<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עוה"ד עידן שוורץ

ב"כ הנאשמים 1 – 3 – עו"ד גלית רוטנברג

ב"כ נאשם 4 – עו"ד יפעת מנור נהרי

נאשמים 2, 3 ו- 4 התייצבו

פרוטוקול

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה

כזכור הגענו להסדר טיעון במסגרתו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך (במ/2). אנו נבקש מבית המשפט הנכבד לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים (במ/1) במסגרתו הוסכם כי הנאשם יישא בעונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכי יוטל עליו קנס בסך 140,000 ₪ שיפרס על פני 14 תשלומים שווים החל משלושה חודשים לאחר מתן גזר הדין, הגבלת כהונה למשך שלוש שנים, ומאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית משפט.

אנחנו נטען לפי תיקון 113. אך כבר בראשית דברי, ועוד בטרם אפרט את טיעוניי על פי התיקון ברצוני להסביר לבית המשפט את השיקולים המרכזיים שעמדו בפנינו בעת שהגענו להסדר זה, ואת הסיבה לכך שאנו מבקשים לאשר את ההסדר. הסדר זה מאזן בין שלושה שיקולים מרכזיים. מחד גיסא, עבירות הדיווח שבוצעו על ידי הנאשם כללו הסתרה של פרטים מהותיים מאוד, המדובר בהסתרה של הפסדים מהותיים בסך מצטבר של קרוב לעשרים ואחת מליוני שקלים, ולכן הפגיעה בערכים המוגנים הייתה גבוהה מאוד, כמו גם הנזק שנגרם למשקיעים. מאידך גיסא, מדובר באדם שאינו נושא משרה, לא באופן פורמלי ולא באופן מעשי. ככלל עד כה רוב המורשעים בעבירות דיווח הם נושאי משרה או לחילופין שומרי סף כגון עורכי דין או רואי חשבון שבמסגרת תפקידם היו אחראים על משטר הדיווחים בחברה, הגם שלא היו נושאי משרה בחברה. בענייננו, מדובר במי שהיה יועץ ומנהל תיקים, לא נושא משרה ולא שומר סף האמון על דיווחי החברה. וחשוב לא פחות, הוא שהמידע אותו נמנע מלדווח הוא מידע שהיה בידי נושאי המשרה אשר עליהם חלה חובת דיווח ישירה, והם היו צריכים לדווח את הפרטים הנ"ל לציבור. לא מדובר במי שהחזיק במידע והסתיר אותו מנושאי המשרה. נוכח נסיבות ביצוע העבירה, סברנו שראוי להעביר מסר כך שבנסיבות מסוימות תוטל אחריות דיווחית פלילית על מי שנמנע מלדווח אף אם אינו נושא משרה, ואף אם נושאי המשרה יודעים את המידע ומחליטים שלא לדווח אותו.

שיקול נוסף משמעותי לקולא, ניתן לחיסכון בזמן השיפוטי וזאת נוכח ההערכות בדבר הימשכות ההליכים הצפויה בתיק, כאשר מדובר בעבירות שנעברו לפני כמעט 10 שנים, ונוכח לקיחת האחריות על ידי הנאשם. ולכן הסדר זה מבצע איזון משולש בין המהותיות הגבוהה של הפרטים שהוסתרו, לבין העובדה שהמורשע אינו נושא משרה או שומר סף האחראי על הדיווחים בחברה, וכן לחיסכון בזמן השיפוטי. כאשר אנו כאמור נבקש מבית המשפט לאשרו.

הערכים המוגנים בעבירת הדיווח והפגיעה שביצע הנאשם בערכים אלה:

עיקרון הגילוי הנאות הוא עיקרון יסוד בחוק ניירות ערך, אני מפנה לע"א 218/96 פרשת ישקר, השמירה על עקרון יסוד זה מגינה על הערכים הבאים:

1. אמון המשקיעים בשוק ניירות ערך. המשקיע בשוק ההון הוא אדם אשר נמצא בנחיתות מידע תמידית, זאת משום שהוא החליט להשקיע את כספו בחברה אשר מנוהלת על ידי אנשים אחרים. אז מצד אחד, הוא שם את כספו בחברה, ומצד שני הוא אינו שותף לניהול שלה, הוא לא שותף להחלטות שמתקבלות בה ולמעשה הוא אפילו לא מודע להן. אין לו למעשה מושג כיצד מתנהלת השקעתו. אחת המטרות של עיקרון הגילוי הנאות היא להקטין את החשש מהשקעה כזו, מהשקעה שבה אנו נמצאים בפערי מידע תמידיים אל מול אלה שמנהלים את כספי המשקיעים, ולכן עיקרון הגילוי הנאות מצמצם את החשש הזה ומגדיל את אמון המשקיעים בשוק ההון. הפגיעה שביצע הנאשם באמון המשקיעים הוא גדול מאוד. באפריל 2006 פנתה TRD למשקיעים וביקשה לבצע הנפקה זאת באמצעות הנאשם, שהיה יועץ ההנפקה שלה. החברה תיארה בתשקיף את עסקיה כתכנון, פיתוח, ייצור ושיווק של מכשירי הקרנת אור ומכשירים רפואיים לטיפולי שורש. באפריל 2006 גייסה החברה מהציבור 42 מליון שקל. בדצמבר 2006 נודע למשקיעים לראשונה כי כמחצית מסכום ההנפקה שגויס מהם, כמעט 21 מליוני שקלים נמחקו בכלל כתוצאה מהשקעה ספקולטיבית בבורסה, שנעשתה בכספים שלהם. זה פער מידע עצום שנוצר למשקיעים, וזו בדיוק הפגיעה באמון המשקיעים. כיצד נוצר פער זה? הוא נוצר בין היתר בכך שהנאשם הודה והורשע בכך שנמנע מלהגיש דוח מיידי ברבעון שלוש, עת ההפסד עמד על 6.4 מיליון ₪, וזאת לאחר שעו"ד החברה המליץ לו ולנאשמים האחרים לדווח על ההפסד. הוא נוצר מכך שהנאשם נמנע מלדווח על החשיפות הגבוהות של תיק ההשקעות ברבעון 3. הוא נוצר מכך שהנאשם הסתיר את שיעור ההפסד לאחר תאריך המאזן מרואת החשבון, ולכן מעשיו של הנאשם הביאו לפגיעה קשה באמון המשקיעים, והפגיעה בערך זה היא גבוהה.

2. הפגיעה בערך של מתן מידע אמין ונקי מעיוותים למשקיע לשם תמיכה בקבלת החלטות. מכתב האישום המתוקן עולה כי תיק ההשקעות של החברה שכלל בתחילה 39 מיליוני שקלים, היווה 75% ממאזן החברה. שיעורו היה פי 2.4 מההון העצמי של החברה. לפיכך, כאשר הנאשם נמנע מלדווח בדיווח מידי אודות הפסד בסך 6.4 מיליון ₪, הוא מנע ממשקיעי TRD נתונים חשובים מאוד לקבלת החלטותיהם. לפיכך, כאשר הנאשם נמנע מלדווח אודות חשיפה של 12 מיליון ₪ ברבעון השלישי, הוא מנע ממשקיעי TRD נתונים חשובים מאוד לקבלת החלטותיהם, לפיכך, כאשר הנאשם נמנע מלדווח אודות הפסד נוסף בסך 14.4 מיליון ₪, הוא מנע ממשקיעי TRD נתונים חשובים מאוד לקבלת החלטותיהם, ולכן הנאשם גם פגע מאוד בערך מוגן זה.

3. הפגיעה בעיקרון שוק ההון היעיל והמשוכלל. אחת המטרות של עיקרון הגילוי הנאות הוא יצירת שוק הון המסוגל להגיב באופן מהיר ומדויק לשינוי בנתונים. כאשר הנאשם הסתיר נתונים מהותיים כמו שפירטנו קודם לכן, הוא מנע מהשוק את היכולת לשקף את השווי האמיתי של נייר הערך של TRD ובזמן מיידי. כאשר עורכי הדין המליצו לו לדווח בדיווח מיידי, הם סברו שהמידע היה כה מהותי עד שהיה צריך לדווחו לשוק כבר עכשיו. כאשר רואי החשבון ביקשו נתונים לאחר תאריך המאזן בנוגע להפסדים שנוצרו בתיק, הם בעצם אמרו שהנתונים היו מהותיים עד כדי כך שהיה צריך לדווח עליהם כבר בדוח הכספי הזה ולא להמתין לדוח הכספי הבא. לכן, כאשר הנאשם נמנע מלדווח על נתונים אלו, הוא פגע ביכולתו של השוק להגיב באופן מיידי ואמיתי לשווי של נייר הערך TRD.

נסיבות ביצוע העבירה:

ביחס לחלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, שיקול משמעותי בנושא זה לקולא, וכאמור העובדה שהנאשם לא היה נושא משרה, או שומר סף האחראי על עניין הדיווח. זאת מול חלקם של נושאי המשרה, שותפיו לביצוע העבירה אשר היו מודעים לפרטים המטעים ובחרו שלא לדווח עליהם על אף שחלה עליהם חובת דיווח ישירה. הם היו נושאי המשרה, הם היו בעלי השליטה, הוא היה יועץ ההשקעות של החברה ומנהל תיק ההשקעות שלה, ולכן חלקו היחסי במקרה זה היה פחות מחלקם.

הנזק שנגרם – הנאשם כאמור הסתיר מידע מאוד מהותי ביחס לחשיפות ולהפסד של חצי מתיק ההשקעות של החברה, שכאמור היווה 75% ממאזן החברה, והיה בשווי של פי 2.4 מההון העצמי.

הנזק שנגרם למשקיעים כתוצאה מהסתרה זו הוא נזק אינהרנטי וגדול מאוד.

אנו סבורים כי המתחם הראוי בעניינו של הנאשם תחת הדגשים שצוינו לעיל, הוא מתחם של שישה חודשי עבודות שירות ועד לשנה וחצי מאסר בפועל, כאשר עניינו של הנאשם נמצא במעט מתחת למתחם זה. הפררוגטיבה של התביעה במסגרת הסדרי טיעון, היא לשקול שיקולים אף שאינם מנויים בתיקון 113, כך שהמתחם הראוי על פי תיקון 113 יהווה אמת מידה וקנה מידה ביחס להסדר הטיעון אליו הגיעה המאשימה. לפיכך המאשימה בהסדר זה הגיעה להסדר שחורג במעט מן המתחם הראוי לטעמה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – בנושא זה אנו סבורים כי יש להקל עם הנאשם מן הטעמים הבאים:

הנאשם נטל אחריות על מעשיו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

הנאשם שיתף פעולה מול רשויות אכיפת החוק והגיע להסדר עם התביעה שחסך זמן שיפוטי רב, נוכח הערכות ביחס למועד סיום ההליך. ולכן, על אף שהסדר הטיעון נחתם בשלבים מתקדמים של ההליך, עדיין הייתה בו תרומה רבה. בשיקולנו את חומרת העונש, לא נעלם מעינינו כי העבירות בוצעו לפני עשר שנים, וכי חלפו שש שנים מעת הגשת כתב האישום.

מדיניות הענישה הנהוגה

אנו סברנו שגזרי הדין הרלוונטיים לענייננו, הם גזרי דין שעוסקים בעבירות דיווח בלבד ללא עבירות נלוות, ושניתנו כנגד מי שלא היו נושאי משרה בחברה. לטעמנו בנסיבות שלנו ניתן להסיק בעיקר מעניינו של שלמה כהן, מי שכיהן כיועץ משפטי ומזכיר חברה בפרשת דסק"ש ושביחס אליו נקבע כי אלמלא הנסיבות הרפואיות היוצאות דופן היה נגזר עליו מאסר בפועל. ניתן גם ללמוד מעניינו של ציטבר שעליו נגזר מאסר על תנאי (5 חודשים) וקנס בסך 25,000 ₪. יחד עם זאת, אנו סבורים שהנסיבות בעניינו חמורות יותר נוכח המהותיות של המידע שהוסתר. ביחס לשני גזרי הדין הללו, אנו מבקשים לציין כי מאז ניתנו, הוחמרה הענישה בפסיקה בעבירות אלו, אף עד למועד בו ביצע הנאשם את העבירות. ביחס למתחם שציינתי קודם לכן, אני אזכיר במקרה זה פסיקה מהתקופה האחרונה של בית המשפט הכלכלי, את עניינו של בירנבאום, שם נקבע רף ענישה של עד שנת מאסר בגין עבירות דיווח, אומנם שם דובר על נושא משרה, אבל המדובר היה בעבירות דיווח הרבה פחות חמורות מאשר בענייננו, ומבלי שנגרם נזק ממשי בשונה מן המקרה שלנו. לפיכך אנו מבקשים לאשר את ההסדר.

מגיש לבית המשפט אסופת פסיקה.

ב"כ נאשם 4

אני מצטרפת לבקשת חבריי לאמץ את ההסדר, בהיותו הסדר מאוזן וראוי שלטעמי אינו חורג ממתחם העונש ההולם. לכן ובהתאם להלכת פלוני של בית המשפט העליון 1958/98 בה עמד בית המשפט העליון בהרכב מורחב על חשיבות כיבוד הסדרי הטיעון, אבקש לאמצו. מכיוון שהענישה הייתה ועודנה גם לאחר תיקון 113 ענישה אינדיבידואלית, אשר אמורה לקחת בחשבון נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ושל כל נאשם, ובטרם אתייחס למתחם העונש ההולם ולמיקומו של המקרה הנדון בתוך המתחם, אבקש לפתוח את טיעוניי בטיעון כללי שנוגע למקרה שלנו, ואתחיל בפער הקיצוני הדרמטי שחל בכתב האישום. כתב האישום המקורי שהוגש בינואר 2011 בגין עבירות שבוצעו בשנת 2006, ביקש לייחס למר ברזל אחריות מכוח קונסטרוקציה של נושא משרה בפועל, דהיינו לטענת המאשימה, הגם שמר ברזל לא שימש כנושא משרה פורמלי בחברה, ואף לא שימש כשומר סף בחברה, לאור תפקידים רבים שנשא בחברה ומעמדו בחברה יש לראות בו כנושא משרה ולהחיל עליו חובות דיווח ישירות. על פי קונסטרוקציה זו המאשימה ביקשה לייחס למר ברזל 10 עבירות דיווח שנחלקו ל-3 אישומים:

האישום הראשון דן בתקופה הסמוכה לביצוע הנפקה. האישום השני דן בתקופה של הרבעון השני, והאישום השלישי דן בהתנהלות שבמהלך הרבעון השלישי. את הטענה העיקרית הזו של התביעה, דחה ברזל מהרגע הראשון בהודעותיו, באי כוחו טענו את הטענה הזו כבר בשימוע שנערך בטרם הגשת כתב האישום, וזו הייתה עיקר מלחמתנו בניהול ההליך העיקרי לפני בית המשפט. מעבר לכך, מר ברזל כפר במעורבות הרחבה שיוחסה לו בכתב האישום המקורי. לשמחתנו בסופו של יום התביעה ברוב הגינותה קיבלה את טענותינו, הן לעניין אי היותו של ברזל נושא משרה בTRD והן לעניין היקף מעורבותו בנושאי הדיווח.

כתב האישום המתוקן להבדיל מהמקורי מייחס למר ברזל שתי עבירות דיווח בלבד(לעומת 10), הנוגעות לשבועיים האחרונים בלבד של הרבעון השלישי, לעומת עבירות שיוחסו לו שהתפרשו על כמעט שנה שלמה, ולא בשל היותו נושא משרה כי אם מכוח קונסטרוקציה של מבצעים בצוותא.

נדמה שאין צורך להכביר מילים בשינוי הקיצוני והדרמטי שבין כתבי האישום, הן מבחינה כמותית, והן מבחינה מהותית.

לצערנו, השינוי חל רק לקראת תום שלב הליך ההוכחות, עובדה בעלת משמעות רבה שכן במשך כעשור נאלץ מר ברזל להתמודד ולהתגונן מפני אישומים רבים חמורים על כל הכרוך בכך מבחינה נפשית, כלכלית, תדמיתית, משפחתית ותעסוקתית. ברור לחלוטין כי במידה וכתב האישום המתוקן היה מוגש בתחילת הדרך מר ברזל היה נמצא היום שנים רבות לאחר הפרשה, והיה חוסך זמן ומשאבים לכל הנוגעים בדבר. בהקשר זה לא אגזים אם אומר שמר ברזל נענש מעל ומעבר.

השלכה נוספת שיש לשינוי בכתב האישום נוגעת לחלוף הזמן, שכן במקרה הנדון ניהול ההליך היה קריטי והכרחי, מעבר לזכות של כל נאשם לנהל הליך בעניינו ולזעוק לחפותו. במקרה הנדון הוא באמת היה קריטי והכרחי. בשורה התחתונה מר ברזל היום צריך לשלם את המחיר שנים רבות לאחר ביצוע העבירות.

נושא כללי נוסף הוא העניין של תקדימיות ההרשעה כפי שציין חברי, עד כה אנו נוהגים לראות בפסיקה עבירות דיווח שמיוחסות לנושא המשרה עליהם חלה חובת דיווח ישירה, ועל שומרי סף בחברה, ענישה של גורם שאינו נמנה על אחת משתי הקבוצות הללו, היא בהחלט ייחודית, ובתי המשפט אמרו לא אחת כי יש להניף את שוט הענישה בהדרגתיות במקרים כאלה.

נסיבות שקשורות בביצוע העבירה:

מדובר בעבירות שלא קדם להן תכנון מצדו של מר ברזל, מר ברזל שימש כיועץ ההנפקה של החברה ולאחר שההנפקה הסתיימה בהצלחה מרובה הציע את שירותיו בניהול כספיה עד לקבלת החלטת החברה מה יעשה בכספים. מר ברזל לא צפה ובוודאי לא תכנן כי תיק ההשקעות יצבור הפסדים, הוא לא צפה שנושאי המשרה עליהם חלה חובת הדיווח הישירה לא ידווחו אודות ההפסדים, ואת השתלשלות העניינים כפי שאירעה בפועל.

באשר לחלקו היחסי של מר ברזל בביצוע העבירות, מדובר בחלק יחסי נמוך ובהקשר זה אציין שלוש עובדות:

האחת שמר ברזל לא שימש כנושא משרה ועל כן לא קמה לו חובת דיווח ישירה מכוח החוק.

השנייה שנושאי המשרה היו מעורים ומעודכנים בנעשה בתיק, ובמצב התיק. זאת אומרת הוא לא הסתיר מהם מידע, הוא לא מנע מהם להיוועץ בגורמים הרלוונטיים, ובוודאי לא מנע מהם לדווח את הטעון דיווח.

העובדה השלישית היא העובדה שעד עצם היום הזה מייחסת המאשימה לנושאי המשרה את כל עשר עבירות הדיווח שיוחסו למר ברזל, והמשמעות בעוד שביחס למר ברזל מיוחסים רק השבועיים האחרונים של הרבעון השלישי, ולכן ברור שהעבירות הדיווח החלו ללא קשר למר ברזל, וככל הנראה היו נעברות גם ללא הימצאותו בתמונה ולכן אני שבה וחוזרת שחלקו היחסי הוא קטן בביצוע העבירות.

לגבי מדיניות הענישה הנהוגה, עיון בפסיקה מלמד ומוכיח (גם בפסיקה שהגיש חברי) שהעונש המבוקש על ידי הצדדים הינו עונש ראוי שנמצא במתחם הענישה ההולם ואף ברף העליון שלו.

אגיש חוברת עם פסיקה ובתחילתה יש טבלה.

אם ניקח לדוגמא את הפסק דין תיק פלילי 8226/00 מדינת ישראל נגד טריידקל, הורשעה נאשמת בשלוש עבירות דיווח, על פי כתב האישום היא הוציאה דיווחים מטעים הן דיווחים אישיים והן דיווחים מטעם החברה במטרה למנוע מציבור המשקיעים את הידיעה כי רונן רשל הוא בעל העניין האמיתי בחברה. בית המשפט השית עליה 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ₪. מפנה לרע"פ 11476/04 מדינת ישראל נגד דסק"ש שם הורשעו הנאשמים אשר שימשו נושאי משרה בכירים בחברה בעבירות דיווח על כך שבין השנים 90-95 הושמטו דוחות כספיים של חברות קשורות שמהותיים לעניינה של החברה, במטרה להטעות משקיע סביר, והגישו את דוחות החברה להן צורפו דוחות של חברות כלולות רק לרשות ניירות ערך תוך הימנעות מהגשתם לבורסה ולרשם החברות, וכך יצרו תמונת מצב מסולפת ביחס למצבה העסקי של החברה. החומרה של פסק הדין היא ברורה הן מבחינת מעמדם של הנאשמים, הן מבחינת אורך התקופה שבה נעברו העבירות, ובית המשפט העליון השית על כל אחד מהנאשמים מאסרים על תנאי וקנסות, שנעו בין 250,000 ₪ ל600,000 ₪.

הדוגמא האחרונה היא תיק פלילי 3792/04 מדינת ישראל נגד יד פז שירותי פלדה בע"מ, גם שם הורשעו הבעלים ומנהלי החברה על פי הודאתם בעבירות דיווח, שם דובר על אי תיקון תשקיף, אי דיווח על שינוי בהחזקת בעלי עניין, וקבלת דבר במרמה, ונידונו במאסרים על תנאי וקנסות של 50,000 ו-100,000 ₪ בעוד הנאשם העיקרי נדון לשישה חודשי עבודות שירות ו-250,000 ₪ קנס.

צירפתי עוד שלושה פסקי דין, דניאל אזוגי, אריה שפיר ואמנון ברזני.

המסקנה הברורה שעולה מפסקי הדין האלו, עולה שעונש של ארבעה חודשי עבודות שירות וקנס של 140,000 ₪ נמצא במתחם הענישה ואף ברף העליון ואנו כמובן לא מקבלים את טענת המאשימה שמדובר בעונש שנמצא מתחת לרף הענישה ההולם.

עוד לעניין נסיבות ביצוע העבירה אציין שטענת חברי שבעקבות אי דיווחיו של מר ברזל, נוצרה הסתרה של 21 מליון ₪, אינה מדויקת לאור העובדה שלו דווחו ההפסדים עד לרבעון השלישי, כמובן שההפסד שנוצר רק ברבעון השלישי ושעליו נמנע מלדווח מר ברזל בדיווח המיידי ובאירועים שלאחר המאזן, הם סכומים הרבה יותר נמוכים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

מר ברזל הינו יליד 1967, נשוי ואב לשמונה ילדים. בהתייחס לנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירות והרשעתו נדמה שאין צורך להכביר מילים אודות הפגיעה האינהרנטית שנגרמת לנאשם מביצוע וחשיפה של עבירות, קל וחומר הרשעתו בעבירות דיווח, כאשר מדובר בפעיל בשוק ההון. כפי שסיפר מר ברזל בחקירתו הראשית, מרגע פרסום דבר החקירה ברבים באמצעי תקשורת, הפגיעה בו הייתה מיידית ישירה וכואבת. מר ברזל החל לעסוק בשוק ההון עוד בהיותו בחור צעיר, ועד לחקירה זה היה התחום שבו הוא עסק, שאותו ידע לעשות וממנו התפרנס, ועל כן מהרגע שהדבר פורסם הוא הפך להיות מוקצה בשוק הזה, מדובר בפגיעה קשה שאינה פגיעה של מה בכך.

תקופה לא קצרה מצא עצמו מר ברזל מחוץ למעגל העבודה, אשתו הפכה להיות המפרנסת העיקרית באותה עת, הפגיעה בפרנסה הייתה קשה ביותר. עד היום הוא מנסה להתאושש מאותה התקופה. כיום המשפחה גרה בבני ברק בשכירות, אין להם נכס משלהם. המצב בחשבון הוא "על הקצה" סביב מסגרת האשראי והמשפחה נאלצת לקחת הלוואות על מנת לעמוד בהתנהלות השוטפת.

הרשאתו הוסיפה אף היא לקביעה שכן בהתאם לחוק ועל פי הסדר הטיעון מר ברזל אינו יכול לשמש כנושא משרה או כדירקטור במשך שלוש השנים הקרובות. לכל אלו מתווספת הפגיעה בתדמיתו, פרסום הפרשה בתקשורת. מדובר בשוק הון קטן במדינה קטנה. הפגיעה בכיסו מעבר לפגיעה בפרנסה הנובעת מניהול ההליך הפלילי, התמודדות עם הליכים אזרחיים שנבעו כתוצאה מהפרשה, וכמובן הפגיעה באורחות החיים ובשקט הנפשי, בהתמודדות של כעשור עם הליך פלילי ארוך ומורכב.

לגבי הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, רק בשנים האחרונות לפני כחמש שנים הקים חברה בשם "נתיב" שמספקת שירותי סינון אינטרנט למגזר החרדי. החברה אומנם תופסת תאוצה אך אינה מצליחה לייצר רווחים משמעותיים עד כה. מעבר לכך הנאשם הוא הרוח החיה בחברה, והעובדה שייאלץ להיעדר ממנה לארבעה חודשים אף היא עלולה לפגוע, נקווה שלא באופן בלתי הפיך בנאשם ובמשפחתו. לכך יש להוסיף את הקנס שעתיד להיות משולם על ידו בסך 140,000 ₪.

לעניין נטילת האחריות על מעשיו, משעה שהמאשימה הסכימה לתקן את כתב האישום הודה הנאשם בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון הכולל ענישה משמעותית, ובכך ברור לחלוטין שלקח אחריות על מעשיו. לכל אורך הדרך שיתף מר ברזל פעולה עם רשויות האכיפה, התייצב לחקירה ובהמשך למשפטו השתדל לנהל את הגנתו ביעילות. בסופו של דבר הודה במסגרת הסדר טיעון. בהקשר הזה אומנם ההסדר הגיע בשלב מאוחר של ההליך, עדיין יש חיסכון בזמן.

לגבי התנהגות חיובית של הנאשם, מדובר באדם נורמטיבי שתרם ותורם לחברה, נעדר עבר פלילי מכל סוג. כנגד הנאשם לא עומדות חקירות פתוחות לא לפני החקירה בענייננו ולא אחריה, מדובר בתקופה של עשור.

לסיכום, לאור כל האמור ובשים דגש על השינוי הדרמטי בכתב האישום, על הודאת הנאשם, התמשכות ההליכים והמחיר ששילם הנאשם, ועל כך שמדובר בענישה שהוסכמה על המאשימה לאחר ניהול ההוכחות, וחזקה על המאשימה ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים למקרה ומתיישבת עם מדיונות הענישה בפסיקה במקרים דומים, אבקש לאמץ את הסדר הטיעון.

נאשם 4:

לא היה פשוט כל הסיפור הזה, רציתי להגיד תודה לפרקליטות על ההגינות שברגע שהיא הבינה שכתב האישום המקורי לא היה רלוונטי אליי, אז היא החליטה והסכימה לשמוע ולדבר, ולא נאחזו בקרנות המזבח ואני מודה על כך. אני שמח שהפרקליטות כך נוהגת. תודה לעורכי הדין שלי.

<#5#>

גזר דין לנאשם 4

נגד הנאשם ו-3 נאשמים אחרים הוגש כתב אישום בחודש אוגוסט 2010. לאחר שהתנהל ההליך, כמעט במלואו, הגיעה המאשימה להסדר טיעון עם נאשם 4. היום עומד לפניי כתב אישום מתוקן, בעניינו של נאשם 4. גזר דין זה ניתן רק בעניינו, ולאחר שהנאשמים האחרים נתנו הסכמתם לכך שדינו ייגזר בטרם יסתיים עניינם, הכל בהתאם לסעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, שבו הודה הנאשם, הוא שימש יועץ להנפקה של חברת TRD, היא נאשמת 1 בתיק. החברה, שעסקה בתכנון מכשירים בתחום הציוד הרפואי, פיתוחם, ייצורם ושיווקם, הפכה ביום 03.04.06 לחברה ציבורית, לאחר הנפקתה בבורסה. הנאשם שימש יועצם ואיש אמונם של מייסדי החברה ומנהליה, נאשם 2 – צבי דוידוביץ, ונאשם 3 – ישראל רמות. הוא קיבל את מרבית כספי החברה לניהול השקעות באמצעותו, כשבאותה עת לא היה בעל רישיון ניהול תיקים, לאחר שהיתלה את רישיונו מרצונו.

ביום 03.04.06 פרסמה נאשמת 1 תשקיף על פי היתר שקיבלה מרשות ניירות ערך. היא הציעה לציבור לרכוש מניות ואגרות חוב המירות. בפרק 5 לתשקיף הצהירו מנהלי החברה בנוגע לייעוד תמורת ניירות הערך כי החברה מתכוונת להשתמש בכספי תמורת ההנפקה במהלך העסקים הרגיל שלה, ובהתאם להחלטות הדירקטוריון, כפי שתהיינה מעת לעת. עסקי החברה הוגדרו כמתייחסים לשני תחומי פעילות, שניהם בתחום רפואת השיניים.

במסגרת ההנפקה גייסה החברה סכום של 42 מיליון ₪ נטו, בקיזוז הוצאות ההנפקה. מיד לאחר ההנפקה, כאשר חיפשו מנהלי החברה אפיק השקעה לכספי ההנפקה, הציע נאשם 4 כי יופקדו כספי תמורת ההנפקה לניהול השקעות על ידו. הוא מונה, כמוסכם על נאשמים 2 ו-3, לנהל את תיק ההשקעות של החברה. החלטה זו לא הועברה בדירקטוריון. בהמשך לדברים אלה, ביום 04.05.06 העבירו נאשמים 2 ו-3 את מרבית כספי תמורת ההנפקה , בסך 39 מליון ₪ לחברת "מגדל". תיק ההשקעות של החברה הורכב מכספי תמורת ההנפקה, בסך 39 מליון ₪, והוא היווה כ75% ממאזן החברה. שיעורו היה פי 2.4 מההון העצמי של החברה.

נאשמים 2 ו-3 הגיעו להסכמה בעל פה עם נאשם 4, הסכמה שעוגנה בהמשך בכתב, כי תיק ההשקעות ינוהל באופן ספקולטיבי. התיק הושקע באופן שהיה בו כדי לחשוף את כספי תמורת ההנפקה לסיכון ולהפסד, ובאופן ששינה את התמונה שבידי ציבור המשקיעים הן לעניין ייעוד תמורת ההנפקה, הן לעניין עסקי החברה.

ביום 08.05.06 החל נאשם 4 לבצע השקעות באפיקים ספקולטיביים, כגון השקעות באופציות מעו"ף. במהלך הרבעון השני והשלישי של שנת 2006 היה תיק ההשקעות של החברה נתון לחשיפה לסיכון ולהפסד כתוצאה מההשקעה האמורה.

במהלך הרבעון השלישי של 2006 החל תיק ההשקעות של החברה להפסיד כתוצאה מההשקעות באופציות על הדולר ואופציות מעו"ף סכומים משמעותיים, עד כדי הפסד יומי של כמליון ₪ ויותר. סך ההפסד שצבר התיק עמד על כ-6.4 מיליון ₪ נכון ליום המאזן. לאחר תאריך המאזן ועובר לפרסום הדוחות הכספיים קיבלו נאשמים 2-4 עצה מעורכי הדין של החברה כי על החברה לדווח בדיווח מיידי על ההפסדים, כאמור. למרות זאת החליטו נאשמים 2 ו-3, בצוותא עם נאשם 4, שלא לדווח את דבר ההפסד בדיווח מיידי והתעלמו מהמלצת עורכי הדין.

במהלך הרבעון השלישי של שנת 2006 היה נתון תיק ההשקעות בפני חשיפה רחבה להפסדים. נכון למועד המאזן של הרבעון השלישי (30.09.06) נוצרה לחברה חשיפה של כ-12 מיליון ₪. נאשמים 2-4 היו מודעים למידת החשיפה שבפניה עמד תיק ההשקעות. החשיפה של תיק ההשקעות להפסדים משמעותיים כפי שצוין מהווה אירוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים, והעשויים להשפיע באורח משמעותי על שערי ניירות הערך של החברה, כהגדרתם בדין.

נאשמים 1-4 שהיו מודעים לאמור לעיל, נמנעו מלדווח לציבור המשקיעים על מידת חשיפת התיק לסיכון ולהפסד משמעותי, כנדרש בדין בדיווח מיידי. בכך נמנעו נאשמים 2-3 בצוותא עם נאשם 4 מלדווח דיווח מיידי כנדרש על פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968 [חוק ניירות ערך], הכל – כדי להטעות משקיע סביר.

לאחר מועד המאזן נוצר לחברה הפסד נוסף, מעבר להפסד של 6.4 מיליון ₪ שבא לידי ביטוי בדוחות הכספיים, בסך 14.4 מיליוני ₪. ההפסד היה בידיעתם של נאשמים 2-4. הם גרמו לכך שבדוחות הרבעון השלישי הוסתר ההפסד ולא צוין במסגרת הבאורים של אירועים לאחר תאריך המאזן כנדרש על פי דין, תוך הסתרת שיעור ההפסד גם מרואי החשבון. נאשמת 1, על ידי מעשיהם של נאשמים 2-4 גרמה לכך שהוסתר מהציבור שיעור ההפסד, ולא צוין במסגרת הביאורים של אירועים לאחר תאריך המאזן, כנדרש על פי דין.

בעשותם כאמור הטעו הנאשמים את ציבור המשקיעים ומחזיקי האג"ח של החברה והסתירו מהם את שיעור ההפסד האמיתי שבו מצוי תיק ההשקעות של החברה. בעשותם את האמור לעיל לא קיימו הנאשמים את הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו מכוחו, וגרמו לכך שהדוחות הכספיים של החברה לרבעון השלישי של שנת 2006 לא הכילו פרטים נכונים והחסירו פרטים מהותיים, הכל כדי להטעות משקיע סביר.

בגין אלה, הודה נאשם 4 והורשע באי הגשת דיווח מיידי בכוונה להטעות משקיע סביר – אי קיום הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות הדיווח, עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [חוק העונשין], וכן הכללת פרט מטעה בדוח כספי בכוונה להטעות משקיע סביר, עבירה לפי אותם סעיפים.

אדגיש פעם נוספת – גזר דין זה מתייחס אך ורק לנאשם 4, הוא הודה רק בכל הקשור אליו, והאמור לעיל – ככל שמתייחס לנאשמים אחרים, מובא על פי כתב האישום בלבד, לשם הבנת ההקשר, ואין בכך משום קביעה לגבי נאשמים 1-3.

הצדדים הציגו, כאמור, הסדר טיעון וביקשו שאכבדו. הם טענו לעונש כמפורט לעיל. עולה מדברי המאשימה כי העונש שהוסכם עליו אינו חורג ממידת העונש המקובלת בעבירות כגון אלה, אלא במידה קלה, ומדברי ההגנה עולה כי העונש המוסכם אינו חורג ממידת העונש המקובלת כלל.

הצדדים טענו ארוכות, טיעוניהם מפורטים לעיל, ועל כן לא אחזור על הדברים.

המסגרת לדיוננו ידועה:

כאשר צדדים מגיעים להסדר טיעון, אין בית המשפט פטור מהחלת הוראות תיקון 113 לחוק העונשין. ואולם, היחס בין הסדר הטיעון לתיקון 113 נבחן מספר פעמים בשנים האחרונות בבית המשפט העליון. נקבע כי קיומו של הסדר טיעון המתייחס לעונשו של נאשם, בין שקובע טווח ענישה ובין אם עונש קונקרטי אינו מבטל את תכולת ההוראות שנקבעו במסגרת תיקון 113. אין בהסכמת הצדדים לעניין העונש הראוי כדי למנוע מבית המשפט לבחון את העונש המוסכם על פי המבחנים הקבועים בחוק, תוך יישום הוראותיו. על בית המשפט לבחון תחילה את מתחם הענישה ההולם לעבירות שבהן הורשע הנאשם בהתעלם מהסדר הטיעון, ורק לאחר מכן לבדוק האם לאמץ את הסדר הטיעון בכפיפות למבחנים שנקבעו בפסיקה, למשל בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל [25.12.02]. נקבע, כי במקרה של הסדר טיעון יש משנה חשיבות לקביעת מתחם ענישה, אשר לאורו תיבחן על ידי בית המשפט סבירות הסדר הטיעון. על דברים אלה חזר בית המשפט העליון לאחרונה בעניין ע"פ 4301/15 פינטו נגד מדינת ישראל [05.01.16].

במקרה שלפנינו, הצדדים מתייחסים לדוחות של הרבעון השלישי בשנת 2006. מדובר בהפסד שהצטבר לאורך הרבעון, ועל כן מדובר באירוע אחד.

הערך החברתי שנפגע הוא הערך של קיום שוק הון משוכלל ושקוף. דיני ניירות הערך מושתתים, כידוע, על עקרון הגילוי הנאות. בשונה ממוצרים אחרים, ערכו של המוצר הנסחר – נייר הערך – אינו גלוי אלא נגזר מהזכות שהוא משקף, מערך החברה, והעסקה בו אינה מתקיימת ככלל על דרך של מפגש בין קונה למוכר. נייר הערך הוא מוצר ייחודי שמקנה זכויות משפטיות למחזיק בו וערכו נגזר מערכה של החברה שהנפיקה אותו. המידע הקשור לחברה מצוי כולו בידיה ובידי מנהליה ועל כן, כדי לעמוד על טיבו של נייר הערך, יש צורך בקיום מידע רלוונטי, עקבי ומלא, אשר יאפשר למשקיע הפוטנציאלי להעריך נכונה אם לבצע פעולה בנייר הערך. מאחר שהמידע הרלוונטי מצוי בידי מי שמציע את נייר הערך למכירה, ננקט הכלל של גילוי נאות, המטיל על המוכר את חובת הגילוי.

מידת הפגיעה בערך המוגן הייתה במקרה דנן לא מבוטלת. הסכומים הכספיים שבהם מדובר אינם פעוטי ערך. עם זאת, יש לשים לב לתיקון המשמעותי שחל בכתב האישום בעניינו של נאשם 4, אשר הפחית בצורה משמעותית את ההיקפים הכספיים המיוחסים לעבירות שבהן הודה.

בבואנו לבחון את מתחם העונש הראוי במקרה דנן, תוך התחשבות בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, חשוב מאוד לשים לב כי מדובר במידה רבה במקרה תקדימי: נאשם 4 אינו נושא משרה בחברה, אינו אחד משומרי הסף שלה וכל המידע שגילויו נדרש ושהיה בידיו היה גם בידי נושאי המשרה בחברה, שעליהם מוטלת החובה לגלות את המידע. קרי: אין מדובר במקרה שבו נאשם 4 הסתיר מנושאי המשרה בחברה את המידע. אזכיר, כי בדברים אלה אין משום קביעה חלוטה לגבי הנאשמים האחרים, אך מאחר שנשמעו ההוכחות בתיק עד תומן, דומני כי ניתן לומר שאין מקום לייחס לנאשם 4 הסתרה של המידע הרלוונטי מפני נושאי המשרה בחברה.

מתוך הדברים האמורים לעיל נגזר גם כי חלקו של נאשם 4 בביצוע העבירה אינו החלק הדומיננטי, מעצם העובדה שלא היה נושא משרה או שומר סף בחברה.

הנזק הפוטנציאלי וגם הנזק הקונקרטי כתוצאה מביצוע העבירות היה רב. זאת, הן בהיבט הכספי, כאשר הציבור לא קיבל בזמן אמת מידע שהיה קריטי להחלטת ההשקעה שלו, הן בהיבט הערכי, של הנזק לדימוי שוק ההון ולפעילותו התקינה. עם זאת, יש לזכור כי בכתב האישום המתוקן צומצם חלקו של נאשם 4 לאי הדיווח שהתייחס לשבועיים האחרונים של הרבעון השלישי בלבד.

לא ניתן לומר כי לא קדם תכנון לביצוע העבירה. יש לזכור, כי העבירה הנטענת אינה עצם יצירת הפסדים בתיק ניירות הערך של החברה, אלא ההחלטה שלא לדווח על כך. לפיכך לא אוכל לקבל את הטענה כי מדובר במקרה שבו לא קדם תכנון לביצוע העבירה.

הצדדים הפנו לפסיקה רלוונטית, שבה נדונו מקרים שבהם לא היה מדובר בנושא משרה בחברה, אף לא באחד משומרי הסף. יש לזכור, כי בשנים האחרונות חלה תמורה ממשית בענישה הנוהגת בעבירות ניירות ערך, ובשים לב לכך, יש לקרוא את פסקי הדין שנתנו במקרים דומים. עיינתי בגזרי הדין שניתנו בת"פ (מחוזי ת"א) 410-02-11 מדינת ישראל נגד פסיפיקה אחזקות בע"מ [21.11.12] בעניינו של נאשם 6, יעקב בירנבאום ; רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נגד חברת השקעות דיסקונט בע"מ [14.04.10], בעניינו של שלמה כהן; ת"פ (שלום ת"א) 8226/00 מדינת ישראל נגד טריידקל בע"מ [14.11.04], בעניינה של איילת דרבסקי; ת"פ (שלום ת"א) 3792/04 מדינת ישראל נ' ידפז שירותי פלדה בע"מ [13.07.04] בעניינם של דוד כהן, יהושע כהן ומאיר מזר.

עיון בפסקי הדין, בשינויים הרלוונטיים לענייננו, מלמד כי טווח הענישה מתחיל במאסר בפועל שיכול ויינשא בעבודות שירות, ועד מאסר בפועל בין 18 חודש.

לפיכך, העונש המוסכם על הצדדים דנן נופל בתוך טווח הענישה האמור.

בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה יש לתת משקל בכורה לנטילת האחריות מצד נאשם 4, ואף שהמשפט התנהל במשך שנים לא קצרות, דומה כי הדבר לא היה לחינם, שכן כתב האישום בעניינו תוקן בצורה מאוד משמעותית נוכח דברים שנשמעו במשך ניהול ההוכחות. נוסף על כך, יש לתת משקל לכך שבעונש המוסכם בין הצדדים, הכולל מאסר בפועל, קיים גם קנס לא מבוטל של 140,000 ₪. לאלה יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם, התמורות שחלו בחייו (שלא לחיוב) כתוצאה מניהול ההליך, על כל המשתמע מכך. יש לתת משקל ממשי גם לעובדה שבמסגרת הסדר הטיעון המוסכם תוגבל האפשרות של נאשם 4 לכהן במשך תקופה של 3 שנים בהתאם לסעיפים 226 ו-251 א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 [חוק החברות]. יש לתת משקל גם לכך שהעבירות בוצעו לפני 10 שנים. אומנם, המשקל של נתון זה אינו גבוה גם מהטעם שניהול תיקים מהסוג הזה אורך זמן רב, וזאת לאחר שגם החקירה אורכת זמן רב, וגם מהטעם שנדרש ניהול התיק על מנת שהתמונה בכללותה תתבהר. הנאשם נעדר עבר פלילי, כמו מרבית הנאשמים בעבירות כגון אלה.

לאור כל האמור, החלטתי כי יש מקום לאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים, ועל כן אני משיתה על נאשם 4 את העונשים הבאים:

א. מאסר בן 4 חודשים, אשר יינשא בעבודות שירות בהתאם לחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות מיום 24.12.15. לפי חוות הדעת יוצב נאשם 4 במרכז רפואי "מעיני הישועה" בבני ברק, ויועסק 5 ימים בשבוע, 8 וחצי שעות עבודה יומיות. הוא יחל בנשיאת עונשו ביום 25.2.16 ולשם כך יתייצב באותו יום בשעה 08:00 ביחידת עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז.

ב. מאסר בן 7 חודשים, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירה מסוג עוון או פשע לפי חוק ניירות ערך.

ג. הנאשם ישלם קנס בסך 140,000 ₪, או יישא ב-12 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-14 תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון ייחל ביום 08.05.16.

ד. הנאשם לא יוכל לכהן במשך 3 שנים וזאת בהתאם לסעיפים 226 ו-251א לחוק החברות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ח שבט תשע"ו, 07/02/2016 במעמד הנוכחים.

המשך דיון בעניינם של נאשמים 1 – 3

עו"ד רוטנברג:

ברצוני להודיע שהחלטנו שאין בכוונתנו להביא עד הזמה.

אבקש לומר דברים שלא לפרוטוקול ועדיין לא לקבוע מועד לסיכומים. נבקש לקבוע תזכורת בת שעה.

<#7#>

החלטה

נקבע לתזכורת ליום 24.2.16 בשעה 08:30 – 09:30.

נאשמים 2 ו-3 מוזהרים בחובת התייצבותם.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ח שבט תשע"ו, 07/02/2016 במעמד הנוכחים.

פ