בפני בקשה של המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המבקש" או "המוסד לביטוח לאומי") למתן צו המורה לבנק הלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן:"המשיב") להעביר לידי המבקש, סכומי כסף שחולטו מרכושו של מר שמואל שחר ז"ל, במסגרת גזר הדין שניתן בת"פ 219/03 מיום 30.1.07, ואשר מצויים בחשבון 500003 המתנהל אצל המשיב 1.

נגד שמואל שחר ז"ל (להלן: "מר שחר") ואחרים, הוגש כתב אישום שייחס להם עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים וכן עבירה של איסור הלבנת הון, בכך שהם היו מחייבים את המבקש בתשלום בגין שומות מקרקעין שנערכו לבקשתו, בתשלום יתר ותוך הטעייתו בדבר קטגוריית התעריף המתאימה לשומות שנערכו בפועל.

במסגרת ההליכים שנוהלו נגד מר שחר, נתפסו עוד בתחילת ההליכים המשפטיים כספים השייכים לכאורה למר שחר ושהיו פזורים במספר חשבונות. בעקבות כך ובמסגרת הסכם בין מר שחר ובין המדינה, הוסכם כי הכספים יועברו לחשבון מס' 500003 המתנהל אצל המשיב, והכספים שבו יוקפאו. בהמשך ניתנה החלטה במסגרת ב"ש 2797/03, אשר האריכה את הקפאת הכספים עד לתום ההליכים הפליליים והעמידה הסכום המוקפא על הסך של 6,450,337 ₪.

ביום 30.1.07, נגזר דינו של שחר, והוטלו עליו עונשי מאסר (בפועל ומותנים) וכן תשלום קנס כספי. בנוסף לכך הורה בית המשפט על חילוט סך של 2,395,974.5 ₪ מתוך הסכום שהוקפא בעניינו של שחר, שיחולטו על הפירות שצבר ממועד ההקפאה. כך גם נקבע [בהתחשב בנסיבות ובהסכמת המדינה] כי הסכום יועבר לידי המוסד לביטוח הלאומי.

ערעור שהוגש על ידי מר שחר והאחרים, נדחה ברובו. בית המשפט העליון קבע שאין כל מקום להתערב בסכומי החילוט שנקבעו בהכרעת הדין ביחס למר שחר, אף שהמאסרים שהוטלו על מר שחר בוטלו לנוכח מותו בשלב ניהול הליכי הערעור [ראו פסקה 289- 290 לע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.10)].

לנוכח כלל האמור, ובהתחשב בקביעות בדבר זכאות המבקש בקבלת כספי החילוט, מבוקש עתה להעביר לידי המבקש כספי החילוט שנקבעו.

המשיב מסר שאין לו עניין בכספים שבנדון, והוא יהיה נכון להעבירם ככל שיורו לו על כך. אם כי ציין, כי בחשבון אין מספיק כספים כדי לכסות את כל הצווים המוטלים על החשבון.

במסגרת בקשה זו למתן הצו, הגישה הגב' רחלה שחר, אלמנתו של מר שחר ז"ל (להלן: "המשיבה" או "הגב' שחר"), בקשה לדחות את בקשת המבקש להעברת כספי החילוט, טרם העברת כספים המגיעים לה מהעיזבון והנהנים מדין קדימה בהתאם לסעיפים 104 ו- 105 לחוק הירושה.

לאחר הגשת בקשות אלו, התקיים בפני דיון ביום 5.7.12, בהם הצדדים הרחיבו טיעון המצדד בבקשותיהם. בהמשך לכך הוריתי לצדדים להגיש השלמת טיעון בכתב כשכל צד יצרף לכך המסמכים הנחוצים לתמיכה בטענותיו. ואכן הצדדים הגישו טיעון שאופיין בפירוט נרחב, שבמסגרתו העלו הצדדים טענות זה כנגד זה, שכללו טענות על התנהלות חסרת תום הלב, התעמרת של הצד שכנגד וכן נגד המייצגים של כל צד, כמו כן הצדדים התייחסו להליכים אזרחיים המתנהלים נגד עיזבונו של מר' שחר ז"ל והליכים נלווים אחרים. עם זאת במסגרת החלטתי זו אתייחס אך לעיקרי הדברים וככל שאלו קשורים למתן צוו החילוט.

את טענותיו של המבקש ניתן למקד בכך שלגב' שחר, אין כל זכות בכספים שנתפסו בחשבון הבנק, וממילא כי צו החילוט שניתן ניתן כדין ולא ניתן עתה לטעון נגד כשרותו. המבקש הבהיר, כי לאורך כל ההליכים הקודמים הגב' שחר הייתה מיוצגת כדין (ע"י עו"ד אדם פיש) וכי העברת הכספים לחשבון שעליו הוטל צו ההקפאה, שנעשה במסגרת ההסכם, נעשה בהסכמתה של הגב' שחר. בנוסף לכך כי ההליכים שהתנהלו במסגרת ב"ש 2797/03 שעניינם הארכת תוקף צו ההקפאה שהוטל על הכספים הנמצאים בחשבון 500003, נעשה בהשתתפות הגב' שחר, ושגם שם נטענה הטענה כי חלק מהכספים הנמצאים בחשבון שייכים לגב' שחר, אם כי טענה זו נדחתה. מעבר לכך, הרי שצו החילוט ניתן בגין הכספים הנמצאים בחשבון, לאחר שנקבע כי בוצע בכספים הללו עבירת הלבנת הון, לאחר שאלו צמחו מעבירת קבלת דבר במרמה נגד המוסד לביטוח לאומי, וזאת כאשר אין רלוונטיות לשאלה אם חלק מהכספים מקורם ברכוש כשר.

המבקש הוסיף וטען, כי הכספים שניתן לגביהם צו חילוט אינם נמנים עם כספי העיזבון, שכן צו החילוט ניתן בעודו של מר' שחר בחיים. כך שגם אם מהבחינה הטכנית הכספים עודם נמצאים בחשבון הנכלל מהעיזבון, הרי שמהותית ולאחר מתן צו החילוט הוא אינו נכלל עוד כחלק מהעיזבון. על כן, גם אם למשיבה טענות כלשהן כלפי העיזבון וגם אם לטענתה היא זכאית לכספים כלשהם מהעיזבון, הרי שאין בכך לפגוע בביצוע צו החילוט.

אף מעבר לכך, הרי שהמשיבה השתהתה בניהול תביעותיה נגד העיזבון לאחר מות המנוח בשנת 2008, היא אף התנגדה למינוי מנהל עיזבון שיסדיר את זכויותיהם של הזכאים מהעיזבון, דבר המלמד על ניסיונותיה של הגב' שחר, להמשיך ולעכב את העברת כספי החילוט לידי המבקש.

לנוכח כלל האמור, מבקש המוסד לביטוח לאומי לדחות את בקשת המשיבה ולהורות למשיב להעביר לידו את הסכום שחולט, כפי שנקבע, שנקבע בצירוף הפירות שנצברו ממועד ההקפאה.

המשיבה, הגב' שחר, התנגדה להעברת כספי החילוט לידי המוסד לביטוח לאומי. עיקר טענתה של הגב' שחר, הינה היעדר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעתירה מאחר והמדובר למעשה בתביעת חוב נגד העיזבון שהסמכות העניינית לדון בה היא בבית המשפט לענייני משפחה וכי האחראי על חלוקת העיזבון בהתאם לסדר העדיפויות נתון למנהל העיזבון הכפוף לקביעות בית המשפט לענייני משפחה. כך גם נטען כי לגב' שחר זכויות בעיזבון הנהנות מדין קדימה (הוצאות קבורה וכהנה) בהתאם לסעיפים 104- 105 לחוק הירושה, הגוברים על זכות המבקש בכספי החילוט. כך גם היותה של הגב' שחר זכאית לממש את כתובתה בהתאם לחוק, הממקם חוב זה בדרגה הזהה לחוב נשוא צו החילוט. מעבר לכך הודגש, כי גם אם צו החילוט ניתן טרם מותו של מר שחר ז"ל, הרי שאין בכך להביא לידי העברת החילוט אוטומטית ולא בידי מנהל העיזבון שהוא האחראי על חלוקת העיזבון. על כן הגב' שחר, מבקשת להתיר חלוקת הכספים על ידי מנהל העיזבון.

בנוסף, נטען כי הגב' שחר היא בעלת מחצית מהכספים שבחשבון 500003 בבנק בינלאומי. לומר כי חצי מהכספים הנמצאים בחשבון זה שייכים לגב' שחר באופן מלא, והחצי השני נכלל עם העיזבון, אשר ממנה זכאית הגב' שחר לממש את כתובתה ואת הוצאות הקבורה.

במסגרת טיעוניה, הכחישה הגב' שחר בתוקף את עצם ייצוגה במסגרת ההליכים הפליליים שנוהלו נגד מר' שחר ז"ל, או שהיה לה מעמד כלשהו בהליכים שהתנהלו. אף מעבר לכך נטען כי אין בכך לשלול את טענותיה של הגב' שחר להוכיח את בעלותה על מחצית החשבון המשותף במסגרת הליך עצמאי של המרצת פתיחה. על כן יש בשלב זה להורות על הקפאת צו החילוט שניתן.

דיון ומסקנות

לאחר עיון בטענות הצדדים על הנספחים שהוגשו, אני דוחה את הבקשה להורות למשיב להעביר הכספים לידי המבקש. אני קובע כי על הבקשה להיות מוגשת לידי מנהל העיזבון, אשר יהיה עליו לבצע את צו החילוט כלשונו, הכל בהתאם ובכפוף להוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") כפי שיפורט.

על פני הדברים, הגב' שחר העלתה הטענה לפיה היא לא הייתה מיוצגת בבית המשפט במסגרת ההליכים שהתנהלו נגד בעלה המנוח, שבסופם ניתן צו החילוט. בהתחשב בטענתה של הגב' שחר, לפיה חלק מאותו רכוש שבגינו ניתן צו החילוט שייך לה, הרי שקיים לה מעמד עצמאי, של זכות טוען ברכוש. כאמור הגב' שחר הכחישה בתוקף כי היא הייתה מיוצגת בבית המשפט קמא במסגרת ההליכים הפליליים שנוהלו נגד בעלה, וכן כי היא לא קיבלה מעמד לטעון לזכותה ברכוש. זאת חרף הפניית המבקש לפרוטוקול דיון לפיו עורך הדין של בעלה המנוח, הצהיר לפרוטוקול שהוא מייצג בנוסף את הגב' שחר. ואולם, ייפוי כוח חתום על ידי הגב' שחר, שמכוחה היא מייפה את כוחו של עו"ד פיש לא הובא לעיוני, כך גם לא הובאה הצהרה של הגב' שחר לפיה היא מיוצגת על ידי עו"ד. כך שעל פני הדברים הגב' שחר לא הייתה מיוצגת בהליך קמא, ובהתאם כי קולה לא נשמע, וזכותה לטעון לרכוש לא מוצתה.

התמהמהותה של הגב' שחר והשתהותה מלטעון במסגרת ההליכים הפליליים לזכותה ברכוש שלגביו ניתן צו החילוט, מעוררת תהיות של ממש. זאת במיוחד כאשר לכאורה הוצג מצג לפיו, הגב' שחר מיוצגת בהליך ואף טוענת לגופם של דברים לזכותה ברכוש.

בשלב זה של ההליך ובמסגרת הבקשה שבפניי, הגב' שחר אינה טוענת נגד צו החילוט שניתן אם כי לגישתה אין בכך לבטל את זכותה לטעון לזכות ברכוש במסגרת הליך עצמאי אחר, כגון המרצת פתיחה.

אולם על צו חילוט שניתן מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") חלות הוראות פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), זאת כפי שמורה סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון.

בשלב זה צו החילוט כבר ניתן והיה צורך לבצעו כלשונו בשלב בו הוא הפך לחלוט [ראו תקנה 10 לתקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לעניין חילוט רכוש), התש"ן-1990]. עם זאת סעיף 36ד. לפקודת הסמים המסוכנים, מאפשר לטוען בזכות ברכוש לבטל את צו החילוט מקום ולטענתו הוא זכאי לרכוש שחולט, וזאת תוך שנתיים ממתן צו החילוט. בשלב זה הגב' שחר לא הגישה בקשה מעין זה, ומכל מקום כי אין בפני כל החלטה שיש בה להורות על ביטול צו החילוט שניתן. על כן בשלב זה יש לראות בצוו החילוט שניתן נגד הרכוש שהוחזק החשבון, כצו חילוט שניתן כדין והמחייב לפעול על פיו. ודוק, כי אין אני מוצא כל דרך בשלב זה, לפיה הגב' שחר תהיה זכאית לטעון במסגרת הליך עצמאי, הן אם על ידי המרצת פתיחה או בפני מנהל העיזבון לביטול צו החילוט שהוטל על הרכוש, בטענה כי צו החילוט הוטל על רכוש השייך לה. שכן הדרך שחוק הלבנת הון מתווה היא לפנייה לבית המשפט שבמסגרתו מתנהלים ההליכים הפליליים, ולטעון לזכות לרכוש, לחלופין להגיש בקשה בתוך שנתיים, מיום מתן הצו או מיום שהוא הפך לחלוט לצורך ביטולו.

מעבר לכך יובהר כי בית המשפט העליון התייחס באופן מפורש לסוגיה לפיה חלק מהכספים שייכים לגב' שחר, וקבע כי גם לגבי חלק זה, וגם אם המדובר ברכוש כשר, הרי שהמדובר ברכוש אסור שניתן להורות על חילוטו. כך נאמר "טוען שחר כי חלק ניכר מן הסכומים שחולטו הינם שכר עבודה וכספי פיצויים השייכים לרעייתו ומשכך, בגזרו את דינו של שחר, גזר בית המשפט המחוזי גם את דינה של רעייתו. אין אנו מוצאים לנכון לקבל טענה זו. [...]משעה שסכומי כסף שמקורם בעבירה והם מהווים "רכוש אסור" כמשמעותו בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון "עורבבו" עם סכומי כסף כשרים, שמקורם בפעולות לגיטימיות, ונטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, כפי שאירע בעניינו של שחר, לא ניתן עוד להבחין בין הכסף "הנקי" והכסף "המלוכלך" ומתחייבת המסקנה לפיה סכום הכסף – כולו – מהווה "רכוש אסור" אשר ניתן לחלטו." [ראו: ע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל, (12.7.10) (ע' 141- 143- בהתאם להוצאת נבו)]. מכאן עולה כי גם טענתה המהותית של הגב' שחר, לפיה חלק מהכספים שייכים לה (ומכאן זכאותה לטעון לזכות ברכוש) היא טענה שקיבלה מענה הולם על ידי בית המשפט העליון. כך שיש לראות בכספים הנמצאים בחשבון שמספרו 500003, ככספים שניתן לחלטם, הן בהתחשב בכך שהגב' שחר לא טענה לזכותה ברכוש זה והן בהתחשב בכך שגם לגופו של עניין ניתן לגבות כספים אלו אף אם הם כשרים, זאת בהיותם כספים שהתערבבו עם רכוש לא כשר. ויצוין כי בהתאם לקביעות בית המשפט העליון בעניין זה, לא ניתן להפריד בשלב זה את הכספים הכשרים והלוא כשרים בצורה ברורה, ויש לראות בהם ככספיים שהתערבבו, כך שיש לממש את צו החילוט מכלל הכספים שבחשבון. עם זאת יודגש כי טענתה של הגב' שחר לזכותה בחלק מהכספים הנמצאים באותו חשבון, ככספה שלה היא טענה שיש לבררה לגופה, זאת במיוחד לנוכח הימצאותן של תביעות חוב אחרות נגד עזבונו של מר שחר ז"ל. אם כי עניין זה אין לו רלוונטיות לצוו החילוט, שכאמור ניתן כדין, ובשלב זה לא הוגשה בקשה לבטלו.

עוד יובהר כי צו החילוט שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, אושר גם בבית המשפט העליון, כך שהוא כולל הסך של 2,395,974 ₪ על הפירות שצמחו מסכום זה מיום העיקול. כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. וזאת בניגוד לטענת הגב' שחר, לפיה בית המשפט קבע כי הסכום הוא אך 2,395,974 ₪. עוד אציין שאין אני מוצא כל קושיה חשבונאית בחישוב הפירות שצמחו מסכום זה בלבד, אף שהוא חלק מסך גדול יותר, וזאת על ידי חישוב הסך היחסי מהפירות שצמחו מכלל החשבון ביחס לסך שנקבע לחילוט מהסך של החשבון הכולל.

כללו של עניין זה, צו החילוט ניתן כדין, וניתן יהיה לגבותו מהכספים הנמצאים בחשבון הבנק שמספרו 500003, המתנהל אצל המשיב 1, זאת כאמור בקביעות בית המשפט העליון בערעור שהוגש על ידי מר' שחר ז"ל ושותפיו.

ככל שהדברים עניינם בדרך הפתוחה בפני המבקש לממש את צו החילוט, אני סבור שהדין הוא עם המשיבה. טיבה האמיתי של הבקשה של המוסד לביטוח לאומי היא לממש את צו החילוט שניתן. על מימוש צו החילוט להיעשות נגד מי שהוטל לחובתו הצו ובהתאם לקבוע בצו, עת שצו החילוט שניתן במסגרת גזר הדין הוא הצו הרלוונטי שמכוחו ועל סמך האמור בו ניתן לגבות את כספי החילוט שנקבעו, והמקום מהם ניתן לגבות את אותם כספים. אולם אני סבור שבמותו של המנוח יש לגבות את כספי החילוט מהעיזבון וזאת כשאר החובות של המנוח. כך לדוגמא בעניין של קנס כספי נאמר בע"פ 472/64 יאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד יט(3) 406, נקבע: "על אף המטרה העונשית שמאחורי הטלת הקנס, הרי הוא נושא מן הרגע שהוטל, אופי של חוב אזרחי [...] כיון שהקנס בענייננו מהווה חוב אזרחי, הרי שהוא ניתן להיגבות מעזבונו של המנוח." [שם, ע' 408].

בפסיקה עוקבת, במסגרת בע"פ 1619/00 אלרוזי נ' מדינת ישראל (28.11.00) אומצה הקביעה –באמרת אגב- גם על צו חילוט. שם נדון עניינו של אדם שהוטל עליו קנס, ושנפטר במסגרת ניהולו להליכי הערעור. בנסיבות המיוחדות של המקרה קיבל בית המשפט העליון את הערעור של המנוח, בכך שביטל את הקנס שנגזר עליו, ושלמעשה לא נגבה. אם כי נאמר "מקום שהמערער משיג על חיובו בקנס או על צו חילוט, שעל-פי הדין הופכים עם פטירתו לחיובים של עזבונו (ראה הסברו של הנשיא אגרנט, בפרשת יאיר הנ"ל, בעמ' 408)." [ההדגשה הוספה ר.ש].

על כן אני סבור שהדרך החוקית לגביית חובות אלו, היא על ידי פנייה של המוסד לביטוח לאומי למנהל העיזבון, שהוא האחראי על חלוקת העיזבון וסילוק החובות של המנוח, כאמור בסעיף 104 לחוק הירושה. פעולותיו של מנהל העיזבון כפופות לאישור בית המשפט לענייני משפחה.

יודגש כי עצם זכאות המוסד לביטוח לאומי לכספים שחולטו היא זכות שאושרה בפסיקה חלוטה ובהעדר בקשה לביטול צו החילוט על מנהל העיזבון לראותה ככזו. עם זאת, ולעניין חלוקת העיזבון, הטיפול בתביעות והחובות קיימים, מימוש צו החילוט, והיוצא באלה חובות שיש לגבותם מהעיזבון, אחראי מנהל העיזבון, שעליו לחלקם כפי שמורה חוק הירושה ובהתאם לסדרי העדיפויות הקבועים בחוק זה, הן אם חלקם נהנים מדין קדימה והן אם חלקם מובטחים בנכס ספציפי, והן אם המדובר בחובות הנהנים מכוח משפטי זהה לצורך גבייתם.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.