1. בקשה לסילוק התביעה על הסף. התבקשה החלטה באין תגובה של התובע, וקבעתי בזמנו כי הבקשה תדון בעתה (לפי שגרסתי שאין דחיפות יתירה בבקשה לסילוק ומן הראוי לאפשר ארכה נוספת לתגובה). לאחר מכן התבקשה אכן ארכה לה נעתרתי ולאחריה הוגשה תגובת התובע; אלא שבשל תקלה לא נתנה ההחלטה בבקשה, בשל אי הופעת משימה.

2. לגוף הבקשה – דינה להתקבל מטעמים דומים לאלו שנזכרו בהחלטה בסעד הזמני, שאף לו לא נעתרתי.

3. התביעה הנה תביעה לסעד הצהרתי.

התובע טוען לפגמים שנפלו לטעמו בתיק המימוש לרכבו שנפתח בהוצאה לפועל (תיק שפתח הבנק למימוש משכון שרבץ על הרכב, כבטוחה להבטחת הלוואה שנתן הבנק. התובע פדה רכבו כאשר תמורת הפדיון בניכוי הוצאות כינוס הוזרמה לחשבון בו נוצר החוב). התובע טוען בכתב התביעה כי שלם 50,000 ₪ כדי לפדות הרכב ואז התברר לו בדיעבד כי הליכי המימוש נעשו שלא כדין שכן האזהרה לא הומצאה לו והוא לא הוזמן להתמחרות, ולשיטתו היה אמור הסך של 50,000 ₪ לסלק יתרת החוב שבחשבון.

לטענת הבנק, גם לאחר פדיון הרכב בסך של 50,000 ₪ נותרה יתרת חובה, ולפיכך הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בנהריה (ת.א. 2971/06) בה הבהיר כי החוב נשוא התביעה הנו לאחר קיזוז התמורה מפדיון הרכב. ב 5.12.06 ניתן פסק דין כנגד הנתבע שם (התובע שבפני) בהיעדר הגנה.

4. הבנק פתח תיק הוצאה לפועל למימוש אותו פסק דין שניתן בבית משפט השלום בנהריה (להלן "תיק ההוצל"פ השני").

5. התובע טוען כי פסק הדין בבית משפט השלום נהריה ניתן נגדו מבלי שהיתה המצאה כדין.

6. בכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מבקש התובע סעד הצהרתי שיורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל השני, לאור העובדה שלשיטתו שלם מעבר לסכום המגיע לנתבע, ולפי שפסה"ד מכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל השני ניתן מבלי שבוצעה המצאה כדין.

7. הבנק הגיש כאמור בקשה לסלוק על הסף. בתגובתו טוען התובע ארוכות לגוף ההלכות הידוע לפיו לא ימהר ביהמ"ש לסלק תביעה על הסף, וחשיבות זכות הגישה לערכאות. אך אין מענה אמיתי לגוף הטענות בבקשת הדחיה על הסף. הטענה היחידה בענין זה הנה שפסה"ד הנו בלשון התגובה VOID , היינו בטל מעיקרא, שכן ניתן במחטף בלא שבוצעה המצאה כדין.

עוד הפנה ב"כ התובע לרע"א 144/00 ש.נ גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל. באותו מקרה אוזכר שהחלטה שדחתה בקשת רשות להתגונן אינה קובעת ממצא ואין היא מקימה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת. אלא שבאותה נשימה גם נזכר שכאשר ניתן פסק דין בעקבות דחית בקשת הרשות התגונן – אותו פסק דין כן מהווה כשלעצמו מעשה בית דין.

8. בענייננו לא מדובר בהחלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן. קיים פסק דין כספי חלוט שלא בוטל, ועל יסודו פתח הבנק תיק ההוצאה לפועל שמבוקש לסגור. בכל הכבוד, גם כאשר טוען אדם שניתן נגדו פסק דין בלא שהיתה מסירה כדין, אין הוא רשאי להתעלם מפסה"ד משל לא ניתן. פסק דין שניתן באין הגנה – עדיין פסק דין הוא, ומקים הוא מעשה בי"ד.

משמעות הטענה של התובע אינה אלא שלשיטתו קיים ביטול מחובת הצדק. אלא שגם אז, בשיטתנו המשפטית פסה"ד אינו הופך לבטל, ומוסיף לחייב, באין בקשה והחלטה שקובעת שיש לבטלו. ואת בקשת הביטול יש להגיש לביהמ"ש שנתן את פסה"ד ולא לערכאה אחרת. בגדרה של בקשה כזו אמורה היתה להתברר טענה זו של התובע לביטול מחובת הצדק שאיני מחווה לגביה כל עמדה לגופה. ולא בגדרה של תביעה לסעד הצהרתי, ועוד ממרחק של שנים ובערכאה אחרת, שיש לסגור תיק ההוצאה לפועל. מדוע יש לסגור אם יש פסק דין שמכוחו נפתח התיק?: כל עוד לא בוטל פסה"ד, מחייב הוא. התביעה חותרת תחת מושכלות יסוד שעניינן בסופיות הדיון.

9. אם לשיטתו של התובע נלך הרי שהמתווה הקבוע בתק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (וחל הן על בקשות ביטול שבתוקף שיקול דעת ביהמ"ש, והן על בקשות ביטול מכוח חובת הצדק) – אינו אלא סרח עודף.

במקום להגיש בקשה לביטול בטווח הזמנים הקבוע בתקנה לביהמ"ש שנתן את פסק הדין, ימתין הנתבע ויגיש בכל ערכאה ובכל זמן שנוח לו (למשל כאשר הפכו הליכי הגביה מכוחו של פסה"ד לאפקטיביים) תביעה לסעד הצהרתי בו יתבקש ביהמ"ש להצהיר ממרחק של שנים שפסה"ד בטל, שכן ניתן באין המצאה של כתב התביעה או שנפל בו פגם אחר. לא ניתן לתקוף באמצעות בקשה או תביעה לסעד הצהרתי פסק דין שלא בוטל. ואם לא בוטל – הרי מחייב הוא ואין לסגור תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימושו.

המקום שבו יש לבקש ביטול פסק דין הנו בפני הערכאה שנתנה את פסק הדין. כך גם כאשר הטענה היא שנפל פגם בפסה"ד, שכן כתב התביעה לא הומצא כדין או בכלל. לא הוגשה בקשה לביטול או ערעור ואין לתובע להלין אלא על עצמו. כל עוד לא בוטל פסה"ד עומד הוא בעינו ומחייב, ומקים הוא מעשה בי"ד. בודאי שאין להיזקק לסעד הצהרתי שתכליתו לתקוף פסק דין תוך עקיפת הפרוצדורה הקבועה בדין לביטולו.

10. אני מקבל הבקשה ומורה על דחית התביעה על הסף .

התובע ישא בהוצאות הנתבע בבקשה, בגין שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2500 ₪.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.