התביעה;

מונחת בפני תביעה בעילה שטרית, שהגישה התובעת נגד הנתבעת, בגין שטרות שמספרן 367, 0018 ו- 0017 ,המשוכים מחשבונה של הנתבעת, בנק דיסקונט, סניף נצרת עילית (להלן: "הצ'קים").

עובדות וטענות הצדדים:

הצ'קים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בקריות בתיק מס 13-05495-10-8. סכום החוב על פי הצ'קים עמד ביום הגשתו על סך 48,921 ₪, נכון ליום 6.6.10.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות ואילו התובעת הגישה, עם העברת התיק לבית המשפט בקשה לביטול העיקולים הזמניים. שתי הבקשות נידונו על ידי כב' הרשם נדים מוראני אשר קיים דיון ב-2 הבקשות יחדיו. שני המצהירים הן בבקשה להטלת העיקול והן בבקשה לביטולו נחקרו ע"י כב' הרשם מוראני ביום 5.9.10.

החלטה בבקשת רשות להתגונן לא ניתנה, זאת בשים לב להחלטה מיום 27.10.10 והחלטה המאוחרת מיום 31.10.10 לפיה, בוטלה ההחלטה מיום 27.10.10.

משכך, ההחלטה שהעניקה למבקשת רשות להתגונן בוטלה, ולא ניתנה החלטה משלימה על ידי כב' הרשם, מוראני, משום מה התיק הועבר אליי על יסוד ההחלטה מיום 27.10.10, התיק התנהל על יסוד ההחלטה, למרות שלא ניתנה פורמאלית רשות להתגונן, הצדדים היום מנועים מלטעון כל טענה, בעניין זה.

בפועל, הצדדים לא טענו במהלך הדיונים בפניי בשל העדר החלטה מפורשת בעניין מתן רשות להתגונן.

בקשת הביצוע והעילה:-

התובעת, חברת פדול ח'ורי ובניו בע"מ, אוחזת בשיקים שפרטיהם הם: 367- ע"ס 28,773, מספר 18 – ע"ס 6,915 ₪ ומספר 17 - ע"ס 7,339 ₪, המשוכים מחשבון הנתבעת, חברת הסוללים בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "פדול חו'רי והסוללים בניה").

העילה היא עילה על פי שטר ואין עילה אחרת במסגרת התובענה שבפני. בקשת הביצוע לשטר הפכה לכתב תביעה, כתב התביעה לא תוקן וכלל סעד כספי מכוח חשבוניות, אי לכך, התובענה היא בעילה שטרית ואדון בה ככזו ואין מקום להתייחס לסעיף 4 לתצהיר מטעם התובעת, לפיו נותר חוב בגין חשבוניות מס.

טענות ההגנה:-

הנתבעת בתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר, אישרה כי בין הצדדים מתקיימים יחסים עסקיים וכי אין כל יתרת חוב וכי כל החוב שולם ונפרע, בוודאי השיקים שצורפו לתביעה. הנתבעת, פירטה בסעיף 5 לתצהירו של מר סרחאן נאסר את התשלומים ששולמו על ידה, כדלקמן:

תשלום על סך 20,000 ₪ ביום 20/1/10.

תשלום על סך 12,350 ₪ ביום 30/12/09.

תשלום על סך 9,170 ₪ ביום 1/12/09.

תשלום על סך 28,299 ₪ ששולמו על ידי חברת אשר שמואלי עבודות עפר בינוי ופיתוח וזאת במקום שטר 367.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי בעקבות פירעון זה אף נרשם על פני השטרות המילה "נפרע".

התובעת הגישה את תצהירו של המנהל, מר נסראללה ח'ורי שאישר, כי בין הצדדים מתנהל קשר מסחרי וכי השיקים נשוא התביעה ניתנו כחלק מהתמורה בגין ביצוע עבודות הובלה עבור הנתבעת, על פי החשבוניות המפורטות בסעיף 4 לתצהירו.

עוד הוסיפה התובעת, כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובעת במקום שיקים אחרים אשר חוללו באי פירעון, עקב מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת.

התצהיר נתמך במסמך ת/2, שהוא תרשומת של מספרים, אשר לטענת התובעת נכתב ונחתם בידי הנתבעת ולפיו, נותרה הנתבעת חייבת, לרבות סכומי השיקים נשוא התביעה, סך של 71,215 ₪, המורכב מסכום השיקים בסך 43,027 ₪ וכן סכום נוסף ע"ס 28,188 ₪, המורכב מחשבוניות נוספות בגין הובלות שבוצעו עבור הנתבעת.

התובעת טוענת, כי בנוסף להתחשבנות זו, חברת אשר שמואלי, חייבת לתובעת כספים ואין כל קשר בין הסכומים שחברת אשר שמואלי חייבת, לבין הסכומים שחייבת הנתבעת.

הנתבעת הוסיפה, כי המילה "נפרע" נרשמה על ידי מנהל הנתבעת לאחר שהתובעת מסרה לעיונו את השיקים מתוך אמונה והוא החזיר את השיקים לידי מנהל התובעת, לאחר שנטל עט ורשם על גבי כל אחד מהשיקים את המילה "נפרע".

הכרעה:-

מטעם התובעת העיד מר נסראללה ח'ורי ומטעם הנתבעת העיד מר סרחאן וכן העיד מר אשר שמואלי.

א. טענת פירעון;

בתביעה מכוח שטר, עילת התביעה העומדת לזכותו של אוחז בשטר, המבקש להיפרע על פיו, נגזרת, ברגיל, מסעיף 37(1) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות). לפי פקודת השטרות, אחיזה בשטר, די בה להקים עילת תביעה על פיו, וזאת בשים לב לחזקות הקבועות שם לטובת האוחז . במסגרת הגנתו רשאי הנתבע להעלות טענות כנגד זכותו של האוחז בשטר, ובין היתר לטעון טענת "פירעון כשורה" הנסמכת על סעיף 60(א) לפקודת השטרות.

בנסיבות אלה, ועל יסוד הוראות הדין הרלוונטי, עילת תביעה על פי שטר איננה כוללת, כעובדה מהותית וכחלק מרכיביה, את יסוד הפרת החיוב. כל שנדרש לעניין הקמת החיוב, הוא יסוד האחיזה בשטר. מאידך גיסא, טענת "פרעתי" הנה טענת הגנה אפשרית, שכן היא נסמכת על מקור בדין ולפיו פטור הנתבע מחבותו אם יוכיח את טענתו.

מהמקובץ עולה כי טענת "פרעתי" בדיני שטרות, הנה מקרה פרטי של הודאה והדחה. הנתבע מודה בכל יסודות העילה, הן לעניין היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות והן לעניין האחיזה בשטר, אך מעורר טענה נוספת, המפקיעה את זכותו של האוחז בשטר מכוח סעיף 60(א) לפקודת השטרות. לפיכך בדין נקבע, כי הנטל להוכחת טענת "פרעתי" כנגד שטר, מוטל על הנתבע ולעולם איננו עובר אל התובע.

כאמור לעיל נטל השכנוע שמבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע), להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, קרי הטיית מאזן ההסתברויות, נשאר על שכם הנתבעת.

במקרנו נטל הבאת הראיות מבטא חובה נלווית, משנית לחובה העיקרית, והיא החובה להביא ראיות כדי לעמוד בנטל השכנוע. זאת ועוד, נטל הבאת הראיות עשוי להתחלף במהלך המשפט.

בנסיבות העניין הנני סבור כי נטל הבאת הראיות הועבר לידי התובעת לסתור את טענת הפירעון וזאת משום:

ראשית, על השיקים נרשמו הערות "נפרע" וגם "נרשם". רישום המילה "נפרע" על פני השיקים שמוחזקים בידי הנתבעת, מלמדים כי אכן לכאורה, שיקים אלו נפרעו, דבר שמעביר את נטל הבאת הראיות לעניין אי פירעון.

שנית, בין הצדדים וכן חברת אשר שמואלי, לאחר הגשת התביעה, נערך הסכם מיום 16/12/10. במסגרת ההסכם הצהירה התובעת, כי כנגד קבלת הסכום המופיע בהסכם ולא תהיינה שום תביעות מכל סוג בין הצדדים.

גם קיומו של הסכם זה, מלמד על חיזוק לטענת הפירעון שבפי הנתבעת, דבר שלטעמי, מעביר את הנטל אל שכמי התובעת, לסתור את טענת הפירעון.

גם , ללא היזקקות לכלל העברת נטל הראיה אל שכם התובעת, אני סבור כי התובעת הצליחה להוכיח את טענת הפירעון.

מנהל הנתבעת העיד בפני ועדותו מקובלת עלי ולפי גרסה זו, החוב נפרע במלואו, עם ציון מועדים ותשלומים.

גרסה זו מקבלת חיזוק לטעמי, אשר מביא אותי להסתמך על עדות זו ולהכיר בטענת הפירעון ולקבוע, ללא כל קשר לשאלת העברת נטל הראיה, כי הוכח בפני טענת הפירעון וזאת נוכח הנימוקים שלהלן:

ראשית, על גבי השטרות נרשם "נפרע" ואלה שטרות שהוחזקו ועדיין מוחזקים בידי התובעת. הרישום של המילה "נפרע" מלמד ומחזק את גרסת הנתבעת לעניין הפירעון, אחרת כיצד ניתן להחזיק את השיקים ולאפשר רישום מילה המעידה על פירעון השיקים, המחזקת את גרסת ההגנה.

שנית, בין כל הצדדים ולאחר פתיחת התיק והגשת ההתנגדות התקיימה פגישה בין הצדדים ולפיה הוסכם כדלקמן:

סיכום פגישה

"פגישה נערכה ביום 16.12.2010

נוכחים בפגישה:

1. אשר שמואלי בע"מ באמצעות אשר שמואלי (מנכ"ל חברה).

2. חב' הסוללים בניה ופיתוח בע"מ באמצעות סרחאן נאסר (מנכ"ל חברה).

3. חב' פדול חורי ובניו בע"מ באמצעות חורי פדול (מנכ"ל חברה).

עבור אספקת מצעים ושברי אבן לאתר רח' הסחלב בנהריה סופק לקבלן המשנה חב' הסוללים בניה ופיתוח בע"מ לפי חשבונית 1021 – 1058.

סה"כ הוגשו חשבוניות בסכום כולל 94.640 ₪ כולל מע"מ.

מתוך סכום זה שולם ישירות לחב' פדול חורי ובניו בע"מ, וזאת על סמך התחייבות של חב' אשר שמואלי בע"מ סך 28.299 ₪ כולל מע"מ (שיקים מס' 5032843, 5032843, 5032845).

יתרת הסכום הסופית המאושרת לתשלום ע"י מר סרחן נאסר מחב' הסוללים בניה ופיתוח בע"מ לתשלום שיש לשלם לחב' פדול חורי ובניו בע"מ עומד ע"ס 64,341 ₪ כולל מע"מ.

כנגד תשלום היתרה מצהירים בזאת מר סרחן נאסר מחב' הסוללים בע"מ, מר פדול חורי מחב' פדול חורי ובניו בע"מ ואשר שמואלי מחב' אשר שמואלי בע"מ כי סיכום זה הינו סופי ומוסכם על כל הצדדים כסיכום סופי ומוחלט ואין ולא תהיינה שום תביעות מכל סוג בין הצדדים בקשר עם חשבוניות שמספרן 1021 + 1058. "

כעולה מההסכם, ניתן ללמוד, כי הצדדים סילקו את כל המחלוקות שיש ביניהם, שכן היתה התחשבנות כוללת בכל הסכומים שבמחלוקת והתשלום, רובו ככולו, בוצע בידי צד ג', אשר שמואלי, אשר החזיק כספים עבור חברת הסוללים בניה ופיתוח בע"מ.

גם מר אשר שמואלי העיד על היקף התפרסותו של ההסכם באומרו:

"רציתי שהכל יהיה מסוכם ע"י כל הצדדים. ביניהם היו עוד התקשרויות אבל אני לא יודע על מה. יכול להיות שזה היה בנושא עבודות נוספות אבל אני לא הייתי קשור אליהם. במהלך הפגישה הזו היו עוד נוכחים למיניהם בשטח, סוכם שחברת שמואל אשר תשלם את החשבוניות שפדול הוציא מהחשבון של סוללים ולסגור את כל הסכסוך ביניהם. ובזה נגמר הסיפור" (עמ' 19 ש' 20-24).

בהמשך, העד ציין:

"בנוגע לחשבוניות הללו, הוצאתי מסמך שזה סגור. הבנתי שיש ביניהם עוד התחשבנות שבאותה הזדמנות בדיבור נסגרו. במהלך ההסכם הזה הן נסגרו. הבנתי בעברית שדוברה שם. הבנתי שההתחשבנות ביניהם מסתיימת ואין שום מחלוקת היה שם בלגן גדול. הגענו להסכמה שאנו סוגרים את כל הבלגן. אני החזקתי את הקופה של סרחאן (הסוללים) ולא שלמתי לו. אניח שמרתי פדול בדרך זו. אם הייתי משלם לסרחאן, אני לא חייב לשלם לפדול. כדי שלא אחטוף תביעה שלישית – עצרתי את המהלך" (עמ' 19 ש' 26-31).

על פי עדותו זו של מר אשר שמואלי, ניתן ללמוד, כי הסכם זה מסיים את כל המחלוקות בין הצדדים, לרבות תיק ההוצאה לפועל, דבר שמסביר היטב מדוע על ת/3 חתומה כבר הנתבעת, למרות שהתובעת לא חתומה על מסמך זה.

זאת ועוד, לא ניתן לראות את השיקים האלה במנותק ממכלול ההתחשבנות במשולש היחסים של תובעת, נתבעת ואשר שמואלי וטענת הפירעון יש לראותה במסגרת אותו משולש יחסים.

מכאן, רואים שעדותו של מר אשר שמואלי היא עדות מפתח, בכל הקשור לסיום ההתחשבנות, שעה שאין מחלוקת בין כל הצדדים, שכל התשלומים המצוינים בנ/1, שולמו לידי התובעת.

שלישית, כאמור לעיל, קבעתי כי נטל הבאת הראיות הוטל על התובעת, התובעת, מלבד עדותו של מנהלה, לא הביאה ראיות כלשהן, על מנת לסתור את החזקה של הפירעון בדמות הרישום על פני השיקים כנפרעו, ולסתור את עדותו של אשר שמואלי בדבר סיום כל המחלוקות בין הצדדים ובפרט כאשר ההסכם נכרת לאחר הגשת התובענה וההתנגדות במסגרת תיק זה.

הסכם זה ועדות זו של מר אשר שמואלי יש לראות בעיקר בצל העובדה כי ההסכם נכרת לאחר הגשת השיקים לביצוע והגשת התנגדות , הדבר מלמד כי החוב בתיק ההוצאה לפועל עמד לנגד עיני כל הצדדים.

ההבחנה בין חוב של הנתבעת לבין חובו של אשר שמואלי כפי שטענה התובעת לא עמד כלל ועיקר, לאור ההסכם ועדות שמואלי, וכי המסמך מלמד על התחשבנות מסכמת וסופית.

משלא הביאה כל ראיה לסתור את טענת הפירעון, מעבר לגרסתה, הרי דבר זה מחזק את גרסת הנתבעת ואני קובע, כי הנתבעת הצליחה להוכיח את טענת הפירעון.

ב. פקיעת השטר:-

דרכי הפירעון של חוב הקבועות בדין הכללי, חלות גם ביחסים בין צדדים קרובים, בפירעון חוב שטרי. לעתים חוזרת פקודת השטרות על העיקרון הגלום בדין הכללי הדין (כגון פירעון השטר (סעיף 60 לפקודת השטרות [נוסח חדש]); מיזוג (סעיף 61 לפקודת השטרות [נוסח חדש])).

לעתים מוסיפה הפקודה דרכי פקיעה נוספות, כנגזרת מאופיו של השטר כמסמך סחיר וכחפץ (כגון ביטול השטר (סעיף 63 לפקודת השטרות [נוסח חדש]); שינוי השטר (סעיף 64 לפקודת השטרות [נוסח חדש])).

על השטר נרשם " נפרע" וגם "נרשם" .

הוספת כיתוב זה לאחר הוצאת השיק ( מעבר לשאלת הערך הראייתי של הכיתוב בהוכחת הפירעון או העברת נטל הראיה) יש לו נפקות בשל אופי השטר כמסמך סחיר ומהותו כחפץ.

אני סבור כי בנסיבות העניין כשל התובע להוכיח את נסיבות רישום הכיתוב "נפרע" על פני השיקים , גרסתו בעניין זה תמוה ולא מקובלת.

גרסתו של מנהל התובע בסעיף 14 נראית בעיני כגרסה מופרכת כאשר מסר לידי מנהל הנתבעת את השיקים וזה האחרון הספיק לרשום על פני השיקים הכיתוב "נפרע", לא ברור כיצד מנהל התובע אפשר את מסע הרישום מעבר לשיק הראשון שבו הוא הבחין כי הנתבעת באמצעות מנהלה מוסיף כיתוב על פני השיק שכן הנתבע הספיק לכתוב על פני כל אחד מהשיקים גם "נפרע" וגם "נרשם.

התובעת יכולה לתמוך את עדותה בחוות דעת לעניין זיהוי כתב היד על פני השיקים והיא לא עשתה כן.

מדובר בעדות כנגד מסמך והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח הרישום "נפרע" הוא בטעות או נרשם בידי אחר או נרשם מתוך מגמה להפקיע את השטר.

על כן הנני סבור כי הכיתוב "נפרע" וגם "נרשם" מובלים לפקיעת השטר על יד פקיעתו באמצעות פירעון כפי שעמדתי לעיל וגם מביאים ביטול השיק מכוח סעיף 63 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע:

"(א) שטר שבוטל במתכוון בידי האוחז או בידי מורשהו, והביטול נראה על פני השטר - השטר נפקע.

(ב) בדרך האמורה אפשר להפטיר כל צד החב על פי השטר על ידי ביטול מכוון של חתימתו בידי האוחז או בידי מורשהו; במקרה זה מופטר גם כל מסב שיכול היה להיות זכאי לחזור על הצד שחתימתו בוטלה.

(ג) ביטול שנעשה שלא במתכוון, או בטעות, או שלא ברשותו של האוחז אין כוחו יפה; אלא מקום שנראה על פני השטר שהוא או חתימה שעליו בוטלו, הצד הטוען שהביטול נעשה שלא במתכוון או בטעות או שלא ברשות - עליו הראיה. "

נטל הראיה להוכיח כי למרות הרישום נפרע שהוא למעשה מפקיע את השטר וביטוי לביטול השטר מוטל על התובעת והיא נכשלה בהוכחת ההחרגה הקיימת בסעיף 63 הנ"ל, התובעת אף לא מציינת מתי אירע המקרה ואם היו עדים לו עדים .

עדות מנהל התובע ביחס לנסיבות הרישום לא משכנע , אינו אמין ולא נתמך בכל ראיה לרבות חוות דעת מומחה ביחס לזהות כותב המילה "נפרע" על פני השיקים.

על כן , אני מקבל את הטענה כי השטר פקע עקב ביטולו.

התוצאה;

דין התביעה להידחות.

תיק ההוצאה לפועל ייסגר. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.