מונחת בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינם בתאונת דרכים.

ביום 11.04.10 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית

המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, ניתן לקבוע כי אין מדובר בתאונה פגיעה מאחור כדברי התובעת, שכן מנח הפגיעה ברכבה הוא פגיעה מצד שמאל של הרכב בחלק האחורי בדופן הצדדי. בעוד הפגיעה ברכב הנתבעים הוא מקדימה מצד ימין. גם טענת הנתבע כי התובעת סטתה מיד לאחר הפניה אינה אפשרית, שכן הנתבע טען כי התאונה התרחשה במרחק 5-10 מטרים לאחר הכניסה לכביש מהצומת. מהתמונות שהגיש הנתבע ניתן לקבוע, כי אי התנועה במקום הוא גדול יותר מהמרחק, שציין ולכאורה התאונה הייתה צריכה להתרחש על האי תנועה דבר שלא קרה. סוף דבר, אני קובע כי התובעת נושאת באחריות לתאונה בשיעור 70% והנתבעים בשיעור 30%.

בתביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי ראש נזק בסעיף 7 ד לא הוכח, על כן, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,154 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

בתביעה שכנגד, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,463 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים.