בפניי תביעת התובעים כנגד הנתבעת, לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה להם טוענים התובעים.

רקע עובדתי

1. הנתבעת הינה יזמית של פרויקטים לבנייה למגורים באזור נהריה, ובמסגרת עיסוקה כאמור,הנתבעת יזמה את הפרויקט שברח' שטייהרט 5 בנהריה, כאשר התובעים רכשו דירה בפרויקט זה (להלן: "הדירה") וזאת, בהתאם להסכם שנחתם בין התובעים לנתבעת ביום 21.6.04 (להלן: "ההסכם").
2. הדירה נמסרה לתובעים ביום 31.7.05 נערך פרטיכל מסירה.
3. מאז ועד למועד הגשת התביעה, ועד עצם היום, התובעים מתגוררים בדירה.

טענות התובעים

1. מייד לאחר כניסתם לדירה התברר לתובעים כי בדירה שורה ארוכה של מחדלים, ליקויים, פגמים ואי התאמות למפרט הטכני. מדובר בליקויים שמעבר לליקויים שפורט בפרטיכל המסירה.
2. להוכחת טענותיהם, התובעים צירפו את חוות דעתו של המהנדס אלעזר גוכמן, שהעריך את נזקי הדירה בסך של כ- 97,000 ₪ כולל מע"מ.
3. התובעים הודיעו לנתבעת על הליקויים והמציאו לה עותק מחוות דעתו של המהנדס גוכמן, ובעקבות כך, הנתבעת הוציאה מומחה מטעמה, המהנדס מרדכי טיינר, שביקר בדירה ביום 22.8.06 והמציאה לתובעים עותק מחוות דעתו.
4. ביום 20.11.06, הנתבעת פנתה טלפונית לתובעים והודיעה כי בכוונתה לבצע כבר באותו יום, את תיקון הליקויים בדירה בהתאם לחוות דעתו של המהנדס מטעמה. התובעים הודיעו כי אין באפשרותם להתארגן תוך התראה כה קצרה לצורך ביצוע התיקונים, ולהפתעתם, ביום 24.11.06 קיבלו מהנתבעת מכתב בו נרשם כי התובעים מסרבים לתיקון הליקויים בדירתם. התובעים הגיבו באופן מיידי למכתב הנתבעת, אך הנתבעת בחרה שלא לבצע את התיקונים, לא אלה שנקבעו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ולא אלה שנקבעו בחוות דעת המומחה מטעמה.
5. בהמשך התגלו ליקויים נוספים; סימני רטיבות וטיח במחסן הצמוד לדירה, ומומחה מטעם התובעים עדכן את חוות דעתו בהתאם.
6. אף פניות התובעים לנתבעת משנת 2009 לא נענו. מכאן הוגשה תביעתם לבית המשפט.

טענות הנתבעת

1. התובעים חתמו על פרטיכל המסירה מבלי להביע כל הסתייגות ומבלי לציין את הליקויים הנטענים על ידם כעת.
2. התובעים הגישו תביעתם לאחר שחלפו למעלה מחמש שנים ממועד מסירת הדירה לחזקתם.
3. התובעים לא אשפרו לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, למעט למספר שעות בודדות במהלך חודש יוני 2009.
4. חוות הדעת מטעם התובעים נערכה מעל לארבע שנים לפני הגשת התביעה לבית המשפט ולפני ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת.
5. ביום 5.6.06, לקראת תום שנת הבדק, הנתבעת שלחה מיוזמתה, כמנהג שבשגרה, מכתב לתובעים בו הם התבקשו להודיע בכתב האם שמא קיים צורך בטיפולים בדירתם, ולאחר חלוף כשלושה שבועות, התקבלה חוות דעת מטעם התובעים בדבר ליקויים בדירתם. בעקבות כך, הנתבעת הוציאה מומחה מטעמה וערך חוות דעת נגדית. מומחה הנתבעת העריך את עלויות תיקון הליקויים בדירה בשווי זניח (בסך של כ 500 ₪). הנתבעת ביקשה לתקן את הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעמה, אך התובעים סירבו לכך.
6. מאז ועד מאי 2009, לא נשמעה כל טענה מהתובעים ולא שבו בדרישה כלשהי לנתבעת. רק במאי 2009, ולאחר פניית מנהל הנתבעת אל התובעים, התקבלה רשימת ליקויים כמפורט במכתב התובעים מיום 6.5.09, ובעקבות כך, נציג הנתבעת הגיע ביום 10.5.09 לדירה ובדק את טענות התובעים, ובימים 1.6.09 ו- 2.6.09 הנתבעת ביצעה תיקונים בדירת התובעים. מאז ועד אוגוסט 2010, מועד הגשת התביעה, לא נשמעה כל הסתייגות מטעם התובעים.
7. הנתבעת ביקשה לדחות תביעת התובעים, ולחילופין, ביקשה היתר לביצוע תיקון הליקויים שייקבעו על ידי בית המשפט.

דיון והכרעה

1. לנוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מיניתי מומחה מטעמי, המהנדס ד"ר דן שהם, שביקר בדירה ביום 11.4.11 וערך חוות דעתו ביום 24.4.11
2. ד"ר שוהם קבע בחוות דעתו כי: "כללית העבודות בדירה הושלמו, הדירה נראית טוב כולל חיפויים, ריצוף וכ' אך נמצאו מספר סדקים בעובי של עד 0.3 מ"מ במקומות שונים בדירה ויש צורך בתיקון הסדקים, טיפול ברטיבות לאורך הפנלים, וצביעת כל הדירה מחדש לאחר ביצוע תיקוני שפכטל".
3. עלות כלל התיקונים שנקבעו על ד"ר שוהם הינה 14,890 ₪ לפני מע"מ.
4. בימים 16.5.11, 23.5.11 ו- 25.12.11, המהנדס שוהם אף השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם הצדדים.
5. בעקבות תשובותיו לשאלות ההבהרה המומחה שוהם הוסיף, כי היה על הנתבעת לספק לתובעים אריחים רזרביים ובעקבות כך, הוסיף לסכומים שהוערכו בחוות דעתו בגין חיפוי קרמיקה וריצוף, את הסכומים של 1,500 ₪ ו- 600 ₪ לפני מע"מ.
6. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, המהנדס שוהם הוסיף וציין עוד, כי עלות ביצוע תיקוני האריחים על ידי קבלן מזדמן, ובהתחשב בכך שאין בידי התובעים אריחים רזרביים, עלולה להגיע לסכום כפול אם לא יותר, מאשר העלות של הקבלן שביצע את הפרויקט. באשר לביצוע יתר העבודות לרבות הטיח והצבע, נקבע, כי עלות זו תלויה בקבלן המזדמן שייבחר.
7. קביעותיו של המהנדס שוהם, מקובלות על התובעים.
8. הנתבעת לא חקרה את המהנדס שוהם על חוות דעתו, ומכל מקום, לא ראיתי בסיכומיה כל תקיפה לקביעותיו, למעט נושא האריחים, ואף זאת מהפן המשפטי ולא מהפן המקצועי, שכן לטענת הנתבעת, אין להכיר לתובעים בנזק זה משלא נטען על ידם ומשלא נקבע על ידי המומחה מטעמם. טענה זו דינה להידחות מסיבה פשוטה מאוד; עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים מלמדת על קיומה בעליל של טענה מצד התובעים אף בהקשר זה.
9. הנתבעת טענה, כי מכל מקום יש להפחית סך של 700 ₪ מהעלויות שנקבעו על ידי המומחה וזאת, לנוכח תשובותיו מיום 25.12.11 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת.
10. בנסיבות, חוות דעתו (לרבות תשובות ההבהרה) של המהנדס שוהם, שמונה מטעם בית המשפט, קובעת את היקפו הכספי של התיק.
11. תשלום פיצוי או תיקון? מומחה בית המשפט העריך את עלויות התיקונים הנדרשים בדירת התובעים בסך של כ- 14,000 ₪ - 17,000 ₪ לפני מע"מ (בהתחשב בהשלמותיו בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הצדדים) לאחר ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת. בהינתן כך, וכאשר מומחה הנתבעת מעריך את עלויות הליקויים בסכום זניח מאוד (סך של כ- 500 ₪) ועוד לפני ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת, דומה כי סירובם של התובעים לבצע את התיקונים – ככל שהיה סירוב, ולא היא וכפי שיובא בהמשך - היה מוצדק. חברה יזמית המבקשת לעמוד על זכותה לבצע תיקונים, עליה לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי הרוכש, ולהימנע מהערכת ליקויים כלאחר יד. הפער המשמעותי בין הערכת המומחה מטעם הנתבעת, לבין הערכתו האובייקטיבית של מומחה בית המשפט, מלמדת על חוסר תום לבה של הנתבעת, ולתובעים הייתה זכות מלאה "להיעלב" מאותה הצעה/הערכה ולעמוד על קבלת התייחסותו של מומחה אובייקטיבי (ראו: חקירתו של התובע בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 16-19).

הנתבעת קיבלה מספר הזדמנויות לבצע את התיקונים בעצמה, אך לא עשתה כן. עדותו של התובע בכל הנוגע לפניותיו החוזרות ונשנות לנתבעת על מנת לתקן את הליקויים (ראו: סעיפים 14 ו- 16 למוצג ת/1, וכן עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-26), מקובלת עליי. עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותו של התובע בהקשר זה אף נתמכה בתיעוד בכתב שצורף לתצהיר עדותו הראשית, ולתיעוד בכתב שצורף לראיות הנתבעת. כך למשל, ראו מכתב התובעים לנתבעת מיום 6.5.06 המפרט את הליקויים להם טענו התובעים. מכתב ההתראה לפני סיום שנת הבדק נשלח לתובעים ביום 5.6.06, והתובעים השיבו למכתב זה ביום 25.6.06 וחזרו והזכירו לנתבעת את נושא הליקויים שפורטו במכתבם מיום 6.5.06. אמנם, בשלב זה הנתבעת עוד שיתפה פעולה עם התובעים, ושלחה מומחה מטעמה לביקור בדירת התובעים ולהערכת הנזקים, אך חרף העובדה כי המומחה מטעם הנתבעת ביקר בדירת התובעים בחודש אוגוסט 2006, הנתבעת טרחה לשלוח את חוות הדעת לתובעים רק במחצית חודש אוקטובר 2006, וטרחה לתאם מועד לביצוע התיקונים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעמה רק לאחר חלוף כחודש ימים ומבלי שאפשרה לתובעים מרווח תמרון. כעולה מעדותו של התובע, הודעת ההגעה לצורך התיקון נעשתה באופן מייד ומבלי שניתנה לתובעים הזדמנות להתארגן עם הגעת אנשי התיקון מטעם הנתבעת (והנתבעת לא סתרה טענה זו כלל וכלל). לאחר מכן, הנתבעת הוציאה מכתב לתובעים לפיו טענה, כי אינם מעוניינים בביצוע התיקונים (ראו: נספח ד' למוצג נ/2). מכתב זה זכה למענה מייד מטעם התובעים (ראו: נספח ה למוצג נ/2). מכתבם של התובעים מדבר בעד עצמו ובו פורטה השתלשלות העניינים. במסגרת מכתבם זה, התובעים ביקשו מהתובעת דו"ח מסודר אודות הליקויים שבכוונתה לבצע, על מנת שיתארגנו מבחינת החופשות בעבודה. התובעים אף ביקשו לנסות ולהגיע להסדר עם הנתבעת בטרם פנייתם לערכאות לצורך ההכרעה בין חוות דעת המומחים. מכתב זה לא זכה למענה כלשהו מהנתבעת. ודוק: הנתבעת אינה כופרת בקבלת המכתב בידיה.

עד הנתבעת מר צפריר קל אישר כי פניות הדיירים נעשות בכתב או בעל פה, וכי הפניה או השיחה מתועדות ונרשמות אצל הנתבעת (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 7-8, 10-11 ושורות 18-20). אם כן, מדוע לא צירפה הנתבעת את אותו תיעוד, שהיה בו כדי לתמוך בטענתה, כי מאז נובמבר 2006 ועד מאי 2009 לא התקבלה כל פנייה מטעם התובעים? דומה, שאם התיעוד הנטען היה מוגש, אזי היה פועל לרעת הנתבעת.

ניתן למצוא תימוכין לטענת התובע בדבר פניותיו בעל פה לנתבעת אף בעדותו של מנהל הנתבעת, מר ארז אריאל (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 14-15).

בנוסף לפניותיהם, הן בכתב והן בעל פה כמפורט לעיל, התובעים פנו בחודש מאי 2009 לנתבעת, והפעם בכתב (ראו: נספח ו' למוצג נ/1) וביקשו ממנה לתקן רשימת ליקויים בדירתם, כאשר בינתיים נוספו ליקויים שלא נכללו בדרישותיהם הקודמות.

הנתבעת טענה, מנהלה פנה לתובעים בחודש מאי 2009 ורק אז התובעים העבירו לנתבעת רשימת ליקויים (ראו: סעיף 12 לסיכומי הנתבעת). טענה זו, נה מקובלת עליי והינה משוללת כל היגיון. אם הנתבעת טוענת כי מאז חודש נובמבר 2006 לא שמעה מהתובעים, אזי מדוע פנה מנהל הנתבעת אל התובעים?! דומה, שיותר סביר להניח, כי פנייתו של מנהל הנתבעת אל התובעים בחודש מאי 2009, נעשתה בעקבות מכתב התובעים מיום 6.5.09.

ומה היה בעקבות הפנייה מחודש מאי 2009? דומה, שלא בוצע כל תיקון משמעותי ורציני בדירת התובעים, והראיה לכך, חרף התיקונים הזניחים שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת בחודש יוני 2009, נותרה רשימת ליקויים הטעונים תיקון, הכל כמפורט בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

טענת הנתבעת, לפיה התובעים סירבו להמשך ביצוע התיקונים שהחלה בהם בחודש יוני 2009, אינה מקובלת עלי. נציגי הנתבעת נכנסו לדירת התובעים פעמיים לצורך ביצוע תיקונים בחודש יוני 2009. אם התובעים היו מסרבים לתיקון, אזי לא הייתה מתאפשרת כניסת נציגי הנתבעת בפעם השנייה. זאת ועוד, אם טענת הנתבעת בדבר סירוב התובעים להמשך ביצוע התיקונים נכונה, אזי חזקה עליה שהייתה מוציאה להם מכתב כדוגמת המכתב מחודש נובמבר 2006 (נספח ד' למוצג נ/2). משאין בנמצא מכתב כאמור, הדבר תומך דווקא בטענות התובעים.

לנוכח האירועים שסקרתי לעיל, ברי כי דין טענת הנתבעת לאפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה להידחות.

1. פיצוי בגין עוגמת נפש בתקופת התיקון? אין ספק, כי תיגרם לתובעים עוגמת נפש בתקופת ביצוע התיקונים, וסביר מאוד להניח, כי יידרשו, שניהם ולכל הפחות אחד מהם, לשהות בחופשה מהעבודה בתקופת ביצוע התיקונים. מנגד, אין בנמצא ולו ראיה אחת לאורך תקופת התיקונים. על כן, ובדרך אומדנא, ובהתחשב בהיקפם הקטן יחסית של העבודות שיידרשו, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 5,000 ₪.
2. טענות הצדדים באשר לתוספות ו/או להפחתות המתבקשות על פי תשובות מומחה בית המשפט לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם הצדדים, הועלו באופן סתום ובלתי ברור דיו. מכל מקום, ולאחר עיון בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, ולנוכח שוליות ההפרשים הנטענים, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עלויות התיקונים על סך של 16,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.4.11 (מועד חוות דעתו של מומחה בית המשפט), היינו, את הסך של 16,906 ₪, כאשר יש להוסיף לסכום זה מע"מ כחוק.

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 24,780 ₪ בצירוף סך של 2,900 ₪ בגין הוצאות משפט.
2. המחצית השנייה של האגרה טרם שולמה. על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם את המחצית השנייה של האגרה.
3. למען הסר ספק, סכום ההוצאות שנפסק לתובעים לא כלל סכום כלשהו בגין האגרה וזאת, משמצאתי לנכון, ובהתחשב בפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, לחלק את הנטל בגובה האגרה בין הצדדים בחלקים שווים.
4. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.