ניתן ביום 13 אוקטובר 2013

בפני: הנשיאה נילי ארד, סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופט אילן איטח

נציג ציבור (עובדים) מר ויסאם עזאם, נציג ציבור (מעבידים) מר מיכה ינון

בשם המערער – עו"ד משה בן-ארצי

בשם המשיב – עו"ד תהילה כזרי

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' נאמן גלאי ומר צבי זייד; בל 4329-08-10) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בו כמי שנפגע בתאונה מיום 19.1.2009.

הגם שהתביעה כוונה לפגיעה בעבודה בשתי הידיים, בדיון קדם הערעור מיום 8.5.13 מיקד המערער את הערעור בכתף ימין בלבד.

ההליך בבית הדין האזורי

1. בבית הדין האזורי קיבל המשיב (להלן – המוסד) את הגרסה העובדתית של המערער ולפיה המערער, יליד 1957 ובעל עסק של משתלת פרחים, החליק כתוצאה מהרטיבות ברצפה בעת שהחזיק בכל אחת מידיו שני דליים מלאים במים ובפרחים. כתוצאה מההחלקה "עפו לו הדליים מהידיים" והמערער נפל קדימה עם ידיים מושטות ונחבל בשתי ידיו לאורך הזרועות. המערער ניסה לקום פעם אחת ושוב החליק ונפל, וכך ארע גם בפעם השניה בה ניסה לקום.

כתוצאה מהנפילה חש המערער כאבים ומיחושים אך חשב שהדבר יחלוף מעצמו. "רק לאחר תקופה מסויימת הוא פנה לד"ר וייס רופאת המשפחה ודיווח לה על הכאבים. בהמשך הופנה התובע לד"ר ליטנר [צ"ל: לישנר – א.א.] אורטופד". ביום 29.6.09 עבר המערער בדיקת אולטראסאונד בכתפיו.

1. לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הליקוי בכתפיו מינה בית הדין את ד"ר אהוד שרצר כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן – המומחה). המומחה הדגיש כי בקופת החולים התלונן המערער על כאבים בכתף ימין בלבד. בחוות הדעת קבע המומחה כך:

"דיון ומסקנות

התבקשתי לחוות דעתי ביחס להיתכנות הקשר בין מצבו כיום לבין התאונה המיוחסת. שני דברים מפריעים לי בנושא זה.

הראשון – הזמן שחלף בין ההודעה על התאונה לבין תאריך התאונה. השני – השוני בין הסיפור בתצהיר לבין התלונה כפי שנרשמה מפיו על ידי הרופאים. נכון שגם בתצהירו נרשם כי נפל אבל בתצהיר נרשמה תלונה על שתי ידיו ובתיק קו"ח רק תלונה על כתף ימין.

כיום סובל מכאבים בכתף ימין כתוצאה מקרע של גיד SS. קרע כזה יכול להיות גם ללא טראומה ויכול להיות כתוצאה מטראומה. הסיפור של תלישת דליים יכול בהחלט להסביר פגיעה כזו בכתף וגם נפילה וחבלה ישירה יכולה להסביר פגיעה כזו.

לכן אם מקבלים את הצהרתו כפשוטה וכבוד השופט אכן יקבע כי אמת דיבר, אזי בהחלט יתכן קשר רפואי ברור בין הטראומה לבין הממצא בבדיקתו ובבדיקות ההדמיה.

סיכום

תלונה על חבלה בכתף ימין, בין אם נפילה ישירה ובין אם תלישה של דליים שהחזיק, קיים פער זמנים ארוך מאוד בין תאריך התאונה המוצהר לבין ההודעה על התאונה.

אם נקבע כי אכן מדובר בתאונה בעבודה – התלונה על כאבים בכתף ונזק לגיד SS בכתף ימין בהחלט מתאימה למנגנון התאונה כפי שהצהיר עליו." (הדגשות במקור – א.א.)

1. למומחה הועברו שתי שאלות הבהרה כדלהלן:

א. לאור ממצאי בדיקת ה-US מיום 29.6.09, שבוצעה כ-6 חודשים לאחר האירוע, שמצביע על קרע והסתיידויות, האם יתכן כי הקרע וההסתיידויות הינן מהאירוע? לחילופין האם לאור ההסתיידויות מדובר בקרע ישן מהאירוע? נא הסברך המפורט?

ב. באם אכן מדובר בקרע טרי – האם הפנייה לטיפול בפער הזמנים כפי שארע אינו מנתק קשר בין השניים מבחינה רציונאלית רפואיות, נא הסברך?

1. על שאלות ההבהרה השיב המומחה כך:

"1. בדרך כלל הסתיידות מצביעה על קרע ישן. מצד שני יש לזכור כי בדיקת ה-US נערכה כחצי שנה אחרי האירוע, וחצי שנה זה זמן מספיק לפעמים להיווצרות הסתיידות. לפיכך, כפי שכתבתי בחוות דעתי לא ניתן לשלול קשר בין החבלה כפי שתוארה לבין הממצא בבדיקת US.

2. הפער בין תאריך הפציעה לתאריך הבדיקה הראשונה אומר דרשני. בדר"כ בעקבות תאונה הנפגע דורש לקבל טיפול רפואי בטווח זמן מהיר.

3. הפער של ארבעה החודשים בין ההפניה לבדיקת US לבין ביצוע הבדיקה לא בהכרח מצביע על התרשלות של הנפגע. לפעמים התורים שניתנים בקו"ח הם ארוכים למדי, אם כי 4 חודשים זה זמן ארוך מדי בכל קנה מידה.

לסיכום תשובתי – הממצא בבדיקת US יכול להיות קשור לנזק לא תאונתי ויכול גם להיות קשור לנזק בתאונה ואין לשלול זאת בצורה מוחלטת. זאת בגלל משך הזמן שחלף עד ביצוע בדיקת ה-US. אחרי חצי שנה ניתן לקבל הסתיידות בתגובה לקרע טרי.

משך הזמן שחלף בין התאונה לקבלת טיפול ראשוני אינו הגיוני. אם אכן נתון זה נכון זה מנתק במידת הסבירות ניכרת את הקשר בין התאונה לבין הממצאים." (הדגשה הוספה – א.א.)

1. לאחר סיכומי הצדדים דחה בית הדין את התביעה, וכך נימק בית הדין את עמדתו:

"את חוות הדעת של המומחה ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה, יש לבחון כמכלול. בחוות דעתו מציין המומחה, כי הפגיעה בכתף יכולה להיות הן מנפילה וחבלה ישירה והן תוצאה שלא מטראומה. המומחה קובע, כי ככל שתתקבלנה טענותיו העובדתיות של התובע, הרי שיתכן קשר רפואי בין הטראומה לבין הממצא הרפואי. אין ספק, כי טענותיו העובדתיות של התובע אכן התקבלו כאמור בהחלטה מיום 28.6.11. עם זאת, הלכה היא שאין די באמירה של מומחה ולפיה, יתכן קשר סיבתי. גם בחוות הדעת וגם בתשובותיו מציין המומחה את פער הזמנים בין ההודעה לבין התאונה כשלדבריו, פער זמנים של ארבעה חודשים אינו סביר. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מציין המומחה במפורש, כי משך הזמן שחלף בין התאונה לבין קבלת הטיפול הראשוני אינו הגיוני והוא מנתק במידת סבירות ניכרת את הקשר בין התאונה לבין הממצאים הרפואיים.

בהתחשב בכל האמור, מסקנתינו הינה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע ועל כן, דין התביעה להידחות." (הדגשה הוספה – א.א.)

הערעור

1. על פסק הדין הגיע המערער את הערעור שלפנינו. בתמצית טען המערער כי מסקנת בית הדין מבוססת על נתון שגוי כאילו היה פער של ארבעה חודשים בין התאונה לבין ההודעה עליה. לענין זה מפנה המערער לתיעוד הרפואי מיום 18.2.09 ובו נרשם "חודש סובל מכאבי כתף ימין במיוחד בלילה אחרי נפילה בעבודה". כן נטען כי המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי, ולחלופין גם אם יש ספק צריך זה לפעול לטובתו.

לאור אלה ביקש המערער לקבל את הערעור ולהכיר בתאונה כארוע של פגיעה בעבודה, ולחלופין – להורות על מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, ולחלופי חלופין להתיר משלוח שאלות הבהרה נוספות.

1. במסגרת קדם הערעור הסכימו הצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות, כדלהלן:

א.(1) על פי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, למערער אירע אירוע תאונתי ביום 19.1.2009 כמפורט בהחלטת בית הדין האזורי מיום 28.6.2011.

(2) ביום 18.2.2009 פנה התובע לאורתופד ד"ר לישנר וקיבל זריקת קורטיזון. המומחה מופנה לתיעוד הרפואי בעניין זה.

לאור האמור לעיל, הינך מתבקש להשיב, בשים לב למכלול הנסיבות כפי שהן עולות מהחומר שבפניך, איזו אפשרות יותר סבירה: הראשונה, הקרע בכתף ימין הוא תוצאה של התאונה; או השנייה, הקרע בכתף ימין אינו תוצאת התאונה? הינך מתבקש להסביר ולנמק את תשובתך.

ב. בחוות דעתך מיום 10.7.2011, ציינת כי קיים פער בין מועד התאונה לבין מועד ההודעה. אנא הסבר למה הכוונה ומה המשמעות הרפואית של כך?

1. על שאלות ההבהרה הנוספות השיב המומחה כי הלכה למעשה עליו להבדיל בין קרע חריף לבין קרע כרוני שאולי החמיר במידה מסויימת. המומחה סבר שלו דובר בקרע חריף הרי שהכאב היה כה חזק "שאין הדעת נותנת במצב המקובל בישראל שאדם פשוט ימתין חודש עד ביקור רפואי ראשון". לטעמו מדובר בפרק זמן ארוך מדי, ו"לו לפחות היה תיעוד על פניה לרופא משפחה שהיה מפנה לצילום בשלב ראשון זה כבר היה מחזק את הקשר בין הקרע לבין הטראומה". לאור אלה קבע המומחה שאינו יכול "לקבוע בצורה חד משמעית שהקרע אכן אירע באירוע הניטען". המומחה ציין ש"ניתן למצוא קרעים א-טראומטיים גם בגילאים 40 ומעלה". על רקע אלה סיכם המומחה כך:

"לסיכום - תאונה מתאריך 19/1/2009, חודש אחר כך בדיקה ראשונה על ידי דר' לשינר – ארטופד [כך במקור – א.א.]. מציין כי חודש סובל מכאבים בכתף ימין אחרי נפילה במסגרת עבודה, לא שאל מדוע המתין זמן כה ארוך עד לפניה אליו.

הפנה לבדיקת US שנעשתה רק בתאריך 29/6/2009 - ממצא של קרעים בשתי הכתפיים. אין מאן דפליג שלא אירעה פגיעה בכתף שמאל. בכתף ימין ממצא של קרע באורך 9 מ"מ ובכתף שמאל קרע באורך של 7 מ"מ. ההבדלים אינם משמעותיים בין הכתפיים ולכן עולה השאלה אם מדובר בקרע טראומטי בימין או רק בהחמרה של כאב על רקע של קרע כרוני ? הנתונים בתיק הרפואי אינם מובילים בצורה ברורה לצד זה או אחר ורק מבחינת הסבירות הכוללת אני נוטה לחשוב שמדובר בקרע כרוני של גיד בכתף אשר התאונה החמירה את הכאב ואולי גם את הקרע". (הדגשה הוספה – א.א.)

1. לאחר זאת ביקש המערער להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות. המוסד התנגד לבקשה וסבר כי דין הערעור להדחות. ביום 3.7.13 הורה בית הדין כי הדיון בערעור יעשה על יסוד סיכום הטענות בכתב, כאמור בתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. בהתאם הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם.
2. המערער טען כי יש לקבל את תביעתו, תוך שהוא מפנה לאמירות של המומחה מהן עולה כי מנגנון התאונה שנקבע יכול להסביר את הקרעים בגיד. המערער שב והפנה לכך שבית הדין האזורי הסתמך על נתון שגוי אודות פער של ארבעה חודשים בין התאונה לבין קבלת הטיפול, וכי הסתמכות זו יסודה בחוות הדעת של המומחה שציין כי פער של ארבעה חודשים בין ההפניה לבדיקת אולטראסאונד לבין ביצוע ארוך בכל קנה מידה, אך אינו בהכרח מצביע על התרשלות של המערער. המערער טען כי המומחה לא התייחס לכך שעוד קודם לביקור אצל ד"ר לישנר האורטופד, הוא ביקר אצל רופאת המשפחה שנתנה לו כדורים שלא סייעו. לענין זה נטען כי הביקור היה כשבועיים לפני הביקור אצל האורטופד וכי עוד קודם לכן הגיע המערער למרפאתה אלא שהמרפאה היתה מלאה ולכן הגיע המערער למרפאה במועד מאוחר יותר. לבסוף טען המערער כי יש להביא בחשבון שמדובר בעצמאי שתעודות מחלה שיקבל לא יועילו לו שכן הוא חייב להפעיל את עסקו. בכל מקרה, כך טוען המערער, מצב של ספק צריך לפעול לטובתו. המערער שב על בקשתו לשאלות הבהרה ולחלופין למינוי מומחה אחר או נוסף.
3. המוסד מצידו שב וטען כי דין הערעור להדחות שכן – אין בחוות הדעת את הוודאות הנדרשת לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי. המוסד שב וטען כי הסתמכות המערער על אמירות של המומחה בדבר האפשרות או היתכנות של מנגנון הפגיעה בגרימת הקרע אינה מספקת, ודאי משבכתף שמאל יש קרע, כמעט באותו אורך, ושלגביו אין טענה. המוסד טוען כי טענת המערער בנוגע להנמקת בית הדין האזורי רופאה במסגרת שאלות ההבהרה שהועברו למומחה בבית דין זה. לבסוף מתנגד המוסד למינוי מומחה אחר או נוסף.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיננו בכלל החומר שלפנינו החלטנו לקבל את הערעור בחלקו ולהורות על מינוי מומחה רפואי נוסף. להלן, בתמצית, טעמינו:
2. חוות הדעת של המומחה הרפואי נועדה לסייע לבית הדין להחליט בשאלות הרפואיות שמתעוררות. על פי הנחיות הנשיאה, המסדירות את מינוי המומחים הרפואיים בתובענות כנגד המוסד, רשאי בית הדין למנות מומחה נוסף מקום בו מצא כי חוות הדעת לא נתנה מענה שלם או מספק. במקרה הנוכחי חוות הדעת מעוררת קשיים באשר לאופן בו יש לפרש את אמירות המומחה אודות האפשרות או היתכנות כי התאונה גרמה או החמירה את הקרע בכתף ימין. אכן, את חוות הדעת ואת אמירות המומחה יש לקרוא על רקע כלל חוות הדעת, אך במקרה זה מתעורר הספק האם יש לפרש את אמירות המומחה, לפחות בחוות דעתו הראשונה, כמצביעות על קיומו של קשר סיבתי. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה עשויות להצביע על כך שאת הביטויים "יתכן" ו"אפשר" אין לפרש כמצביעות על מידת ודאות מספקת לקביעת קיומו של קשר סיבתי. ככלל, מקום שיש ספק לגבי אופן פירוש חוות הדעת יש להעדיף הזקקות לשאלות הבהרה מתאימות למומחה. מנגנון שאלות ההבהרה הוא תחליף לחקירה נגדית. ולכן, ככל שתשובות המומחה אינן ברורות דיין יש לפנות אליו על מנת לקבל תשובה ברורה, בדיוק כפי שהיה נעשה במהלך חקירה נגדית. לשם כך יש לשקול ניסוח שאלות מתאימות כגון מבין שתי אפשרויות מה סביר יותר וכיוצ"ב שאלות ממוקדות.
3. במקרה הנוכחי לא סברנו כי יש מקום לשוב ולפנות למומחה על מנת להבהיר את עמדתו. שכן המומחה הסתמך על כך שהפניה לטיפול רפואי נעשתה לראשונה ביום 18.2.09 לאורטופד ד"ר לישנר, אלא שבמסגרת העובדתית שנקבעה צויין כי קודם לכן (במועד שלא הוברר – א.א.) פנה המערער לרופאת המשפחה. בענין זה טען המערער במסגרת הבקשה לשאלות הבהרה טענות עובדתיות שונות שאין בידינו לקבלן משאלה לא נקבעו על ידי בית הדין ואף לא הופיעו בתצהיר המערער. בנסיבות אלה סברנו כי הנכון הוא להורות על מינוי מומחה נוסף שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק בכתף ימין.
4. סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו. ענינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי שימנה מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי כאמור. לאור התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ד (13 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.