בשנת 2006 הזמינה הגב' אדירי גאולה (להלן: התובעת), אצל הגב' אודליה מזרחי (להלן: הנתבעת) שמלת כלה בעבור הגב' קורנט אפרת, בתה של התובעת. בעת ההזמנה שולמו 5,700 ₪.

בעקבות ביטול החתונה הוסכם בין הצדדים כי הכסף ששולם יעמוד כזיכוי עבור שמלת כלה בעתיד.

לאחר כארבע שנים, פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לבחור שמלת כלה עבור בתה. במעמד זה הוסכם כי התובעת תוסיף ותשלם סך של 3,540 ₪. לגרסת התובעת התוספת נדרשה על ידי הנתבעת בטענה שהשמלה שנמדדה בעבר הושכרה כבר, ולכן עליה לתפור שמלה חדשה. לגרסת הנתבעת התוספת נדרשה עבור הינומה חדשה וכפפות.

יומיים לפני החתונה הגיעה הבת לאסוף את השמלה נשוא התביעה בתיק זה.

לטענת התובעת, בעת המסירה הבחינה הבת בליקויים בשמלה, והפנתה את תשומת לב הנתבעת לליקויים. לאחר כשעתיים נמסרה השמלה בשנית לבת ונאמר לה כי השמלה חזרה מניקוי ועכשיו היא בסדר גמור כשבנוגע לחלק מהליקויים מסרה הנתבעת שלא יבחינו בהם.

לטענת הנתבעת, לא הייתה כל בעיה בעת מסירת השמלה לבת. והבת אף חתמה על מסמך בו היא מאשרת כי השמלה נמסרה לה לשביעות רצונה.

התובעת פנתה למעצבת נוספת אשר תיקנה את השמלה. לכתב התביעה צרפה המעצבת הנוספת מכתב בו פרטה את הפעולות שביצעה בשמלה שהושכרה לתובעת. כמו כן צרפה התובעת תמונות המעידות על ליקויים בשמלה. שהושכרה מהנתבעת.

לאחר החתונה הוחזרה השמלה ללא הכפפות. הנתבעת ציינה ששווי הכפפות הינו 250 ₪.

אציין כבר עתה כי הכפפות הוחזרו לידי הנתבעת במעמד הדיון שהתקיים בתיק.

כיוון שאין מחלוקת כי לאחר ביטול החתונה הראשונה הגיעו הצדדים להסכמה כי מלוא הסכום בסך 5,700 ₪ יעמוד לזכות התובעת כזיכוי עתידי להשכרת שמלה. אין זה מענייני מה קדם לאותה ההסכמה. כמו כן אין מחלוקת על כך שהתובעת שילמה לנתבעת סך 3,540 ₪ בנוסף על אותו הזיכוי דלעיל.

אוסיף ואקדים, כי אין אני מוצאת לנכון להכריע האם הוסכם על השכרת שמלה חדשה שנתפרת במיוחד עבור התובעת או שמא דובר על השכרת שמלה המצויה בידי הנתבעת ועומדת להשכרה. כך או אחרת, אין מחלוקת כי בפועל התובעת הסכימה לקבל את השימלה נשוא ההליך.

יחד עם זאת, כאשר אדם השוכר חליפה, שמלה, או כל פריט לבוש אחר, הוא מצפה לקבל בגד תקין, נקי ומוכן ללבישה. קל וחומר כשמדובר בשמלת כלה ובכלה העומדת ימים ספורים לפני יום חתונתה.

במקרה דנן, כאמור לעיל, מצויה מחלוקת בין גרסאות הצדדים בדבר מצב השמלה אשר הושכרה לתובעת.

לגרסת הנתבעת, השמלה הושכרה במצב תקין ולשביעות רצונה של בתה של התובעת. כראיה לכך צרפה הנתבעת מסמך, בו מאשרת הבת, כי השמלה נמסרה לשביעות רצונה.

מנגד, צרפה התובעת תמונות בהם, ניכרים פגמים בשמלה. התובעת גם צרפה מכתב של המעצבת הנוספת אשר ביצעה את התיקנים בשמלה. במכתב, תארה המעצבת את הפעולות שהיא ביצעה בשמלה. בנוגע למסמך עליו חתמה, מסרה הבת כי המקום בו נמסרה השמלה היה חשוך וכי היא הבחינה בפגמים רק כשהייתה ברכבה.

מגרסת שני הצדדים עולה כי הוסכם וגם שולם סך של 9,240 ₪ עבור השכרת שמלת כלה. שמלה שכזו, אכן נבחרה בפועל על ידי התובעת ובתה מבין השמלות של הנתבעת. בסופו של יום, זו גם השמלה שנלבשה על ידי הבת ביום חתונתה.

לעניין המחלוקת על איכות השימלה בעת שנמסרה לתובעת, שני הצדדים הסכימו לבצע בדיקת פוליגרף.

על פי ממצאי המומחה, בתה של התובעת נמצאה דוברת אמת בגרסתה בדבר הליקויים היו בשמלה בעת קבלתה מהנתבעת, וכי התמונות שהוגשו לבית המשפט אשר בהן הופיעו הפגמים בשמלה הן אכן תמונות בהן מופיעה השמלה נשוא תיק זה.

הנתבעת, למרות הסכמתה שתועדה בפרוטוקול, לא התייצבה לביצוע הבדיקה.

הכרעה

בהתחשב בכל האמור דלעיל, אני מקבלת את טענות התביעה תוך שאני מעדיפה את גרסת התובעת, כי השמלה אשר נמסרה לבתה הייתה שמלה מוכתמת ובעלת פגמים, אשר הצריכו טיפול ותיקון.

בנוגע למסמך אותו הגישה הנתבעת בו חתמה הבת כי השמלה נמסרה לידיה לשביעות רצונה, אציין, כי לא מן הנמנע כי הבת, שהייתה שלושה ימים לפני מועד חתונתה, התרגשה, לא בדקה בתשומת לב לפני שחתמה תוך שהיא סומכת על דברי הנתבעת כי היא תיקנה וניקתה את שנצרך ושכעת הכול בסדר. כמו כן מבהירה הבת כי התאורה במקום לא היתה טובה ולא איפשרה לזהות את כל הפגמים.

התנהלות זו של הנתבעת לא היתה ראוייה. היה ראוי כי כאשר הנתבעת הזמינה את בתה של התובעת כדי לקבל את השימלה, היתה השימלה צריכה להיות במצב מושלם ותקין לחלוטין כדי לאפשר לבת ללבוש אותה ביום המאושר של נישואיה.

העובדה כי התובעת הכחישה כי היו ליקויים בשימלה מעידה על כך כי גם היא מודעת לעובדה שקיומם של הליקויים לא היה ראוי, באותו המועד. הכחשה זו נפלה כטענת בדים, באשר שוכנעתי כי אכן היו פגמים בשמלה.

בשל התרשלות זו על הנתבעת לפצות את התובעת.

יחד עם זאת, מתוך כתב התביעה עולה כי הבת גילתה את הפגמים עם שהגיעה אל הרכב. לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת מדוע הבת לא חזרה מיד אל הנתבעת ודרשה ממנה לבצע את התיקונים לשביעות רצונה. לו היתה עושה כן, יתכן כי הכל היה בא על מקומו בשלום.

במקום זאת, העדיפה התובעת לפנות לתופרת אחרת כדי שתבצע את התיקונים ובכך, היא תרמה למחלוקת שנוצרה.

כמו כן יש לזכור כי, בסופו של יום השמלה שהושכרה מהנתבעת, נלבשה ושמשה את הבת בחתונתה. ואין ספק, כי התיקונים היו על גבי השמלה וטפלים לה. אשר על כן, לא ניתן לבטל את ההנאה שהתקבלה מעצם השימוש בשמלה.

לפיכך, אני דוחה את טענת התובעת כאילו מגיע לה פיצוי על מלא הסכום אשר שילמה לנתבעת ואף למעלה מכך.

מתוך שיקלול כל השיקולים שלעיל, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,500 ₪ כפיצוי על עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעת בגין תיקון השמלה וניהול תיק זה. סכום זה יישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

אינני עושה צו להוצאות נוספות אולם הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,392 ₪ הוצאות בדיקת הפוליגרף, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הבדיקה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.