1 שונים מעניינו של התובע בתיק דנן, הרי שגם בכך לא יהא כדי לשלול את הצדקת העיון, שכן די בכך שמדובר בעובדים שעבדו אצל הנתבעת ו/או נחשפו לחומרים שונים שבאחריות הנתבעת, על מנת לאפשר את העיון, והשוני בנתונים האישיים והתעסוקתיים, אינו מהווה הצדקה למונעו.

זו אף זו, קיומם של הליכי גילוי מסמכים ושאלונים במסגרת התביעה אותה מנהלים המבקשים, אינו מהווה נימוק שלא להתיר העיון בתיק דנן, וודאי שהדברים מקבלים משנה תוקף לאור טענות המבקשים ביחס להיקף הגילוי שבוצע. כך או כך, איני נדרשת לטענות אלה לגופן, שכן כאמור, אין בהן כדי לבסס הצדקה למנוע את העיון בתיק דנן, בין אם קויימו והושלמו הליכים מקדמיים בתביעת המבקשים, ובין אם לאו.

אף טענת המשיבים כי החומר בו מבוקש לעיין אינו רלבנטי למבקשים, אינה מצביעה על פגיעה אפשרית באינטרסים המוגנים של המשיבים במסגרת ההגנה על פרטיותם, ואין בה כדי להוביל למסקנה כי יש למנוע את העיון, וזאת מבלי לחוות דעה בשאלת הרלבנטיות עצמה.

למעשה, בחינת טענות המשיבים מעלה, כי לא נשמעה מפי מי מהמשיבים כל טענה המצביעה על פגיעה ממשית או אפשרית בפרטיותם, או באינטרס מוגן אחר שלהם, לא במידה המצדיקה פגיעה בעקרון פומביות הדיון, וודאי שלא באופן כזה שבו לא ניתן לערוך איזון, אשר יאפשר את העיון מחד, ואת מניעת הפגיעה האפשרית באינטרסים של המשיבים, מאידך.

12. משלא הוצג נימוק המצדיק את מניעת העיון, מתבקשת המסקנה כי יש להתירו.

בהתאם לאמור בהחלטתי בתא (אשד') 26629-09-10 סורשקי נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, (10.11.14), ולאחר בחינת המשאבים הנדרשים לשם התרת העיון ופגיעה מינימלית ככל הניתן בעניינם של הצדדים לתביעה דנן, מצאתי לנכון להורות כי העיון יותר בכפוף לכך שהמבקשים לא יוכלו לעשות שימוש במידע, אלא לצורך התביעה המנוהלת על ידם, ובמסגרתה בלבד.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.