1. האם זכאיות המבקשות להחזר אגרה לאחר שהן הגיעו עם הנתבעים להסדרי פשרה, כפי שיתוארו להלן, במסגרתם התביעות שהוגשו על ידן אוחדו וניתן פסק דין למחיקתן. זו השאלה שלפני.

השתלשלות העניינים הרלוונטית בתמצית

1. המבקשות המפורטות בכותרת הן חברות קשורות העוסקות בהשכרת והחכרת כלי רכב, אשר נשלטות על ידי אותו גורם. התביעות השונות הוגשו על ידי מי מהמבקשות כנגד נתבעים שונים כפי שיפורט להלן. המדובר בתביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים שהיו מעורבים באירועים שונים של תאונות דרכים. לשם הנוחות יכונו המבקשות בשם "שלמה".

תביעות שהוגשו נגד הראל חברה לביטוח בע"מ

1. שלמה הגישה תביעות נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), אשר הייתה המבטחת של כלי הרכב המעורבים ונגד הנהגים באותם רכבים ו/או נגד בעליהם. בחלק מהמקרים הוגשה התביעה נגד הראל בלבד ובחלק מהמקרים הוגשה התביעה נגד הנהג בלבד, אשר יוצג על ידי עורך דין מטעם הראל. התיקים נחלקו לשתי קבוצות, האחת בבית המשפט השלום בתל אביב והשנייה בבית משפט השלום בהרצליה.
2. הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן, בעקבותיו הם הגיעו להסדר, אשר סיים את המחלוקות ביניהם.
3. בעקבות האמור עתרו המבקשות בהסכמת הצד שכנגד לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לאיחוד הדיונים ולמחיקת התביעות. כן הם עתרו להחזר האגרה ששולמה על ידן בתיקים השונים. בקשה דומה הוגשה גם בבית משפט השלום בהרצלייה, והתייחסה לתיקים שהתנהלו שם.
4. בהתאם להחלטת סגנית הנשיאה כב' השופטת זהבה אגי מיום 24.9.2012 אוחד הדיון בתביעות, אשר התנהלו בבית המשפט השלום בתל אביב ואשר פורטו בנספח שצורף לבקשה והתיק המאוחד הועבר לדיון לפניי (תא"מ 3355-08-10 הכולל 243 תיקים).
5. בנוסף בהתאם להחלטת סגן הנשיאה כב' השופט יחזקאל הראל שניתנה באותו מועד, אוחד הדיון בתביעות אשר התנהלו בבית המשפט השלום בהרצליה ואשר פורטו בנספח שצורף לבקשה והתיק המאוחד הועבר לבית משפט השלום בתל אביב (תא"מ 16020-03-11 הכולל 351 תיקים).
6. לאחר שהושלם תהליך העברת התיקים מבית משפט השלום בהרצליה לבית משפט השלום בתל אביב קבעה סגנית הנשיאה כב' השופטת זהבה אגי ביום 14.11.2012 כי שני התיקים המאוחדים ידונו לפניי.
7. ביום 18.11.2012 ניתן על ידי פסק דין למחיקת התביעות.

תביעות שהוגשו נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ

1. שלמה הגישה תביעות נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") באותה מתכונת של התביעות שהוגשו נגד הראל.

1. הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן, בעקבותיו הם הגיעו להסדר מסחרי, אשר סיים את המחלוקות ביניהם.
2. בעקבות האמור עתרו המבקשות בהסכמת הנתבעים לאיחוד הדיונים ולמחיקת התביעות. כן הם עתרו להחזר האגרה ששולמה על ידן בתיקים השונים.
3. בהתאם להחלטת סגנית הנשיאה כב' השופטת נועה גרוסמן מיום 20.1.2013 אוחד הדיון בכל התיקים לפניי.
4. בסופו של התהליך הטכני של איחוד הדיונים לרבות העברת תיקים שנדונו בבית המשפט השלום בהרצליה לבית משפט השלום בתל אביב, אוחדו לפניי 153 תיקים. מסקירה של התיקים התברר כי לגבי חלק מהם אף ניתן פסק דין נפרד למחיקת התביעה והם נסגרו, כך שהנושא שהועבר להחלטתי הנו החזר אגרה בלבד.
5. ביום 18.6.2013 ניתן על ידי פסק דין למחיקת התביעות הפתוחות.
6. הבקשות להחזר האגרה, אשר כאמור הוגשו בהסכמת הנתבעים בכל התיקים שפורטו לעיל, הועברו לתגובת הפרקליטות אשר הגישה את תגובתה. על כך אף הוגשה תשובה מטעם המבקשות.
7. יש לציין שבמהלך התקופה שחלפה מאז מתן פסקי דין השונים צורפו לבקשות להחזר אגרה במסגרת התיקים המאוחדים, תיקים נוספים בהם ניתן פסק דין נפרד למחיקת התביעות, כך שהסוגיה היחידה שנותרה להכרעה הייתה שאלת החזר האגרה. בהתאם לרישומים במחשב מצבת התיקים הייתה כדלקמן: תא"מ מאוחד 3355-08-10 כלל 258 תיקים, תא"מ 16020-03-11 כלל 351 תיקים ותא"מ 48533-08-10 כלל 156 תיקים.

1. מאחר שהבקשות להחזר האגרה הוגשו בנסיבות דומות, כפי שפורט לעיל ולאור זהות הנימוקים שפורטו בהן בשינויים המחויבים, החלטתי לדון בכל הבקשות במאוחד.

טענות המבקשות הרלוונטיות בתמצית

1. המבקשות טענו כי יש לחשב את החזר האגרה עבור כל התיקים שאוחדו ולא עבור כל תיק בנפרד, כך שהסכום המנוי בפרט 34 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן "תקנות האגרות") ינוכה פעם אחת בלבד. מאחר שמדובר ב- 3 בקשות שונות להחזר אגרה שהוגשו במסגרת 3 התיקים המאוחדים שבכותרת, אזי לשיטתן יש לחייב את המבקשות בסכום כולל שהוא פי 3 מהסכום האמור ולהשיב להן את יתרת הסכום ששולמה באופן מצטבר בכל התיקים.
2. לטענתן התוצאה מוצדקת מבחינה כלכלית, שכן למבקשות לא הייתה ברירה אלא להגיש בגין כל תאונה ונזק תביעה נפרדת. איחוד התביעות הביא לחיסכון אדיר בזמן שיפוטי ובמשאבי המערכת המשפטית, דבר המהווה שיקול מוביל בהחזר אגרה.
3. המבקשות הסתמכו בין היתר על האמור בתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי המורה על איחוד תובענות. לטענתן מהוראות תקנה זו ניתן ללמוד, כי מרגע שאוחדו תובענות לתובענה אחת, הרי שיש לראות בכל התובענות שאוחדו תובענה אחת לכל דבר ועניין לרבות החזר אגרה.

1. עוד הן טענו, כי אגרה מהווה מעין תשלום סמלי בגין ניהול הליך אשר נפתח על ידי תובע. בתמורה לאגרה הוא זכאי למתן שירות הכולל בין היתר דיונים בבית המשפט, מתן החלטות ופסקי דין, שירותי הקלדה וכיו"ב. מאחר שעם איחוד התובענות ינוהל הליך אחד, אזי אין הצדקה להותיר בידי הגזברות של בית המשפט את הסכום המינימלי בגין כל תביעה בנפרד.
2. בהתאם לתקנה 6 (ב) לתקנות האגרות הזכאות להחזר האגרה מתקיימת מקום בו ההליך מסתיים במחיקת התביעה או הסדר פשרה וזאת לפני שהתקיימה ישיבת קדם המשפט השלישית. המבקשות טענו כי לאור הסכמת הצדדים למחיקת התביעות ומאחר שבמרבית התיקים לא התקיים אפילו דיון אחד, הרי שאין ספק כי ההליך הסתיים לפני שהתקיימה ישיבת קדם המשפט השלישית ולפיכך הן זכאיות להחזר האגרה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים החלטתי לדחות את הבקשות.

איחוד התובענות לא גרם לחיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי המערכת המשפטית

1. על אתר אציין כי הבקשות לאיחוד הדיונים בכל התיקים הוגשו רק לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה, אשר סיים את כל המחלוקות ביניהם. לאור זאת אין מקום לטענה שובת הלב של המבקשות, לפיה באיחוד התובענות היה כדי לחסוך בזמן שיפוטי ובמשאבי המערכת המשפטית.
2. לא מצאתי שלבקשות לאיחוד הדיונים יש תכלית בקשר עם ייעול הדיון ונראה כי התכלית האמיתית והיחידה להגשתן, הייתה להכשיר בקשות אלה להחזר אגרה, זאת על מנת להוזיל לצדדים את העלות הכלכלית של ההסדר אליו הם הגיעו. שהרי לא הייתה כל מניעה שהמבקשות תגשנה בכל אחד מהתיקים בקשה בהסכמה למחיקת התביעה כפי שמקובל. המבקשות לא פעלו כך ולא בכדי. שהרי ברור כי בקשה פרטנית שכזו לא הייתה מזכה את מי מהמבקשות בהחזר האגרה בהיותה נמוכה בכל תיק מהסכום המינימלי הקבוע בתוספת לתקנות האגרות.
3. אציין שדווקא הדרך בה פעלו המבקשות בקשר עם הגשת הבקשות החריגות לאיחוד הדיונים והחזר האגרה, היא אשר יצרה הכבדה חריגה על בית המשפט על מערכותיו השונות. הצורך לאחד מאות תיקים אשר נדונו בשני בתי משפט ובפני מותבים שונים הצריך תיאומים רבים וגרם להתעסקות רבה של גורמי בית המשפט בכל הטיפול הטכני הקשור בכך.
4. חשוב להדגיש שאין באמור בכדי לגרוע מההישג הראוי להערכה של הצדדים, אשר השכילו לפתור את המחלוקות ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט ובכך חסכו בזמן שיפוטי ובהוצאות רבות הכרוכות בהמשך ניהול ההליכים המשפטיים. יש לציין שסיום המחלוקות אף גרם למבקשות חיסכון כספי רב שכן נמנע מהן הצורך לשלם את המחצית השנייה של האגרה.
5. ויובהר כי אני מודע לכך שבמסגרת ההליכים שבין שלמה להראל, אשר נדונו בבית משפט השלום בהרצליה, הסכימו הצדדים, לגבש רשימת תיקים שיש בהם כדי לשקף את המחלוקות בין הצדדים, כך שהחלטה באחד או בכמה מהם תחייב בתיקים האחרים. ואולם מעבר לכך שאין בהסכמה זו כדי לקבוע כי הדיון בכל מאות התיקים אוחד וכי מדובר בתובענה אחת מאוחדת, עדיין נותרה האפשרות שבמסגרת התיקים הפרטניים תתעוררנה מחלוקות שהן מיוחדות ורלוונטיות לאותם תיקים.
6. לא זאת אף זאת, בבקשתן למחיקת התביעות שנוהלו בבית משפט השלום בהרצליה (במסגרתה נתבקש כאמור גם החזר אגרה), הציגו המבקשות מצג לפיו מדובר בתובענות שאוחדו כבר (ראה הבקשה במסגרת תיק מאוחד 16020-03-11). בהחלטה מיום 24.9.2012 שניתנה על ידי סגן הנשיאה כב' השופט יחזקאל הראל הוא קבע כדלקמן: "הנני מורה על איחוד הדיון בכל התובענות המפורטות בנספח 1 לבקשה, למעט התיקים שנמחקו מחוסר מעש". רוצה לומר שההחלטה על איחוד הדיון ניתנה לראשונה רק לאחר שהצדדים הגיעו להסדר ביניהם המסיים את כל המחלוקות.
7. לסיכום, אין כל ממש בטענות של המבקשות כי איחוד התביעות (להבדיל מסיום המחלוקות) הוביל לחיסכון אדיר בזמן שיפוטי ובמשאבי המערכת המשפטית, ונראה בעליל שמטרת הבקשות הייתה להביא להוזלה כלכלית של ההסדר בין הצדדים. הא ותו לא.

יש הצדקה לגביית האגרה בגין כל תיק בנפרד

1. כאמור לעיל, המבקשות טענו כי אגרה מהווה מעין תשלום סמלי בגין ניהול הליך אשר נפתח על ידי בעל דין ואשר בתמורה לכך הוא זכאי למתן שירות. לטענתן מאחר שעם איחוד התובענות ינוהל הליך אחד, אזי אין הצדקה להותיר בידי הגזברות של בית המשפט את הסכום המינימלי בגין כל תביעה בנפרד. אני דוחה טענה זו מכל וכל.
2. בכל אחד מהתיקים שאוחדו, הוגשו כתב תביעה וכתב הגנה, ואלה נסרקו למערכת נט המשפט. בכל תיק נקבע מועד לדיון בפני מותב ונשלחו זימונים לב"כ הצדדים. מעיון בתיקים השונים עולה שהוגשו במסגרתם בקשות שונות ונתנו החלטות בהתאם. כך למשל הוגשו בקשות לגילוי מסמכים, לזימון עדים, לדחיית מועד דיון, למתן פסק דין בהעדר הגנה וכיוב'. בקשות אלה נסרקו למערכת נט המשפט, ניתנו בהן החלטות ואלה נשלחו אל הצדדים. מבדיקה במערכת נט המשפט עולה כי עובר לסגירת התיקים נרשמו בתיקים השונים 1,233 בקשות והוראות (559 בתא"מ מאוחד 3355-08-10, 190 בתא"מ מאוחד 16020-03-11 ו-484 בתא"מ מאוחד 48533-07-11 ). די בכך כדי לדחות את טענות המבקשות בעניין זה.
3. אם לא די בכך אזי בחלק מהתיקים הכלולים בבקשות נוהלו דיונים ונרשם פרוטוקול. אמנם במרבית הדיונים לא התקיים דיון לגופו של עניין, אולם לתיקים אלה הוקצה זמן דיוני על חשבון מתדיינים אחרים (ראה למשל התיקים הבאים: 21509-10-10 בפני כב' השופט אלקלעי, תא"מ 13634-02-12 בפני כב' הרשם הבכיר סומך, תא"מ 15983-03-11 בפני מותב זה, תא"מ 2363-01-11 בפני כב' השופט ספיר, תא"מ 24582-02-11, תא"מ 23357-02-11 ותא"מ 23319-02-11 בפני כב' השופטת רסלר, תא"מ 22093-02-11 ותא"מ 22033-02-11 בפני כב' הרשם הבכיר אלמוג).
4. במספר תיקים נשמעו עדים בשאלת האחריות והמשך הדיון בהם נדחה על מנת לאפשר לצדדים להגיע להסדר בקשר עם הסכום לתשלום. (ראה למשל הדיונים שהתקיימו בפני מותב זה בתא"מ 2330-01-10, תא"מ 2246-01-11, תא"מ 21560-10-10 ותא"מ 15972-03-11. ראה גם הדיון בשאלת האחריות שהתקיים בפני כב' השופטת רוטנברג בתא"מ 16592-11-10).
5. ראוי אף לתת כדוגמא את תא"מ 23671-03-11 שנדון בפני כב' השופטת ברוורמן במסגרתו התקיימו שני דיונים ונשמעו טענות הצדדים לגופו של עניין. וכן ראה תא"מ 2376-01-11 שנדון בפני כב' השופט חאג' יחיא ובו התקיימו לא פחות מ- 3 דיונים, כאשר באחד מהם נוהל דיון בנושא גילוי מסמכים.
6. התיקים שפורטו לעיל הנם תיקים שאותרו בבדיקה מדגמית מתוך רשימת התיקים הכלולים בבקשות להחזר האגרה וישנם תיקים רבים נוספים.
7. מסקירת הפעולות שהובאה לעיל ברור כי המערכת המשפטית הועסקה רבות על ידי המבקשות והעניקה להן את השירות אותו היא הייתה מחויבת לתת.
8. אגרת בית המשפט הנגבית מתובע, נועדה לממן את פעולותיה ועלויותיה של המערכת המשפטית. יודגש כי אגרה זו לא נקבעת ביחס ישיר לעבודה המושקעת על ידי המערכת בכל תיק וגובהה נקבע בתקנות.

לעניין זה יפים הדברים שהובאו בפסק דינו של כב' השופט פוגלמן ברע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 5.1.2011) פסקה 19 כדלקמן:

"נקודת המוצא לדיוננו היא כי כל הליך משפטי חייב באגרת משפט (ראו: תקנה 2 לתקנות). ניהול ההליך המשפטי כרוך בעלויות גם למערכת השיפוטית, ואגרות בתי המשפט נועדו להטיל על ציבור המתדיינים חובת השתתפות בעלות ההליך. מדובר בתשלום המוטל על ידי הרשות, אשר כנגדו מתקבלת תמורה המגולמת בהליך המשפטי, גם אם זו אינה בעלת מתאם ישיר לתשלום שניתן (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 869 (מהדורה עשירית 2009( להלן גורן). כלשונו של השופט לנדוי, "אגרות בתי המשפט הן חלק מהכנסות המדינה, הון נגבות בקשר לשירות שהמדינה, על ידי בתי המשפט שלה, מספקת לבעל דין" (ראו עא 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט (2) 505, 506 (1975)".

וראה גם ע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור (פורסם בנבו 25.2.92) פסקה 4 כדלקמן:

"הדיבור "אגרה" מקובל הוא בתורת המסים. הוא משתרע על מיגוון של תשלומים שאינם מס טהור מחד גיסא ואינם מחיר טהור מאידך גיסא. אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם שירות מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים. אגרה נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת".

והדברים ברורים.

המבקשות אינן עומדות בתנאים להחזר אגרה

1. התנאים להחזר אגרה פורטו בתקנה 6 (ב) לתקנות האגרות כדלקמן:

"הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2) ההליך הסתיים בפשרה;

(3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור".

1. אין מחלוקת שהמבקשות לא יכלו להגיש את התביעה מלכתחילה במאוחד והיה עליהן להגיש כל תביעה בנפרד ולשלם את האגרה הנדרשת. הן אף ציינו זאת בבקשתן. שהרי מדובר באירועים שונים שהתרחשו במועדים שונים ובנסיבות שונות ובהם היו מעורבים כלי רכב ונהגים שונים. בכל תיק אף הוגשה חוות דעת שמאי נפרדת ומיוחדת לנזק.
2. המבקשות שלמו בכל תיק את סכום האגרה שהנו נמוך מהסכום המינימלי הקבוע בתוספת, אשר עמד על סך של 686 ₪. משכך הם פני הדברים, אזי אין כל רלוונטיות להתקיימות יתר התנאים, קרי, כי התביעות נמחקו לאור הסדר הפשרה וכי ההליך נסתיים לפני שהתקיימה ישיבת קדם משפט השלישית.
3. יודגש כי בהתאם לתקנה האמורה, החיוב בסכום המינימלי מתקיים גם במקרה בו מוגשת תביעה, אשר הייתה נמחקת עוד בטרם הוגש כתב הגנה ובטרם נקבע מועד לדיון. מכאן קל וחומר שאין כל מקום בענייננו להחזר המבוקש.
4. התקנה העוסקת בהחזר אגרה, קובעת רשימה סגורה של תנאים, אשר בהתקיימם יש להורות על החזרתה. הנימוק שהעלו המבקשות בדבר חיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי המערכת המשפטית אינו כלול ברשימה זו. מתקין התקנות קבע במסגרת סמכויותיו תנאים מוגדרים להחזר אגרה לאחר שאיזן בין האינטרסים השונים. חזקה היא שהוא שקל בין יתר שיקוליו גם את נושא החיסכון במשאבי המערכת המשפטית והעמידו מול הצורך לממן את פעולותיה. נוסח התקנה מגלם את האיזון בין שיקולים אלה. אין זה נכון שבית המשפט יוסיף על האמור בתקנה ויורה על החזר אגרה במקרים אחרים שלא פורטו בה. השופט הוא פרשן ולא מחוקק, ועליו להזהיר את עצמו שלא לבטל את שיקול הדעת שניתן למתקין התקנות מפני שיקול דעתו.

זו גם הגישה המקובלת בפסיקה כדלקמן:

"עידוד הפשרות אינו חזות הכל, כספי אגרה הם כספי ציבור ובית המשפט אינו רשאי להורות על השבתם, אף מקום שהדבר נעשה למטרה ראויה של חסכון ומשאבים שיפוטיים, תוך שנקבע כי רשימת המקרים בהם רשאי בעל דין להחזרת אגרה, היא רשימה סגורה" ראה פסק דינו של כב' השופט רפי כרמל בע"ר (י-ם) 54958-11-11 גרנאווי יזמות מסחר וניהול בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 31.1.1992) פסקה 4. וראה גם פסק דינו של כב' השופט זילברטל בבר"ע (י-ם) 330/04 רוזן נ' מ"י (פורסם בנבו, 28.9.2004) פסקה 7.

"עניינים פיסקאליים וסדרי קדימות בהקצאת תקציבים, לרבות מדיניות בדבר פטור מאגרות והשבתן, מצויים בליבת שיקול-הדעת השלטוני. כאשר המחוקק, או מחוקק-המשנה, קובעים 'רשימה סגורה' של הקשרים שבהם תושב האגרה – יש בכך משום איזון אינטרסים סטטוטורי בין תכליות תקציביות שונות. זוהי הפררוגטיבה של המחוקק או מחוקק-המשנה. בידיו מצויים כלים מוסדיים עדיפים לשקילת השיקולים המצרפיים על בסיס נתונים מצרפיים. לפיכך נטייתו של בית-המשפט, הדן בעניין פיסקאלי ספציפי ללא תשתית עובדתית מצרפית, תהא שלא להתערב באיזון-אינטרסים כאמור, ושלא להמיר את שיקול-דעתו של המחוקק, או מחוקק-המשנה, בשיקול-דעתו-שלו. (ראה: פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר בת"א (ב"ש) 45988-02-10 R.A. Trading & Investment Ltd נ' מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט (פורסם בנבו, 16.2.2012) פסקה 23.

סיכום

1. לסיכום לא זו בלבד שאיחוד התובענות במקרה דנן לא הוביל לחיסכון בזמן שיפוטי ולגביית האגרה הייתה הצדקה, אלא שעל פי התנאים הקבועים בתקנה, כפי שפורטו לעיל, המבקשות אינן זכאיות להחזר האגרה המבוקש. לפיכך, הבקשות נדחות. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ולפרקליטות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ד, 08 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.