נגד

צד ג' 1. אורי שיין

2. קליימן ויטלי

1. התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים אופנוע התובעת ורכב הנתבע. עיקר המחלוקת היא בשאלת מעורבותו של הנתבע בתאונה; לטענת הנתבע לא הוא נהג ברכב בעת התאונה אלא אדם אחר, שנהג ברכב מטעמו של אדם אחר לו הוא מסר את הרכב כדי שיעבירו טסט. לאור טענות אלו, שלח הנתבע הודעה לצד שלישי נגד האדם לו מסר את הרכב (צד ג' 1, להלן: "שיין"), ונגד מי שנהג בפועל ברכב (צד ג' 2, להלן: "קליימן"). הצדדים השלישיים לא הגישו כתב הגנה, למרות שההודעה לצד ג' הומצאה להם כדין, נ/2, נ/3, והם גם לא התייצבו לדיון.

2. תחילה לנסיבות התאונה. נהג רכב התובעת העיד שהוא רכב על האופנוע כדין, בנתיב נסיעתו, ולפתע חש מכה מאחור. הוא עף לכביש ועוברי אורח חשו לעזרתו, הרימוהו, והוא הובא לחנות סמוכה, שם החליף פרטים עם בעל הרכב, הוא הנתבע. בעת החלפת הפרטים היו במקום, פרט לנתבע, שני אנשים נוספים שעשו טסט לרכב, והם סייעו בהחלפת הפרטים. העד העיד כי הוא עצמו לא ראה מי נהג ברכב, אך בעת החלפת הפרטים, בעל הרכב, הנתבע, הזדהה בפניו כמי שנהג ברכב.

הנתבע העיד והודה כי רכבו היה מעורב בתאונה. עם זאת לטענתו, לא הוא נהג ברכב, והוא גם לא נכח במקום בעת החלפת הפרטים. בהודעה שמסר לחברת הביטוח לאחר התאונה, הוא שוכנע על ידי שיין לכתוב שהוא זה שנהג ברכב, אף שלא כך היה. טענת נהג התובעת כי הוא נכח במקום בעת החלפת הפרטים, אינה נכונה. אשר לנסיבות התאונה, הוא אינו יודע מה היה כי לא הוא נהג ברכב. בטופס ההודעה שהוגש בשם הנתבע לחברת הביטוח, נכתב שנהג רכב הנתבע פנה ימינה, לא הבחין באופנוע ופגע בו (ראה הודעה, נ/1).

המסקנה העולה הן מעדותו של נהג התובעת, שלא נסתרה, והן מהאמור בטופס ההודעה לחברת הביטוח של הנתבע, היא שהאחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הנתבע.

3. מכאן לטענת הנתבע, כי לא הוא נהג ברכב, אלא צד ג' 2, קליימן, שקיבל את הרכב מצד ג' 1, שיין, לו ניתן הרכב כדי שיעבירו טסט. הגעתי למסקנה, כי אין צורך להכריע בטענת הנתבע לפיה לא הוא נהג ברכב בעת התאונה אלא קליימן, מאחר וגם אם קליימן נהג ברכב אותה עת, אחראי גם הנתבע לנזק שנגרם.

מטענות הנתבע ומעדותו עולה, ששיין הוא בעל מוסך בו הנתבע נוהג לתקן את רכבו. לטענת הנתבע הוא מסר את הרכב לשיין כדי שיעבירו טסט, ושיין מסר את הרכב לקליימן. מגרסה זו עולה שמי שנהג ברכב עשה זאת עבור הנתבע, בידיעתו ובשליחותו. מכאן, שמכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין, חב הנתבע בגין מעשיו ומחדליו של שלוחו. מהנסיבות - הדלות יש לומר - שהובאו, לא עולה כי ניתן לראות במי שנהג ברכב בעת התאונה כבעל חוזה, כאמור בסעיף 15 לפקודת הנזיקין. למעשה, הנתבע עצמו, לא טען כן. הנתבע העיד אומנם שהוא משלם לשיין עבור שירות העברת הטסט, אך לא היתה בידו כל קבלה להציג לתמיכה בטענה זו. יתר על כן, מהעדות נראה כי התשלום הוא עבור התיקונים לרכב, ולא עבור העברת הטסט (עמ' 7 שורה 1). לא הוכח כי קיים קשר עסקי או אחר בין הנתבע לשיין, ולא הוכח קיומו של חוזה ביניהם. המסקנה היא, שגם אם הנתבע לא נהג ברכב בעת התאונה, הוא אחראי לנזק שנגרם, מאחר ונהג הרכב נהג בו בשליחותו ולמענו.

4. התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי ערוכה כדין, השמאי לא זומן לחקירה, ולא הוגשה חוות דעת נגדית. על כן הוכחו הנזקים הנטענים. הוכח גם שהתובעת שילמה למבוטח, את תגמולי ביטוח, ת/3.

לאור האמור הוכיחה התובעת מלוא תביעתה.

5. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 11,593 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל בתוספת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ.

כאמור הצדדים השלישיים לא הגישו כתב הגנה, והנתבע זכאי לפסק דין לטובתו. לפיכך אני מחייבת את הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע את מלוא הסכומים בהם חוייב כאמור לעיל, בתוספת אגרת הודעה לצד ג', ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ג, 29 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.