שתיהן ע"י ב"כ עו"ד דורון ספיר ו/או דניאלה קהת

עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות על בטלות החלטת מועצת העיר מיום 15.6.10 אשר במסגרתה אישרה מועצת העיר את הסכם החכירה והסכם הפיתוח שבין המשיבה 1-עיריית הרצליה (להלן: "העירייה") לבין המשיבה 4- עמותת ל.א לחימה באלימות נגד נשים (להלן:"העמותה") לחכירת קרקע ברחוב שחרית בהרצליה הידוע כגוש 6526 חלקה 44 לשם הקמת מעון לנשים מוכות (להלן: "המעון").

עיקרי העובדות וההליכים

העותרים הינם תושבי הרצליה המתגוררים ברחוב שחרית או בסמוך לו.

מכוח הסכם שבין העמותה לבין משרד הרווחה, התחייבה העמותה להגדיל את כמות ושטח המעונות לנשים מוכות אותם היא מפעילה.

לצורך כך, בין היתר, היה על העמותה למכור את מבנה המעון הנוכחי אותו היא מפעילה בהרצליה, ולרכוש קרקע חליפית בהרצליה עליה ייבנה מעון גדול יותר.

לפיכך, ביום 19.7.07 פנתה העמותה בבקשה להקצאת מקרקעין לצורך הקמת מרכז סיוע שישמש מקלט לנשים מוכות וילדיהן, כתחליף למעון הקיים, והכל על-פי נוהל ההקצאות.

בחודש יולי 2007 אישרה מועצת העיר הקצאת מקרקעין לעמותה לצורך הקמת מבנה וחצר משחקים. כנגד החלטה זו לא הוגשה לוועדת ההקצאות כל התנגדות מצד העותרים.

בהמשך להחלטה זו, אותרו על-ידי אדריכל העיר דאז, מר קיריל קוזיול, חמישה מגרשים פוטנציאלים שהיה עליהם לעמוד במספר קריטריונים:

א. השתלבות והטמעת המבנה בסביבת המגורים הקיימת.

ב. שמירה על פרטיות מירבית.

ג. פוטנציאל לשטח חצר מוגנת כחלק מהמגרש.

ד. קרבה יחסית למוסדות ציבור, רווחה וחינוך.

ה. נגישות נוחה לקווי תחבורה ציבורית. (נספח ב' לתשובה לעתירה).

רשימת המגרשים שאותרו הועברה לעמותה לשם בחינת התאמתם לצרכיה. העמותה בחרה במגרש נשוא העתירה בשל סמיכותו לבתי ספר "הנדיב" ו"ויצמן", סמיכותו לגני ילדים וקרבתו לקופות החולים השונות (נספח ג' לתשובה לעתירה).

ביום 9.10.07 החליטה הועדה המקצועית להקצאת מקרקעין כי: "לאחר שנבחנו החלופות הן ע"י הועדה והן ע"י עמותת ל.א מחליטה הועדה לצאת בפרסום בעיתונות עפ"י נוהל הקצאת מקרקעין ומבנים ללא תמורה למגרש בגוש 6526 חלקה 44ב" (נספח ד' לתשובה לעתירה).

המגרש נשוא העתירה כלול בתכנית הר/1710/א וייעודו "שטח לבניין ציבורי".

ביום 9.11.07 פרסמה העירייה הודעה בעניין בקשת העמותה להקצאת מקרקעין, בכדי לאפשר לגופים ציבוריים נוספים להגיש בתוך 60 יום בקשות להקצאת המגרש למטרות נוספות.

בנוסף ביום 26.11.07 נתלו מודעות במקום בולט בחזית המקרקעין (נספח ה' לתשובה לעתירה).

מאחר ולא הוגשו בקשות נוספות להקצאת המקרקעין, פרסמה העירייה ביום 7.3.08 הודעה לציבור כי המעוניינים להתנגד להקצאה יוכלו לעשות זאת בכתב תוך 45 יום. כמו כן באזור נתלו מודעות (נספח ו' לעתירה).

ביום 16.6.08 התקיים דיון בוועדת ההקצאות בהתנגדויות של התושבים להקצאת המקרקעין.

ביום 16.7.08 סיירה ועדת ההקצאות במקום.

בסופו של יום החליטה ועדת ההקצאות בדיון ארוך ומקיף שנערך ביום 22.1.09 "להמליץ בפני מועצת העיר לדחות את ההתנגדויות ולאשר את הקצאת המקרקעין לעמותה למטרת הקמת מבנה וחצר משחקים, הכל בכפוף להמלצות שפורטו לעיל ובתנאים שייקבעו בהסכם בין הצדדים" (נספח ז' לתשובה לעתירה).

ביום 13.5.09 התקיימה בלשכת ראש העירייה בנושא ההקצאה לעמותה (נספח ח' לתשובה לעתירה).

ביום 7.7.09 התקיימה ישיבת מועצת העיר שדנה, בין היתר בהקצאה לעמותה. לאחר דיון נערכה הצבעה לפיה הוחלט "לאשר הקצאת קרקע לעמותת ל.א עפ"י המלצת הועדה שהוגשה למועצה".

בהתאם, התקשרה העמותה עם העירייה בהסכם חכירה לעשרים וחמש שנה עם אופציה להארכה, לקרקע שברחוב שחרית, והכל בתמורה לשקל חדש אחד (להלן: "הסכם החכירה").

בישיבתה מיום 15.6.10 אישרה מועצת העיר את הסכם החכירה שבין העירייה לעמותה. ההסכמים טרם נדונו ו/או אושרו על ידי משרד הפנים כנדרש.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפני.

טענות הצדדים

טענות העותרים

1. המעון המתעתד לקום הינו מעון כלל ארצי לטובת נשים מוכות מרחבי המדינה. ככל שיש צורך בהקמתו וככל שהוחלט להקימו בשטחי העיר הרצליה, הרי שיש לאזן איזון ראוי בין האינטרס להגן על נשים מוכות אל מול זכויות ואינטרסים של תושבי העיר שבסמיכות לבתיהם המצויים בשכונת מגורים שקטה, מתעתד לקום המעון. הקמת המעון במיקום זה תפגע הן בקניינם של העותרים והן באיכות חייהם של העותרים ובפרטיותם.

2. המעון אמור לקום בסמיכות לבית ספר יסודי "היובל". עצם הקרבה בין ביה"ס למעון עלולה לפגוע בילדים ובמרקם החינוכי. שיקול רלוונטי זה לא נלקח בחשבון בעת קבלת החלטה בעניין מיקום המעון.

3. הקרקע עליה מתעתד לקום המעון הינה קרקע אשר הופקעה לטובת העירייה בשנת 1992.

לתושבים הובטח על ידי ראש העיר, בעת שסיירה במקום, כי המקום נועד להוות "ריאה ירוקה"

קרי גן ציבורי לטובת הציבור ולשירותו. מדובר בקרקע יקרת ערך המצויה במיקום מרכזי

בהרצליה ועצם הקצאתה לעמותה בתמורה לשקל אחד בלבד קרי חינם אין כסף, פוגעת במשאב

ציבורי יקר ערך ובקופה הציבורית האמורה לשרת את כלל תושבי העיר.

4. בפני העירייה היו חמש חלופות לעניין מיקום המעון ואולם חלקן לא נבחנו כלל וחלקן לא נבחנו

כראוי טרם הוחלט על מיקום המעון ברחוב שחרית. גם המשיבות אינן מכחישות כי אין בנמצא

פרוטוקול דיון שהתקיים בנושא בחינת החלופות. לטענת העותרים בדיקת החלופות, כפי

שנעשתה על ידם, מעלה כי ישנן חלופות ראויות יותר אשר עונות על דרישות המשיבות 3 ו-4

ולפיכך יש להקים את המעון על אחת מחלופות אלה (נספח ד' לתצהיר העותרים שצורף

לעתירה).

5. החלטת מועצת העיר נתקבלה תוך ניגוד עניינים ותוך שקילת שיקולים זרים.

א. המשיבה 3-הגב' רות רזניק הינה חברת מועצת העיר הרצליה. כמו כן היא חברה בוועדת

ההקצאות של העירייה. במקביל, הגב' רזניק משמשת כמנכ"ל בשכר של העמותה. לפיכך

היתה מנועה הגב' רזניק מלהשתתף בהחלטות וועדת ההקצאות ובדיוני מועצת העיר

כאשר אלה עסקו בעניין העמותה שאותה היא מנהלת. לטענת העותרים, הגם שבעת

ההצבעה על אישור הסכם החכירה לא השתתפה הגב' רזניק, הרי שהיא פעלה בעירייה

במישרין ובעקיפין, תוך ניצול תפקידה ומעמדה, על מנת להביא לאישור ההסכם ולקידום

מטרות העמותה אותה היא מנהלת. לפיכך הפעילה הגב' רזניק לחץ על מנכ"ל העירייה ועל

ראש העיר להקצאת שטח למבנה לעמותה ובחרה בחלופה נשוא העתירה (נספח ה'

לעתירה). פעילות זו של חבר ועדה הנגועה בניגוד עניינים, אסורה ופוסלת את ההחלטה,

כפי שנקבע מפורשות בפרשת אורי ברגמן שם נאמר:

"חבר ועדה, המצוי במצב של ניגוד עניינים ואשר אינו רשאי בשל כך להצביע בקשר

להתנגדויות, אינו רשאי גם להשתתף בדיונים הסגורים של הועדה עובר להצבעה...מצב

ניגוד העניינים, האוסר על פעולת ההצבעה, אוסר גם על פעולת השכנוע, השקלא

והטריא והויכוח הפנימי. איסור ההצבעה עשוי לעתים להיות בעל אופי פורמאלי גרידא,

אם יתאפשר לחבר ועדה המצוי בניגוד עניינים להשתתף בדיוניה הסגורים של הוועדה

ולשכנע את חבריה האחרים בצדקת עמדתו כיזם התכנית. הפגיעה באיסור על הימצאות

במצב של ניגוד עניינים מתרחשת במיגון הפעילות שראשיתו בדיוני הוועדה הסגורים

וסופם באקט הפורמאלי של ההצבעה. נראה לי, על כן, כי יש לפרש את איסור ההצבעה

ככולל בחובו גם את איסור ההשתתפות בדיונים הסגורים, שאם לא כן תיעשה תכליתה

של החקיקה פלסתר" (בג"צ 3480/91 אורי ברגמן נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה,

מחוז תל-אביב, פ"ד מז (3) 716, 727 (1993)).

גם חוזר המנהל הכללי 5/2001 שעניינו "נוהל הקצאות קרקעות ומבנים ללא תמורה או

בתמורה סמלית" (להלן: "נוהל ההקצאות") קובע בסעיף 3 הדן בוועדת ההקצאות כי

"חברי ועדת ההקצאות יהיו אנשים שאינם במצב של ניגוד עניינים ואין להם עניין אישי

במישרין או בעקיפין בהחלטות ועדת ההקצאות. הוראות כלליות למניעת ניגוד עניינים

יחולו על חברי הועדה. החלטה שנתקבלה בוועדת ההקצאות כאשר אחד מחבריה נגוע

בדבר בטלה ומבוטלת ואין לפעול על פיה" (נספח ו' לעתירה). אין ספק שבענייננו מדובר

בהקצאת קרקע בתמורה סמלית ולפיכך עצם חברותה של הגב' רות רזניק בוועדת

ההקצאות היתה נגועה בניגוד עניינים גם מקום בו לא השתתפה בהצבעה. בעניין זה פנו

העותרים לוועדה לניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות שליד משרד

המשפטים (נספח ז' לעתירה). בתגובה הודיעה מרכזת הוועדה כי חוות דעת הועדה צופות

פני עתיד ולפיכך תינתן תשובה רק בעניין טענת העותרים לניגוד עניינים הנובע מעצם

כהונת הגב' רזניק במועצת העיר לצד היותה מנכ"לית העמותה (נספח ח' לעתירה). בנוסף

פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה (נספח י' לעתירה).

בנוסף קובע נוהל ההקצאות, כי על העמותה המבקשת הקצאת קרקע להוכיח שברשותה

מקורות כספיים מוכחים. המקור הכספי היחיד אותו הציגה הגב' רזניק בפרטי הבקשה

להקצאה הינו תרומה בסך 300,000$ שאמורה להתקבל מתמר דה שליט ז"ל וכן כספים

שיתקבלו ממכירת המגרש עליו מצוי המקלט הנוכחי ברח' אבן עזרא 30, הרצליה (נספח

יא' לעתירה). תרומה זו, לטענת העותרים, אינה ודאית, ולפיכך אין לראות בה מקור

כספי מוכח של העמותה (נספח יג' לעתירה).

ב. המשיבה 2- הגב' יעל גרמן ראש העיר היתה מצויה אף היא בניגוד עניינים בעת קבלת

ההחלטה בעניין מיקומו של המעון. הגב' גרמן מתגוררת ברחוב אוסישקין בעיר, בסמוך

לשתיים מבין חמש החלופות שהוצעו להקמת המעון. חלופות אלה לא נבחנו לעומק ועובדת

היותן סמוכות לבית ראש העיר לא הובאה בפני ועדת ההקצאות ומועצת העיר שדנו בעניין

מיקומו של המעון. מדובר בעובד ציבור שהפעיל סמכותו תוך התחשבות בשיקולים שאינם

ממן העניין ופעל בחוסר תום לב (לעניין זה מפנים העותרים לבג"צ 4390/94 תייסיר טאטור נ'

שר המשטרה, פ"ד נ(2) 560, 565 (1996) וכן לע"א 6763/98 רם כרמי-אדריכל נ' מדינת

ישראל, פ"ד נה (1) 418, 419 (1999) וכן לע"ע 300/03 מסעודה יוסף (מלול) נ' מדינת

ישראל,משרד הבריאות (10.1.2006)).

פנייה של העותרים לראש העיר בעניין זה, לא נענתה על ידה (נספח יד' לעתירה).

6. בסיכומיהם העלו העותרים טענה נוספת לפיה המשיבה 4 בניהולה של המשיבה 3, לא עמדה

בתנאי המכרז של משרד הרווחה ולפיכך ממילא לא תוכל להקים ולהפעיל את המעון נשוא

העתירה.

טענות המשיבות 1 ו-2-עיריית הרצליה וראש העיר

1. טענות סף- העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. החלטת מועצת העיר לאשר את הקרקע נשוא העתירה

לעמותת ל.א התקבלה כבר ביום 7.7.09. (להלן: "ההחלטה המקורית"). ההחלטה המקורית לא

נתקפה על ידי העותרים במועדה. בעקבות ההחלטה המקורית נחתם הסכם החכירה שאושר

במועצת העיר ביום 15.6.10.

עסקינן בעתירה מוקדמת מאחר ולהסכם החכירה שאושר במועצת העירייה נדרש, בהתאם

לסעיף 188(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש], אישור שר הפנים, אשר לא צורף כמשיב בעתירה.

2. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הליך ההקצאה בפועל ארך שנתיים והכל כדין ובהתאם

לנוהל ההקצאות ולתבחינים על פיהם נוהגת העירייה (נספחים יא' ו-יב' לתשובה לעתירה). נוהל

הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית נועד מלכתחילה להסדיר הקצאת

קרקעות בפטור ממכרז לגופים הפועלים לטובת הקהילה בתחום החינוך, התרבות, הספורט,

הבריאות, הדת, הרווחה וכיוצ"ב, ופעילות העמותה בסיוע לנשים מוכות נכנסת בגדרי אלה.

לעניין תקינות הליכי ההקצאה הרי שביום 15.9.09 פנו העותרים לנציבות תלונות הציבור

במשרד מבקר המדינה לעניין ההקצאה וביום 23.12.09 נענו כי "נמצא כי הליכי ההקצאה, נשוא

הפניה, בוצעו בהתאם לנוהל ולתבחינים בעניין הקצאת קרקעות, ובכלל זה פרסום הבקשה

לקרקע, נשוא התלונה, מתן אפשרות להתנגד לבקשה, ודיונים בהתנגדות שהגשתם ושמיעתם.

לא נמצאה כל חריגה מהנהלים באשר להליכים שהתקיימו כאמור בועדת ההקצאות" (נספח יג'

לתשובה לעתירה).

3. לעניין ניגוד העניינים של הגב' רזניק הרי שהגב' רזניק לא השתתפה בדיונים הקשורים להקצאת

המקרקעין ולא השתתפה בהצבעה בנושא אישור הסכם החכירה לעמותה, נשוא העתירה (נספחים

ט' ו-י' לתשובה לעתירה).

ביום 22.9.09 פנו העותרים לוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות

וביום 4.10.10 נענו במכתב מפורט ומנומק שם נקבע, בין היתר, כי הימנעותה של הגב' רזניק

מלהשתתף בדיונים ובהצבעות בעניין ההקצאה, מנעה ניגוד עניינים. עוד נקבע שם כי שעור

התמיכה העירונית השנתי הנמוך שמעניקה העירייה לעמותה אינו מעמיד את הגב' רזניק בניגוד

עניינים בהיותה מנכ"ל העמותה מחד וחברת מועצת העיר מאידך ומקום בו ניתנת ההטבה בדרך

של הקצאת קרקע, קטן החשש לניגוד עניינים.

לעניין ניגוד העניינים של הגב' גרמן הרי שאף אחד מהמגרשים החלופיים לא מצוי בסמיכות

לביתה.

4. לעניין טענת העותרים בדבר אי בחינת החלופות הנוספות למיקום המעון, טוענים המשיבים

כי האופציה שנבחרה היא המתאימה ביותר לצרכי העמותה הן מבחינת גודל המגרש והן מבחינת

מיקומו בסמוך למרכז העיר ולפארק העירוני והימצאותו בסביבת מגורים כאשר אינו מוקף בבתי

מגורים מסביבו המונעים פרטיות. והבחירה נעשתה בהתאם לנוהל ההקצאות ולתבחינים ותוך

איזון בין אינטרסים וצרכים שונים של אוכלוסיות שונות בעיר. לטענת המשיבות, כפי שעולה

מהתצהיר שהגישו בהתאם להחלטת בית המשפט בדיון מיום 11.4.11, שני מגרשים מתוך

החמישה הינם מגרשים קטנים בשטחם מהנדרש והשניים האחרים מוקפים מסביב בבתי מגורים

דבר שימנע פרטיות מדרי המעון.

עוד טוענות המשיבות כי גם אם היו חלופות רלוונטיות להקמת המעון הרי שהרשות פעלה בסמכות ובגדרי מתחם שיקול הדעת המסור לה משבחרה במגרש זה כמתאים ביותר למטרת ההקצאה וצרכיה מבין כלל המגרשים. (לעניין זה מפנים המשיבים לבג"צ 3638/99 אמנון בלומנטל נ' עיריית רחובות פ"ד נד (4) 220, 229 (2000)).

5. לעניין טענת העותרים בדבר ירידת ערך המקרקעין שבבעלותם ו/או פגיעה בפרטיותם הרי שהטענה אינה נתמכת בכל תשתית ראייתית ונטענת בעלמא ואין בה כדי לפסול את ההקצאה שנועדה לטובת הקהילה (לעניין זה מפנים המשיבים לבג"צ 10907/04 ישראל סולדוך ואח' נ' עיריית רחובות [לא פורסם] (1.8.2010)). אין בהקמת המעון כדי לפגוע בעותרים ולראיה, המקלט לנשים מוכות הפועל בהרצליה מאז שנת 1978, לא היווה מפגע ומוקד של אלימות ועבריינות כפי שחוששים העותרים.

המקרקעין נשוא העתירה מיועדים מאז 1992 לבנייני ציבור, לרבון מעון לנשים מוכות. העותרים מעולם לא הגישו בקשה להקצאת המקרקעין לצורך ציבורי אחר ולא חפצו בקרקע. כל עניינם הוא למנוע הקמת מעון לנשים מוכות בקרבת מקום מגוריהם. מדובר בתופעה הידועה בשם NIMBY (not in my backyard) כאשר העותרים מכירים בנחיצות המעון ואולם אינם מעוניינים כי יוקם בקרבת בתיהם.

6. לעניין טענת העותרים לפיה קיבלו הבטחה שלטונית כי המקום ישמש גן ציבורי הרי שהעותרים

לא צירפו כל תימוכין לטענתם זו כנדרש.

טענות המשיבות 3 ו-4

המשיבה 3- הגב' רות רזניק הינה מחלוצות המאבק באלימות כלפי נשים וילדיהן. בשנת 1977 ייסדה את העמותה- המשיבה 4 בה היא משמשת כמנכ"ל. בשנת 1978 פתחה העמותה את המקלט לנשים מוכות בהרצליה במטרה לאפשר לנשים ולילדיהן לנהל אורח חיים תקין ונורמלי במסגרת הקהילה וכחלק אינטגראלי הימנה. בישראל של היום קיימת מודעות לתופעת האלימות במשפחה והכרה בצורך להעניק לנשים המוכות ולילדיהן הגנה ומקלט בתוך הקהילה ובכך להציל את חייהם ולאפשר להם איכות חיים נאותה.

לאור האמור, כאשר באים להקים מקלט ולבחור את מיקומו, יש להבטיח קודם כל את פרטיותו וכן לדאוג כי בסביבתו יימצאו מוסדות חינוך, מקומות משחק לילדים, שירותי בריאות, שירותי תחבורה ציבורית, וכיוצ"ב.

התופעה של תושבים, כדוגמת העותרים, המתנגדים להקמת המעון בסמיכות לבתיהם אינה תופעה חדשה. גם כאשר הועתק המעון בהרצליה למקום מושבו הנוכחי בשנת 1987, עתרו התושבים הגרים בסמיכות למעון כנגד הקמתו. שם קבעה כב' השופטת דיבון: "פעמיים מוכות אותן הנשים, האמורות למצוא הגנה ומקלט במבנה. פעם אחת (פיסית) על ידי בעליהן ופעם שניה (רעיונית) על ידי תושבי השכונה שבקרבת המקלט המיועד. המבקשים ותושבי השכונה מתייחסים אל הנשים המוכות כמוקד של אלימות, במקום להתייחס אליהן כקורבן למעשי אלימות, הזקוקות להגנת ועזרת החברה. המבקשים ושאר השכנים אינם מוכנים ואינם רוצים לקבל את הנשים בשכנותם. אם תתקבל עמדתם זו לא יהיה ניתן למצוא מקום מגורים לנשים אלה, אלא אם יהיה זה באיזור המרוחק ממגורי אדם" (ת.א. (שלום, הרצליה) 1207/87 יעקב ברזני ואח' נ' רות רזניק (1.12.1987) (נספח א' לתשובה לעתירה)). הדברים נכונים כמו אז גם היום ויש לאפשר את הקמת המעון ולדחות את העתירה.

טענת העותרים לפיה לא עמדה העמותה בתנאי המכרז של משרד הרווחה להקמת והפעלת המעון מוכחשת על ידי המשיבות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי בעיון את כתבי הטענות על צרופותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

לעניין טענת הסף שהעלו המשיבים לפיה העתירה הוגשה בשיהוי ניכר לאור העובדה כי החלטת מועצת העיר לאשר את הקרקע נשוא העתירה לעמותת ל.א התקבלה כבר ביום 7.7.09 הרי שדין הטענה להתקבל. החלטה זו שהתקבלה ביולי 2009 היא שהובילה והיוותה את הבסיס לחתימת הסכם החכירה שבין העירייה לעמותה שבעתיו התקבלה החלטת מועצת העיר מיום 15.6.10 לאשר הסכם זה. מדובר בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד אשר די בו לכשעצמו כדי לדחות את העתירה על הסף. ואולם, מפאת חשיבות הסוגיה המועלית בעתירה, מצאתי לדון בה לגופה חרף השיהוי בהגשתה.

העותרים מעלים מספר טענות, פרוצדורליות ומהותיות, כנגד הקצאת המקרקעין לעמותה למטרת הקמת המעון לנשים מוכות.

הליך ההקצאה

לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המשיבות בהליך הקצאת המקרקעין לעמותה, הליך שארך למעלה משנתיים.

כבר בשנת 2007 פנתה העמותה- המשיבה 4, לעיריית הרצליה בבקשה להקצות לה קרקע להקמת מבנה שישמש מעון לנשים מוכות בהרצליה, על מנת שיחליף את המעון הקיים שלא עמד בדרישות הגודל (המתאים לשטח מבנה של 500 מ"ר בתוספת חצר) שקבע משרד הרווחה הממונה על פעילות העמותה.

מועצת העיר קיבלה החלטה עקרונית להקצות קרקע לעמותה.

לפיכך, הוטל על מהנדס העיר לאתר מגרשים פוטנציאליים עליהם ניתן יהיה להקים את המעון, מגרשים העונים הן על דרישות משרד הרווחה והן על צרכי העמותה.

לעיריית הרצליה הוגשה על ידי אדריכל העיר רשימה של חמישה מגרשים:

1. מגרש 44ב-בתכנית 1710א (מתוך חלקה 44 בגוש 6526) בשטח של 1.6 דונם.

2. מגרש III בתכנית 1779 (מחלקות שונות בגוש 6526) בשטח 681 מ"ר.

3. חלקה 748 בגוש 6667 בשטח כ-1.7 דונם.

4. מגרש A בתכנית 1345א (חלקה 104+ח"ח 32 בגוש 6540) בשטח כ 1.5 דונם

5. חלקה 100 בגוש 6539 בשטח של כ-1.2 דונם.

עוד הוסיף האדריכל וציין כי קיימים פרמטרים תכנוניים אותם יש לקחת בחשבון בהקצאה לשימוש המעון והם:

- השתלבות והטמעת המבנה בסביבת מגורים קיימת.

- שמירה על פרטיות מירבית.

- פוטנציאל לשטח חצר מוגנת כחלק מן המגרש.

- קירבה יחסית למוסדות ציבור רווחה/חינוך .

- גישה נוחה לקווי תחבורה ציבורית. (נספח ב לתשובה לעתירה).

רשימת המגרשים הועברה לידי מנכ"ל העמותה, הגב' רות רזניק-משיבה 3 על מנת שהתאמתם של אלה תבחן על ידה.

בתגובתה מיום 16.9.07 ציינה הגב' רזניק כי מגרשים 2 ו-5 קטנים מדי ביחס לדרישות משרד הרווחה ומגרשים 3 ו-4 מרוחקים מקופת חולים ומבית ספר יסודי הנדרש לילדי הנשים השוהות במעון.

לפיכך, ציינה הגב' רזניק, "מגרש מספר 1 44/ב הנו המגרש המתאים ביותר מקרב המגרשים שהוצעו לנו וזאת מהסיבות כדלהלן:

מגרש זה נמצא בסמיכות לבי"ס הנדיב , גני ילדים, ובמרחק הליכה מבי"ס ויצמן שם לומדים ילדי המקלט כיום. שני בתי הספר הללו התייחסו לילדינו בצורה יוצאת מן הכלל, קבלו אותם במאור פנים ותמכו בהם מאוד בתקופת שהותם אצלנו. בנוסף, מגרש זה נמצא במרחק הליכה מקופות החולים השונות הממוקמות במרכ העיר" (ההדגשות במקור). עוד ציינה הגב' רזניק במכתבה כי "דרישות משרד הרווחה מחייבות הקמת גדר/חומה בגובה של 2.00-2.50 מ"ר. ניתן יהיה למקם את מגרש המשחקים של הילדים בכיוון מגדל המים בו אין בתי מגורים כלל. אין בכוונתנו לבנות יותר מ-2 קומות" (נספח ג' לתשובה לעתירה).

בתצהיר משלים שהגישו המשיבות 1 ו-2 לעניין בחינת החלופות, בהתאם להוראת בית המשפט, טענו המשיבות כי שניים מתוך חמשת המגרשים הינם מגרשים הקטנים בשטחם מהגודל הנדרש להקמת המעון ושניים אחרים מוקפים מסביב בבתי מגורים דבר שימנע פרטיות מדרי המעון. לפיכך מצאו אף הם את המגרש נשוא העתירה כראוי ביותר למטרות ההקצאה. מגרש זה יועד מלכתחילה לבנייני ציבורי ומשום כך הקצאתו למעון תואמת את תכנית הר'1710/א החלה עליו, תוכנית לה לא הוגשו התנגדויות על ידי העותרים במהלך ההליך התכנוני.

לאחר שכל המשיבות מצאו כי זהו המגרש המתאים ביותר להקצאה האמורה, החליטה הועדה המקצועית להקצאת מקרקעין בישיבתה מיום 9.10.07 כי: "לאחר שנבחנו החלופות הן ע"י הועדה והן ע"י עמותת ל.א מחליטה הועדה לצאת בפירסום בעיתונות עפ"י נוהל הקצאת מקרקעין ומבנים ללא תמורה למגרש בגוש 6526 חלקה 44ב" (נספח ד' לתשובה לעתירה).

"נוהל הקצאות מקרקעין ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" ש"נועד להסדיר הקצאת קרקע או מבנה (להלן: "קרקע") בפטור ממכרז וללא תמורה (גם תמורה סמלית במשמע) מאת רשויות מקומיות לגופים הפועלים בתוך תחום הרשות בנושאי חינוך, תרבות, דת, בריאות, רווחה, בפורט וכיוצ"ב, כדי לסייע לפעולותיהם לטובת הציבור (להלן-הקצאת קרקע)" קובע את אופן פרסום דבר ההחלטה להקצות קרקע, את הרכב ועדת ההקצאות שתדון בבקשות ובהחלטות ההקצאה, את הקריטריונים להקצאת הקרקעות וכן את התבחינים להקצאה (נספח ו' לעתירה).

לא מצאתי כי המשיבות חרגו מהנוהל.

ביום 9.11.07 פרסמה העירייה הודעה בעניין בקשת ההקצאה המאפשרת לגופים ציבוריים נוספים להגיש בתוך 60 יום בקשות להקצאת אותה הקרקע למטרות נוספות.

ביום 26.11.07 נתלו מודעות במקום בולט בחזית המקרקעין המיועדים להקצאה.

ביום 7.3.08 פרסמה העירייה הודעה לציבור כי המעוניינים להתנגד להקצאה יוכלו לעשות זאת בכתב תוך 45 יום.

ביום 16.6.08 התקיים דיון בוועדת ההקצאות בהתנגדויות של התושבים להקצאת המקרקעין.

ביום 16.7.08 סיירה ועדת ההקצאות במקום.

ביום 22.1.09 החליטה ועדה ההקצאות, לאחר דיון ממושך ומקיף, "להמליץ בפני מועצת העיר לדחות את ההתנגדויות ולאשר את הקצאת המקרקעין לעמותה למטרת הקמת מבנה וחצר משחקים, הכל בכפוף להמלצות שפורטו לעיל ובתנאים שייקבעו בהסכם בין הצדדים"

ביום 7.7.09 דנה מועצת העיר בהקצאה לעמותה. בתום הדיון נערכה הצבעה לפיה הוחלט "לאשר הקצאת קרקע לעמותת ל.א עפ"י המלצת הועדה שהוגשה למועצה".

בהתאם להחלטה כאמור, התקשרה העמותה עם העירייה בהסכם חכירה לעשרים וחמש שנה עם אופציה להארכה, לקרקע שברחוב שחרית, והכל בתמורה לשקל חדש אחד (להלן: "הסכם החכירה").

בישיבתה מיום 15.6.10 אישרה מועצת העיר את הסכם החכירה שבין העירייה לעמותה וההסכם הועבר לאישורו של שר הפנים. כנגד החלטה זו עתרו העותרים.

לא מצאתי לקבל את טענות העותרים כנגד הליך ההקצאה ובחירת מיקום המעון.

עסקינן בהליך הקצאה ממושך שהחל בחודש יולי 2007 והסתיים בחודש יוני 2010. אין מדובר במחטף ו/או בהחלטה שהתקבלה בניגוד לנהלים או משיקולים זרים. בפני הרשות עמדו חמישה מגרשים המיועדים למבני ציבור ומגרש זה נמצא הראוי ביותר למטרת הקמת המעון. טענת העותרים בדבר היות המגרש הספציפי בעל שווי כספי רב, שהקצאתו ללא תמורה פוגעת בקופה הציבורית, טענה זו אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו מאחר והמגרש הספציפי נשוא העתירה היה מיועד מלכתחילה לבנייני ציבור, ממילא היה מוקצה למטרה ציבורית כזו או אחרת, ואין נפקא מינה אם בהקצאה ללא תמורה למעון לנשים מוכות מדובר, או בהקצאה לכל מטרה ציבורית אחרת, הנכנסת בגדרי נוהל ההקצאות.

התנגדות העותרים למיקום המעון בקרבת בתיהם אינה תופעה חדשה או חריגה. בהקשר זה נאמר: "המגמה הרווחת בחברה הישראלית הינה, לשלב בקהילה בעלי מוגבלויות שונים, בעלי לקויות שונים, בעלי נכויות ואנשים קשיי השמה ושילוב. זוהי מגמה ברוכה שאין עליה מחלוקת. זאת מאחר וחברה מתוקנת ונאורה נמדדת בין היתר, ביחס לשונה, ביחס לבעל הנכות, ביחס לחולה, ביחס ללוקה, וביחס לאלה שהגורל לא העיר להם פנים. השיקום בקהילה הינו נדבך חשוב בטיפול ובשיקום של בעלי המוגבלויות. רואים בהם חלק מהחברה שיש לקרב לכלל הציבור ולא להוציאם מעבר לגדר ולהדחיק לקרן זוית הכללית... מגמה זו אף באה לידי ביטוי במדיניות הרשויות השונות הממקמים בתים לחוסים ומוסדות טיפוליים ושיקומיים בשכונות מגורים ובמקומות שונים ומגוונים בקהילה. כאשר מתוכננת פעילות כזו או אחרת בקרבת קבוצה מסויימת או אדם כלשהו, מיד עולה החשש ממנה. חשש זה הינו טבעי ומובן, שכן תמיד יש אי וודאות לתוצאות הנובעות מפעילותו של האחר, של השונה, של בעל הלקות ושל הלא מוכר. אותו אדם חושש מכך שיווצרו מטרדים בקרבתו, שתהיה הפרעה לשגרת חייו הרגילה, שתהיה פגיעה בתדמית האיזור בו הוא גר, או בתדמית שלו עצמו, וכן חשש לפגיעה בערך נכסי המקרקעין באותו איזור. לאור חשש זה עולה מיד התנגדות לפעילות השיקומית אותה מבקשים לבצע. תופעה זו תוארה בארה"ב בשם NIMBY, שהינה ר"ת של NOT IN MY BACK YARD. תופעה זו אף תוארה בפסיקה הישראלית. אדם המתנגד לפעילות בדרך כלל מכיר בחשיבותה ומברך עליה. אלא שהוא מתנגד שהיא תתרחש בסמיכות אליו. זאת מהחשש שהוא לבדו ישא בתוצאות הנובעות מהפעילות, דהיינו הוא יהיה זה שישלם את המחיר באופן אישי בעבור ביצוע פעילות זו, בעוד שמדובר בפעילות שנועדה לטובת החברה בכללותה, וכי על כל החברה לשלם בעבורה או לשאת בתוצאותיה" (תא 50900-01-12 גבריאל דובינסקי נ' יגאל שחם (חיפה), 29/01/2012).

נראה כי זהו המצב בענייננו וכי אלה השיקולים העיקריים העומדים בבסיס העתירה.

ככלל, תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בעת שהוא נדרש לביקורת שיפוטית על החלטת רשות, הנו לבחון את חוקיות ותקינות המעשה המנהלי קרי, האם הוא נופל בגדרי סמכות הרשות המנהלית והאם לא נפל בהחלטה פגם כגון משוא פנים, הפלייה, ניגוד עניינים, חוסר תום לב, שיקולים זרים ובעיקר האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות. בהיעדר פגם מהותי בהחלטה, לא יתערב בית המשפט ויותיר בידי הרשות מרחב פעולה לפעול בהחלטותיה המנהליות בהתאם למיטב שיקול דעתה ומקצועיותה ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעת ביהמ"ש (בג"צ 289/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה(1)422,421 (1980); בג"צ משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980);בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991)).

במקרה שלפני התקבלה החלטת הרשות כדין ובסמכות, בהתאם לנוהל ולתבחינים המנויים בו, ובהיעדר פגם מנהלי מהותי בהחלטה, ובהיותה מצויה במתחם הסבירות, אין מקום להתערב בה.

זאת ועוד, גם נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, אליה פנו העותרים בעניין הליך ההקצאה, קבעה בהחלטתה מיום 23.12.09 כי "נמצא כי הליכי ההקצאה, נשוא הפניה, בוצעו בהתאם לנוהל ולתבחינים בעניין הקצאת קרקעות, ובכלל זה פרסום הבקשה לקרקע, נשוא התלונה, מתן אפשרות להתנגד לבקשה, ודיונים בהתנגדות שהגשתם ושמיעתם. לא נמצאה כל חריגה מהנהלים באשר להליכים שהתקיימו כאמור בוועדת ההקצאות".

החשש מפגיעה המעון בנכסי העותרים ובסביבת מגוריהם

לעניין טענות העותרים בדבר חששם מהיות המעון מטרד ומוקד למפגעי אלימות וכן חששם מפגיעה בערך המקרקעין שלהם ו/או פגיעה במרקם החינוכי של בתי הספר הסמוכים למעון המתוכנן, הרי שטענות אלה נטענו בעלמא ללא כל תשתית ראייתית. העותרים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם ולא הראו כי בסביבת מקום מושבו הנוכחי של המעון, היו תלונות מצד שכנים לעניין פגיעה שנגרמה לערך נכסיהם ו/או למרקם החינוכי שבסביבתו כתוצאה מקיום המעון בקרבתם. בהקשר זה קבעה כב' השופטת דיבון כי: "נראה לי כי דווקא היות המקלט ממוקם בתוך איזור מגורים מובהק יש בו משום הגנה על הנשים ויש בו כדי לגרום למיתון תופעת ההתנכלות וההטרדה של הבעלים לנשותיהם". ועוד נכתב בסוף פסק הדין כי: "הייתי מצפה מן החברה ככלל שתפרוש את חסותה על אותן נשים ותעזור להן להתגונן בפני בעליהן על מנת שיוכלו, הן וילדיהן, לחיות את חיי היומיום בשלווה יחסית. ככל שתקל החברה על קליטתן של אותן הנשים בקרבה וככל שיהיו אזרחי אותה שכונה בהרצליה סובלניים בגישתם כלפי הנשים, יקטין וימתן הדבר , לדעתי, גם את ההטרדות של הבעלים" (ת.א. 1207/87 לעיל). דברים אלה שנאמרו בהקשר למיקומו הנוכחי של המעון, נכונים באותה מידה בקשר למיקומו העתידי בקרבת בתי העותרים.

גם לו הוכחה פגיעה כלשהי בקניינם של העותרים הרי שקיום המעון הוא הכרח חברתי ומטרה נעלה ועל החברה להירתם ולסייע לנשים אלה שגורלן לא שפר עליהן, ובכך שנגרמת לעותרים פגיעה מסויית, אם בכלל, אין די על מנת לפסול את החלטת הרשות למקם את המעון במקום שנבחר. בהקשר זה נקבע: "החלטות כאלה , אף אם הן עלולות לעתים לפגוע בערך נכסיו של תושב זה או אחר, אינן פסולות. יהיה זה מרחיק לכת לומר שבכל מקרה כזה פגעה ההחלטה בזכות התושב לקניינו, במובן סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי בשל כך אינה חוקתית אלא אם תעמוד ההחלטה בתנאי פיסקת ההגבלה. החיים בקהילה מעניקים טובות הנאה לחיים בה, אך גם מטילים עליהם חובות ומגבלות. בגדר חובות או מגבלות אלה נמצאת גם החובה להשלים עם החלטות של הרשויות המוסמכות המיועדות לטובת הקהילה כולה, ואפילו אם יש בהן, לעתים, פגיעה עקיפה בערך נכסיהם של יחידים. טול מקרה שבו רשות מקומית מחליטה להשתמש, כפי שהדין מתיר לה, במבנה כמוסד חינוך, מרכז קהילתי, מוסד סיעודי או לכל מטרה אחרת, ושימוש כזה יביא לירידת ערך נכסים סמוכים. האם יוכלו בעלי נכסים אלה לדרוש את ביטול ההחלטה בטענה שיש בה פגיעה בזכויות הקניין שלהם? דומה הדבר שלא כל החלטה שיש עמה פגיעה עקיפה ורחוקה בערך נכסים של תושבי רשות מקומית תיחשב לפגיעה בזכויות הקניין שלהם במובן חוק היסוד" (בג"ץ 7138/03 המועצה המקומית יאנוח-ג'ת וחברי המועצה נ' אברהם פורז, שר הפנים ואח', פ"ד נח (5) 709, 717-8 (2004)).

עובדת היות המיקום שנבחר בסמיכות לבתי ספר "הנדיב" ו"וייצמן", בתי ספר בהם לומדים הילדים כיום ובהם נקלטו באופן חיובי דבר שאיפשר להם היטמעות בהקהילה וניהול אורח חיים תקין, מהווה שיקול מכריע בעד ההחלטה ולא נגדה, כפי שטוענים העותרים. שמירה על שגרת חייהם של הילדים גם לאחר העתקת מיקומו של המעון ליעד אחר, הינה מטרה בפני עצמה.

ניגוד עניינים

לעניין הטענות בדבר ניגוד העניינים שמעלים העותרים הרי שהטענה כנגד המשיבה 1 הגב' יעל גרמן לא הוכחה ונראה כי נטענה בעלמא.

לעניין הטענה בדבר ניגוד העניינים של הגב' רזניק הרי שביום 4.10.10 ניתנה החלטת הועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות שבמשרד המשפטים, ובה נקבע, בין היתר, כי לאור שעור התמיכה התקציבית הנמוך לו זוכה העמותה מהעירייה, "לא ניתן לומר שמצב זה מעורר ניגוד עניינים כה חמור, המונע מגב' רזניק לכהן כחברת מועצה...החשש מפני ניגוד עניינים ומעורבות של חבר המועצה הוא קטן יותר בנסיבות בהן ההטבה ניתנת בדרך של הקצאת קרקע, שבה מידת השליטה האפשרית של הרשות המקומית וחברי המועצה על גובה ההטבה היא פחותה, יחסית. לאור האמור לעיל, סברה הועדה, כי גם בהתחשב בהקצאת המקרקעין על ידי העירייה לעמותה, אין שיעור התמיכה העירונית השנתי מגיע לשיעור המעורר ניגוד עניינים שיש בו כדי לפסול את גב' רזניק מלכהן כחברת מועצת העירייה. עם זאת, הוועדה סברה, כי בהתאם לכלל 11 לכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, על גב' רזניק להימנע, במסגרת כהונתה במועצה, מכל דיון בנושא שיש לו השלכה ישירה או מיוחדת על העמותה. יש להבהיר כי חובת ההימנעות הנדרשת היא מכל טיפול ודיון בנושאים האמורים, בכל מסגרת, ולאו דווקא במסגרת הדיונים הפורמליים של המועצה או ועדה מועדותיה".

ההחלטה צורפה לתיק באישור ביהמ"ש.

לא מצאתי להידרש לטענה מעבר לאמור בהחלטת הגוף המוסמך לבחון מקרוב טענות כדון דא. הגב' רזניק, מנהלת העמותה, הגישה את הבקשה המקורית להקצאת קרקע לשם העתקת המעון למקום גדול יותר כבר בשנת 2007 . אין עוררין שהגב' רזניק פעלה אצל המשיבות 1 ו-2 במהלך השנים על מנת לקבל את ההקצאה האמורה בהיותה מחויבת לעמותה ולמטרותיה ולקריטריונים שקבע משרד הרווחה להקמת מעון לנשים מוכות. אין גם עוררין שהגב' רזניק ציינה את המקרקעין נשוא העתירה כמקום המועדף עליה להקמת המעון, מתוך האפשרויות שהוצעו לה, וזאת הן מפאת גודל המגרש, הן מפאת קרבתו למוסדות חינוך ובריאות, והן בשל היות חלקו בקרבת בתי מגורים וחלקו האחר מופרד כך שנשמרת פרטיות הנשים והילדים הדרים בו.

מרגע שהגב' רזניק, חברת מועצת העיר, נמנעה מלהשתתף בדיונים שהתקיימו בועדת ההקצאות ו/או במועצת העיר בנושא ההקצאה ובנושא ההתנגדויות לה, וממילא נמנעה מלהשתתף בהצבעות שהתקיימו בסופם של הדיונים האמורים, הרי שעצם עובדת היותה משמשת במקביל גם כחברת מועצת העיר ופעילה למען העיר הרצליה וגם כמי שעומדת בראש ומנהלת עמותה הלוחמת בתופעת אלימות כנגד נשים, אינה מהווה ניגוד עניינים מובנה לכשעצמו המחייב אותה להסתפק אך בתפקיד אחד מבין השניים, ויש לבחון את התנהלותה בנסיבות העניין לגופה.

בהקשר זה נקבע: "עקרון יסוד הוא, כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים...התוצאות הנובעות מהימצאו במצב של ניגוד ענייני אינן רק של פסלות מלשרת בכהונה. בין תפקיד מלא בכהונה לבין פסלות מכהונה קיימים אמצעים נוספים בדירוג משתנה, שניתן להשתמש בהם. אכן, פסלות מכהונה אינה צריכה להיות האמצעי הראשון, אלא האמצעי האחרון שיש לנקוט. בטרם תיבחר אפשרות אחרונה זו של פסילה יש לבחון, אם אמצעים אחרים, חריפים פחות, אין בהם כדי להגשים את הטעמים העומדים ביסוד דיני האיסור על ניגוד עניינים. אכן, אין להחמיר עם עובדי הציבור לשם החמרה בלבד. יש לקחת תמיד בחשבון את השיקול, כי עובד ציבור מוכשר ויעיל הוא גם עובד ציבור, המעורה בחיי קהילתו והמפתח לעתים פעולות כדין מחוץ לתפקידו כעובד הציבור. יש גם לקחת בחשבון את העובדה, כי חלק מעובדי הציבור הם נבחרים, כאשר בחירתם באה לעתים דווקא בשל קרבתם לאינטרסים האחרים עליהם הם מופקדים. הדינים על איסור ניגוד עניינים אינם עומדים בסתירה למציאות מורכבת זו. נהפוך הוא: הדינים הללו משתלבים יפה במציאות זו, ולוקחים אותה בחשבון. על-כן, מקום שקיים ניגוד עניינים בין שני תפקידים ציבוריים, יש לבחון, בראש ובראשונה, אם אין לאפשר המשך התפקיד בשני התפקידים, תוך "ניטרול" הניגוד על-ידי הימנעות מהשתתפות והצבעה בעניין המצוי בתחום הניגוד... אם הניגוד הוא מקרי בתחום צר של תפקידים שוליים, ניתן להסתפק בכך שבעל התפקיד יימנע מלהשתתף בדיון, או בהצבעה או בביצוע של התפקידים הנוגדים, תוך שיוכל להמשיך לבצע את יתר התפקידים הכרוכים בכהונתו" (בג"צ 595/89 משה שמעון נ' שלום דנינו, הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד (1) 409, 418-9 (1990)).

בנסיבות העניין לא מצאתי כי הגב' רזניק היתה מצויה בניגוד עניינים.

סוף דבר

לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

העותרים ישאו בהוצאות המשיבות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪. 20,000 ₪ למשיבות 1 ו-2 ו-20,000 ₪ למשיבות 3 ו-4. הסכום יהא צמוד מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.