בהתאם למנדט המוסכם, הכרעה זו מייחדת דיבורה לסוגיה האם נכון, ראוי וסביר להכיר בזכותו של החייב - פושט הרגל לזכות בסכום חד פעמי ו/או בתשלום עיתי מכספים שיתקבלו לקופת פשיטת הרגל, ואשר מקורם בוויתור על זכויות החכירה שיש לחייב במקרקעין המצויים בקיבוץ אילות ובתחנת תדלוק הבנויה עליהם, והידועים כגוש ארעי 40058 או גוש ארעי 4069 א', או 26000 חלקה ארעית 1 (להלן: "המקרקעין" ו/או "תחנת הדלק").

בטרם אפנה להכריע בשאלה הנזכרת ראוי לסקור בקצרה את מסכת הדברים עד לשלב זה.

עניין לנו בחייב יליד 1962, נשוי ואב לשלושה אשר קיים פעילות עסקית ענפה בתחום מכירת דלקים, זאת במסגרת תאגידית שהוא שימש בה כמוציא וכמביא.

בחלוף מספר שנים במהלכן פעל החייב באמצעות החברות שבבעלותו החלו קשיים כלכליים שהלכו והעמיקו והגיעו הדברים לידי כך שהחייב הגיש בשם החברות בקשה לצו הקפאת הליכים וזה ניתן לו.

לימים, בעקבות כישלון הסיכוי להשיג הסדר עם נושי החברות, החייב פנה לאפיק של חדלות פירעון אישית , תוך שנתן הסכמתו לקבלת צו כינוס על נכסיו בהתאם לבקשה שהגיש בנק מזרחי טפחות-אחד מנושיו.

במסגרת זו, ניתן ביום 7.9.10 צו כינוס נכסים וב"כ בנק מזרחי טפחות - עו"ד בכר, מונה כמנהל מיוחד.

ניתן בהחלט לומר כי עובר למתן צו הכינוס ובוודאי לאחריו, החייב שילב כוחות ומאמצים עם המנהל המיוחד (לימים הנאמן), במטרה למקסם את התועלת ממימוש נכסי החייב, כאשר עיקר תשומת הלב הופנתה למימוש ראוי ויעיל של זכויות החייב במקרקעין ובתחנת הדלק.

כאן המקום לציין, כי זכויות חכירה במקרקעין הוקנו לחייב בשנת 1995 כחלק מהליך רפואי-שיקומי שהחייב הוצרך לו עקב פציעתו הקשה במהלך שירותו הצבאי, כאשר על פי הסיכום שהושג בין החייב לבין משרד הביטחון, החייב המיר את זכותו לקבלת גמלה חודשית בהקניה של המקרקעין.

בהמשך ישיר לכך, נחתם הסכם בין החייב לבין חברת דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: "דור אלון") שלפיו התחייבה דור אלון לשכור את המקרקעין לצורך בניה והפעלה של תחנת דלק.

במקביל לכך, התחייב החייב להפעיל עבור דור אלון את תחנת הדלק בתמורה לתשלום סכום מוסכם.

אין חולק כי בתקופה שחלפה מאז נחתם הסכם זה (4.5.95), שילמה דור אלון לחייב דמי שכירות ושכר עבודה חודשי בסך בשקלים השווה ל - 13,500 דולר.

לא למותר לציין, כי בחלוף כעשור שנים, תקבולים אלו שועבדו לטובת בנק מזרחי טפחות לצורך הקטנת יתרת חוב החברות.

במצב דברים זה, אך טבעי היה לצפות שהמנהל המיוחד יפעל לקדם מהלך של מכירת הזכויות במקרקעין ובתחנת הדלק לדור אלון. במסגרת אותם מאמצים הסכימה דור אלון לשלם עבור הזכויות הללו תמורה כספית בסכום של - 14 מיליון ₪ כאשר ערב אישור הסדר הנושים, נאותה דור אלון להוסיף לסכום האמור סך נוסף של - 250,000 ₪.

ביום 4.4.11 החייב הוכרז כפושט רגל וע"ד בכר מונה כנאמן לנכסי החייב.

בעקבות ההסכמות שהושגו עם דור אלון, הגיש החייב ביום 21.6.11 בקשה לכינוס אסיפת נושים לצורך אישור הסדר נושים. בעקבות כך התקיימו בפני מספר דיונים במהלכם ניתנה לבית המשפט הזדמנות בלתי אמצעית לעקוב מקרוב אחר שלבי התקדמות המו"מ בין החייב לבין הנושים ואף לעקוב מקרוב אחר מהות ההבנות שהתגבשו.

ביום 15.4.12, אושר הסדר הנושים לאחר שזכה לתמיכה של רוב הנושים. כאן המקום לציין כי במתווה שהציע החייב במסגרת בקשתו לאישור הסדר נושים הוצע, בסעיף 7.3 ,לקבוע, כי החייב יהיה זכאי מדי חודש בחודשו לתשלום קבוע בסך של - 10,000 ₪, זאת חלף גמלת נכות שהוא זכאי לה ממשרד הביטחון ובנוסף לכך, כי החייב יהיה זכאי לתשלום חד פעמי בסך של - 300,000 ₪ מתוך התמורה שתתקבל ממכירת המקרקעין ותחנת הדלק.

במסגרת הדיונים שהתקיימו בפני, התברר כי הסדר הנושים שהציע החייב זוכה לאישור רוב הנושים, למעט סעיף 7.3, שלגביו נקבע כי זכותו של החייב לקבלת תקבול כלשהו בין חד פעמי ובין עיתי, תיוותר להכרעה שיפוטית, כאשר הצדדים השונים קיבלו אפשרות לסכם בכתב טענותיהם בשאלה זו, טרם הכרעה.

החייב והנושים השונים קיבלו ההצעה ובעקבות כך אושר ההסדר, למעט סעיף 7.3.

בהמשך פעלו הצדדים השונים להגיש התייחסותם בכתב.

יצוין כי לעת הזו מונחות בפני עמדות החייב, הנאמן, הכונ"ר לצד עמדות הנושים פז ובנק לאומי.

ניתן לומר, כי הנושים השונים אוחזים בדעה כי אין לאפשר לחייב לקבל תמיכה כספית כלשהי על חשבונם.

הכונ"ר מצדו, סבור שיש לייחד לזכות החייב תגמולים שהצטברו לזכותו בקופות גמל, ביטוח מנהלים וקרנות השתלמות המצטברים לכדי סך של - 226,153 ₪ (נכון ל-10/10) וכן להעביר לו את הסכום הנוסף שנאותה דור אלון להעביר בסך של - 250,000 ₪ (להלן: "הסכום הנוסף").

הנאמן סבור כי אין להכיר בזכותו של החייב לקבל תשלום כלשהו מקופת פשיטת הרגל ולחילופין, כי החייב זכאי לתגמולי ביטוח ולחלופי חילופין, אף לסכום הנוסף.

החייב טען כי יש לתת הדעת לכך שלצורך קבלת הזכויות במקרקעין הוא ויתר על זכותו לקבלת גמלת נכות חודשית מטעם משרד הביטחון וברי, כי מכירת הזכויות במקרקעין ובתחנת הדלק על פי המתווה שאושר, מבלי להבטיח זכותו לקבלת ולו חלק קטן מתמורת המכר, תותיר אותו בפני שוקת שבורה שהרי, הוא לא יהיה זכאי עוד לדמי שכירות ולתשלום חודשי עבור הפעלה של תחנת הדלק ומנגד, תישלל זכאותו לגמלה כלשהי מטעם משרד הביטחון לתקופה מכאן ואילך.

בהקשר זה מבקש החייב להדגיש כי מדובר בפגיעה קשה ומשמעותית שכן בגילו ועל פי תוחלת חיים ממוצעת, הוא יאלץ על פני שנים לא מעטות (כ-30 שנה נוספות) להסתפק בקצבאות שמשלם לו המוסד לביטוח לאומי בסך כולל של - 4,800 ₪. לא זו אף זו, אלא שלנוכח ההרעה שחלה לאחרונה במצבו הבריאותי, קבע רופא בתחום הרפואה התעסוקתית, כי החייב איבד לחלוטין ולצמיתות את כושרו לעבוד (חוו"ד פרופ' כראל מיום 17.8.11).

החייב טען בנוסף כי מצבו הרפואי רחוק מלהיות יציב וחרף הזמן הרב שחלף מאז מועד הפציעה, הוא נאלץ חדשות לבקרים להתאשפז במוסדות רפואיים לצורך טיפול בסיבוכים רפואיים שונים שהוא חשוף להם מעת לעת, בעקבות תאונת האימונים שבמהלכה נפגע קשות.

בנוסף טען החייב כי הסדר הנושים מבטא וויתור מלא מצדו על זכויותיו בנכס - מניב באמצעותו הוא קיווה להתפרנס ולקיים את משפחתו עוד שנים רבות, כאשר נכס מניב זה הינו מקור פרנסתו היחיד.

החייב מדגיש את שיתוף הפעולה המלא והכן מצדו כלפי הנאמן וכלפי הנושים השונים.

בהקשר זה מדגיש החייב כי לנוכח ההרעה שחלה במצבו הבריאותי הוא אינו כשיר עוד לעבודה אשר יכולה היתה לקיים אותו ואת משפחתו, ולו באופן חלקי.

לא זו אף זו, אלא, שלנוכח המציאות הכלכלית הקשה אליה נקלע, הוא נאלץ לוותר על טיפולים רפואיים שונים אשר יכולים היו להטיב את מצבו ולמצער, למנוע התדרדרות נוספת במצבו הרפואי.

החייב מציין כי תכלית הליכי פשיטת רגל הינה שיקומו של פושט רגל ומתן הזדמנות מלאה בידו לחזור לקהילה כגורם יצרני ולא נצרך, אלא שהוא בשל מצבו הבריאותי הרופף, אינו מסוגל עוד לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו בפעילות יצרנית כלשהי. שלא לדבר על כי נאלץ לוותר על נכס שהועמד לרשותו כאמצעי לשיקום וכמקור להבטחת הכנסה הולמת ארוכת טווח.

פז חברת הנפט בע"מ (להלן: "פז"), הנושה בחייב כדי סך של -7,781,173 ₪ המהווים כ-33% מכלל הנשייה בדין רגיל כפי שאושרה על ידי הנאמן, סבורה כי אין זה סביר ואף בלתי ראוי להכיר בזכותו של החייב לקבל סכום כלשהו מקופת פשיטת הרגל ו/או מהתמורה המשולמת עבור המקרקעין ותחנת התדלוק. פז סבורה כי החייב מנצל באופן ציני את מצבו הבריאותי הרעוע על מנת להשיג קביעה שיפוטית ולפיה, הוא יהיה זכאי לתמורה כספית בהיקף כולל של כ-4 מיליון ₪, חרף העובדה כי מדובר בכספים שהוקנו לנאמן ואשר צריכים לשמש לפירעון חובותיו החלוטים של פושט הרגל.

לשיטת פז, הכרה בזכותו של החייב לקבל ולו סכום צנוע יותר מקופת פשיטת הרגל משמעותה כי "חוטא יוצא נשכר".

החייב, כך נטען, אינו קורבן של נסיבות והקשיים הכלכליים אליהם נקלע, ואף הימצאותו במצב של חדלות פירעון, מקורם בהתנהלות כספית "בעייתית" מצד החייב, שלא לדבר על היותה חסרת תום לב, קל וחומר מעת שהתברר כי המחאות שנמסרו לחברות שבבעלות החייב לא הופקדו בחשבונות הבנק הפעילים של החברות אלא בחשבון לא פעיל בבנק הבינלאומי ומשם, נמשכו על ידי החייב.

בהקשר זה מציינת פז כי היקף הנשייה הכולל שאושר כנגד החייב מסתכם ב-28 מיליון ₪ וכי על פי התמורה הכוללת שתעמוד לחלוקה בין הנושים, שיעור הדיבידנד שיוצע לנושים בדין רגיל, יעמוד על כ-30% בלבד.

פז מציינת כי גם במסגרת הסדר הנושים, זכויות החייב במשק חקלאי במושב שדה ניצן, נותרות בידו באופן מלא ואינן חשופות למימוש כפוי. שלא לדבר על כך שהנושים בדין רגיל הם אלו שהלכה למעשה, פורעים את הנשיה המובטחת של בנק לאומי במשק הנזכר.

לטענת פז, דרישת החייב לקבל כספים מקופת פשיטת הרגל הינה מופרכת ונטולת בסיס.

מה גם שמצופה כי פושט רגל, תם-לב ונקי כפיים, יעמיד את כל משאביו הרכושיים לטובת נושיו, בפרט עת המדובר בהסתבכות עסקית נרחבת ובהיקף נשיה משמעותי ביותר.

פז סבורה כי החייב לא גילה תובנה לעומק הסתבכותו הכלכלית ולצפיה כי יעשה כל אשר לאל ידו על מנת לאפשר לנושיו להיפרע ולו כדי מקצת מנשייתם כלפיו.

לטענת פז גישת החייב הינה סחטנית וחסרת תום-לב.

עוד נטען כי לצד העובדה שהחייב זוכה בהפטר מלא, הוא ואשתו נותרים בעלי הזכויות במשק החקלאי ובנוסף, החייב מוסיף ומקבל מדי חודש בחודשו גמלה מהמל"ל בסכום של -4,800 ₪.

בשולי הדברים טוענת פז כי אין בפי החייב הסבר או ראשית הנמקה, מדוע יש לאפשר לו לקבל על חשבון נושיו, סכום כולל של -4.1. מיליון ₪.

בנק לאומי לישראל בע"מ מבטא בתגובתו התנגדות נחרצת לתשלום סכום כלשהו לחייב.

על פי הנטען, הכרה בזכותו של החייב לקבל כספים מקופת פשיטת הרגל, משמעותה כי הנושים יעמדו בפני שוקת שבורה.

בהקשר זה מציין בנק לאומי, כי היקף נשייתו המאושרת כלפי החייב מסתכמת ב-6.5 מיליון ₪ כשמתוך סכום זה כ-1 מיליון ₪ - נשיה מובטחת.

לא זו אף זו, אלא שהבנק נאות להסתפק ב-500,000 ₪ על פי נשייה מובטחת, כך שהיעתרות לדרישת החייב לקבל כספים מקופת פשיטת הרגל ו/או מהתמורה המוסכמת כנגד וויתור על המקרקעין ותחנת התדלוק, תגרום לפגיעה נוספת בנושים.

לטענת בנק לאומי, אין זה סביר ואף בלתי ראוי כי במקום בו הבנק מוותר על נשייתו המובטחת ולו כדי מחציתה, ידרוש החייב לקבל כספים המיועדים לסלק את נשייתו כלפי נושיו השונים וגם אז, באופן חלקי בלבד.

עיון בתגובת הנאמן לבקשת החייב מלמד ומעיד פעם נוספת על יכולתו, הראויה לציון, של הנאמן להביט ולבחון את בקשת החייב מנקודת מבט רחבה הן בכובעו כב"כ הנושה – בנק מזרחי והן כזה שמונה מטעם בית המשפט כנאמן על נכסי החייב - פושט הרגל.

בהקשר זה אציין כי על פי קביעת בעל התפקיד (עו"ד א.הס), היקף הנשייה של בנק מזרחי מסתכם ב-8.6 מיליון ₪, כאשר מתוך סכום זה, כ-4.5 מיליון ₪ הינם בגדר נשיה מובטחת.

בפתח טיעוניו מציין הנאמן כי ביהמ"ש נדרש ליתן דעתו בסוגיה שהינה חריגה בנוף הליכי פשיטת רגל, שכן לא זו בלבד שהחייב אינו נדרש להפקיד כספים נוספים בקופת פשיטת הרגל כתנאי מקדמי לאישור ההסדר, אלא שהחייב עותר להכיר בזכותו לקבל כספים מקופה זו.

ממש באותה נשימה מציין הנאמן כי לצד העובדה שחובותיו החלוטים של החייב נאמדים בעשרות מיליוני שקלים יש לתת הדעת לזכותו של החייב לקיום בכבוד, בפרט עת המדובר בחייב שהוכר כנכה מטעם משרד הביטחון ונקבעו לו כ-70% אחוזי נכות.

לעניין בקשת החייב, הנאמן סבור, כי הדרישה לקבל 4.1 מיליון ₪ מקופת פשיטת הרגל, הינה מוגזמת, בלתי מידתית ואף נגועה בחוסר תום לב משווע, בפרט לנוכח היקף הנשייה העומד כנגד החייב.

לשיטת הנאמן דרישת החייב כאמור אף אינה עולה בקנה אחד עם תכלית הליך פשיטת הרגל, שכן זו נועדה למקסם יכולתם של הנושים להיפרע באמצעות מימוש נכסי החייב וכי במצב דברים רגיל, אך טבעי היה לדרוש מהחייב כי יעשיר את קופת פשיטת הרגל מאמצעים כספיים המצויים ברשותו ובוודאי שאין להסתפק אך בוויתור החייב על זכויותיו במקרקעין ובתחנת התדלוק, מקום בו שווי הוויתור אינו שווה ערך ולו בקירוב לנשייה הכוללת. מה עוד שהדיבידנד שיוצע לנושים בסופו של יום, אינו עולה על 30% מהנשייה בדין רגיל.

לסברת הנאמן, אין יסוד לטענת החייב כי הואיל והזכויות במקרקעין ובתחנת התדלוק ניתנו לו חלף גמלה כי אז קמה תחולה לסייג האוסר עיקול של גמלה.

בהקשר זה, מדגיש הנאמן כי החייב הוא זה שבחר לפני שנים לא מעטות, להמיר את זכותו לגמלה חודשית בזכויות במקרקעין ובשעה שפעילות עסקית זו, היא שגרמה לחייב לשקוע במצוקה כלכלית נרחבת ומשמעותית בהיקף של -28 מיליון ₪, אין זה ראוי ואף בלתי סביר, ליתן לחייב, דווקא עתה, אפשרות להסתתר תחת מעטה "איסור עיקול של תגמול".

הנאמן סבור שדרישותיו הכספיות של החייב וכל שכן בהיקפים המתוארים, הינן ביטוי לחוסר תום לב מתמשך מצד החייב אשר אף לא נרתע מ"לאיים" על נושיו כי אם לא יאושר הסדר הנושים כפי שהוצע על ידו, בדעתו לפנות למשרד הביטחון – אגף השיקום על מנת לחדש זכאותו לקבלת קצבה חלף תחנת הדלק ביודעו כי המקרקעין ותחנת הדלק שבנויה עליהם הם הנכס היחיד ממנו נושיו יוכלו לנסות ולהיפרע.

בהקשר לכך נטען אף לחוסר הלימה והעדר מידתיות בין הסכומים שיעמדו, בסופו של יום, לזכות כלל הנושים של החייב לבין, היקף דרישותיו הכספיות של זה האחרון בפרט לנוכח היקף הנשייה הרב והמשמעותי כפי שאושר כנגד החייב.

כאמור עמדת הנאמן הינה כי אין להכיר בדרישותיו הכספיות של החייב ואין לאפשר לו לקבל כספים מקופת פשיטת רגל.

עם זאת, הנאמן מכיר בעובדה כי בנסיבותיו המיוחדות של החייב, קבלת הפטר אין בה כדי לאפשר לחייב לחזור למעגל תעסוקתי ויצרני כלשהו, זאת מפאת מצבו הבריאותי, שהינו בכי רע. ברור גם כי עם מכירת זכויות החייב במקרקעין ובתחנת הדלק לדור אלון, כפי ההצעה, לא יוותרו בידי החייב מקורות הכנסה משמעותיים זולת קצבאות המל"ל המסתכמות בכ-4,800 ₪ בכל חודש.

בנסיבות אלו, הנאמן סבור כי אם ימצא לנכון בית המשפט ליתן לחייב בכירות מסוימת על פני נושיו, כי אז זו צריכה לייחד עצמה ל"סכום הנוסף" שהואילה דור אלון להוסיף להצעתה דהיינו -250,000 ₪, אשר יכול ויועברו לחייב כדמי קיום, צופה פני עתיד.

הנאמן מוסיף ומציין כי לזכות החייב נצברו כספים בקופות גמל, ביטוח מנהלים ובקרנות השתלמות בסכום כולל של - 226,153 ₪ (נכון ל-10/10).

על פי דיווחיו של הנאמן, כספי הביטוח הללו הם חלק ממסת נכסי החייב שכונסה על ידו ואשר עשויה לעמוד לרשות הנושים, אם כי מימושם הכפוי, בשלב זה, עלול להיות כרוך במיסוי משמעותי.

הנאמן סבור כי לכל היותר ובאופן חלופי בלבד, ניתן להכיר בזכותו של החייב לקבל את דמי הביטוח ו/או את הסכום הנוסף שנאותה דור אלון להציע על חשבון הממכר כולו.

הכונס הרשמי סבור, כי הסכום המבוקש על ידי החייב הינו מוגזם ובלתי סביר בעליל. עם זאת, סבור ב"כ הכונ"ר כי בשל מצבו הרפואי של החייב והעובדה כי איבד לחלוטין את כושרו לעבוד נכון וצודק יהיה לקבוע, כי כספי הביטוח יועברו לחייב זאת לצד הסכום שדור אלון הוסיפה להצעה (250,000 ₪), ולו בשים לב לשיתוף הפעולה הפורה והמלא מצד החייב.

בתשובת החייב לתגובת הנאמן מייחד החייב דיבורו לכספי הביטוח תוך הדגשה כי על חלק מתגמולי הביטוח נרשם שיעבוד להבטחת הלוואה שנטל החייב בשעתו וכי הלכה למעשה, הסכום שהחייב יוכל לקבל על פי הפוליסות הנזכרות, אינו עולה על 115,000 ₪ ואף סכום זה נתון למיסוי בשיעורים משמעותיים.

להשלמת התמונה העובדתית הדרושה להכרעה, ראוי לציין כי החייב הסכים ואף ביקש מהנאמן כי זה יעשה שימוש בהפסדי ההון הצבורים שלו לצורך הקטנת שומת מס שבח וכי בפועל, בחישוב מחודש של שומת מס שבח הובאו בחשבון הפסדי החייב כאמור ועקב כך קטנה שומת המס והסכום שעומד לרשות הנושים עקב מכירת המקרקעין גדל בסך של -1,222,919 ₪.

בבואי לבחון בקשתו של החייב שמתי לנגד עיני את התכליות העומדות בבסיס ההליך של פשיטת רגל, כמו גם סבירותו של הסדר הנושים שהציע פושט הרגל.

ניתן בהחלט לומר כי לצד האינטרס הברור והמובהק בדבר מקסום התועלת מנכסי החייב לצורך העמדתם לרשות הנושים, ניצב האינטרס בדבר שיקומו של החייב והחזרתו להתנהלות נורמטיבית נטולת חובות-עבר. בכך יש כדי להגדיל אפשרותו של החייב לחזור למעגל תעסוקתי-יצרני תחת היותו מונח כאבן ריחיים על הקופה הציבורית.

באשר להעצמת התועלת מנכסי החייב – אין ספק כי לאורך כל ההליך פעל החייב בשיתוף פעולה מלא תוך שהוא מצהיר על הסכמתו לכך שנכסיו "יופקעו" ממנו, יימכרו ותמורתם תשמש לסילוק חובותיו לנושים שתביעות החוב מטעמם, הוכרו והוכרעו.

ודוק, המדובר בנכסים שהוקנו לחייב כחלק מהליך שיקום מורכב שהחייב נאלץ לעבור בעקבות הפציעה הקשה שנגרמה לו במהלך תאונת אימונים בעת שירותו הצבאי.

לא מיותר לציין, כי הקניית נכסים אלו לחייב הינה הליך חד פעמי וזו אף נכרכה לוויתור מראש מצד פושט הרגל על זכותו לקבל גמלה חודשית בסכומים משמעותיים.

ברור גם, כי מכירת הזכויות במקרקעין ובתחנת הדלק הינה צעד בלתי הפיך וממילא, גם בעתיד לא יוכל החייב לדרוש ממשרד הביטחון כי יעמיד לרשותו גמלה חודשית, שכן זכות זו הופקעה ונשללה מהחייב לנוכח בקשתו לקבל הנכסים חלף גמלה.

להבנתי, אין להקל ראש בעובדה כי משנודעו מימדי הסתבכותו הכלכלית של החייב, ולו בתאגידים ששמשו לפעילותו העסקית, יכול היה החייב לנסות ולפעול אחרת ולהשאיר אחריו "אדמה חרוכה", אלא שהחייב נמנע מעשות כן ותחת זאת, הוא נרתם באופן מלא ושלם למאמצי הנאמן למכור הנכסים לכל המרבה במחיר, תוך שהוא מעמיד את הפסדיו הצבורים לצורך הקטנת השומה במס שבח וממילא, להגדלת יתרת התמורה שתיוותר לחלוקה בין הנושים השונים.

באשר לצורך בשיקומו של פושט הרגל – בענייננו, למרבה הצער, מצבו הבריאותי של החייב רחוק מלהיות סביר וטוב, ונמצא כי לאורך השנים מאז החלה פעילותו העסקית של החייב לאחר התאונה, מצבו הרפואי הלך והחמיר והגיעו הדברים לידי כך שפרופ' כראל שהינו מומחה בתחום השיקום – התעסוקתי, קבע באופן ברור ונחרץ כי החייב איבד לחלוטין את כושרו לעבוד. אין לומר גם כי ההפטר פתח בפני החייב צוהר לפעילות עסקית מחודשת. בהקשר זה אציין כי מדובר בחייב יליד 1962 שתוחלת חייו התעסוקתית הינה לפחות למשך 15 שנה נוספות וכאמור, בשל מצבו הבריאותי והרפואי הוא איבד לחלוטין את כושרו לעבוד והוא נזקק לתמיכה כספית משמעותית לצורך מימון צרכיו הבסיסיים.

כידוע, הזכות לקיום מינימאלי בכבוד הוכרה כחלק וכביטוי ברור של זכותו היסודית והבסיסית של אדם לכבוד ובלשונו של הנשיא א. ברק (כתוארו אז) "כבוד האדם מניח מינימום של קיום אנושי..." (א. ברק, פרשנות במשפט – פרשנות חוקתית 423, 1994).

ב-בג"צ 10662/04 סלאח חסן ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי ואח' (נבו, 28.2.12), קובע בית המשפט העליון מפי הנשיאה (כתוארה אז) ד. בייניש "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מניין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. אין כל פואטיקה בחיים בעוני ובמחסור . ללא תנאים חומריים מינימאליים, אין לאדם יכולת ליצור, לשאוף, לבחור את בחירותיו ולממש את חירויותיו" (שם, סעיף 35 לפסק הדין).

ובדומה, ב-עע"ם 3829/04 ישראל טויטו יו"ר עמותת "מכל הלב" נ. עיריית ירושלים, פד"י נט(4), 769) נאמר: "אכן במשפט בישראל הולכת ומשתרשת התפיסה כי כבודו של אדם כזכות חוקתית אוצר בחובו גם זכות למינימום של קיום אנושי ובכלל זה קורת גג, מזון בסיס וטיפול רפואי אלמנטרי...".

על פי תפיסתי, הליכי חדלות פירעון לא נועדו להנציח ימיו של החייב – פושט הרגל בהליך חדלות פירעון שהינו עתיר מגבלות וסייגים אלא דווקא, לאפשר לפושט הרגל לצאת לדרך חדשה נטולת חובות ומגבלות ובכך, להחיש את חזרתו למעגל תעסוקתי שבו החייב ישוב ויהיה אדון לגורלו תחת היותו מונח כמעמסה על החברה האזרחית ועל הקופה הציבורית.

במקרה דנן, חזרה זו של החייב אינה אפשרית, לא מפאת העדר רצון ומוטיבציה מצדו, אלא בשל מגבלות בריאותיות ורפואיות קשות, כאשר הפרוגנוזה, לעתיד לבוא, אינה מבשרת על שיפור ניכר במצבו של החייב, אלא דווקא על הסלמה והחרפה.

משכך, על ביהמ"ש לנסות ולזהות עוגנים שבאמצעותם ניתן יהיה לאפשר לחייב לחזור למציאות חיים נורמטיבית, נטולת חובות-עבר, הכוללת תשתית כלכלית מינימלית שיש בכוחה להבטיח לחייב ולבני משפחתו רמת קיום מינימאלית ומכבדת.

בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך, שלו בחר החייב להמיר זכותו בנכסים הנזכרים בקבלת גמלה חודשית, הוא יכול היה לזכות לגמלה בשיעור של כ-10,000 ₪ וכאמור, הסכמתו של החייב להעמיד הנכסים לרשות נושיו, שמטה הבסיס מתחת לזכותו לקבל גמלה כאמור.

מנגד, אין להמעיט בעובדה כי גם במסגרת הליכי חדלות הפירעון ובוודאי לאחר קבלת ההפטר, החייב ואשתו נותרו בעלים של משק חקלאי במושב שדה ניצן.

לאחר שנתתי דעתי לטענות החייב ונושיו השונים, לעמדות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי, סברתי כי בנסיבות המיוחדות והחריגות כפי שבאו לידי ביטוי במקרה דנן, נכון וצודק לקבוע כי החייב יהיה זכאי לקבל את הסכום הנוסף שדור אלון הסכימה לשלם עבור הממכר (250,000 ₪).

כמו כן, נכון בעיני לקבוע, כי תגמולי הביטוח כפי שנסקרו בעמדת הנאמן, לא יהוו חלק ממסת נכסי החייב שתעמוד לחלוקה בין הנושים ו לחייב הזכות הבלעדית בכספים אלו, למימושם בזמן ובמועד על פי בחירתו.

אכן לא ניתן להקל ראש בהשלכות קביעות אלו על נושיו של החייב, אלא שלא ניתן אף להמעיט במידת התגייסותו של החייב להסדרה ולו חלקית של חובותיו, גם במחיר של וויתור כמעט מוחלט על עתודת נכסים אשר יכולה היתה להבטיח את קיומו המינימאלי בערוב ימיו.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ה, 29 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.